לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2019

הפאנצ'ר


 
אז מה היה לאחרונה
קודם כל החלטתי לקנות טלפון חדש
אני סוף סוף מרוויחה משכורת נורמלית ככה שאני יכולה להרשות לעצמי
האמת שבהתחלה לא חשבתי לקנות מכשיר חדש חדש מה שנקרא מהניילונים
כי המחיר לא זול בכלל ואני לא בדיוק בעד להוציא אלפי שקלים על טלפון
אני חושבת שלקנות מכשיר באיזור ה2000 ש"ח זה סביר (וגם על זה יש אנשים שגידו שכל דבר מעל 1000 ש"ח או 500 ש"ח זה יקר).
במיוחד שבתחום העיסוק שלי הטלפון הוא גם כלי עבודה בין היתר

בכל מקרה הכוונה המקורית שלי הייתה לקנות לקראת סוף 2018 גאלקסי נוט 8
אממה, כידוע עבדתי בצינוק, במשכורת רעב וזה היה בלתי אפשרי
הדגם שהגיע אחרי הנוט 8, הנוט 9 לא היה מי יודע מה ונרשמו עליו לא מעט תקלות כאלה ואחרות
אז חיכיתי שיגיע הנוט 10 שעליו היו לא מעט ספקולציות ברשת
נרשמתי לקבוצת רכישה כדי לקנות את הטלפון באילת - כי שם יוצא הכי משתלם

במקור קבעתי עם חבר טוב לנסוע ביום שישי מסויים לאילת (האמת יש לי חבר טוב קבוע שאיתו אפשר לקבוע נסיעות כאלה, לא אכפת לו לנסוע ולחזור באותו היום).
אבל שבוע לפני המועד הוא הבריז לי בטענה שיש לו איזה טיול שארגנו בשבילו
בפועל הטיול הזה לא קרה בסוף (בדיעבד זה היה מעצבן כי היה נוח יותר לנסוע בשישי)
אני החלטתי לנסוע לאילת ויהיה מה והחלטתי לנסוע באוטובוסים לבד
לנסוע באותו יום (בצהריים) ולחזור באוטובוס האחרון שיוצא מאילת
בדיעבד - חבל שזה לא מה שעשיתי

אותו חבר כשהוא שמע שאני הולכת לנסוע באוטובוסים התנדב להסיע אותי באותו יום
כמה הבן אדם קיטר על זה שאנחנו צריכים לצאת לאילת בצהריים ולא על הבוקר
אמרתי לו אם לא מתאים לך לצאת בצהריים אני יכולה להסתדר לבד
טוב...
הגיע היום המיועד
הבן אדם יצא שעה לפני הזמן וחיכה לי באוטו
למרות שאמרתי לו בבוקר באיזו שעה אסיים בעבודה שאני  אתקשר אלי כשאני יוצאת שיוכל להתארגן לצאת מהעבודה שלו ומתי בערך אגיע לאיזור שלו (להגיע למקום שבו אני עובדת זה כאוס מבחינה תחבורתית ולא היה אכפת לי להקל עליו).
אז כמובן שהוא קיטר גם על זה.

ואז נסיעה לאילת
האמת שאם נוסעים לאילת דרך כביש 6 אפשר להגיע תוך 3 שעות בערך
אבל הוא החליט לא לנסוע בכבישי אגרה (סבבה אין לי בעיה עם זה)
אבל הוא החליט להפעיל את הווויז שכיוון אותנו לכביש 4 בואכה צומת גהה
שכידוע זה כביש עמוס ברוב שעות היום
עד שיצאנו מאיזור המרכז לבד לקח לנו שעה

היה אז עדיין חופש גדול ומסתבר שכל עם ישראל נוסע או חוזר מאילת
ככה שהיו לא מעט מכוניות על הכביש בדרך לשם ובחזרה

הבן אדם מזוכיסט ומרעיב את עצמו בכוונה
כי בשלב מסויים שאמרתי לו שאני חייבת שנעצור לקנות משהו לאכול (כי לא אכלתי כל היום) הוא לא רצה לקנות לעצמו כלום, אם כי קניתי לו קפה בלי שהוא ביקש.
בדר"כ אני זוכרת נסיעות לאילת כדבר לא כל כך כבד ומעיק כמו שזה היה בפעם הזאת
לא יכולה להצביע על הסיבה למה
הדרך הייתה ממש ארוכה וחוץ מאותה עצירה לא עשינו עוד עצירות בדרך
יכולה להגיד לכם במאמר מוסגר שהוא נעשה מאוד איך לומר לא נעים לאחרונה
כן עובר עליו משהו אבל הוא מהאנשים שמחכים שהסערה תעבור במקום לעשות משהו לגבי זה
ולא הייתה האווירה הקלילה והנעימה שיש בדר"כ כשאנחנו נוסעים יחד לאנשהו.

