לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיים משל עצמי



כינוי: 

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2010

חלק אחרון- חוויות מהטיול בגרמניה


יום 9: התעוררנו לבוקר גשום ליד אגם טיטסי ..מה שהרס את תוכניותינו לטבול באגם ..עשינו סיבוב לידו עם האוטו ולא התרשמנו במיוחד..המשכנו לכיוון פריבורג באזור היער השחור... מזג האוויר השתפר קצת והגענו ישירות  למרכז העיירה,לאזור העיר העתיקה - ימי הביניים קוראים לזה שם ...הכל בנוי עם קשתות כמו הבנייה של ימי הביניים ואפילו יש שם תעלות ברחוב שפעם שימשו כביוב.

בעיירה מצאנו את שוק המזון והחלטתי שהגיע הזמן לחמם את הבטן עם נקניקיה בלחמנייה  ..בשעה עשר וחצי בבוקר...לא ייתכן שאבקר בגרמניה ולא אוכל את הנקניקיות המפורסמות &ndash ועוד כאלה שעשויות מעוף ללא חזיר.

הלכנו לדוכן הנקניקיות של מאיר המפורסם ...הנקניקייה קצת הייתה קשיחה אבל המזל שדלית אכלה כמעט את כולה בתיאבון דיי רב..רק אח"כ קראנו בספר שאמורים להוריד את הציפוי שלה לפני שאוכלים ...אבל נשארנו בחיים.

    משם הלכנו לאזור האוניברסיטה שהיה איזור תוסס יחסית ..התחלנו בחיפוש אחרי האנדרטה של בית הכנסת שנחרב במקום .אחרי לא מעט הליכה לא ממש מצאנו אותו ..או יותר נכון כפי שגילנו אח"כ אולי עברנו לידו בלי לשים לב כייוון שהמונומנט לא גדול במיוחד..בדרך נתקלנו גם בבית שימוש מודרני ומוזר שנראה כמו מכונת משקאות גדולה אבל אף אחד מאיתנו לא התנדב לניסוי..זה עולה חצי יורו ל -20 דק' ויורו שלם למקסימום 40 דק'. אח"כ הדלתות נפתחות אוטמטי ואתה נשאר עם המכנסיים למטה.

משם הלכנו לאזור חנויות סמוך שהיה מלא חנויות מותגים אמריקאיות ...שם ראינו סוף סוף דוכן האגן דאז עסיסי ..דיי מהר מצאנו את עצמנו עם גלידה טעימה ביד שמצופה שוקולד שוויצרי חם וטעים שהתקשה בין רגע.

 

אחרי כמה ביסים טובים ,תמונה בטלפון  ותנועת יד אחת יותר מידיי של ערן תיק המצלמה והיא בתוכה נפלה מהדלפק לרצפה ...המראה הראשוני כשהוצאנו אותה מהתיק היה נראה קשה ..זכוכית העדשה הייתה מנופצת .. לאחר חיפושים אחר חנות צילום ותיקון למצלמות יקרות כמו שלי , החלטנו שהכי עדיף לנקות את הזכוכיות מול הפאן שמייבש ידיים בשירותים. ושנגיע לעיר גדולה כמו מינכן נטפל בעניין &ndash העיקר שהמצלמה עדיין מצלמת.

 

יצאנו מהמקום  לכיוון האוטו ...משם יצאנו לנסיעה של 3 וחצי שעות ל FUSSEN העיירה שליד טירת לודווינג המטורף השוכנת גם ליד אגם..איזו הפתעה..אחרי כמה ניסיונות כושלים למציאת מלון כמיטב המסורת ..ואיזו אישה קצת מפחידה שכנראה קיללה אותנו כשלא רצינו להתארח אצלה... מצאנו מקום לינה במלון של יעקב. יצאנו לרחוב לאכול במסעדה סינית. מסתבר שזה טעים כמו מקדונלדס ועולה אותו דבר. לאחר הארוחה השמיים אותתו לנו שהגיעה הזמן לחזור לכיוון המלון ...  התארגנו לשינה וקינחנו בהמשך עידן הקרח 3 ..הצלחנו סוף סוף לסיימו ..מה שהתברר בבוקר כזמן טוב לעשות את זה.

 

יום 10 – ממש מרגישים את הסוף. מחר חוזרים הביתה... נכנסו לרכב שמחים ומרוצים , באים לכוון את ה- GPS ו... אוי לא!!! המסך שלו מרוסק לגמרי!!! (ישר האשמנו את האישה ההיא שקיללה אותנו אמש כי לא רצינו לישון אצלה ביוקר). רצינו לבכות, הרגשנו אבודים, לבד בעיר גדולה וזרה. בארץ אחרת, נוכריה. בלי מפות או חבר טלפוני פנינו לתחנת הדלק הקרובה ושאלנו איך מגיעים לטירה של לוודוינג המטורף. ציירו לנו מפה. החלטנו לדחות את ההתאבלות על ה GPS לאחר כך. הגענו לטירה הענקית, נוף מהמם, הכל מזהב, פרצופים מוזרים חצובים על הקירות. לא סתם קראו לו מטורף. נראה שהוא באמת היה כזה.

