לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Velvet Underground - לא רוצה להתעטף בקטיפה כג'ורג', וכבר לא במחתרת vlvtunderground@gmail.com

במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את הטלוויזיה, העיתונות ומה שביניהם, ורק נדמה לכם שאתם יודעים. עכשיו יש את מי לשאול


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2006

אצבעות שחורות 23.6


   

 7 ימים

אומר זאת כך, דנה. ואם אני קוראת לך דנה ולא העמלצת סימן שאני רצינית: בהחלט בעייתיות פסקאות הסיום של המדור היום. אישית אני לא מבינה איך אפשר להתלהט מכמה עשרות איברי מין עיוורים הבועלים אותך, אבל לא משנה, טפלי בזה בד' אמותייך עם הפסיכולוג. את מבינה, זה לא יכול להיות כיף, ממש לא. אבל כאמור, זאת בעיה שלך. הבעיה של העיתון בו את כותבת היא שלא הייתה לעורכיו בעיה עם זה. את אולי מבינה את ההבדל בין פנטזיה למציאות, אבל מיליוני גברים (או נשים) עלולים שלא להבין, ולראת בכך מעין הסכמה קולקטיבית אילמת לכך שכל הנשים רוצות להיבעל על ידי 80 בעלי אוברול עם סימני גריז מתחת לציפורניים. כמו שאת מצנזרת את עצמך עם א' היחיד, כך היה עלייך להצתנזר מול חצי מיליון קוראייך.

ועוד ככותרת משנה "כך להשאיר לעצמי את עובדי הרס"ר" - קשה, קשה לי מאוד עם זה.

אם  תקראי (ו) את דברי השופטים במשפט אונס של אב את בתו המאומצת (ידיעות 8) "...ייתכן שבמשך השנים נעמו לה מעשי הנאשם" תביני טוב יותר לאן יכולים להוליך דברייך.

 

 

איורים: דניאל מורגנשטרן

 

זהו, עברה גפי אמיר לעמוד. אני לא בטחה שזה רע, מה גם שהטקסט שלה על דלות ההבעה של הטף מצוין פלוס ומעורר דאגה. הורים, אל תחמיצו.

 

שובב ונכון, הציון במשנה של ברפאלי וליאו, "הטייס והדיילת", ומעיד על השכלה קולנוויזיונית-משהו.

החמצתם את דני רופ בבוקר שישי בערוץ 10 מנסה לשדל את גל אוח' שהתארח עם תמר גלבץ בתוכנית (נו, תכף עולה "הבועה") לצאת כנגד כתבת הפפראצי הזאת. גל סירב.

 

היש משמעות סמלית למהפכת הדפים הלבנים ב"7 ימים"? ולעמודים המשוננים? מישהו ניסה לעצור את מכונות הדפוס והסתבך?

 

מישהו שאל "מה עם זה שהיה מ"מ העורך לפני עידן ניר חפץ". קוראים לו איתי כ"ץ, והוא שם, נכון לעכשיו. אין לחפץ סיבה להחליף את סגניו, מאחר שהם מהטובים שיש בשוק כרגע, והם הוכיחו את עצמם כשהחזיקו את העיתון במשך כמה חודשים לבד.

רק על פלאפי חבל לי.

 

בתחילת הכתבה על סטלין שכותרתה "זה לא יוזף" נקרא סטלין יוסף או יוסיף. רק במסגרת הוא נקרא "יוזף".

ובעניין המסגרת, פולחן האישיות חזר לרוסיה, לא לבריה"מ.

 

הרקדנית שרון אייל מתראיינת. שנים ניסינו. מה אכפת היה לכם למצב אותה כצילום השער? הראיון הוא הישג, ואיש הקוקאין וסיפורו לא יותר אטרקטיביים ממנה.

 

בהפניות התוכן שכחתם את השם השלישי של האיראני.

מה זה "סיפור אהבה עם תמונות בלעדיות" (על בר וליאו)? "צילומי פפראצי בלעדיים" יותר עדיף.

 

סחתיין ליאיר לפיד (עוד חבר שלי, נו) על טור החופש הגדול. צודק בכל מילה. הוא וביל גייטס תוספת: (המפוברק). וגם אם כתבה את הטקסט מוכרת הפלאפל המיתולוגית ההיא מקרליבך פינת מוזס, אהבתי אותו.

 

סופשבוע

כפולת תגובות לכתבה הבעייתית על הגורו יובל תמיר, ממנה עולה שהעניין הזה עם גרמניה וההיפותרמיה לא ממש מועיל לציבור החולים הנואש. מישהו שם מרגיש אי נוחות גדולה מפרסום הכתבה?

