לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עצמאית בשטח

שולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד.

כינוי: 

בת: 47





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

שנת חלומות טובים


 

 

הבוקר (5:30 זה כבר בוקר?) התעוררתי, כרגיל, לקול פסיעות כלב המסתובב בבית. השתהיתי כמה דקות עם עיניים עצומות עד ששמעתי את ה"פססס" המוכר (מיצי2 מצא את המיקום האידיאלי לשלולית השתן הראשונה של היום), וזינקתי מהמיטה לריטואל הקבוע. אח"כ נרדמתי וישנתי עד 9:30 (פריווילגיה שאינה קיימת בימי חול ושיגרה), וחלמתי שוב את החלום הקבוע, בו אני מוצאת עצמי לפתע פתאום עירומה באמצע הרחוב. הפעם הייתי במרכז העיר ירושלים, ממש מתחת למשרד שלי. בחלומי התכווצתי כולי, ניסיתי להסתיר את פלג גופי העליון עם הידיים והסתכלתי בחשש לצדדים שמא אפגוש מישהו מוכר. הסתכלתי למעלה אל חלון המשרד שלי וניסיתי לחשב כמה זמן ייקח לי להגיע אליו בריצה, למצוא בו מחסה. בחלום עצמו אמרתי לעצמי "זה לא ייתכן. זה חלום, אני חולמת, קדימה להתעורר, להתעורררררררר" ובאמת התעוררתי והנה אני במיטתי, בצל קורתי, לבושה למישעי ומוגנת לגמרי. "די כבר עם החלום הזה" אני חושבת "קישטה, אל תבוא יותר". חיפוש באינטרנט הזכיר לי עוד 2 חלומות שיגרתיים – האחד שכל השיניים שלי נשברות, והשני – שאני נמצאת בחדר המדרגות שלי, המדרגות שבורות ואני לא מצליחה להגיע לדירה. (למעשה זה היה חלום קבוע כל עוד גרתי בדירה שלי לשעבר, ומאז שמכרתי ועזבתי – לא חזר יותר.)

 

 

אז מה אאחל לעצמי לשנה החדשה? שתהיה שנה של חלומות רגועים. עם המציאות כבר אסתדר.

 

נכתב על ידי , 27/9/2014 15:48  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה שמבדוי בבית ב-28/9/2014 18:40
 



על המעבר לסמארטפון ושאר פיסות חיים


לפני שבועיים זה קרה סוף סוף, הטלפון החדש (חדש בשבילי, לא חדש-חדש. יד2 בקיצור) נמסר לידי, והפכתי להיות, באיחור חינני (שלא לומר השתרכות איטית) – בעלת סמארטפון בישראל. ינוקא סירב בתוקף לטפל בהחלפה ה sim והתאמת המכשיר לצרכיי, ואמר שאני חייבת להפסיק להיות כזו חסרת אונים, נדבר בסקייפ, הוא יסביר ואני אעשה. סבבה?

ממש לא. נראה לך?

אז ביקשתי ממנו יפה, והוא החליף לי כרטיס, עשה כמה פעולות הכרחיות (שבלעדיהן הטלפון לא היה פועל. אין לי מושג איך ינוקא חשב שאעשה זאת בעצמי) והסביר על השימוש במכשיר. למחרת, הוא התקין כל-מיני-דברים (למשל תאריך, שעה ומזגאויר. מתה-מתה-חולה- על האייקון של המזגאויר. באופן קבוע בשעה 22:00 השמש זורחת במלואה, וב 9 בבוקר חשוך + ירח.) והרחיב בהסברים שהרשימו אותי מאוד היות שהוא בכלל איש של אייפון ("אבל איך מצאת איך עושים את זה??" "הנה, ניסיתי כאן וכאן ובסוף מוצאים"), ואחרי-למחרת, א' מהמשרד, הסביר לי שוב בדיוק את אותם דברים. (הפעם גם הבנתי.)

מאז עברו כבר שבועיים, הפעילות שלי בטלפון מתמצת בשיחות-סמס-ווטסאפ, וקצת תמונות (מיצי2 מככב). קוראת מיילים (רק קצרים) ועדכונים בפייסבוק (רק קצרים) וכמובן בודקת כל רגע מה מזג האויר (מתה על זה!!!). לפני שבוע העזתי לעשות לייק דרך הטלפון, ולפני כמה ימים עניתי על מייל!! בטלפון!! שיו, המאה ה 21 זה לגמרי אני. (לשון המייל ששלחתי, לכל המתעניין:"תדע שזו פעם ראדונה שאני עונה למיל מהסמארטפון!! ההתרגשות בשיאה!! " השגיאה במקור.)

