במקום להתמרמר על כמה שהעולם מלא באנשים עצובים, אטומים וטיפשים עד העצם, החלטתי לסיים את כל העבודות לחופש כמה שיותר מהר

ולשלוף צבעים ומכחולים וספריי זהב ששוכב לו עצוב על המדף ומחכה שישתמשו בו.

אז ריססתי את לוח השעם המשעמם שלי, וקישטתי אותו במיטב גזירי העיתון, התמונות והתכשיטים הישנים שלי. יצא נהדר.

סתם כמה תמונות מהשבוע, כי מזמן לא עשיתי פה פוסט של שטויות

חשבתי שאם אתנתק, זה יחזור. שאם אברח, זה ירדוף אותי, שאם אשחרר, זה ישקע.

חשבתי שאני צריכה לקחת נשימה עמוקה, למצוא את הדרך, לחבר את חתיכות הפאזל לתמונה אחת חדשה.

חשבתי שזו אני, חשבתי שאלו הם החיים שרוקמים עור וגידים ונוחתים עליי כמו ים של רגעים מתוקים.

חשבתי שזה ישתפר.

הייתי כניראה משתגעת אם לא היה לי כל כך טוב בלימודים - מקום מפלטי החדש.