בשלב מסויים הבוס שלו התקשר כדי לבקש ממנו שיקנה לו טלפון באילת
והוא שלח לו הוראות בוואטסאפ בדיוק מה הוא רוצה שיקנה לו ובאיזו חנות
לכאורה סבבה... עוד נחזור לזה

בכל מקרה הגענו לעיר סוף סוף בסביבות 18:00
בהתחלה הוא רצה שנלך לקנות את הטלפון לבוס שלו
אמרתי לו שהיות ויש באזזז סביב המכשיר שאני רוצה לקנות מעדיפה שקודם נקנה את שלי
זו הייתה ההחלטה הכי נכונה שעשיתי
קודם כל כי זה היה בקניון הממוזג
עכשיו הוא לא רצה לחנות בחניה של הקניון כי זה בתשלוםץ
אז חנינו במרחק של כמה דקות הליכה משם, לא ביג דיל
אבל כל הליכה ברגל בחום של 38-40 מעלות זה דבר דיי מעיק אבל נסבל בהנחה שנכנסים למקום ממוזג

המזגנים בתקופה הזאת של השנה נראה שלא עומדים בעומס
עלינו לקומה שבה נמצאת החנות של סאני ותוך 20 דקות קנית את הסמארטפון החדש ועוד כמה דברים שרציתי (אוזניות אלחוטיות של JBL ומגן של OTTERBOX לטלפון כי אם כבר אז כבר)
בזמן הזה הוא הסתובב בקניון ובדק מה המחירים של הטלפון שהבוס שלו רוצה בחנויות אחרות מזו שהוא אמר לו.
עכשיו הבוס שלו טיפוס קמצני כזה שמתקמצן אפילו על 100 ש"ח הבדל במוצר.
כי בחנות של שיאומי זו שמוכרת את המכשירים עם אחריות יבואן רשמי וכו' זה היה הבדל במחיר בין לקנות את זה שם לבין לקנות בחנות של גו מובייל שנמצאת בטיילת.
אני לעולם לא אצליח להבין אנשים שמתקמצנים על 100 ש"ח
אבל ניחא.

יצאנו לטיילת והלכנו לחנות של גו מובייל
קודם כל מרחוק החנות הזאת בכלל נראית כמו קיוסק
בכניסה לחנות ובחנות עצמה צחנה בלתי הגיונית
לא ריח של זיעה אלא ריח דוחה ולא ברור
פה הבן אדם נתקע פאקינג שעה וחצי
לא היה בדיוק מה שהבוס שלו רצה
אז הוא התקשר אליו, והתחיל דין ודברים בנושא
ואני מחכה שם בחנות עד שבשלב מסויים הריח הנוראי הכריע אותי ויצאתי החוצה
גם ככה לא הרגישו שם את המזגן כי הדלתות כל הזמן נפתחות ונכנס החום מבחוץ, אז לפחות להתרחק מהצחנה.
השירות בחנות הזאת לפחות מה שהוא קיבל היה על הפנים

הסתובבתי קצת בטיילת של אילת בשוק מזה שאנשים ממש באים לשם בקיץ
השמש כבר שקעה 38 מעלות בחוץ - חם ולא הכי נעים שבעולם בלשון המעטה
ואנשים מסתובבים  בחוץ ועושים שופינג כאילו אין מחר
ואני לא מדברת על דברים יקרים, אלא על הדברים הבנאליים שאתם קונים בשוטף
בגדים, כפכפים, נעליים וכדומה. כאילו שההפרש של המע"מ פה משמעותי (הוא לא).
עם ישראל התחרפן לגמרי!

