ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

בתחילת השבוע הטילה ההסתדרות איום להשבית את נמל התעופה בן גוריון, כחלק מהתנגדותה לאופן שבו החליטה הממשלה לאשר את הסכם "שמיים פתוחים". לבסוף, הסכימה הממשלה שהמדינה תממן 98% מעלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות.

איומי השביתה האלה, ואיומיו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, להשבית את המשק כמחאה על הגזרות הכלכליות הקשות שמוביל שר האוצר, יאיר לפיד, מחזירה לחיים את הדיון עד כמה לגיטימי להשתמש בכלי השביתה במגזר הציבורי ובשאלת השאלות – מתי צריך להשתמש בכלי הזה.

אני מסכים עם קביעה אחת: השבתה כללית במשק או השבתה של נמל תעופה או נמל ים או כל דבר שהוא משמעותי לתפקוד היומיומי של המדינה ואזרחיה, צריך להיות הצעד האחרון בהחלט לאחר שקצו כל הניסיונות להימנע מכך.

אך יחד עם זאת, ההצעה של משרד האוצר כחלק מחוק ההסדרים לשנת 2013 שבתוכו כלול חוק שיאסור השבתה במשק הוא מהלך קיצוני, אנטי דמוקרטי המהווה סכנה ממשית לעובדי המגזר הציבורי ולאזרחי ישראל כולם.

הזכות לשבות היא זכות אלמנטרית בסיסית במשטר דמוקרטי. תפקידה של הממשלה הוא להתמודד מול איום כזה, כפי שכל ממשלה בעולם עושה. לעובדים, השביתה היא הכלי המשמעותי ביותר להכריח את הגורמים המנהלים ממעל, לשמוע את טענותיהם ולבחון דרכיי פתרון. מה יקרה ביום שבו אסור יהיה לשבות במדינת ישראל? נראה כאן פוליטיקאים שמקבלים החלטות, שלא ברור אם מתוך תחושת שליחות אידיאולוגית או מתוך אינטרס אישי צר ופסול, ורומסים את האזרחים והעובדים בלי כל התחשבות. כאן זו לא דיקטטורה יאיר, כאן זו דמוקרטיה!

בדמוקרטיה מותר לשבות. בדמוקרטיה זו זכות לקרוא קריאות ביניים במליאת הפרלמנט, כמו שנהוג בכל פרלמנט במדינה דמוקרטית בעולם. מדוע הודיע יאיר לפיד לאנשי מפלגתו שלאור קריאות הביניים בנאומו האחרון בכנסת, הוא יותר לא יישא נאומים בכנסת ישראל אלא יישא אותם בכל מיני כנסים פרטיים? האם שר האוצר לא מבין את מהות הדמוקרטיה? כנראה שמבין בחינות הבגרות הרבות שהחמיץ, גם את זו שבמקצוע האזרחות לא עשה.

זו הדמוקרטיה שהביאה לך יאיר, 19 מנדטים. זו הדמוקרטיה שבאמצעותה אתה תעביר כל מיני הצעות חוק בהצבעה במליאת הכנסת. אבל זו גם הדמוקרטיה, שתדאג להוציא את האוויר מהבלון הנפוח שלך, בסיבוב הבא. מי שלא מכבד את הדמוקרטיה, אין שום הצדקה שהיא תיתן לו מקום של כבוד בקירבתה.

אני מאוד מקווה, שמשבוע לשבוע בוחרי 'יש עתיד' מבינים לאיזה פח נפלו כשהתפתו להאמין למוטו של 'פוליטיקה חדשה' במערכת הבחירות שהוביל יאיר לפיד. מיום ליום אנו רואים שזו לא פוליטיקה חדשה – זו 'פוליטיקה רעה ומסוכנת'.

בימים אלו מתנהל מכרז שפתחה המדינה, להפרטת ארכיון המדינה והעברתו לידיים פרטיות.

בארכיון המדינה נמצאים כל פריטי ההיסטוריה של מדינת ישראל, החל ממגילת העצמאות המקורית דרך מסמכי הסכם השלום עם מצרים והאקדח שרצח את רבין וכו'.

המדינה טוענת שזה מאוד יקר וקשה לה לתחזק את הארכיון ולכן פתחה במכרז ומציעה את הארכיון למכירה במטרה להעבירו לאחריות ידיים פרטיות.

תארו לכם מצב אבסורדי זה, שאיש עסקים פרטי יהיה האחראי על פריטי ההיסטוריה של המדינה. איפה נשמע דבר שכזה?! מי שכרגע מובילה במכרז היא שרי אריסון. ברור לכם שאם היא תזכה במכרז, מגילת העצמאות ושאר פריטי ההיסטוריה יהיו תחת לוגואים מסחריים של בנק הפועלים ויתר הארגונים השייכים לקבוצת אריסון.

צר לי מאוד, אך ככה מדינה מתוקנת לא מתנהלת!