הכניסה עולה 18 יורו, זאת לאחר ההנחה שניתן להשיג עם כרטיס אורח (יש לבקש בקבלה של המלון/ צימר) אנחנו נכנסו מהכניסה שלא מצריכה כרטיס, אבל להרבה מקומות לא יכולנו להיכנס, בקניית כרטיס מתלווה אליך מדריך עם צרור מפתחות ענקי. אז הסתפקנו בלהציץ בגלויות. אבל אני חושבת שאת הרב ראינו. ודי מיצינו. את העלייה לטירה עשינו ברכב תמורת 3 יורו , וירדנו ברגל דרך היער. קיווינו לעצור כרכרה עם סוסים, אבל היה תור ארוך ולחץ וכבר ירדנו ברגל  עד לרכב.

  

היעד הבא, מינכן! ללא GPS עקבנו אחר התמונה של המטוס שהובילה אותנו לשדה התעופה של מינכן. קודם עצרנו ללילה במינכן, מרכז העיר. מצאנו דיל טוב, לינה + חניה לרכב באותו מחיר ללילה שלם. לרגע הרגשנו כמו זוג עם ילד רק זוג עם רכב. לא להאמין מצוקת החניות שם יותר מפחידה מבתל אביב.

הגענו בסביבות 18:00 בטוחים ששוב כולם ילכו לישון והחנויות יסגרו, אבל נפלנו על יום מיוחד כזה שהחניות היו פתוחות עד חצות ואפילו אחרי. והכל בהנחות ומבצעים. חגגנו ממש. לרגע כמעט שכחנו שעצוב לנו בלי ה GPS .

נכנסו לחנות מוזרה כזו מלאה בתלבושות החג שלהם. בשבילי זה הרגיש קצת כמו פורים. בעיקר כי בחנות לרגל הלילה פתוח, חילקו שמפניה חופשי. התלבשתי לפי המסורת. לא החסרתי שום פרט. יצא מהמם. אהבתי את המראה. היא הסבירה לי איך קושרים את הסינר: קשר בצד שמאל: רווקה, צד ימין: גרושה, ומאוחר שלא נדע אלמנה.

אחרי ששיחקנו בתחפושות וקנינו לי נעליים ב 5 חזרנו לחדר דרך פיצה האט, צמאים ומרוצים      

                                                                                                מאוד..

יום 11- יום אחרון!!! 5/9/2009

 

יום אחרון ויש עוד מלא להספיק. ביקרנו במוזיאון המדע, כי איך אפשר בלי שום מוזיאון. זהו מוזיאון ענקי, ובו נמצאות כל ההמצאות שהמציאו אי פעם, הם מציגים שם את המצלמה הראשונה , השבב הקטן ועד למטוסים בגודל אמיתי. באמת חוויה.

היעד הבא היה למצוא את מבשלת הבירה הגדולה ביותר בתוך הגן האנגלי. לאחר חיפושים וטעויות וק"מ מיותרים ברגל (התברברנו הרבה מאחר ולא היה לנו GPS ) הגענו לתוך הגן ושם מצאנו את הפגודה הסינית. סביב הפגודה מלא שולחנות ואנשים שותים בירה אוכלים אורז ונהנים מהחיים. היה די קר ולא הבנתי מה ההנאה לשבת ככה בחוץ. ברקע נגנה להקת ג'אז – לפחות זה היה קצת נעים ושווה את המסע המטורף הזה.


   

משם המשכנו למבשלת בירה במרכז העיר על המדרחוב, מקום סגור. שם הזמנו בירה וגולש וזה מגיע עם בייגלה ענקי כזה. היה ממש טעים. הזמנו כל אחד מנה ואחר כך עוד מנה משותפת לשניים.

בשעה 15:00 התחלנו להילחץ כי כבר היינו אמורים להיות בנסיעה חזרה לשדה התעופה, ניחשנו את הדרך (האמת היו שלטים די ברורים לכיוון הנמל תעופה).  בשעה 16:00 עוד חיפשנו את הטיסות היוצאות לישראל, נסחבנו עם המזוודות והקניות הלוך ושוב, עד שהתברר לנו שלישראל יש יציאה מיוחדות עם 3 בידוקים. התבקשתי לצלם תמונה במצלמה שלי כדי שיראו בוודאות שזו מצלמה ולא פצצה. כבר ראינו איך הטיסה יוצאת בלעדנו... עברנו בשלום את הבידוקים מרוצים ומחייכים שנשארה לנו חצי שעה להסתובב בדיוטי פרי הלכנו לעבר חנות קטנה בגודל של קיוסק עם כמה שוקולדים מסכנים.

