לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Emily's Fall


'עלה ראשון שנופל על האדמה הוא תזכורת לפעם הראשונה שהלב נצבט בתמימות'

כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

1/2010

ממשלה של שוטים לא יכולה להציל בני נוער שותים.


הממשלה החליטה להעלות את הגיל שמאפשר קנית אלכוהול בצורה חוקית ל21 במקום 18.

אני, שכבר דילגתי על שני המספרים האלה (לרוב בחגיגת יום הולדת מלאה באלכוהול), מוצאת את עצמי עצבנית מתמיד.

 

אני מבינה שלממשלה שלנו אין במה להתעסק, וששוב במקום לשפר את מערכת החינוך היא ממשיכה לשפר את מערכת האכיפה, אבל אני שואלת את עצמי, למה?

תאונות דרכים, שנגרמות כתוצאה משתיית אלכוהול, נגרמות גם בגיל 21. וגם אם הבקבוק נקנה לפני 11 בלילה. אבל הממשלה ממשיכה לחלק פלסטרים על כל ניתוח לב פתוח.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שגיל שתיית האלכוהול אצל צעירים פוחת, ורמת השתייה עולה בהתמדה. ראוי וחשוב לשים דגש על מקרי האלימות הרבים במדינה, על הדרדרות הנוער והקשר של אלכוהול לסיפור, אבל לרוב מדובר בתופעה שמתחילה כבר מגילאי 15 ומטה, שאיסור מכירת אלכוהול חל עליהם גם ע"פ החוק הנוכחי.

לא צריך להיות גאון כדי להבין שהבעייה קיימת, אבל הטיפול לא מתבצע במקומות הנכונים.

 

מפריע לי לחיות במדינה שהפכנו להיות. מפריע לי לראות את הנוער של היום, בתור אחות לנערה מתבגרת- מפריע כפליים, ואם היה קשר בין הצעת הממשלה לבעייה האמיתית, הייתי הראשונה לתמוך.

העניין הוא מניעת האלכוהול מבני 18, מי שעד עכשיו נחשבו לבוגרים במדינת ישראל.

ואם אינם בוגרים דיים, כך ע"פ המדינה, לשתות אלכוהול במידה הנכונה, איך ייתכן שהם בוגרים מספיק כדי להתגייס?בוגרים מספיק להחזיק נשק?

מומחים גדולים ממני יודעים לספר על התהליך הנפשי שעובר חייל במדינת ישראל, ומבלי להיכנס לפרטים, הוא ודאי מטלטל יותר מכמה בירות או קצת וודקה. וגם הרבה וודקה.

 

ודווקא משום שגיל הגיוס, בניגוד לגיל החוקי בו ניתן לרכוש מוצרים משכרים, אינו משתנה, הסוגייה הזאת תמוהה.

לקחתם ילד שבלילות מסוייטים במיוחד עדיין חולם על משוואות ופרבולות, גייסתם אותו לצבא חזק ואמיץ של גיבורים שלא בוכים ויודעים לירות עוד לפני שהם יודעים מה זה האנג-אובר אמיתי, טרטרתם אותו בימים, הקפצתם אותו בלילות, ולימדתם אותו מה זה שבת בלי אמא, שחררתם אותו הבייתה לשלושה ימים- אם התמזל מזלו- שמתוכם הוא ישן יומיים וחצי. בחצי יממה שנותרה לו הוא לא יכול להתנתק מהמציאות שכפיתם עליו עם קצת וודקה או בירה קרה?

אחרי הכל, מדינת ישראל, בפעם הבאה שהוא יסע לצבא- לא כל כך בטוח שהוא יחזור הבייתה, ואני באמת מקווה שהחוטפים של גלעד שליט מספקים לו מעט שיכר מפעם לפעם.

 

רף הגיל היחיד שצריך להגביל כאן, הוא זה של האנשים שמתעסקים בבני הנוער. אלה ששכחו מזמן מה זה להיות ילדים.

הגיע הזמן שהכנסת שלנו תהיה מורכבת מאנשי רוח ומדע, ולא רק מאנשי צבא ומושחתים שמתנהלים כמו מתנ"ס אזורי קריית מלאכי בואכה קסטינה, וסליחה מרשות המתנ"סים על ההשוואה המבזה.

 

 

ממשלה של שוטים לא יכולה להציל בני נוער שותים.

תמשיכו להילחם, בכל הכוח.

נכתב על ידי , 6/1/2010 17:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כי למה לא, בעצם?


אני לא יכולה לעשות פוסט היכרות, כי הבלוג הזה נפתח לפני בערך ארבע שנים.

אני גם לא יכולה לכתוב פוסט בנאלי- משהו, בריכוז שמשתווה רק לרגע ההוא שטולסטוי ניגש אל הדפים הריקים והפך אותם ל"מלחמה ושלום", כי לפני בערך שלוש שנים וחצי זאת גם הייתה בערך הפעם האחרונה שהשתמשתי בבמה הלא ברורה הזאת כדי להתבטא.