 

יפה מצד "סופשבוע" שחזר לשבעת היתומים האתיופים, ושהזכיר שאחרי שחגיגות הבאת האחות מאתיופיה נגמרו, העניינים מתנהלים בעצלתיים.

 

אוהבת את כפולת טורניר הפוקר (62), ובעיקר את הצילום של מעין שלף (צלמת, אני מקווה), שמתפרס על פני כפולה שמונה המוני מצולמים, אבל כל אחד מהם דורש התבוננות וסקירת אופי ממושכת:  משקפי שמש, טבעת, שעון, בגדים, מבטים, פרצופים, עבודה אנתרופולוגית נאה אפשר להפיק ממנו. האח הידד.

 

מצוין פרויקט הפוטושופ, ואני מניחה שהוא יעורר הרבה שמחה לאיד בקרב הבלתי מושלמים, כלומר כולנו. רק אי נוחות גדולה גרמה לי העובדה שאותם יגאל ונטלי, ששמות בוצעו בגופם בחסות הפוטושופ נותרו מסתוריים וללא שם משפחה, או איזו חתיכת אינפו מינימלית מי הם ומה הם, מהיכן הם באים ולאן הולכים? "שני צעירים מן היישוב" כתוב במשנה, ובכך עליי להסתפק?

 

אם חשבנו שחגיגות ה-80 של יעקב נמרודי הסתיימו, התברר שלא, וליאורה מקדישה לו ריבוע שלם, כולל טעות בשם אחד מבעלי הבית, ולדימיר גוזינסקי. צ"ל גוסינסקי (עיינו ב"G").

 

מוסף הארץ

 

בשער הייתי מעדיפה הניגריות ולא את הרופא המוחה, אם כי הפניית השער, כלומר העיצוב שלה וגם התוכן מפתים לקרוא ומרשימים. אבל התחושה המקדימה לקריאת הכתבה המלווה אותי היא פאק, עוד מחדל רפואי, עוד זוועה?

 

אוהבת את עיצוב הכפולה הפותחת של "תופעות לוואי: סחרחורת, בחילה, בלבול", אבל יש עודף מסגור שחור בה, כלומר צריך היה כנראה להצר את המסכים, אבל הרעיון יפה. המסקנה מהכתבה: להתרחק מכל תוכניות הבריאות, שאין אחת מהן המשוללת אינטרסים מסחריים טהורים.

מה חבל, אי אפשר לראות את זה כאן.

 

הצלמות שולטות היום: שימו לב לצילום של רלי אברהמי את אסתר שקלים, נו, זאת מהשטיחים בו היא שוכבת על שטיח פרסי בחולצה שטיחית למהדרין.

אבל מה זה "הופעתה אינה מסגירה את העובדה שהיא דתיה". אני מבינה שהכוונה הייתה טובה אבל זה נשמע כאילו "דתיה" היא מחלה ממארת שאסור שתוסגר.

זה לא הצילום אליו כיוונתי, ובכ"ז.

 

פרומו

אחרי שכבר הבעתי דעתי פה על הדברים שנכתבו באשלא"ש על מקרטני, כותב היום שי להב ב"פרומו" את דעתו. אני מסכימה עם דעתו כאמור, אך לא עם האופן בו הוא כותב. "צואת עיתונות" זה לא ביטוי שהייתי משתמשת בו בשום טקסט, גם לא על האשלא"ש. אבל הנה, נפתחה מלחמה רשמית נוספת.

 

מה נזכרה עדי פולק לעשות נו נו נו לבר רפאלי על שלא עשתה צבא? הרי הנושא כבר נלעס, ולא שהוא לא מוזכר היום בכתבת הפפראצ עליה ב"7", אז מה, עד גיל 40 בכל אזכור שלה צריך להוסיף "לא עשתה צבא"? חוץ מזה אם אגם תרצה, עוד יהיה לה רומן עם טום קרוז. להפך, השירות הצבאי רק יסעיר אותו. ראו איך כולם מתלהבים משחר פאר המחזיקה רובה.

 

אנשי רייטינג מתבקשים להגיה את המודעות שלהם. "פרומו" (41): "אנחנו חוגגים 7 אז הזמנו את מירי בוהדנה באה לפתוח לנו את המתנות"

 

חדשות

אף מילה בידיעות על פרשת הירשזון.

 

ובמעריב? ידיעה קטנה בע' 10, מבלי שהמילה ידיעות תופיע שם. איזו נסיגה מהירה. כה לא מפתיע.

 

מה זה (ידיעות כותרת) "פינק פלויד כבש את נווה שלום"?