עלינו למטוס והתפללנו שהטיסה תעבור בשלום בלי עוד מצלמות ו- GPS  שבורים, שהקללה תעבור.

ואכן לאחר טיסה מהירה ואוכל טוב , נחתנו בשלום שמחים עייפים מאוד מרוצים עם מחשבות על היעד הבא!!!


מקווה שנהנתם לקרוא, ותודה על הסבלנות. כייף לטייל בחו"ל אבל אין כמו בבית.

**מי שרוצה יותר מידע וטיפים לגבי לינה, תחבורה, אוכל מחירים וכו' מוזמן לפנות אליי תמיד.   

ומי שרוצה לקרוא על טיולים נוספים מוזמן להיכנס לכאן - http://www.sunef4u.com/111249/tyulimhul

נכתב על ידי , 18/7/2010 12:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




חוויות מהטיול לגרמניה

לכבוד הקיץ והחופש הגדול החלטתי להעלות סוף סוף את החוויות המדהימות, הצחוקים והתמונות מהארץ שכמעט ניצחה במונדיאל – גרמניה.

למען האמת נחתנו בגרמניה- מנכין, משם ישר השכרנו רכב , קנינו מדבקה שמאשרת לנו לעלות על האוטוסטראדה מבלי לקבל קנס ודהרנו לעבר גבול אוסטריה.

רק כדי לסדר את האוזן והעין, אני כותבת לכם עכשיו לא רק מהזיכרון שבראש ובתמונות מהאלבום הדיגיטלי המהמם שעיצבתי לבד. אלא בהצעתה של סבתי החכמה, הכנתי לנו יומן מסע, והקפדתי לכתב בו (בניגוד לבלוג).

אז נתחיל מההתחלה:

יום 1 – 26/8/09 יצאנו בטיסת לילה, נחתנו בשעה 5:00 לפנות בוקר. הגענו לשדה התעופה ממש עייפים, אבל ראשונים זינקנו ברגע שחברת ההשכרה נפתחה. קיווינו להיות הראשונים כדי שיישאר לנו רכב דיזל. אולם זה לא קורה. אבל כפיצוי קיבלנו מרצדס מ-ה-מ-ה-מ-ת!! שחורה מצוחצחת עם ריח של חדש.

         האטרקציה הראשונה הייתה עדיין בשטח גרמניה – אגם המלכים KONIGSSEE, אגם גדול ובו שטים על סירת תיירים (מומצע הגילאים היה 80) אל עבר אי שעליו יש כנסייה בשיפוץ וכמובן חנות מזכרות עם מחירים מופקרים. בדיעבד 12.5 לא היו שווים את השייט הזה, למרות שהיה קטע מצחיק וגם קצת מרשים שהנהג של הסירה עצר בדיוק בנק' אקוסטית והתחיל לנגן בסקסופון חצי הוא וחצי ההד שחזר מההר. אחר כך כמובן שהוא עבר עם כובע הפוך וביקש השלמת הכנסה על הניגון המרשים, שאת חבר שלי הרדים.

 

משם כיוונו את ה – GPS לקן הנשרים או יש שיקראו לה הטירה של היטלר כי הוא נפש בה הרבה (5 פעמים) אני ביקרתי בה פעם אחת... זה אומר שעוד 4 פעמים יקראו לה הטירה של דלית. כניסה עלתה 15 לאדם. זה כלל כניסה לטירה +נסיעה באוטובוס למעלה ההר , שם עמדה הטירה, זו נסיעה תלולה בתוך העננים+ עליה במעלית מזהב עד לקומה 124 + הליכה במנהרה שבתוך הטירה ואז עוד הליכה לקצת ההר לתצפית על קן הנשרים. הנשרים לא היו בדיוק כמו שציפיתי אלא יותר כמו עורבנים שחורים.

  

משם חצינו את הגבול לאוסטריה כי הלינה שם הרבה יותר זולה. אבל בשעה 19:30 כולם כבר ישנים ושאנחנו הגענו היה כבר 22:30 . פחדנו לדפוק על הדלתות , הכל היה חשוך, בסוף אזרנו אומץ, הערנו איזה אישה מבוגרת שעל חלונה התנופף דגל FRIE  ZIMMER מה שאומר צימר פנוי. הכוונה לחדר פנוי. עלינו לקומה השנייה של הבית, וקיבלנו חדר בלי שרותים רק מקלחת וכיור. אבל הסכמנו לקבל אותו תמורת 44 לזוג. השירותים חיכו לנו בהמשך המסדרון של הקומה. יחד עם ראשים של איילים משופדים, גולגולות של סנאים וחרבות, היה קצת מפחיד לישון ככה. חשבנו אולי לישון בתורות... חחחח

פיפי ולמיטה...  