בסביבות 20:00 הוא סוף סוף סיים עם הרכישה של הטלפון עבור הבוס שלו
זה היה בזבוז של זמן יקר, כי תיכננתי גם שנאכל לפני שנצא חזרה לכיוון המרכז
ואולי גם לעשות עוד סיבוב ולהנות קצת מדברים שיש לעיר להציע
אבל זה באמת סגר את הגולל על עוד אופציות של דברים שאפשר לעשות

בכל מקרה הלכנו לרכב, ואיך שאנחנו מגיעים אנחנו רואים שיש פנצ'ר בגלגל.
הבן אדם נכנס לסרטים לא מהעולם הזה, חיפשנו איזו פנצ'ריה שפתוחה בשעות האלה אבל אין ממש
והוא החליט בתור התחלה להחליף לגלגל הרזרבי
עכשיו תשמעו אין לי מושג בהחלפות גלגל אבל כל מי שאני מכירה וראיתי מחליף גלגל עשה את זה תוך 10-15 דקות גג, פה זה היה יותר בכיוון של 30-40 דקות החלפת גלגל
קודם כל כל התא מטען שלו היה מלא בציוד שהיה צריך להעביר לספסל האחורי ברכב
ואחר כך צריך לפרק את הגלגל להרכיב את הספייר וכדומה
וכל זה שהוא לא מרשה לי ללכת לשום מקום כי צריך לשמור על האוטו (?)
האמת שרציתי ללכת לסופר הקרוב (שהיה ממש מעבר לכביש) כדי לקנות מים (ולהתקרר קצת מהגיהנום שיש בחוץ) והוא פשוט לא הסכים שאלך.
חוץ מזה הוא כל הזמן היה בלחץ שאני אתעצבן עליו או משהו כזה כאילו שהוא אשם בזה שיש פנצ'ר בגלגל, או שהוא עשה את זה בכוונה או משהו כזה.  (כן כי כל בן אדם רוצה לעשות בכוונה פנצ'ר לגלגל של הרכב).
הוא התעקש שנתקן את הפנצ'ר כי זה לא בטיחותי לנסוע על גלגל ספייר כל הדרך מאילת למרכז - הגיוני
ובסוף הצלחתי למצוא פנצ'ריה שהסכימה לפתוח לנו במיוחד כדי לסדר את הגלגל
כמובן שהמחיר היה פי 3 ממה שלוקחים בשעות רגילות, אבל שיהיה
הוא שילם על זה עם כרטיס אשראי של העבודה שלו שנועד בדיוק לדברים כאלה.

בזמן שנסענו לפנצ'ריה הוא ניסה לשכנע אותי לרדת מהרעיון של לאכול לפני שניסע
אמרתי לו שאין לי שום כוונה לצאת לדרך לפני שאני אוכל ארוחה נורמלית
(גם מה שקניתי כשעצרנו בדרך לאילת היה סתם נישנוש כדי לסגור את  הרעב לא ארוחה ממש)
ושזה לא נשמע לי הגיוני שגם אם נצא אחרי שהתקר בגלגל יתוקן, להגיע הבייתה ב2-3 בלילה ולשבת לאכול ארוחה נורמלית בשעות האלה
בתמורה על זה שהוא לקח אותי לאילת אני הזמנתי אותו למסעדה ושילמתי עליו גם (ארוחה שעלתה סה"כ כולל טיפ 500 ש"ח לשנינו)
לא שזה עלה לו כסף כי יש לו רכב חברה במימון מלא כולל דלק.

כשישבנו סוף סוף לאכול הוא אמר לי שבמהלך כל הדרך הוא חשד שיש איזו בעיה בגלגל.
ברכבים החדשים יש תצוגה של המד לחץ של הגלגלים והוא ראה שהגלגל שהיה בו תקר לא היה עם אותו לחץ כמו הגלגלים האחרים. הוא מילא יום לפני הנסיעה אוויר בגלגלים וזה היה נראה לו מוזר.
היה לנו מזל שמה שהיה תקוע בגלגל וגרם לתקר לא יצא בזמן הנסיעה שלנו לאילת או בחזרה.
נראה לי הרבה יותר קשה למצוא מישהו שיעזור לך אם נתקעת עם הרכב באמצע המדבר
ויום אחרי שהוא הספיק לישון ולחזור לעצמו הוא אמר לי שבטוח זה מהחניה שהוא חנה בה ליד הבית, כי כשהוא הסתכל היו שם המון ברגים ומסמרים (נו חוכמולוג, אתה לא מסתכל איפה אתה חונה?)

