לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

הקבינט של לייבו : כאן נאמרים הדברים החשובים באמת!

כינוי:  ה. לייבו

בן: 26

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ§ֳ¸ֳ¥ֳ¸ ֳ·ֳ©ֳ¨ֳ¥ֳ¸. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נאום הלייבו: להכתיב את קצב המערכה.


אזרחי ישראל,

 

את השבת הזו אנו פותחים בבשורה קשה של קצין צה"ל שנעדר וקיים חשש כי אף נחטף ע"י מחבלי החמאס ובנוסף, גם הפעם לא פסקו מלהגיע דיווחים אודות נפילת חיילי צה"ל בשטח בצל הלחימה אל מול הניסיון של חמאס לחדור אל שטחי ישראל ולבצע מרחצי דמים באזרחינו.

 

אני שולח את תנחומיי למשפחות השכולות אשר איבדו ביממה האחרונה את יקיריהן ומאחל החלמה מהירה לפצועים שפונו אל בתי החולים בארץ.

 

לעניין הקצין הנעדר, חמאס לא מותיר לנו כל ברירה אחרת מלבד להפעיל את מירב הכוחות כדי להשיב את סג"מ הדר גולדין הביתה.

 

שוב הוכיח החמאס כי אין הוא מסוגל לעמוד בהסכמות על הפסקת אש, ובפרט זו הנובעת מטעמים הומניטאריים אשר בעיקרה מיועדת לאפשר לאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה להגיע אל מקום מבטחים, לקבל אספקת מזון ומים – אך גם הפעם, כמו פעמים קודמות, חמאס מעדיף לדבוק בדרך הטרור ולהפקיר את חייהם של בני עמו כחלק מאידיאולוגיה הדוגלת במוות של נשים וילדים לצורך חיזוק תדמיתי.

 

בימים האחרונים אנו ממשיכים לשמוע קולות של בכירים בקהילייה הבינלאומית המדברים בקול לא מאוזן ומנסים לצייר דווקא את ישראל, כצד שפועל ללא ריסון וללא שיקול דעת.

אני שומע את קולה של נציבת האו"ם לזכויות אדם שמלינה על כך שלעזה אין כיפת ברזל. ובכן, לעזה אין כיפת ברזל, כי בעזה העדיף החמאס להשקיע את כספי העם הפלסטיני בחפירת מנהרות טרור, ברכישת טילים ורקטות המיועדות ליישובים בישראל.

 

כאשר ביטחונה של ישראל מונח על כף המאזניים, הקול היחידי אותו עלינו לשמוע הוא קול מצפוננו. האם המצפון יאפשר לנו להפסיק את הלחימה ביודעין כי קיימות עדיין מנהרות שלא טופלו והסכנה מפני חדירת חוליות טרור אל ליבם של יישובים ישראליים בגזרת עזה, עודנה קיימת? האם המצפון יאפשר לנו להפסיק את הלחימה בעוד חמאס ימשיך לשגר את הטילים לשטח ישראל ולמעשה המציאות כלל לא תשתנה? התשובה היא חדה וברורה: ממש, ממש לא!

 

נמשיך בלחימה, כי אין לנו כל ברירה אחרת. זה או שאנחנו מנצחים במערכה או שאנחנו מנצחים במערכה. ישראל, מאז הקמתה, היא חוד החנית במלחמה הבלתי פוסקת בטרור. ניצב מולנו אויב המקדש את מלאך המוות על עצמו ועל בני עמו, והוא לא יחדול מלהמשיך ולשבש את שגרת החיים בישראל אם לא נכה בו מכה קשה ומוחצת.

 

יש משפט שאומר: You fool me once, shame on you – You fool me twice, shame on me.

חמאס ניצל את הפסקות האש כדי להחריף את התקפותיו נגד ישראל. מעתה ואילך, ישראל היא זו שחייבת להכתיב את קצב המערכה, וכך חובתנו לעשות. מי שבוחר לירות על עמנו, לחדור אל שטחנו מתוך האדמה ושם לו כמגן אנושי את נשותיו וילדיו, ישלם מחיר כבד ואף הרסני, ככל שיידרש כדי להכריע את המערכה שבה, אסור לתת לטרור לנצח.