    יש גם תמונות יותר מפחידות...

יום 2- 27/8 – בבוקר התפנקנו בארוחת בוקר עשירה בביצה קשה/רכה על מעמד מדליק מכוסה בבגד (הביצה) ששומר על החום שלה. ריבות, תה לחמניות חמות וכמובן צלחת מלאה בכל טוב שכלל פרוסות דקות של גבינה צהובה משולבות בעיטורים של פסטרמה חזיר. זה היה נראה טוב. הריח קצת פחות טוב. ובקיצור... ביקשנו צלחת חדשה רק עם גבינה. כמובן שהתנצלנו על הטירחה ועל כך שאנו יהודים ולא אוכלים חזיר. יצאנו לדרך.... נסענו לאטרקציה הראשונה של היום: רכבת קיטור. סיפרו לנו שהיא עולה גבוה בהר עד שמגיעים לאזור עם שלג עד הברכיים. לקחנו איתנו נעליים סגורות (או קרוקס) זה היה רגע המשבר שחבר שלי חשב שאיבד את שקית הנעליים שלו , עד שגילה ששכח אותם בארץ ליד המיטה בחדר. סחבנו על עצמנו כפפות וצעיפים ומעילים חמים. ולמעלה הסתבר שהיה נוף יפה , עם שמיים כחולים ושמש ענקית צהובה וחמה.  לא שלג ולא נעליים!!

 עשינו סיבוב בנוף, ולגמנו את הבירה הגרמנית הראשונה... מזל שהבאנו קבוקים מהארץ לנשנש זה ממש בא טוב ליד הבירה. (אגב חצי ליטר בירה יותר זול משמעותית מבקבוק מים של 330 מ"ל)

משם המשכנו לאטרקציה הבאה: שחייה ספונטנית באגם. החלטנו שלא מספיק לראות את האגמים צריך גם לחוש אותם. שמנו בגדי ים וקפצנו למים. זה אחד היתרונות שיש לך רכב צמוד עם המזוודות אתה מוכן ומזומן לכל אירוע ומצב. גם שהמים קצת קרים.

 זו אני!!!

היעד הבא העיר זלצבורג- בעיר ניתן למצוא גנים ממש מטופחים וצבעוניים, זה נמצא באזור העיר העתיקה. שם נמצא גם הבית של מוצארט, אנחנו העדפנו שלא להיכנס למוזיאון ולחסוך את הכסף הזה כדי לקנות בקבוק שתייה של מוצארט ליקר שוקולד שחור ולבן. באותו יום היה מופע חגיגי ואחד הארמונות נסגר . הגענו בדיוק לסוף שלו וראינו איך כולם יוצאים מהודרים עם השמלות. אני לא מתכוונת לשמלות של רנואר אלא לשמלות של איכרות כאלה כמו הפרסומת של היוגורט "מולר". מאחר והמעבר היה סגור, נאלצנו לעשות סיבוב ומצאנו את עצמנו בכיכר מלאה פופים (הכריות הרכות) וסטודנטים עם ספרים ואיך לא – בירה. היה מגניב.  

                                          לאחר מנוחה קצרה חזרנו לאוטו במטרה להגיע אל העיירה WERFEN  זה הצימר היחידי שעוד הזמנו מהארץ ללא שום התחייבות. הוא באמת היה יפה וגם עלה בהתאם - 50 לזוג כולל ארוחת בוקר. מה שהיה יפה זה שהוא שכן על הר גבוה שצפה על מבצר הבזים. וכשהשמיים היו מלאי ברקים וערפל זה עשה אווירה מושלמת שכאילו חזרנו בזמן לפחות 150 שנה...

 לילה טוב!

יום 3- 28/8/2009 – יום של מערות ומנהרות-                                                                                                                                                    מערת הקרח- הפעם באמת היה קר משהו בין ה 0 ל 4- מעלות. זו הייתה מערת נטיפים מקרח. בכניסה הייתה רוח של 100 קמ"ש ואני לא מגזימה. נכנסו מכוסים בבגדים חמים מכף רגל ועד ראש. חוץ מחבר שלי ששם 2 זוגות גרביים טרמייות וכפכפי קרוקס (הוא הרי שכח את שקית הנעליים בארץ,וטרם הספקנו לקנות נעל סגורה חדשה). בכניסה הביאו לנו דף הסבר באנגלית שסור לצלם ועששית שנוכל לראות את הנטיפים. עלינו משהו כמו 700 מדרגות ואחר כך ירדנו אותם חזרה. ולא סיפרתי על הרכבל לפתח המערה וההליכה המרובה. זה היה מתיש. אבל בהחלט תופעת טבע מדהימה ששווה את מאמץ הטיפוס הזה. אחרי הכל היינו חייבים לשרוף קלוריות אחרי כל  הבירות והפיצות שאכלנו.       

