לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Velvet Underground - לא רוצה להתעטף בקטיפה כג'ורג', וכבר לא במחתרת vlvtunderground@gmail.com

במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את הטלוויזיה, העיתונות ומה שביניהם, ורק נדמה לכם שאתם יודעים. עכשיו יש את מי לשאול


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2006

אצבעות כשרות 12.4


 

 

מה קרה לעו"ד דורי קלגסבלד בדרך נמיר? מה הנסיבות שהביאו אותו לקפח את חיי האם והילד? התשובות יגיעו בטח אחרי החג, ו"נכון לעכשיו נבדקות כל האפשרויות שגרמו לתאונה" (ידיעות 8). תהיה יש לי על הניסוח המוזר בסוף הידיעה: "קצין המשטרה שהגיע למקום הסביר לגברת קלגסבלד, שנראתה נסערת מאוד". גברת? ממתי? אסתרון יודע על זה?

.

במעריב נכתב: "אנחנו בודקים... אם הוא נרדם, דיבר בטלפון, או הסתנוור מהשמש. במקביל, אנחנו בודקים גם כיוונים אחרים". יש לי רעיונות, אבל עדי אופי ממערכת המשפט טוענים שהוא "אחלה בנאדם". לא שאני אוהבת ביטויים כאלו, אבל אני מצטטת.

 

* בידיעות מונים בין לקוחותיו את שרון, מופז וברק.

* במעריב מונים בין לקוחותיו את כל השלושה, פלוס מימי מוזס, מש' בורוביץ' וסילבן שלום.

* בהארץ מונים בין לקוחותיו, חוץ ממופז ושרון, את עופר נמרודי.

* בידיעות ובהארץ יש הפנייה לתאונה בשער. במעריב לא.  

 

ח"ח: כל העיתונים כתבו את שמו נכון. זה בהחלט הישג.

 

ותזכורת לסיפור סבוך על כתבה בכל העיר מ-03', שסופה בפיטורי הכתב תני גולדשטיין, הודעת פיטורין שנכללה בהתנצלות שדרש קלגסבלד מהמקומון הירושלמי אחרי כתבה משמיצה על אודותיו.

 

בתגובות לפוסט הקודם התעורר ויכוח בין Twister לחביבי אם הדיווח בYnet- היה מתלהם מדי. אני לא מרגישה ככה, ויכולה להבין את זעם המטקבקים, החוששים שבגלל שמדובר באיש שררה טחנות הצדק יטחנו קצת אחרת, אבל קראו את השיחה ביניהם.

 

 

 

מאיר שלו מתראיין, די בהרחבה ל"גלריה". ראיון בסדר, לא מפיל. אני מעדיפה לקרוא אותו כותב, ולא לקרוא אותו מתראיין.

 

את סיפוקי מהארץ מצאתי בסדין שלם של אודיש, ב11, "מיומנו של מבקר טלוויזיה" בעשרה פרקים. מבדר ביותר, ובעיקר הסעיף האחרון, על מכתב שגנז לעורך הארץ.

היומן המופלא הזה מתחבר לכתבה מעניינת של דודו כהן ברייטינג על מבקרים ומבוקרים. אודיש לא מתראיין שם.

 

 

תחקיר החג הענק של עמיר רפפורט ואריאל ליבנה ב"מגזין פסח" (מעריב, עורך נטע ליבנה – יש קשר? ואיה נרי בכל הסיפור?) די משכנע שלא האדם הנכון הוא הכלוא בעוון רצח חנית קיקוס, ומעורר שאלות קשות בלב הקורא התמים על התנהלות המשטרה ומערכת הצדק פה. והבילד אפ שנעשו בשבוע החולף מוצדק.

הטענות שלי הן נגד העריכה המרושלת, המוני שגיאות ההגהה, פסיקים ורווחים וניסוחים בעייתיים, תיאורים לא מגובים (ענק? כמה? הסמיק? איך אפשר לראות על גוון עורו הכהה? אבל זה בקטנטנה) – שום דבר שעולה בקנה אחד עם תחקיר שהושקעו בו כל כך הרבה משאבים וכל כך הרבה זמן.