 

אזרחי ישראל,

 

האווירה אכן קשה ומייגעת. אך אין מלחמה צודקת מזו מאשר המלחמה על הבית. העורף ימשיך להיות איתן, לנשוך שפתיים אל מול הבשורות הקשות המגיעות מהשטח, אך בסופו של דבר – דם החיילים הנשפך, לא יהיה לשווא. אנחנו ננצח, גם אם זה ייקח עוד זמן.

 

שבת שלום לכל בית ישראל.

נכתב על ידי ה. לייבו , 1/8/2014 22:00   בקטגוריות טלוויזיה ותקשורת, מדיני-חוץ, סביבה, אקטואליה, אופטימי, ביקורת, סיפרותי, צבא, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ה. לייבו ב-23/8/2014 19:21
 



נאום הלייבו: יום השואה 2014


אזרחי ישראל,

 

פעם בשנה אנו עוצרים את שגרת חיינו כאומה ומקדישים יממה לזכר רצח המיליונים מבני עמנו על אדמת אירופה

בידי מכונת הרצח הנאצית וכדי לשמוע את עדויות הניצולים.

 

בכל שנה, ערב יום השואה אנו זועקים את חרפת הרעב והעוני של ניצולי השואה ללא הועיל. שנה חלפה מאז שמענו את סיפורי
הזוועות, לא על הלילות הקרים בגטאות ועבודות הפרך במחנות העבודה, אלא סיפורי הזוועות של ניצולי שואה שמזדקנים במדינת ישראל רעבים ללחם, קופאים מקור בחורף, שלא מצליחים גם לרכוש תרופות וגם לשלם את חשבון החשמל והמים.

הסיפורים האלה יחזרו גם בשנה הבאה וזאת מפני שמדינת ישראל נכשלה כישלון מוסרי, ערכי ומצפוני בטיפול בניצולי השואה.

 

ובכל שנה אני כותב ואומר כי הניצולים האלה, דווקא אלה ששרדו את האכזריות הנאצית, את הרדיפה האנטישמית, את הזוועות שאין
תסריטאי בהוליווד שמסוגל היה לייצר אותן בכוח הדמיון, דווקא הם שחלמו על בית יהודי לאומי שיקנה להם ביטחון, שהצבא שלו יילחם כדי להגן עליהם מפני כל צורר וכל אויב – הם חווים על בשרם בבית הלאומי שלבסוף קם, מהי הזדקנות ללא כבוד, בחרפה ובדלות.


ההחלטה של משרד האוצר מלפני כשבועיים להעביר מיליארד שקלים לניצולי השואה היא בשורה משמחת, אך בל נטעה לחשוב לרגע אחד

כי היא הפתרון למצבם הרעוע של ניצולי השואה. חישוב קל ופשוט מלמד כי התוספת הזאת בפועל מהווה 500 ₪ לכל ניצול.

הם עדיין יתקשו לרכוש תרופות, הם עדיין לא ימלאו את עגלת הקניות, הם עדיין יהיו עניים ומתוסכלים.

 

השינוי האמיתי שצריך להיות חייב לבוא בשינוי מדיניות משמעותי, כזה שישים את ניצולי השואה בראש סדר העדיפויות של החברה
הישראלית. שינוי שבו אנחנו לא נזכרים להזדעזע מחרפת העוני של ניצולי השואה רק בערב יום השואה.

וזה צריך לבוא לידי ביטוי בסבסוד מלא של תרופות לניצולי שואה, במתן נסיעה חינם בתחבורה ציבורית לניצולי שואה, בהנחה משמעותית במחיר החשמל, הגז והמים. הטבות אלה (אגב זו הנוגעת לתרופות חינם קיימת בגרמניה), לא תגרום לניצולי השואה להיות עשירים יותר, אך תגרום להם להזדקן במדינת ישראל בכבוד יותר. וזו השאיפה שצריכה להיות למדינת העם היהודי ולחברה הישראלית: לאפשר לאוכלוסייה המצומצמת הזאת,
הייחודית בדורנו, לחיות את שארית חייה בקלות ובכבוד.