מנהרת המלח- בכניסה קיבלנו בגדים לבנים כמו של כורי מכרות, זאת על מנת שלא נתלכלך וגם שלא יהיה קר, ירדנו ברכבת מעץ הרבה מתחת לאדמה והתחיל להיות קר עם רוחות. עד שלמטה הכל נרגע ונתגלה בפנינו עולם שלם. מסתבר שהמנהרה כל כך ארוכה שבתוכה עובר הגבול בין אוסטריה לגרמניה. העיר זלצבורג נקראת כך על שום ZAL שזה מלח בגרמנית.

                                                        בדרך חזרה לצימר עצרנו במפל גולינג לקראת שקיעה, מסלול נחמד הין עצים לאורך מפל ונחלים. המז אוויר התחיל להיות קריר, עשינו כמה תמונות, נשנשנו במבה של הארץ. ושאלנו את השאלה "למה בישראל אין ככה מים בשפע כמו פה???"

זה היה הצימר היחידי שישנו בו שני לילות רצופים, היה כייף לדעת שיש לאן לחזור ולא לחפש ברגע האחרון. אבל בהמשך הטיול כבר התרגלנו לרעיון החיפוש וגם לרעיון שהלילה נישן באוטו. אבל בסוף תמיד הסתדרנו....

  לילה טוב...!

יום 4  - 29/8/09 - נסענו 3 דק' ברכב בעזרת ה GPS כמובן אל עבר טירת הבזים. המזג אוויר התאים בול לאווירה, היה סגריר, גשם מטפטף, שמיים אפורים, ברקים ורעמים. אל הטירה עלינו ברכבל (5.5 ) שמרגיש יותר כמו מעלית, ארוכה מאוד ואיטית. נסיעה של 3 דק' לפחות עם נוף מדהים , למעשה זה הרגיש כאילו אנחנו די תלויים באוויר. בכניסה חיכה לנו שער מסורג מברזל עבה, בפנים היו אנשים מחופשים לאבירים אני הייתי הנסיכה. בתוך הטירה יש מלא בזים שעומדים לתצוגה ובשעה 11:00 יש מופע של הבזים. מאלפים אותם והם טסים לנו מעל הראש חופשיים ומאושרים.

       העליה ברכבל...               מאוד מומלץ לבקר בטירה הזו!!!                                                 בטירה אפשר למצוא חדרים בסגנון של פעם עם ריהוט כבד, זהב, מטבח כמו בצבא עם סירים גדולים והכל מעץ. יש גם את עניין הביטחון: תותחים בצריח ואפילו השאירו את החבל שבעזרתו תלו את מי שצריך. זה היה בדיוק כמו שרציתי לראות. כמו שתיארתי לי מכל הסיפורים והסרטים שראיתי. לא היה מאכזב בכלל!!! בחנות מזכרות גם היה נחמד, התחפשנו לאבירים עם חרבות אמיתיות ועשינו צחוקים ממש. את הדרך חזרה לאוטו עשינו בחצי שעה בירידה נחמדה ורגועה ברגל בין העצים... ככה חסכנו 4 לאדם. (כמעט ארוחת צהריים במקדונלדס).

משם המשכנו אל המפלים שחוצבים בסלע- JOHANN.ST אבל אז תקף אותנו מבול, ונרטבנט כל כך שכבר לא ישענו עם זה מהגשם, מהשפריצות של המפלים או מהזיעה, כי היה חם!  ברמת העיקרון אמורות לצאת פה תמונות יפות של נהר כחול זורם בין אבני בזלת שחורות, אולם בגלל הסערה שתקפה אותנו המים הפכו לחום בוץ ופחדנו להוציא את המצלמה לצלם. אבל אין ספק שראינו בעיניים איך כוחו של הטבע ליצור דברים. להשליך את המים באבן ולחצוב בה.

המשכנו בנסיעה ברכב לעיירה הבאה GASTEIN BAD שם המליצו לנו לחפש מקום לינה וגם יש שם בריכות חמות. התאים לנו בול משהו חם ליום הרטוב הזה. שם גם מצאנו קזינו – וזכינו. יצאנו מורווחים באיזה 20 ממש מיליונרים. לא! אבל לפחות זה מימן לנו ארוחת ערב טעימה.