ההיסטוריה והמורשת של המדינה צריכים להישאר בידיה בלבד  - זה אחד הדברים הבסיסיים שאתה מצפה ממדינה נורמלית, שפויה ונאורה.  ואם מחפשים דרך לצמצם בעלויות של הארכיון ... אז כמו בשאר מדינות העולם, לא יקרה כלום אם במקום שהפריטים האלה יישמרו בארכיון מאובק שלאזרחי המדינה אין גישה אליו, מן הראוי שיעבירו אותם למוזיאון ישראל למשל, שם הם גם יוצגו לקהל הרחב, גם יטופלו מבחינת תחזוקתית ויישמרו וכל זאת מבלי שיהיו באחריות הזויה של איש עסקים כזה או אחר.

ח"כ סתיו שפיר העלתה את הנושא בפוסט בעמוד הפייסבוק שלה וקראתי לה כחבר מפלגת העבודה, להעלות את הנושא לסדר היום במליאת הכנסת. כולי תקווה שהמכרז ההזוי הזה יבוטל ויימצא פתרון שיכבד הן את מורשת ישראל ופריטיו ואת מדינת ישראל.

אזרחי ישראל,

יום הזיכרון לשואה ולגבורה שוב הגיע בלוח השנה, אך את השלכות רצח העם היהודי וששת המיליונים שלו ע"י הצורר הנאצי, אנו חיים יום יום.

כבכל שנה, לקראת בואו של היום הזה, מתפרסמים נתונים מקוממים, כואבים, בלתי נתפשים אודות הטיפול הלקוי של מדינת ישראל בניצולי השואה המעטים שעוד חיים בקרבנו.

העובדה ש-1 מתוך 5 ניצולי שואה, ויתר בשנה האחרונה על מנת מזון כי לא היה באפשרותו כלכלית לעמוד בכך, היא תעודת כישלון למדינת ישראל שקמה על אפר הקורבנות ובזכות חזונם של ניצולי הזוועות.

אך לא רק המדינה נושאת בנטל האחריות. חברה בעלת חזון, חברה ערכית, כזו שמכבדת את עברה ואת אלו שהעבר כתוב על שמם. חברה שדורשת טיפול מסור, ללא פשרות וללא קיצורי דרך באותה אוכלוסייה מיוחדת וייחודית, שלדור הנוכחי זכות לחיות בקרבו ולדורות הבאים לא תהיה את אותה ההזדמנות לראות ולחוות את ניצולי השואה ממקור ראשון.

עמותות הסיוע לנזקקים קורסות תחת הנטל, כי סדרי העדיפויות במדינה לא עושים חסד עם השכבות החלשות ובין היתר עם האוכלוסייה של הקשישים בישראל. להזדקן בכבוד בארץ, זו זכות שרבים מדי לא זוכים בה.

עלינו לזכור את אלו שניצלו בשואה וחיים בחברה הישראלית 365 ימים בשנה ולא רק ביום הזכרון השנתי, עלינו לדרוש מנבחרי הציבור וממנהיגי הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, להעניק לאותה אוכלוסייה את כל המגיע לה – כלכלית, חברתית ומוסרית.

אזרחי ישראל,

שואת העם היהודי שהסתיימה לפני 68 שנה, הובילה לשינויים רבים בעולם. ארגון האומות המאוחדות הוקם, מדינה ריבונית יהודית ניתנה לעם היהודי בארץ ישראל, הנאציזם הוצא אל מחוץ לחוק ועוד. אך האנטישמיות שהייתה הבנזין למנוע הנאצי, לא חלפה מן העולם. ניצני אנטישמיות ממשיכים להתגלות באירופה גם היום, גם באמריקה וגם בעולם הערבי. 

אסור לנו לאפשר לניצנים הללו להתקיים מבלי שיזכו להתייחסות כוללת מצד הקהילה הבינלאומית. אין לרוח האנטישמית מקום. היא יסוד מוצק ושכבר הוכח בעבר כאמור, לאלימות בלתי נסלחת, מיותרת וקשה ויש להוקיע אותה ללא פשרות.

מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי. אין ולא יהיה בית אחר. בשנת 2013 יותר ממחצית העם היהודי בעולם כולו, נמצא כבר כאן, במדינת ישראל. כ-40% עדיין חיים בתפוצות. עלינו להמשיך ולשמן את גלגלי מוסד העלייה, ולקלוט עוד ועוד יהודים למדינת ישראל שיוסיפו לחוסנה של הרוח הישראלית ויחזקו את יסודותיה של מדינת היהודים בארץ ישראל לדורי דורות.

בעוד שבוע ימים, נציין את יום העצמאות של מדינת ישראל. מדינה קטנה וצעירה, שהופיעה בחלומותיהם של יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. 6 מיליון יהודים לא זכו לראות את חלומם מתגשם. אנחנו כאן ונישאר כאן, כדי שחלומם – מציאות יהיה.

יהי זכרם של שש מיליון אחינו היהודים שנרצחו בשואה, ברוך.