 

זוכרים שכתבתי על פגז עם קוץ כמפגע עיצובי בסבנטיז? מתברר שזה שימש למישהו השראה: עובד תאינלדי לקח את הקסאם שנפל בנתיב העשרה הביתה, אבל אז באו החבלנים ולקחו אותו ממנו. בלי קוץ (ידיעות 2).

 

בית הכנסת הראשון של תל אביב, בנוה צדק, נהרס. לא שאני מבינה למה, אבל בידיעה בעניין (ידיעות 2) נכתב "סופה של היסטוריה". בל נגזים, אוקיי?

 

ידיעות (2) מצטרף למסע ההשמצות נגד קרמשניט יום אחרי שבוקי נאה קשר לו כתרים, אבל מעריב דווקא מלטף, אחרי מסע הרצח ב-nrg אתמול. מקסים.

 

ותיקון עצום ממדים יחסית לתיקונים, במעריב 17: שרי אריסון ובעלה לא הגיעו להופעה של רוג'ר ווטרס במסוק, וגם לא התכוונו לעשות זאת.

 

קבלו תיעוד של קלטת חומר הגלם ממנה הופקה הכתבה על הזוועה בחוף בית להיא.

 

מוסף שבת

 

מלחמה חדשה: אמנון דנקנר Vs גדעון לוי וסיפור נוהל חמור. הוא מוציא את לוי כמי ש"נכשל מבחינה מקצועית" (כאילו כלל אין דבר כזה "נוהל חמור", והמקרה השני שלוי תיאר כלל לא היה) ומסכם את מאמרו ב"מי כאן הבהמה?" (זאת גם הכותרת, אלליי). כאמור אני נגד ביטויים שכאלו, ולא משנה מה הנסיבות.

 

דה מארקר

אחלה כותרת "יונתן יורד מהעץ" (דה מרקר), אבל שכחתם קרדיט לאורה קורן, (במשנה זה לא נחשב).

 

הארץ ב' וכו'

מיטיב אודיש לתאר את נפתולי הקרב בין כליפי לאלדר.

 

אבל ב"משחק מילים" הוא חוזר על משחק החיריק והצירה מהשבוע האחרון. מה קרה, שכח שכבר קראנו, או שלא היו מספיק חומרים? 

 

אלוהים ישמור, מה שקורה בחדרי חרדים פה.

 

האדומה

ב.מיכאל מוולווט ומוצא פניני תרגום קלוקל. שווה שווה - לפריקים לעניין.

 ועל הכתבה של דודי גולדמן (כותרת משעשעת, "מלך בלוגריה") - בפינת הטקבוק.

 

G

חשוב לקרוא: "לא הכל קשור לאמריקה", כתבה מתורגמת על ערוץ אל-ג'זירה הבינלאומי שיושק בספטמבר. יש לי תחושת בטן עמומה שאין עיתונאי ישראלי שיכול היה לכתוב אותה (מישהו אמר גיא בכור? אולי) במסגרת גליון נושא - הערבים החדשים.

אלא שהשער מפספס את המטרה, והאיור של אפרת בלוססקי סטריואטיפי מדי, או אם להשתמש בביטוי המוכר לחלקכם, "לא מחזיק שער". בנוסף, ההפניות אניגמטיות מדי, ועד שהבנתי למה שייכת ההפניה "גברים שלא יודעים להיות אבא" דפדפתי בעיתון שלוש פעמים (רמז למשוטטים באפלה: במדור של ליאת רון).

 

כל העולם

"הבועה" עולה בשבוע הבא, ספירת מלאי ותיעוד מלאכת היחצ:

שישי בבוקר - גל וגלבץ בערוץ 10

שישי בצהריים - פרמיירה בסינמה סיטי

"זמן תל אביב" - אביטל ברק, שחקנית

"7 לילות" - יוסף סוויד הערבי שבשחקנים (אבל למה היה צריך לשאול חבר איך לעשות מה? יוצרי הסרט לא יכלו לענות?)

"עיתון תל אביב" - אלון פרידמן

"סופשבוע" - דניאלה וירצר

ומי יודע מה עוד צפוי לנו. אה, אוהד קנולר, מתי? "פרומו" שבוע הבא? טיים אאוט? ומתי ואיפה ריאיון זוגי (או שניים נפרדים) עם איתן פוקס וגל? אולי פה?

 

העיר

מחר תעלה בערוץ החיים הטובים התוכנית של גבי ניצן (22:30), "על הדרך". סיבה לראיון עם החבר שלו, יואב זאבי. במגבלות הז'אנר, כלומר חבר מראיין חבר, עיתונאי מראיין עיתונאי, זה מעניין ונחמד, וכתוב בכנות ובפתיחות יחסיות.