אז אחרי שאכלנו יצאנו מאילת בסביבות 23:00
התיכנון היה לנסוע שעתיים לעשות עצירה לחצי שעה - שבה הוא יוכל לישון ולאגור כוחות ואז להמשיך
ומה החוכמולוג עשה - כמובן שהוא לא רצה לעצור לחצי שעה והמשיך לנסוע
אמרתי לו שאני עייפה וסביר להניח שאני ארדם וזה באמת קרה כי אחרי שיצאנו מאיזור דימונה נרדמתי והתעוררתי כשהיינו אחרי רהט
זה השלב שהוא כבר היה עייף והצטער שלא עצרנו במקום שאמרנו שנעצור
ובמקום בו היינו לא היה מקום לעצור בכלל
רמות העייפות שהוא הגיע אליהן היו מטורפות הוא אמר שהוא כבר מדמיין דברים
אבל כשאין מקום לעצור לא עוצרים
כשסוף סוף מצאנו תחנת ריענון (הוא החליט לעלות על כביש 6 בשלב מסויים) הוא ראה שאנחנו קרובים למושב שאני גרה בו והחליט להמשיך בכל זאת
ואחר כך נסע לביתו כשאני מדברת איתו כל הדרך כדי שלא יירדם על הכביש

עכשיו הנסיעה בכביש הערבה בלילה היא נוראית!
חשוך, אין תאורה לאורך כל הדרך שנמשכת שעתיים בערך
המקומות היחידים שיש בהם תאורה אלה צמתים של כניסות ליישובים שעל הדרך הזאת
האבסורד שאם מסתכלים ימינה לשכינינו הירדנים, כל הדרכים שם מוארות
תחנת הדלק שעצרנו בה לפני העליות לדימונה (בסוף כביש הערבה) זה אחד הדברים הנוראים
שירותים מזוהמים ברמות שנראה שלא ניקו אותם הרבה מאוד זמן
וזו תחנת דלק שאני בטוחה שלא מעט אנשים עוצרים בה
לא מבינה את זה

כמה ימים אחרי הנסיעה הזאת הבן אדם התחיל לעשות לי סרטים
קיטר לי על זה שהוא עשה לי טובה שהוא לקח אותי לאילת כדי שאני לא אסע באוטובוסים מטונפים
ואני כאילו סליחה? אני כל יום נוסעת באוטובוסים לעבודה וחזרה
ומי ביקש ממך בכלל לקחת אותי לאילת? אתה התנדבת מיוזמתך
ועוד ביזבזת את המעט זמן שהיה לנו שם בשביל לקנות לבוס שלך טלפון במקום שנעשה משהו נחמד.
להזכירך הבוס שלך זה שאתה מקטר עליו כל הזמן שדופק אותך כל הזמן בעבודה, מתקשר אלייך באמצע הלילה על שטויות שאין לו כוח לעשות בעצמו ואותו כנ"ל גם בשישי שבת וחגים, דופק לך כוננויות בערבי חג וחופשים. ובשבילו אתה עושה סלאלומים באוויר?
הנסיעה הזאת עלתה לי יותר ממה שהיא עלתה לו עם כל זה ששילמתי עליו על ארוחה במסעדה
וככה הוא מתייחס אלי בכזאת כפיות טובה?

בחיי שגברים נעשו יותר גרועים מנשים עם הסרטים שהם יודעים לעשות
שלא יעשה לי טובות, ולא ייקח אותי לשום מקום
היה עדיף שהייתי נוסעת לאילת לבד
ככה לפחות הייתי ישנה כל הדרך לשם וכל הדרך בחזרה
ולא חוזרת מתה מעייפות מהנסיעה הזאת
עם הרגשה שחוץ מלקנות את הסמארטפון לא הספקתי לעשות את הדברים שרציתי בכלל
(זו לא רק הרגשה זה באמת מה שקרה בפועל).




נכתב על ידי , 10/9/2019 19:31   בקטגוריות אנשים מעצבנים, חברים, על אנשים וחיות אחרות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בת: 38




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