זכינו לזכות גדולה לחיות לצד אלה ששרדו את מחנות ההשמדה ובאו לספר את סיפורם האישי ושל אלה שנקברו בקברי אחים, כדי ששואה

נוספת לא תקרה שנית. החיים נמשכים, ניצולי שואה נפטרים – אלפים במספר מדי שנה, וכשאלה יחלפו מעולמנו, לא רק שנצטרך לספר את סיפורם לדורות הבאים, אלא נצטרך להשיב לשאלה כיצד טיפלנו בהם וכיצד הם חיו את שארית חייהם לאחר הנוראות שחוו. יהיה זה
אות קין לדורנו, הסיפורים והתמונות של ניצולי שואה שבוכים מדי יום על חיי העוני והקושי שלהם לסיים את חייהם בכבוד דווקא בבית הלאומי שהיה חלומם הרטוב של כל יהודי שתויג בטלאי צהוב ושנאלץ לסחוב את ילדיו אל הגטו, רק בשל היותו יהודי.


מדינת ישראל שקמה על אפר הקורבנות היא ביתו הלאומי של העם היהודי. יש לנו היום צבא חזק בעל אמצעים מהמתקדמים בעולם. יש

לנו היסטוריה של הישגים מרשימים בכל תחומי החיים. השפענו על העולם והבאנו לו שורה של חידושים בבריאות, בחקלאות, בתעשייה, בביטחון ובטכנולוגיה. הגיע הזמן שנביא את הבשורה לבני עמנו - לניצולי השואה שנותרו.

 

יום השואה כמדי שנה הוא תזכורת לאן יכולה האנושות להגיע אם אין מחסומים ואין התערבות כאשר שנאת חינם, אלימות
ואנטישמיות הופכים לקווים המנחים של חברה אנושית, גם אם זה נעשה על גלי הדמוקרטיה.
קיומנו כריבון יהודי הוא התשובה לכך שהעם היהודי חזק ומיוחד ולאורך ההיסטוריה שרד
גם את הפשעים הנוראיים ביותר שידעה האנושות כולה.


המדינה הקטנה הזאת שמדברים עליה מדי יום בחדשות העולם היא תזכורת חיה ונושמת ששואה נוספת לא תהיה.


 

יהי זכר ששת מיליוני הנרצחים בני עמנו ברוך.

 

נכתב על ידי ה. לייבו , 26/4/2014 11:47   בקטגוריות טלוויזיה ותקשורת, מחיי היומיום, סביבה, ביקורת, אקטואליה, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של shem badouy o.s ב-27/4/2014 17:55
 



נאום הלייבו: פסח 2014


אזרחי ישראל,

 

בשבועות האחרונים אנו עוסקים רבות בשאלה האם המשא-ומתן מול הפלסטינים יימשך או שמא הגענו למבוי סתום. אני חושב שברור לכל מי שחפץ בשינוי המציאות, כי האינטרס להמשך התהליך המדיני צריך להיות קיים בקרב שני הצדדים. אכן, ישראל ביצעה ויתורים כואבים. שחררנו מרצחים מן הכלא וכאבן של המשפחות השכולות הוא כאב נורא וליבנו עימן.

 

אך תהליך השלום הגובה מחיר יקר וכואב, הוא תהליך חשוב שנועד להבטיח את בטחונה של ישראל ולהסדיר, למען הדורות הבאים, את אורח החיים במדינת ישראל הריבונית, החזקה והמשגשגת. אם נתבקש להילחם על ביטחוננו, נעשה זאת. אך כל עוד יש סיכוי לשלום, נילחם למצות אותו.

 

אין יותר סמלי מכך שערב חג החירות, אנו עוסקים בשחרורו של יונתן פולארד מהכלא האמריקאי. קרוב ל-30 שנה שיונתן נמק בכלא, ואנו כאן במדינת היהודים, לא שוכחים אותו גם השנה ומאחלים ליום שבו יוכל לחוש שוב חירות מהי ולחזור אל חיק משפחתו. שחרורו של פולארד הוא לא עניין ימני או שמאלני, הוא עניין יהודי וישראלי.

