לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עצמאית בשטח

שולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד.

כינוי: 

בת: 52





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ׳₪׳™׳ ׳×. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לא האמנתי שזה קורה לי


 

 



 

 

 



 

 

 



בהתחלה לא האמנתי, אח"כ קפצתי מהמיטה ורצתי למקלחת (כאילו שזה יעזור), והוא אמר שלא לוקחים סיכון והתלבש ונסע לבית מרקחת ועד שחזר כבר התקלחתי והתלבשתי ואפילו קיפלתי כביסה. כשחזר אמרתי לו שלא ידאג ושממילא בגיל שלי הסיכוי הוא אפסי, והוא אמר שאם לא היה את הכדור הוא היה דואג, אבל היות שיש - הוא לא, נתן לי נשיקה והלך, ואני בלעתי את הכדור עם כוס גדולה של מים וישבתי לעבוד. בערב כאבה לי נורא הבטן אבל זה כנראה מרוב אוראויז, ואחרי 3 ימים סימסתי לו "קיבלתי הבוקר. הקדים ב 5 ימים  חיוך "

 

נכתב על ידי , 25/1/2012 18:54   בקטגוריות האחרים, פינת השריטה הקטנה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה ב-2/2/2012 19:59
 



אויב מבית


 

בדיוק לפני 48 שעות הבאתי אותו הביתה. פתחתי את האריזות והניירות, סדרתי יפה על השולחן ומהרגע הראשון היה לי ברור שאני לא סובלת אותו. המקשים מעצבנים ומסודרים באופן שונה ממה שהיה קודם, המסך עולה במין הבהוב מטופש, האייקונים מסודרים בסדר לא הגיוני (במקרה הטוב) או מסתתרים בכל מיני חורים (במקרה השכיח.) המסנג'ר מעפן, אי אפשר לפתוח במקביל כמה חלונות באינטרנט (כלומר, אפשר אבל רק כשהמחשב מחליט מעצמו. אם אני רוצה לעשות את זה מיוזמתי - אין מצב), לא מצליחה להעביר את המועדפים הישנים שלי לאקספלורר החדש (כרגע הם בספריה נפרדת על שולחן העבודה), ועוד לא התחלתי לדבר על הווינדוז7 שלדעתי צריך להוציא להורג את מי שהמציא אותו או לחילופין את זה שהחליט שמעכשיו משווקים רק אותו (אני חותכת ורידים אם אתה לא מסדר לי את זה עוד השבוע. רצינית.) עד כה גם לא הצלחתי לשלוט על עוצמת הקול אבל בעת כתיבת הפוסט גיליתי איך עושים את זה (בנגיעה מאודדדד רכה) אז הפינה הזו סגורה. אבל מה? יש אחלה שומר מסך שאני מאוד אוהבת.

וגם עכבר אלחוטי ורוד, שאין לי מושג איך מתפעלים אותו אבל הוא נראה מצויין.

 

 

 

 

 

 

"מה שמת בסיגריה הזו? בחיים שלי לא נפלתי ככה."

"שום דבר מיוחד, סתם החרא הרגיל שמסתובב בעיר. ובאמת היית מסטולית בטירוף, מעולם לא ראיתי אותך ככה."

"אף אחד לא ראה אותי מעולם ככה, כולל אני עצמי."

   

את האולסטאר הוא חלץ ממני בלי לפתוח את השרוכים, את המכנסיים הוא משך לאורך רגליים ארוכות-ארוכות שלא הצלחתי להבין מה הקשר בניהן לביני. כשהתחתונים ירדו הרגשתי כאילו מישהו מפריח מעלי בנשיפה חופן עלי פרחים, ועם המגע הראשון של הלשון שלו נשפך דלי-של-נצנצים על הראש שלי ותוך שניה הייתי בתוך מיוזיקול צבעוני במיוחד, שעד עכשיו קשה לי להאמין שהגיע בחסות ג'וינט אחד רגיל וקטן.

 

א' אומר שזה לא רק הג'וינט ושגם לו עצמו יש יד בעניין (או במילים שלו - "וקצת קרדיט, אפשר לקבל פה?"), אבל אני אמרתי שזה זניח ועדיף שירכז מאמץ בהצטיידות לקראת פגישתנו הבאה.

 

 

 

וקטן לסיום - הפסקזמן החדש בטעם בננה? גועל נפש.

 

  

 

נכתב על ידי , 19/1/2010 16:36   בקטגוריות האחרים, פינת השריטה הקטנה  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה ב-24/1/2010 19:01
 



סיכום שנה


 

"הגוף שלי מאותת שזהו, הזמן שהוקצב לי אזל" אמרתי בצהרים לג'יימס על קפה ב"נח", תוך פירוט התחלואים שתקפו אותי בחודש האחרון (3 סופ"שים רצופים של וירוס, 1 פטריה וגינלית, 1 דלקת וגינלית קשה, 1 דלקת בדרכי השתן ו- 5 ימים רצופים של שלשול קורע מעיים שנרגע רק ע"י התערבות תרופתית.) ג'יימס אמר שזה לא פשוט להזדקן, הדליק עוד סיגריה והמשיך לדחוף את האף לסמס'ים שהגיעו אלי ("מי זה? בן כמה? שווה??"). שלל הסלבס שעיטרו את השולחנות בגינה הקטנה הצליחו לגרום לי לסמס בזמן אמת, פעולה שלחלוטין אינה אופיינית לי. זו הזיקנה שהפכה אותי לטיפוס רגשני.

 

 

דברים שעשיתי החודש: עבדתי (קצת), קניתי (די הרבה), זרקתי (בעיקר תחתונים וגרביים ישנות) ורוב הזמן ישנתי (מחלות זה מעייף).

 

"יפה. אהבתי." אמר הגניקולוג במוקד של מכבי אליו הגעתי באחד הלילות, מעולפת מכאבים, והעביר את קצות אצבעותיו על הקעקוע החדש שלי. מההלם לא עניתי. זו הטרדה מינית או מה??

 

מחר יש לי תור להומאופת שאמור לחלץ אותי מקריסת המערכות הכללית לתוכה נקלעתי, ובפעם הבאה שאכתוב כאן כבר תהיה שנה הבאה.

 

 

חיסול ב"סוהו". לא שיש לי מושג מה לעשות עם כפיות המדידה, אבל הן כאלה חמודות שלא יכלתי להשאיר אותן שם.

תיק הלפטופ החדש שלי

 

אם כבר למות – אז לפחות עם לק. (גם המכנסיים חדשים, "הוניגמן")

 

 

כשהייתי סטודנטית בשנות ה 90 הייתי כל הזמן על אולסטאר. בא לי שוב. 

 

וזו אחת מ 2 חזיות חדשות:


 

 

 התמונות של הקעקוע יצאו כ"כ גרועות שאני מעדיפה לא לשים.

 

שנה טובה.

 

 

 

נכתב על ידי , 27/12/2009 18:32   בקטגוריות אני עצמי ואנוכי, פינת השריטה הקטנה, של מי החיים האלה לעזאזל  
71 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה שמבדוי ב-9/1/2010 17:32
 




דפים:  
164,494
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשולה (שם בדוי) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שולה (שם בדוי) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