 

V ב"עכבר": ע' 123, רינת ברקוביץ' דנה בדיון הטוקבקי על "ישראלי".

 

 Ynet

אני בעד הלן תומס מכל הסיבות המובנות מאליהן.

 

היה לי דיונון עם חביבי, האם ראוי לדווח על האייטם הזה. אז למען חביבי, הנהו. אני לא באמת חושבת שזה ראוי להתייחסות.

 

7 לילות 

לסינגל: לא. גם לא בזמן המונדיאל.

כשהכותרת ליט"ב ב"7" הייתה "כתבו עלי במשחטה" נבהלתי לרגע שגם הוא באקסהיביציוניסטים. אבל לא. והכותרת? מטעה שלא בטובתה.

ולסתם בחור: גרביים - ז'.

תודה על המחווה בע' 6. אני באמת עומדת שם, מאחורי יובל בנאי.

 

מז"ט (המזועזעים - דלגו)

למשה ורדי נולד נכד (ואחיין לשרית רוזנבלום).

ולגיא פלג הפלילי של 1, בן.

אהוד בנאי יוצא לסיבוב הופעות קטן. מתחילים באשדוד.

לאראל סג"ל שמנסה להיגמל. דרור פויר איתך.

 

באבל

לוטפי משעור, מו"ל ועורך אלסינארה הלך לעולמו.

 

ואהרן ספלינג גם. התנחומים לטורי.

 

 

VTV

עם כל הכבוד לשלוקר, או ליתר דיוק לקר, אברהם הירשזון לא אמר מילה. כלום. וכששלח העיר על כך לעמיתו, אמר לו הלה, "מה, אתה עושה פליי דאון לראיון שלנו?" כן, ובצדק.

 

"למי שטוענים שערוץ 1 מתעורר לחיים: קחו בחשבון שגם ערוץ מת מראה את השעה הנכונה פעמיים בשנה" (רע"ש, "7")

 

פינת הטקבוק

הזעם גואה בקרב הבלוגרים (נסתפק בשלומית בשלב זה) על הכתבה של דודי גולדמן, אבל קהילת הבלוגרים שוכחת שמה שמובן וברור מאליו להם, לא ממש נהיר לחצי מיליון קוראי ידיעות, שחלק לא קטן מהם התוודע למושג "בלוג" רק אתמול, כשקרא (אם בכלל) את הכתבה של גולדמן. אז נכון, היא הייתה שטחית, לא גלשה להסברים מעמיקים, ואפילו טעתה בשם הבלוג הקודם של יריב חבוט ("פרופרוזה" ולא "פרופוזה", ככתוב, אם כי גם השם פרופוזה יש בו משהו, והנה יש לו בלוג, השאלה היא רק מה זה "אישי"). אבל אני קוראת לשלומית וכו', לשנות לרגע את נקודת המבט. וכדי לחדד, אני לא באה להגן על הכתבה, ואני גם לא חושבת שצריך היה להתמקד רק בישרא, וכדאי היה להרחיב את התמונה. אבל, שימו לב, זו הכתבה השנייה בתוך שבוע על הבלוגוספירה, כשהראשונה הייתה על רפונזל, ועל כך יש לברך, כי גם לכמות יש משמעות. 

ואז התעורר דיון בטוקבקיה של שלומית:

 

גע"ס (האתר שלי) , 00:32 24/6/2006:

 כתבתו של גולדמן בחולשותיו של מי שכתב אותה. קרונית את צודקת, אבל אפשר גם להאשים את  קצת מעציבה אותי הקלולסיות של התקשורת בענייני אינטרנט. זה במיוחד צרם לי ביום ראשון השבוע, כשכל הבלוגיה פה געשה וסערה ואצל ולווט המשיכו לעסוק בכותרות ושגיאות הגהה. רק למחרת, אחרי שהתפרסמה כתבה של גולדמן (גם היא איומה למדי), רק אז היה איזה אזכור לזה בבלוג ההוא, שכזכור נמצא באותה בלוגיה. אני מתחילה לחשוב שסקרנות עיתונאית זה פיקציה והתקשורת מתחילה להתעניין בתופעות רק אחרי שהן מבוססות עם התחלה של ריקבון בפינות

גע"ס זועפת על שביום ראשון לא התייחסתי להתאבדות של רפונזל , וטרחתי לעשות זאת רק למחרת עם "איזה אזכור" (למה לא לגמד, אם אפשר). מצחיק איך בעודה מתלוננת על כך היא מוסיפה שהעיסוק פה היה רק ב"כותרות ושגיאות הגהה". אבל ככה זה, כדי לאשש תיאוריה או טענה, אין שום בעיה לאיש לטאטא את העובדות מתחת לשטיחון.