 

חג הפסח גם השנה הוציא את משפחות ישראל אל מרכזי הקניות כדי לרכוש את המצרכים לחג כדי להעמיס את שולחן הסדר בכל טוב. ממצאי דו"ח העוני שפורסמו לפני כשבוע משקפים מציאות כואבת וקשה, כזו שקיימת לא רק ערב החג, אלא בכל ימות השנה. מציאות של הישרדות יומיומית של משפחות רבות מדי, במדינת ישראל של 2014. משפחות בהן ילדים הולכים לישון רעבים בלילה, משפחות שאינן עומדות בנטל המיסים.  מציאות קלוקלת בה זוג הורים עובדים ועדיין לא מצליחים לסיים את החודש ולמלא עבורם ועבור ילדיהם את שולחן החג במרב המאכלים ונזקקים גם הם, לסיוע עמותות פרטיות שיאפשרו להם לחוג את החג כמו כל עם ישראל.

 

הממשלה לא יכולה להתגאות בהשתייכותה של ישראל לארגון ה-OECD כל עוד העוני ממשיך להתפשט ברחבי המדינה כמגיפה, ללא פתרון באופק. המדינה נכשלת בטיפול באזרחים, אם היא מסתמכת על עמותות צדקה פרטיות ולא מעניקה בעצמה את הסעד הדרוש. יש לנו מחויבות, ערכית ולא רק כלכלית, לעצור את העוני, לצמצם את הפערים החברתיים, לעשות את החיים בישראל טובים יותר, קלים יותר. אוי לנו אם ענף הייצוא הגדול ביותר יהיה של צעירי ארצנו.

 

כדי לנצח במלחמה הזו נדרשת הירתמות של כלל הציבור. לא די בקיטורים, לא די בלחיצת LIKE ברשתות חברתיות, לא די להיות עצבניים, כועסים ומרירים. אך ורק מעורבות חברתית ופוליטית, היא זו שתביא את שינוי המצב הקיים. ככל שהציבור יהיה פעלתן יותר, כך דברים יזוזו מהר יותר. ציבור אדיש הוא כזה שמזמין עליו עוולות. תהיו מעורבים יותר, תחתרו לחירות של העידן המודרני – החירות הכלכלית.

 

העוני נמצא בכל מקום. השבוע כאשר הגעתי לפתח ביתי, ראיתי את אחת השכנות שאני מכיר, או חשבתי שאני מכיר, יוצאת מפתח הבניין עם שקית בידה. תוך שניות ספורות היא כבר מילאה את השקית בפחיות משומשות מתוך פח האשפה של דוכן השווארמה הסמוך לבניין. אותה שכנה עובדת שנים ארוכות, גם בעלה עובד, ילדיה כבר לא גרים בבית. משפחה ישראלית ממוצעת. היה זה תזכורת כי העוני אינו מצוי רק בדו"חות מבקר המדינה או במדדים שונים, הוא מצוי גם בסביבה שבה אנו חיים.

 

אזרחי ישראל,

 

חג הפסח אותו אנו מציינים כמדי שנה, מביא עימו את בשורת האביב. סמל לפריחה המלווה בתחושת אנרגיה מתחדשת, רעננות הקיימת באוויר, פרק חדש שמתחיל. כל אלה מסמלים את הטוב והיפה, אך כדי לממש אותם צריך לעשות מעשה. צריכים לשאוף גבוה, להשקיע מאמץ, לא לוותר כשקשה, ללמוד מלקחי העבר ולסמן לעצמנו את המטרות אליהן נחתור בהמשך הדרך.

 

חג אביב שמח ישראל! 

נכתב על ידי ה. לייבו , 12/4/2014 11:24   בקטגוריות מחיי היומיום, מדיני-חוץ, סביבה, ביקורת, אקטואליה, סיפרותי, שחרור קיטור, פסימי, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
19,642
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לה. לייבו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ה. לייבו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