להתראות מחר...

יום 5 – 30/8/09 - קמנו אחרי לילה מוצלח בקזינו... התארגנו וירדנו לארוחת בוקר שכללה ממש ירקות - עגבנייה מלפפון ופלפל דבר דיי נדיר שם וגם פירות. אז הכנתי מוזלי מעולה. מיהרנו לכיוון דרך גלוקלוקסנר(כינוי : דרך ג'). הגענו לתחילת הדרך ושילמנו בכניסה כ 28 התחלנו לעלות במעלה הכביש דרך נוף הרי האלפים המעט מושלגים בעונה זו,באחת העצירות הראשונות חבורה של זקנים עצרה לידנו כשכל זוג היה מצויד במכונית ספורט אדומה בסגנון של פעם. המד מעלות ברכב הראה שבחוץ 6 מעלות ובמת שעצרנו לעשות פיפי היה ממש קר בחוץ. לא רחוק בהמשך הגענו לפיסת הקרח/שלג הראשונה שהיה אפשר ממש לגעת בה.

 אני על רקע הקרחון המשכנו בדרכנו מעלה ובסוף הדרך הגענו לאזור חניה והליכה לצד ההר שעל שמו נקראת הדרך כיוון שהוא הגבוהה מכולם 3.5 ק"מ. התחלנו בהליכה דרך מנהרות ארוכות ועליה מתמדת ..בערך אחרי שליש דרך החלטתי שמספיק ושמיציתי. אז התחלנו לרדת למטה חזרה ,בדרך אפילו ראינו מרמיטות חמודות שהתיירים נהנים להאכיל. החלטנו שגם אנחנו רעבים ורוצים לאכול אז כיוונו את ה GPS לכיוון מקדונלדס בעיירת זל אם סי ...הגענו דיי מהר לארוחה הדיי קבועה שלנו והפעם נהנהנו גם ממילוי שתייה חינם וגם מאינטרנט חינם-פעם ראשונה בטיול אינטרנט. אחרי הארוחה הטובה פנינו לכיוון האגם שבמקום ..מזג האוויר היה נעים ואחרי הליכה קצרה ראינו מקום להשכרת סירות והשכרנו סירת מנוע ב 15 יורו לשעה ...ויצאנו לשיט באגם... שהגענו לאמצע שלו קפצנו למים בתורות (כדי שמישהו ישמור על הסירה) לי היה קשה לעלות לסירה בחזרה וזה היה קטע ממש מצחיק מלווה ביאוש. לבסוף הצלחנו לעלות אותי.  המשכנו לשוט באגם עד שפג הזמן המוקצה וחזרנו לחוף קצת מקוררים עוד מהמים הקרים.

        השעה הייתה כבר אחרי 7 בערב. התקדמנו לכיוון קרימל במטרה לעצור בעיירה בדרך כדי למצוא מקום לישון ..לבסוף הגענו לעיירה קטנה ודיי תוססת לשעת ערב (היה שם איזה קונצרט בחוץ)ומצאנו מקום לינה אצל בחור באיזה בית עץ אופייני לאוסטריה. התארגנו מהר בחדר  ויצאנו לכיוון ארוחת הערב ..כרגיל כבר רוב האנשים בחוץ נעלמו וגם לא הרבה מסעדות נשארו פתוחות ..בסוף סגרנו כרגיל את הארוחה באוכל איטלקי .

חזרנו לחדר ונרדמנו  דיי מהר אחרי עוד יום מלא חוויות :).

 

יום 6 – 31/8/09 – כל בוקר נהיה יותר ויותר קשה להתעורר... חוסר שעות השינה עולה, הזמן הולך ונגמר ויש לנו עוד הרבה תוכניות להספיק ולראות. אנחנו בחצי הדרך. היום בדרך למפלי קרימל – אלו המפלים הכי גבוהים בגרמניה ואירופה בכלל. טיפסנו על ההר בגובה 1000 מטר כדיל להגיע לראש המפל. מסתבר שמעליו עובר כביש שכנראה נסנו עליו ולא ידענו שמתחתינו זה המפל. הטיפוס היה קצת קשה. לא החלטתי עם קר או חם וכל שניה פשטתי את הפליז ושמתי אותו בחזרה. הטיפוס היה לא כל כך פשוט בשבילי, ולידי חלפו האירופאים המבוגרים האלה (50+) עם המקלות טיפוס שלהם והשאירו אותי בענן של אבק כמו שאומרים. בהתחלה זה עיצבן אותי וניסיתי לעקוף אותם אבל באפיסת כוחות וויתרתי להם. תירצתי את זה שאולי אם ם לי היו מקלות כאלה הייתי מטפסת הרבה יותר מהר. אבל זה היה שווה את כל המאמץ המפלים היו מדהימים, יכולנו לראות  את הקשת יוצאת מתוך המפל ומים קרירים השפריצו עלינו. אני חושבת שבדרך למטה ליוו אותנו 2 מחשבות עיקריות:

1.      איזה כייף הולכים סוף סוף לאכול ארוחת שחיתות של שניצל וינאי.