אבל אין ספק שהשיא נרשם ביום בו חיפשתי, בשעת צהרים, את סניף הדואר ברח' השוק (חבילה). לפני שיצאתי מהבית בדקתי את שעות הקבלה בסניף, ולמדתי כי הוא נקרא "סניף הרצל", ולכן, כששירכתי רגלי בחזרה מהפילטיס, בשיא החום התל אביבי כאמור, הדבר היחיד שזכרתי זה "סניף הרצל", מה שהביא אותי למסקנה שהוא נמצא, איך לא, ברח' הרצל. אז הלכתי ממרכז העיר בואכה רח' הרצל, והלכתי והלכתי, ורק שכבר כמעט הגעתי לסלמה עלה בדעתי שאיכשהו פיספסתי, אז התיישבתי על ספסל ברחוב והסתכלתי בפתק, בו היה כתוב במפורש "רח' השוק 38", ואמרתי לעצמי "אינעל אבוק למה את לא בודקת קודם, מה זה הרחוב הזה בחיים לא שמעתי עליו" ועצמי ענתה לי "הלווווו? מישהו בבית?? יש לך סמארטפון!!!". אז פתחתי בציור הקטן של המפה, שהיבהב לי את עצמי במפגש של כפר גלעדי – לוינסקי, וזזתי עם המפה קצת ימינה-שמאלה עד שראיתי את רח' השוק (2 דקות משם). בשלה לחלוטין למסע בערבות אנטרטיקה. רק אני והסמאטפון שלי.

 

לראשונה מזה שנות דור, קניתי מכנסיים קצרים:

 

 



 

 

 

תמונה אופיינית הנשלחת בוואטסאפ בבוקר לחברותי לעבודה:

 




 

 

 

עדכונים:

  1. מי שזוכר את הקטע עם הפטריה בציפורן הרגל, אז אחרי חודשים ארוכים שכללו המתנה לתור לרופאת עור, המתנה לתור לבדיקות מעבדה, המתנה לתוצאות בדיקות מעבדה ואז שוב לרופאה, הסתבר שאין לי בכלל פטריה. אז מה זה?? אני שואלת את הרופאה, והיא אין לה מושג מהחיים שלה, מתחילה להגיד שהגוף משתנה, והדברים כבר לא כמו פעם, וחוץ מזה אני בטח מבינה שאם אין לי פטריה אין סיבה לתת לי תרופה נגד פטריה, ומנפנפת אותי החוצה עם מרשם לאונדציל (שבכלל לא צריך מרשם בשבילו. בשביל זה הלכתי עד אליך בשיא החום אחרי הפילטיס??), ואומרת למרוח פעמיים ביום, ומאז אני באמת מורחת ואשכרה נראה שיש שיפור. בינתיים עבר הקיץ ולא שמתי לק, ולא שזה כזה קריטי אבל גם הייתי בלי לק וגם הציפורניים שלי מכוערות (בגלל האין-פטריה הזה), והאמת שרק בגלל המלחמה זה איכשהו עבר בסדר מבחינתי.
  2. מיצי2 תותח על. אחרי הלילה הקשה במוצ"ש, הוא התעשת על עצמו ומאז הוא פנתר ואפילו היה איזה לילה או שנים שהוא לא הסתובב בבית, ואני ישנתי ברציפות עד הבוקר, מה שלא קרה כבר שנים.
  3. עובדת קשה.
  4. מצליחה להגיע לפילטיס רק פעמיים בשבוע. לא לעניין.  
  5. אחרי 15 שנים התחלתי לצאת מהבית בבוקר בכפכפים שטוחים ולהחליף לעקבים רק ממש לפני שעולה למשרד. הזדקנתי + החכמתי + שלב אחד לפני נעלים אורטופדיות.
  6. ספטמבר הגיע וכל הסדרות חוזרות מפגרה. השבוע ראיתי פרק ראשון בעונה האחרונה של "Boardwalk Empire" ו "Sons of Anarchy",  שתי סדרות שהמשותף להן הוא אלימות חוצת גבולות והפקה מאוד מושקעת בדגש על איכות הצילום. מה שפחות משותף זה שסיפור העלילה של ילדי האנרכיה מטופש להחריד. עוד מעט תחזור גם "האישה הטובה" (גם שם זו עונה אחרונה??) ואנחנו (ינוקא ואני) נחזור לחיות משבוע לשבוע.

 

 

 

וגם רוצה לכתוב כאן יותר. לא יוצא.

 

 

נכתב על ידי , 12/9/2014 21:21  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה שמבדוי בבית ב-26/9/2014 14:58
 



יום לא טוב


יש ימים כאלה שלא אכפת לך מהאלרגיה למוצרי חלב, ומזה שאכילת מזון מאוד קר עושה אותך חולה, ובא לך רק להיכנס למיטה עם מגש פיצה וקופסת בן&ג'ריס, להשמין כמו פרה ושהעולם כולו יזדיין. 

 

 

 

 

מעצבנים אותי בעבודה. מאוד.

ומיצי2 שלי הולך ומתדרדר. הלילה ישנתי בהמשכים, לא יותר משעתיים רצוף כל פעם, ובין לבין ניקיתי קקי ופיפי והרגעתי כלב זקן וסובל. לפנות בוקר היה לי חלום נוראי על מיצי שלי וקמתי עם דמעות וכאב בטן, ואמרתי לעצמי מה יהיה שולה, מה יהיה.    

 

 

 

נכתב על ידי , 7/9/2014 13:05  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה שמבדוי בבית ב-9/9/2014 19:51
 





161,414
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשולה (שם בדוי) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שולה (שם בדוי) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