בעיקר מעוררת תמיהה הפסקה החנפה: "מי שנתן לנו את ברכת הדרך לצאת לתחקיר הסבוך וליווה אותנו באופן שוטף וצמוד היה עורך מעריב, אמנון דנקנר. הוא לא התייחס אלינו כמו למשוגעים".

רגע, זה לא התפקיד שלו לעודד תחקירים? על מה ההודיה הזאת מעל דפי העיתון?

 

והנה, הכל השתלם, את הראיון החגיגי שלה נותנת עליזה אולמרט לשרית  פוקס באותו מוסף, וגם הוא זקוק ליד עורך ומגיה. בין היתר, צריך היה להשמיד את תובנות הכותבת בתוך התשובות של אולמרט.

אגב, לפי הקרדיטים של מוסף זה לא הייתה לו עריכה לשונית. ורואים, ובגדול.

 

פרויקט "איך להיט נולד" נחמד, ברמת הדפדפוף, אבל אין צורך לכתוב במשנה "לכבוד החג", הרי כל המוסף הזה הוא לכבוד החג, לא?

 

כך גם כתבת הס.מ.סים, ובתוכה יש אפילו הפתעה: אביעד קיסוס כותב לראשונה מאז עזב את רייטינג והפך לטאלנט (על מה כותב? על התכתבויותיו עם בן זוגו).

 

ובמסגרת פינתנו טאלנטים כותבים, ב"ספרות" שבתוך "המוסף לחג" של ידיעות, בפרויקט "מסעות אל הרגע שאין ממנו חזרה" (27) כותב אסי דיין על הרגע בו מוצאת בת זוגו את גופתו. קטע קטן ומושלם. שיט, כמה מוכשר האיש הזה. 

 

"מגזין פסח" של ידיעות (עורך: רע"ש), מאופיין באוריינטציה תרבותית  (זאת מחמאה, אם זה לא ברור) וכבר עורר מהומה עם הראיון של עפרה פוקס, שבסופו של דבר יצא בסדר. צריך חיבור רגשי לאהוד מנור וכל זה כדי להתעמק בו, מה שיש, כמובן לגל אוחובסקי, המראיין, שבכה כשנודע לו על מותו. בטח יש מי שיתרגשו יותר ממני.

 

הפתיח של גפי אמיר על ליל הסדר מצוין ומצחיק (ועזר לי לשרוד אמש את האירוע), מה שקשה לי להגיד על פרשנות העמלצת את ההגדה, שכמעט חותמת את המוסף. קצת מאולצת יוצאת העמלצת.

 

אם למקומון של ידיעות (ראו למטה) יש את דניאל אברהם, פה מככב כניגוד מיכה לינדנשטראוס, שאומר (על הדירה ההיא) "זו התנהגות בלתי ראויה לחלוטין. הדברים שאולמרט אמר לא תאמו את המציאות", ראיון שגרם לי לחבב אותו. 

 

אנשי "משחק מכור" משחקים בדימויי החג, וזה נקרא בדיוק כמו שהתוכנית נשמעת. לפעמים מבריק, לפעמים מעורר גיחוך, לפעמים סתמי - אבל סחתיין על הרעיון. 

בזה לא גמרנו עם הטלוויזיה, כי מולי שגב, עורך "ארץ נהדרת" התכנס להתראיין (הישג ממשי, כי הוא שונא להתראיין, ולא עושה את זה כמעט) על הסאטירה המותקפת שלו. אלא שהוא מדבר רק על "ארץ". חבל, רוצים עוד.

(ע"ע רון לשם, העיר שבוע שעבר).

 

הראיון עם מושונוב ומושונוב ג'וניור מספק את הסחורה – ככה זה כשמתמסרים מכל הלב.

 

ולסיום – צ'ופר למתמידי יט"ב – כתבה ראשונה שלו  לידיעות (לא כולל קטעים ב"לילות") - דייט מרייר עם אנה ארונוב, שיצא נחמד. עצה לעתיד למפעילי התנורים: אפשר לעשות איתו עוד דברים. הרבה.