2.      מחשבה שמיצינו את עניין המפלים.

לגבי מחשבה 2 יש בעיה כי האטרקציה הבאה זה מפלי הריין המפורסמים.

          אז המשכנו בנסיעה ובדרך עצרנו אינסבורג עיירה נחמדה. אבל אין הרבה מה לעשות בה. ראינו שם את הגג המוזהב, עד שמצאנו אותנו. דימינו משהו קצת אחר ככה שיצא שעברנו כמה פעמים ליד הגגון הזה ולא זיהנו שזה זה עד שקבוצת תיירים יפנים עצרה לצלם משהו מסנוור והבנו שזה הגג המוזהב. מסתבר שהוא בנוי מאיזה 100 ק"ג זהב טהור. ואני תוהה לעצמי איך זה עדיין קיים שם ללא השגחה. בארץ שודדים ברזל, אז גג מזהב... בדרכנו לכיוון הנהר ראינו קטע מגניב. כמו החוף ים בירושלים ככה עשו גם שם. פיזרו מלא חול ים והקימו פאב עם מלא בירות , כיסאות ושולחנות ושמשיות, כאילו ממש ים, רק בלי ים. מלא חבר'ה צעירים יחפים / כפכפים נהנים בחוף הדייגים ככה קראו לו.                                   אינסבורג זו עיירה כזו של צעירים כמו ת"א, גם המחירים לחדר שם כמו בתל אביב. יקרים ולא שווים פרוטה. ישנים ומוזנחים. אחרי כמה חיפושים וניסיונות החלטנו לצאת מהעיירה לוותר על לילה סוער בפאבים ולישון במקום אחר. את מקום הלינה מצאנו בעזרת הGPS מסתבר שהוא ממש חכם, אבל בשעות מאוחרות בחושך קשה למצוא את המקום או שהוא כבר מלא. רגע לפני שהחלטנו שהלילה יהיה הלילה שישנים באוטו מצאנו ברחוב מישהי שנראית כמו מקיאה. חשבנו להציעה לה עזרה ובתמורה לישון אצלה. מסתבר שהיא לא הקיאה אלא חיפשה את החתולה שלה. ושיש לחברה שלה צימר פנוי. היא שירטטה לנו מפה ובאמת תוך 5 דק' הגענו לאישה עם הצימר הפנוי. היא בדיוק סגרה את הקופה של המכולת שלה והראתה לנו את החדר. הוא היה מהמם. עם מחיר קצת מצחיק - 58 ו- 40 סנט. איזה עקשנות לא יכלה לעגל ?? לא רצינו לעזוב את החדר בבוקר. אבל זה גם בגלל שלא ממש ישנו טוב בלילה. ב -5 לפנות בוקר פתאום התחילו פעמוני הכנסייה לצלצל בחוזקה, אני כמעט השתבצתי. הרגשתי כמו בסצינה של "בתולות הים עם הכנסייה". עכשיו הבנו איך זה שהחדר השווה הזה נשאר ריק רק בשבילנו...

יום 7- 1/9 – בזמן שכולם מתארגנים לתחילת הלימודים בארץ אני בדרכי לעשות מגלשת הרים אלפינית מטורפת. אל ראש המגלשה מגיעים בעזרת רכבל ואז מגיעים לרמה של ההר. שם יש טרמפולינה ובית קפה. ואז גם אפשרות לרדת חזרה במגלשה שהיא כמו רכבת הרים ארוכה של 3.5 ק"מ במהירות של 90 קמ"'ש מקווה שלא הגזמתי בהרבה. התיישבנו בקרון (כל אחד או זוג מקבל קרון ) , המדריך אמר לנו לא משנה מה לא לעזוב את ידית הגז ולא לעצור. הקרון קיבל תאוצה אני לא שמרתי טוב על תיק הבקבוק והוא עף לי באמצע הדרך. בתיק הזה היו הארנקים שלנו והדרכונים. צרחתי לבן זוגי "עף לנו הבקבוק" והוא לא ענה. הוא היה שקוע בלהתגבר על הפחד שלו מהמהירות ומלא להוריד את היד מהגז כמו שהמדריך אמר. צרחתי שוב:"שמעת מה אמרתי?? הבקבוק עם כל החיים שלנו!!!" הבנו שאין ברירה ואין מה לעשות ועדיף שנהנה מהרגע ואחר כך נחשוב מה עושים. הפחד רק גבר, המהירות התעצמה צרחנו והתלהבנו. ואז ירדנו מלאי אנדרנלין עם חיוך מרוח והרבה חשש לדרכונים. הלכנו לקופה  הראשית וסיפרנו מה קרה לנו. ביקשנו עזרה. היא אמרה שהם יבדקו מה אפשר לעשות. לא היה לנו מים לשתות והיה ממש חם, אפילו כסף לא היה לנו לקנות. אחרי 45 דק'  של התייבשות והמתנה בשמש נמצאה האבדה. לא האמנתי, הכל היה שם. אפילו הפלאפון שלי נשאר שלם.     