 

אני נכנסת מפעם לפעם לישראבלוג (כשאני מחכה שהפייסבוק יתעדכן), אני קוראת כמעט כל פוסט שלא מסתכם "בהלכתי לבית ספר, חזרתי מבית ספר, אכלתי. הקאתי." אני מזדהה ושוללת, צוחקת ומתעצבנת, מתרגשת או פשוט מעבירה הלאה. ותמיד מקנאה.

איך יש לכם את הזמן, האנרגיות, הריכוז וההתמדה לגדל בלוג במשרה מלאה?

 

אני נותנת לעצמי עוד הזדמנות לפתוח אחד משל עצמי.

מעכשיו.

 


 

ככה בקטנה,

בת 22. ברמנית חצי משרה בדימוס, ובטלנית במשרה מלאה בהווה.

מגדלת כלב יפיפיה וחבר מדהים בדירת שלושה חדרים, כי כנראה שאף פעם לא באמת מרדתי.

ושנייה לפני שאתם עוצמים עיניים ורואים בחורה צעירה עם התחלה של בטן היריונית, משקה שיח של פטרוזיליה שנח ליד פלזמה 42" מסורתית חפה מאבק, מעבירה את 8 שעות המשמרת של החבר בפיטפוטי סרק עם כל אותן החברות, שאיכשהו התגלגלו איתי דרך בית הספר לצבא ועד היום,

דמיינו פאוז פסטורלי, וחותמת אדומה וגדולה שמכסה הכל במילה NOT!.

 

אני כוסית שאין דברים כאלה. לא שאני הבחנתי, בכל אופן, מבעד לעדשות משקפי השמש, בנסיעה עירונית על 90 קמ"ש (זה בסדר, שוטרים לא יודעים לקרוא), בתוך הגולף-ספורט שהחבר, או יותר נכון השלילה שהוא קיבל, הותיר לי.

ואם כבר הזכרנו את ההוא-שמשתין-בעמידה, אז מדובר בלא פחות ממגה סופר סטאר, הורס ביופיו, כמו בכל שאר הדברים שהוא עוסק בהם,

ואם אתם עדיין לא מכירים אותו, זה רק בגלל שבנתיים רק אני יודעת מזה, פחות או יותר. ועל זה נאמר- חכו, חכו.

 

שנתיים שלמות שאנחנו ישנים זה לצד זה, אני עושה לו נעים מפנק בגב ומחכה לתורי, והוא בתמורה נרדם כמו שרק חייל קרבי יודע להירדם. נו אתם יודעים, אהבה וזה.

בחורף הזה הוא פרגן לי מנוחה שלמה שכוללת רק לנקות, לכבס, לגהץ, לשטוף, ללכת לבנק, לראות שהוא עדיין באותו כתובת, לחזור הבייתה ולהבריק את הפרקט לפני שהמלך חוזר. חייה של שוביניסטית. אה, ואז הוא גם מבשל לי. למה? כי יש גברים שיודעים לפנק ולהעריך את הבחורה שלהן, ויש בנות שיש להן מזל בחיים. 

ובתרגום חופשי: את כזאת עצלנית! מתי את תכיני לי אוכל? איזה חיים יש לי... מה למרוח בפיתה?

 

אני מעבירה את ימי בשינה על תוך הצהריים (ואת זה אני כותבת כי אני מתביישת לומר שעות הערב המוקדמות) אח"כ אני נחה קצת בסלון, עוקבת באדיקות אחרי כל דקת מסך מתועדת שיש לרועי לוי בוי.או.די, ומדי פעם לוחצת שתיים אפס לראות שהכל בסדר אצל אלירז (כן, גם אני).

העומד חוזר מהעבודה בערך ב-10. שלוש פעמים בשבוע הוא מתקלח והולך להיות הדיג'יי הכי מוכשר באזור (וכשאני אומרת אזור, אני מתכוונת לכדור הארץ), ובשאר הפעמיים נשכב על הספה עם זוג גרביו המצחינות מעמידה, ועושה לי את הפרצוף של "תעשי מסאז', באמא שלך". אני מנסה לעשות מסאז', באמא שלי. ואז אחרי שאני מתעוררת, ומבינה שהתעלפתי, הוא כבר מחכה אחרי מקלחת ולסיבוב נוסף. רגליו חסינות הסבון מזכירות לי, שטוב שיש חורף ושהוא מלווה במחלות שגורמות לאף להיסתם.

 


 

הגירוד שהעברתם בפדחתכם כרגע רוצה לומר- ובכן..?

ובכן זה בלוג, וזה מה שעושים בבלוג.

ומכיוון שב"בלייזר" עדיין לא ענו על הבקשה שעדיין לא שלחתי להם, אני אסתפק בזה, ובכם.

אז תגידו תודה יפה, ותורידו נעליים בכניסה.

עכשיו עשיתי ויש עם הסמרטוט כדי שיהיה ריח טוב ויחשבו ששטפתי.

 

יהיה כייף?

נכתב על ידי , 6/1/2010 02:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEmily Sahar אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Emily Sahar ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