ולגופו של - הסיפור של רפונזל ומאבקה בעולם לא היה חלק משגרת הקריאה שלי. אני מצרה על דאבדין, אבל כל שאירע היה תוצאה של המצב הנפשי הקשה בו הייתה מצויה. אני מאוד לא אוהבת, כפי שכבר הבחינו מי שהבחינו לדון באנשים חולים, במחלת נפש לצורך העניין, ולהעלות אותם לדיון פה, וכמו שכתבתי , אני לא רואה בכך כשל של המערכת, אלא באמת מקרה של נפש רצוצה שהייתה מאוד דומיננטית בישרא בלוג. וחוץ מזה, גע"ס, יכולת את עצמך לטקבק משהו בעניין פה, אם זה היה לך חשוב (ואת יודעת שאני קוראת כל מילה). ועוד דבר: אם להשתמש בציטוט של נורית זרחי שהבאת בבלוגך "אם את לא יכולה לדבר יפה - תשתקי" - וזה באמת מה שאני אומרת לעצמי כשאין לי שום דבר חכם לומר על נושא מסוים.

ובכ"ז - הנה יש לך (עוד) מחווה, והפעם ב"גלריה".

 

ושלומית עונה לה:

גם אני מתחילה לחשוב שסקרנות עיתונאית היא בדיחה. ומה שמצחיק זה שולווט, שרכשה כוח כל כך ניכר כאן, עדיין ממשיכה להמעיט בכוח של הבלוגים.

גם בשלומיות נפלה שלהבת? איפה קראת שאני ממעיטה בכוחם של הבלוגים (אלא אם את מתכוונת למה שאמרתי לך בארוחת הבוקר המשותפת שלנו )? אני מסקרת בלוגים כשהם רלוונטים לענייני עיתונות, ומפנה תמיד, ככל שלאל ידי, לדיונים המציפים כעת את העולם - מה בין בלוגים לעיתונים וכיו"ב. יכולות הפריסה שלי, כמו של כל אדם, מוגבלות, אבל מכאן ועד ל"ממעיטה בכוחם" יש כ-4,001 קילומטרים.

 

לחם עבודה

 

המעצבת הגרפית של "עיתון תל אביב", לילך פאר, עברה ל"7 ימים".

 

ענבל בן-דרור, עורכת המדורים שם משלימה הכנסה ב"7", בשאיפה להתקבע שם כסגנית מן המניין.

 

ואדוה מלמד וזיו כהן מ"תל-אביב" כבר משכשכים ב"7".

 

כתבת הברנז'ה של האשל"ש תהיה אתי שכטמן, יוצאת גל"צ, שהפיקה את "מה בוער". השכר: 4,500 שקל.

התפקיד הוצע קודם לכרמל בן צור, כתבת המשפט המשתחררת, אך היא סירבה. כרמל היא בתו של עו"ד בועז בן צור, שותפו של רונאל פישר. בן צור תכתבו ותערוך במעריב "עסקים".

 

ועוד מגל"צ, הדור הבא (כן, אינכם מכירים את השמות, אבל עוד תכירו):

רוני בר תערוך בnrg. טלי קרסיק תהיה קשבת ב-10 ועורכת בישראלי.

נטע דונחין - תפיק  ב-CBS  

 

"זמן תל אביב" מחפש כתב ספורט "צעיר, דינמי ונמרץ". אולי הספורטיבי של פרנצ'?

וגם רכילאית? דינמית?

 

לפני פיזור

 

אפשר לחזור ולנשום באופן סדיר, שום רומן לא יפרוץ בין פרנצ' למאוהב, הם שני טיזרים ותו לא. אלא שאני יכולה להבין אותם: תארו לעצמכם שבעולם האמיתי הם יושבים משרד ליד משרד ושונאים אחד  את השני?

 

דילמה: איזו מתכונת עדיפה לאצבעות - לעבור על כל העיתונים בחופזה (ואל תשאלו כמה זמן עוברים "בחופזה" על הכל) או להתמקד בשלושה-ארבעה-חמישה מוספים בשבוע בלבד ולהעמיק בהם? נא חוו דעתכם.

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי Velvet Underground , 24/6/2006 11:33  
182 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מתרגמת עשתה טעות ב-27/6/2006 11:04



כינוי:  Velvet Underground

מין: נקבה




495,582
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , החיים כמשל , תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVelvet Underground אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Velvet Underground ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