 

"זמנים", במתכונת לא חגיגית בכלל, מביא בשערו את שרית חדד בראיון חלול, בו היא לא אומרת כלום, אבל ממש.

 

בראיון עם סוזן סרנדון (בת 60 ומהממת) מוטב היה לנסח אחרת את "עושה בצורת" או "עושה שפתיים".

 

כתבת השער של "פירמה" היא על כיבוש קוקה קולה או מה. שער די מפתה, אבל הכתבה נפתחת בכפולה שהמשנה שלה לא קריא, ממשיכה בכפולת מודעות, ואז בכלל שכחתי שצריכה לבוא כתבה,והיא באה. בקיצור, הגשה בעייתית במיוחד.

 

יהושע סימון קורא עיתונים ומשבח את עליית המדרגה של פנאי פלוס, שיצא ערב הבחירות במאמר מערכת של יאיר רוה (ולא רווה) על החובה להצביע. סימון אומר שחזית המאבק בין פ"פ לרייטינג היא עמודי הרכילות הפותחים, ונראה לי שהוא צודק. לטס פייס איט, זה הדבר הראשון שקוראי הבידורונים מסתכלים עליו. יש לי חשד כבד שלא פעם הם מסתפקים רק בזה.

 

ו-Ynet? כן, הוא גם דף הבית שלי, כמו שכבר אמרתי במקור ראשון.

 

כתבי המוסף (באקט של חמלה לכבוד החג?) מספרים על כל מי שהם אוהבים בערוץ הראשון. בסדר, גם אני נחמדה היום באופן חד פעמי.

 

הכתבה שהכי ריתקה אותי, מתוקף וכו' הייתה על ויקיפדיה, מוסד שאני מתעניינת בו כבר די הרבה זמן, ובעיקר, הסיפור של נמרוד קמר, הכותב, שניסה להכניס את עצמו כערך לתוכה, שמלמד שאין שם אנרכיה מוחלטת, אלא להפך. נסו לשים עליה (על הכתבה) יד.

או, יש תיעוד עתיק לעניין ב-nrg.

 

הכתבה המיותרת: שובה של הברבי.

 

(אגב, הציטוטים, הפונט והצבע לא קריאים לגמרי. נא טיפולכם). אותו דבר – הציטוטים בכתבה על השיר בנושא כיבוש עיראק (82).

 

בשבוע שעבר ביקש מישהו שאתייחס לעכבר העיר. ניסיתי, אבל אני לא מצליחה. מבחינתי העכבר הוא המקום בו אני מחפשת מספרי טל' של מסעדות כדי להזמין מקום (אם אני לא ליד מחשב). כל הקונספט, של טקסטים ארוכים בפונט הקטנטן והצפוף הזה, של הרבה שמות אנונימיים מבחינתי שלוקים בתסמונת האני אני ואני, לא מתאים לי.

ואם כבר דפדפתי, למה מורן כרמון, מהבלוגריות שחצו את הקווים, צריכה להקדיש יותר ממחצית הביקורת שלה על בר גיורא לקינות מיותרות?

מזל שצבי גילת עוד שם. ומיכאל רורברגר גם. 

 

בהעיר מתפרסם סיפור (או "לאו דווקא סיפור", כלשון המשנה) של קובי אור, מי שמכיר-מכיר, תקצר היריעה, וגם אי אפשר להסביר. אור כותב על  על ביקור אצל דנקנר ונמרודי, המציעים לו, כל אחד, ובאותן מילים, משרה מחתרתית, "מתכון בטוח לעיתון שרוצה להתאבד". והכותרת? "מחתרת השריטה". הגיוני ואולי אפילו ברור כשמש שלאור אין מושג ירוק על V, אבל מנקודת המבט של קצה אפי זה ממש מצחיק.

במהלך הדברים, אגב, אור מתאר את דנקנר כמי שמסדר לעצמו שורות של קוקאין. אני תוהה איך יעבור התיאור הזה בקרליבך. ובכלל, ידידי, זה עבר ייעוץ משפטי?  

