לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

הקבינט של לייבו : כאן נאמרים הדברים החשובים באמת!

כינוי:  ה. לייבו

בן: 25

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ§ֳ¸ֳ¥ֳ¸ ֳ·ֳ©ֳ¨ֳ¥ֳ¸. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נאום הלייבו: פסח 2014


אזרחי ישראל,

 

בשבועות האחרונים אנו עוסקים רבות בשאלה האם המשא-ומתן מול הפלסטינים יימשך או שמא הגענו למבוי סתום. אני חושב שברור לכל מי שחפץ בשינוי המציאות, כי האינטרס להמשך התהליך המדיני צריך להיות קיים בקרב שני הצדדים. אכן, ישראל ביצעה ויתורים כואבים. שחררנו מרצחים מן הכלא וכאבן של המשפחות השכולות הוא כאב נורא וליבנו עימן.

 

אך תהליך השלום הגובה מחיר יקר וכואב, הוא תהליך חשוב שנועד להבטיח את בטחונה של ישראל ולהסדיר, למען הדורות הבאים, את אורח החיים במדינת ישראל הריבונית, החזקה והמשגשגת. אם נתבקש להילחם על ביטחוננו, נעשה זאת. אך כל עוד יש סיכוי לשלום, נילחם למצות אותו.

 

אין יותר סמלי מכך שערב חג החירות, אנו עוסקים בשחרורו של יונתן פולארד מהכלא האמריקאי. קרוב ל-30 שנה שיונתן נמק בכלא, ואנו כאן במדינת היהודים, לא שוכחים אותו גם השנה ומאחלים ליום שבו יוכל לחוש שוב חירות מהי ולחזור אל חיק משפחתו. שחרורו של פולארד הוא לא עניין ימני או שמאלני, הוא עניין יהודי וישראלי.

 

חג הפסח גם השנה הוציא את משפחות ישראל אל מרכזי הקניות כדי לרכוש את המצרכים לחג כדי להעמיס את שולחן הסדר בכל טוב. ממצאי דו"ח העוני שפורסמו לפני כשבוע משקפים מציאות כואבת וקשה, כזו שקיימת לא רק ערב החג, אלא בכל ימות השנה. מציאות של הישרדות יומיומית של משפחות רבות מדי, במדינת ישראל של 2014. משפחות בהן ילדים הולכים לישון רעבים בלילה, משפחות שאינן עומדות בנטל המיסים.  מציאות קלוקלת בה זוג הורים עובדים ועדיין לא מצליחים לסיים את החודש ולמלא עבורם ועבור ילדיהם את שולחן החג במרב המאכלים ונזקקים גם הם, לסיוע עמותות פרטיות שיאפשרו להם לחוג את החג כמו כל עם ישראל.

 

הממשלה לא יכולה להתגאות בהשתייכותה של ישראל לארגון ה-OECD כל עוד העוני ממשיך להתפשט ברחבי המדינה כמגיפה, ללא פתרון באופק. המדינה נכשלת בטיפול באזרחים, אם היא מסתמכת על עמותות צדקה פרטיות ולא מעניקה בעצמה את הסעד הדרוש. יש לנו מחויבות, ערכית ולא רק כלכלית, לעצור את העוני, לצמצם את הפערים החברתיים, לעשות את החיים בישראל טובים יותר, קלים יותר. אוי לנו אם ענף הייצוא הגדול ביותר יהיה של צעירי ארצנו.

 

כדי לנצח במלחמה הזו נדרשת הירתמות של כלל הציבור. לא די בקיטורים, לא די בלחיצת LIKE ברשתות חברתיות, לא די להיות עצבניים, כועסים ומרירים. אך ורק מעורבות חברתית ופוליטית, היא זו שתביא את שינוי המצב הקיים. ככל שהציבור יהיה פעלתן יותר, כך דברים יזוזו מהר יותר. ציבור אדיש הוא כזה שמזמין עליו עוולות. תהיו מעורבים יותר, תחתרו לחירות של העידן המודרני – החירות הכלכלית.

 

העוני נמצא בכל מקום. השבוע כאשר הגעתי לפתח ביתי, ראיתי את אחת השכנות שאני מכיר, או חשבתי שאני מכיר, יוצאת מפתח הבניין עם שקית בידה. תוך שניות ספורות היא כבר מילאה את השקית בפחיות משומשות מתוך פח האשפה של דוכן השווארמה הסמוך לבניין. אותה שכנה עובדת שנים ארוכות, גם בעלה עובד, ילדיה כבר לא גרים בבית. משפחה ישראלית ממוצעת. היה זה תזכורת כי העוני אינו מצוי רק בדו"חות מבקר המדינה או במדדים שונים, הוא מצוי גם בסביבה שבה אנו חיים.