משם המשכנו לסוע מערבה לעבר מפלי הריין. בדרך עצרנו בעיירה ממש חמודה – פרדקליך. בעיירה מצאנו מבצר ובתוכו מיני גלף 6 לשחקן . שיחקנו קצת והלכנו לאכול צהריים- מקדונלדס כמובן. עלינו על זה שליד כל תחנת רכבת יש חניה חינם ומקדונלדס אז למה לשבור את הראש?

    משם המשכנו לאחר התרעננות בנסיעה לעיירה קונסטנץ היא מחולקת חצי בגרמניה וחצי שוויץ. נסענו לשם בעזרתו של ה- GPS  שחישב את הדרך הקצרה ביותר. מאוחר יותר גילינו שזה כלל גם את המעבורת 9.5 €. עלינו עם הרכב על ספינה ענקית של 3 קומות. ראינו בדיוק את השקיעה היה יפה מאוד. פחות יפה הייתה השעה 20:30, ושוב התחלנו לחפש מקום לישון. מסתבר שבדיוק היום הגיעה דרך המים 2 ספינות של 22,000 תיירים ולא נשארו מקומות לינה בגרמניה, גם לא מוזנחים וגם לא יקרים. אז הפנו אותנו להמשיך לעבר גבול שוויץ. כך קרה שבשעה 22:00 חצינו את הגבול, זה גבול לא ברור,  אף אחד בכלל לא בדק דרכונים.  פתאום המחירים צמחו פלאים, עד שהבנתי שכסף שווצרי נשאר כמו פעם ולכן המספרים גבוהים אך הערך הוא די שווה. אולם מאחר ולא נותרו מקומות זולים מצאנו את עצמנו ישנים במלון של 100 לילה לזוג. כאב לב.

יום  8: קמנו ב 8 וירדנו לארוחת בוקר נחמדה במלון היקר יחסית למה שהתרגלנו .. הלכנו לטייל בעיירה קונסטנץ לעשות סיבוב שופינג באזור קניות ליד האגם הגדול ולהביט על פסל האימפריה שמסתובב שזה למעשה פסל של אישה ענקית מחזיקה מאזניים ומסתובבת. לשם שינוי לארוחת  צהריים אכלנו אוכל סיני טעים בקופסאות וישבנו ליד המזרקה ,קינחנו בקוקה קולה בטעם וניל שמצאנו סוף סוף בסופר הקרוב (מה שהסתבר כמשקה ממש לא טעים).

  יצאנו לדרך בנסיעה לכיוון מפלי הריין - המפלים הגדולים באירופה.לאחר נסיעה של כ 3 שעות הגענו למפלים .השמיים לא היו מאירי פנים וחווינו קצת גשם ומעט אור מה שפגם קצת באפקט נוף המפלים ...למפלים הגענו בסירה שהביאה אותנו עד לאזור תצפית ממש במורד המפל ..אחרי כמה תמונות חזרנו לסירה וחזרנו לגדה בה אישרנו את הרכב ע"י סיבוב קטן ברגל והמשכנו בנסיעה לכיוון אגם טיטצי..

הגענו די מוקדם והתחלנו לחפש מקום לינה... אחרי כמה כישלונות כבר לא היה כ"כ מוקדם ..לבסוף מצאנו צימר נחמד ב 68 יורו. קצת רחוק מהמרכז אבל יותר טוב מלישון באוטו. אחרי ארוחה נוספת של פיצה ואיזה מרק לא מוצלח במיוחד קינחנו בעוגת טירמיסו טובה כשהכוונה הייתה לאכול את עוגת היער השחור המפורסמת  שאת פניה לא ראינו מעולם.

עם הטעם הטוב בפה חזרנו לצימר לסרט (ב- GPS  ) ולבירה  ..כעבור מחצית סרט נפלנו לשנת היופי שלנו... 

 

נכתב על ידי , 8/7/2010 01:07  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דלית ב-12/7/2010 17:06
 





2,505
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדלית2010 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דלית2010 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