בתוך הסיפור שזורה ביקורת של אור על הדיסק "דצמבר", פסקול "שרמן בחורף" של בועז כהן ויוסי בבליקי. "שרמן" הוא סיפור של דנקנר, ולאור יש פה פרשנות שלמה ומרתקת לעניין.

ואם נחזור לקצה אפי, הרי מה יותר מעניין מזה (אפרופו מה שכתבת על העכבר, אולי תסירי קורי שינה מעיניך?) המשפט החותם את הסיפור הוא:

"...כשתלדו מחדש את עצמכם לא תשירו. אתם תצעקו".

וזה רמז, בעיקר לעצמי.

 

"זמן תל אביב" יוצא בפרויקט מיוחד, "מסע בין כוכבים", על שחקני משנה בסרטים ישראליים (חלקם מאוסים, או מה שנקרא קאלטיים), ומתחקה אחריהם. על פניו די, כמה, אי אפשר, והניחו לדנוטה ולסטלה, ובכלל, מה תעשו ביום העצמאות אם זה מה שאתם עושים היום, אבל למעשה, יעוז סבר השקיע, ומצאתי את עצמי קוראת פה ושם משפטים ספורים.

רק הקרדיט שלו, שמופיע בתחתית העמוד הפותח ובמשנה, צריך היה להיות למעלה, בולט יותר. בכל זאת, 15 עמודים.

והמאמן של עזית (שהייתה בכלל כלב, לא כלבה) – מיותר.

 

ל"עיתון תל אביב" יש הברקה אחת, הראיון עם דניאל אברהם, המיליונר (149 ברשימת עשירי תבל, ממציא סלים פאסט, שעוסק כבר 20 שנה בנסיונות לא ברורים לקדם פה את המו"מ) שרכש את דירת ה-2.69 מאולמרט. הגילוי המרעיש – ששמו אברהם (הוא הוסיף S לשמו הפרטי, לזכר אביו, S. Daniel Abraham). הוא טוען, כמובן שסתם מצצו את דמו של אולמרט. למה התראיין? כי הוא מוציא ספר.

  

"סגנון" בעוד גרסת ענק של 134 מצליח לעצבן אותי במשנה לכתבה על "דרגה קיצונית של פעילות מינית" (אסור להגיד נימפומניה) עם משפט הסיום "תכף הפמיניסטיות ישתוללו". ולא כי אני משתוללת מנושא הכתבה ומהקביעה שנימפומנית לא יכולה להיות מאושרת, אלא בגלל הניכור שהמוסף לנשים, או לכל המשפחה, יוצר בינו לבין "פמיניזם", רוצה לומר, אנחנו לא כאלו, פמיניסטיות משתוללות.

 

הסיפור של עידוקי (מתחנפת!) על הגר צימרמן והטלאי הצהוב מ-7 באפריל זוכה לחשיפה בשער האחורי של ידיעות, ואחרי שעלה ירוק התנערו מיוזמתה, צימרמן עצמה אומרת שם "אני מבקשת להתנצל על כך".

 

אבל ראו מה כתבה לעידו בתגובה:

  1. הגר צימרמן Says: April 8th, 2006 at 3:43 pm

שלום

יפה לך לצטט דברים שלי. תודה.

יש לך בעיה עם מה שכתבתי, בוא תתמודד מולי. מול מי אתה עומד? מול “קוראיך הנאמנים”?

בוא להתעמת איתי כדי שאני אוכיח לך כמה פחדן קטן ומושתן אתה.

איפה הביצים שלך?

בוא נראה אותך, גבר גבר.

 

העיקר שבינתיים דעתה השתנתה.

 

דיזרט

 

לרגל יציאת מצרים גווינת' פאלטרו קראה לתינוק שלה מוזס (אח לאפל).

 

הצ'יטה של טרזן בן 74, הישג מרשים לקופיפים.

 

לינוי בר גפן ואודי טרלו? ("ציפורה").

נכתב על ידי Velvet Underground , 13/4/2006 11:10  
81 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דני הנעמן ב-29/4/2006 15:18



כינוי:  Velvet Underground

מין: נקבה




495,470
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , החיים כמשל , תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVelvet Underground אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Velvet Underground ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