 

אזרחי ישראל,

 

חג הפסח אותו אנו מציינים כמדי שנה, מביא עימו את בשורת האביב. סמל לפריחה המלווה בתחושת אנרגיה מתחדשת, רעננות הקיימת באוויר, פרק חדש שמתחיל. כל אלה מסמלים את הטוב והיפה, אך כדי לממש אותם צריך לעשות מעשה. צריכים לשאוף גבוה, להשקיע מאמץ, לא לוותר כשקשה, ללמוד מלקחי העבר ולסמן לעצמנו את המטרות אליהן נחתור בהמשך הדרך.

 

חג אביב שמח ישראל! 

נכתב על ידי ה. לייבו , 12/4/2014 11:24   בקטגוריות מחיי היומיום, מדיני-חוץ, סביבה, ביקורת, אקטואליה, סיפרותי, שחרור קיטור, פסימי, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נאום הלייבו: חוק המשילות הוא איום על המשילות


 

אזרחי ישראל,

 

חוק המשילות שיעבור בעוד דקות ספורות (בזמן כתיבת שורות אלה) בקריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, הוא לא חוק שיסייע במשילות יציבה יותר במדינתנו.

 

יש בו אולי שני דברים טובים: האחד הוא הגבלת מספר השרים בממשלה והשני הוא ביטול השרים ללא תיק בממשלה. בכך למעשה מפלגות לא יוכלו עוד לסחוט תפקידים בממשלה בשביל המעמד והתואר בזמן הליך הרכבתה.

 

אך יש בו דבר נוראי, טעות מיסודה. העלאת אחוז החסימה ל3.25% אשר מובילה (וזו מטרתה) למחיקת הסיעות הערביות בבחירות הבאות במתכונתן הנוכחית מהכנסת (שתי הסיעות הערביות זכו ב- 3 מנדטים), תוביל בבחירות הבאות לרשימה ערבית מאוחדת אשר תזכה במגזר הערבי לתמיכה רחבה כאקט מחאתי.

 

כך, משלוש סיעות קטנות וחסרות יכולת השפעה הן על החקיקה ובטח על המשילות, נקבל בכנסת ה-20 מפלגה ערבית גדולה אחת בדמות 16-20 מנדטים. כן, זה המספר. מפלגה בסדר גודל כזה שמתברגת אגב, בחלק העליון של רשימת המפלגות הגדולות בכנסת יכולה לאיים הרבה יותר על הממשלה, על הקואליציה, לדרוש תפקידים בכנסת בעלי משמעות, ובל נשכח גם שמפלגה גדולה שמייצבת עצמה בחלק העליון של רשימת המפלגות הגדולות בארץ... עשויה ביום מן הימים גם לדרוש את השלטון.

 

אז מה עשינו בכך שהגדלנו את אחוז החסימה ומנענו מהסיעות הערביות הקטנות להיבחר בכנסת הבאה? לא יצרנו משילות, אלא יצרנו איום על המשילות. לא חיזקנו את הרוב היהודי בכנסת, אלא יצרנו איום ממשי על הרוב הזה בבית המחוקקים.

 

זה הוא רגע עצוב ודרמטי בכנסת ישראל, מכיוון שהחוק הזה הוא תרמית עצומה שמוביליו מסבנים את הציבור בסיסמאות של משילות כשבפועל אין לו שום קשר לכך. תבדקו את כל מערכות הבחירות בשני העשורים האחרונים ותמצאו מערכת בחירות אחת שהתקיימה, במוקדם או במועדה, בצל איום של סיעה קטנה ו/או ערבית על יציבות הממשלה. אל תטרחו, כי לא תמצאו.

 

אם יש מישהו שמאמין היום שהליכוד-ביתנו פועלים בשם ולמען הדמוקרטיה הישראלית, כדאי שיתעורר. האמונה מעוורת, אני יודע, אבל בכל זאת תראו איך אלה שבכל הזדמנות קוראים לח"כים הערביים לעזוב לסוריה יצטרכו בכנסת הבאה לרדוף אחריהם ואולי אף לבקש את כניסתם לקואליציה כדי להשיג רוב קואלציוני בכנסת.

נכתב על ידי ה. לייבו , 11/3/2014 09:56   בקטגוריות טלוויזיה ותקשורת, מפלגת העבודה, אקטואליה, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גולדי10 ב-11/3/2014 11:35
 



נאום הלייבו: ההבדל בין חופש הביטוי וגזענות


אזרחי ישראל,

 

בימים האחרונים סערה הארץ סביב הענקת פרס מפעל חיים לזמר וליוצר אריאל זילבר, כאשר מנגד ויתרה על פרס מאקו"ם הזמרת והיוצרת אחינועם ניני וזאת בשל התבטאויותיו של זילבר מעוררות המחלוקת.

 

אני מודה ומתוודה כי גם אני מחבב שיר או שניים של אריאל זילבר. ואני גם אודה בעובדה שאני לא בהכרח שומע את שיריה של הזמרת אחינועם ניני. אך יחד עם זאת, עלינו לתהות איזה מסר אנו מוכנים לסבול כחברה, ביום שבו אדם שבשנים האחרונות מסמל יותר עמדות קיצוניות בעלות טון תומך באלימות, בלשון הרע, בשנאת חינם ובגזענות – זוכה לכבוד מיוחד ונשגב כאייקון תרבותי.

 

זמר אשר מחבר ושר שיר "כהנא צדק", האם ראוי הוא לפרס על מפעל חיים? האם זמר שמתבטא למען שיחרורו של רוצח ראש הממשלה, שמגדף ומתבטא בחריפות כנגד הומואים, שמקלל את חיילי צה"ל... רגע, אני מאוד מופתע בנקודה הזאת, איך אנשי הימין שיצאו בגנות המורה לאזרחות אדם ורטה, שהטיל ספק במוסריות הצבא הנהדר שלנו, וצעקו 'שומו שמיים' שיש מורה כזה בישראל, איך הם לפתע מתייצבים לימין זמר אהוב שמספר כמה רע נהיה לו וכמה מתמלא חלחלה כאשר הוא רואה את חיילי צה"ל? כנראה שהערכים ותפישות הדעת בכל זאת נהנים מסוג של גמישות, בהתאם לנוחיות המקום, הזמן והאדם.

 

יש גבול החוצה בין חופש הביטוי לגזענות. בהחלט אני רוצה לחיות בחברה שבה יש מגוון רחב של דעות – כאלה שאני מסכים עימן וכאלה שלא. כאלה שנעים לי לשמוע אחרים חושבים כמוני, וכאלה שמעוררים בי את חמת אפי. זו מהות הדמוקרטיה, הויכוח התמידי בין תפישות עולם שונות וצורות מחשבה הנוגדות זו לזו. אריאל זילבר מתנגד להתנתקות? זכותו בהחלט להביע את התנגדותו. האם ראוי שיקלל את חיילי צה"ל? לא ראוי, אבל זו בהחלט זכותו לקלל כל עוד אין הדבר מתפרש על ידי אחרים לנהוג באלימות כלפיהם. האם זכותו של אריאל זילבר להתבטא בעד שיחרור רוצח ראש הממשלה? כן, זו זכותו. האם ראוי אדם כזה לכבוד מחברה שמוקיעה את הרצח המתועב והנפשע הזה? בהחלט לא, וזו זכותנו לא לכבד אותו בשל כך.

אך כאשר אדם מתבטא  נגד ערבים ומייחל למותם או נגד הומואים, זו כבר לא סתם התבטאות, זה כבר לא עוד חופש הביטוי, זו כבר גזענות. וגזענות איננה עמדה פוליטית, אלא היסוד המשחית את החברה שבה אנו חיים, היא גם המקור לאלימות, להסתה, להפרת הסדר הטוב ואין ממנה אף לא דבר חיובי אחד.

 

אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לראות את הצרפתים מעניקים פרס תרבות לאותו קומיקאי צרפתי אנטישמי אשר יצא למופע בגנות היהודים, מכיוון שהוא גזען. כמו צרפת, גם ישראל מוקיעה שנאת חינם וגזענות. זה נראה הכי פשוט שבעולם כשזה בחו"ל, אך כשזה כאן בבית – פתאום הדעה גמישה יותר.

 

אזרחי ישראל,

 

חברה שמתלוננת על פושעים היוצאים לחופשי ושבתי המשפט אינם מענישים אותם בחומרה מספקת, חברה שקוראת לסובלנות ומגנה אלימות, חברה ששואפת לשוויון מגדרי וליברלי – איננה מחלקת פרסים מיוחדים לאנשים בתוכה, שמייצגים בדיוק את ההיפך מחזונה ומערכיה.

 

כל הכבוד לאריאל זילבר על יצירותיו ושיריו, אך ביום שבו הוא בחר לנצל את מעמדו התרבותי כדי לקדם את דעותיו הפוליטיות ואת העמדות של קבוצות שוליים קיצוניות, האחריות לכל המשתמע מכך, היא על כתפיו בלבד.

נכתב על ידי ה. לייבו , 5/2/2014 01:17   בקטגוריות טלוויזיה ותקשורת, סביבה, אקטואליה, ביקורת, סיפרותי, שחרור קיטור, חינוך, מחשב ואינטרנט  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ה. לייבו ב-7/2/2014 12:50
 




דפים:  
19,217
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לה. לייבו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ה. לייבו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