לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2019

יום כייף לא כל כך כייף




אז היה לנו יום כייף מטעם העבודה
כייף? זה עניין נתון לויכוח
בתיכנון הייתה פעילות פורמולה ולאחר מכן בילוי בספא

אז נסענו למתחם בו הייתה אמורה להיות הפעילות באוטובוסים במשך קצת יותר משעה
ארוחת בוקר, דומה לארוחת בוקר בבית מלון, ירקות חיים, אנטיפסטי, שקשוקה פשטידות, קישים וכדומה
רק חבל שהאוטובוסים לא הגיעו יחד כך שמי שהגיע אחרי האוטובוס הראשון לא נשאר לו יותר מדיי ממה לאכול במיוחד לא מהדברים השווים שהתחסלו ראשונים, כי הם לא עשו ריפיל למה שנגמר.
בנוסף היה יום שימשי וחם, ובמקום בו הוגשה ארוחת הבוקר בקושי היו פינות צל לשבת בהן
מספיק 5 דקות לשבת בשולחן בשמש בשביל לשנות צבע עור ולהתחיל להזיע
ועוד לא התחיל היום

כולנו חיכינו לפעילות פורמולה
מה חשבנו שיהיה? משהו עם מרוצי מכוניות אתגרי כייפי ומגניב
מה קיבלנו בפועל? חלוקה לקבוצות שלכל אחת יש צבע משלה (קיבלנו חולצות בהתאם)
והפעילות - בנייה של מכונית מרוץ מ.... קרטון! ואחר כך התחרות במירוץ מכוניות עם מכוניות הקרטון האלה
אכן סוג של אכזבה
קודם כל אני במקרה הצלחתי להגיע לקבוצה שהייתה מורכבת מהצוות שלי
אבל זה היה במקרה אחרת לא הייתי מוצאת קבוצה עם אנשים שאני מכירה
וחוץ מזה היו לא מעט אנשים שנשארו לשבת בחוץ ולא השתתפו בפעילות כי לא התאים להם ואני לגמרי מבינה את זה. אם לא הייתי מוצאת קבוצה שמורכבת מהצוות שלי או אנשים אחרים שאני מכירה גם אני הייתי הולכת לשבת בחוץ.

פייר לא אהבתי כל כך את הפעילות הזאת
זה היה מאוד ילדותי וגם דיי מטופש
למצוא את עצמינו, אנשים שרובינו בני 30+ ו-40+ מתעסקים בשיט הזה
חותכים קרטונים ומחברים אותם עם מסקינטייפ ואזיקונים
הבנים אולי קצת יותר התחברו לדבר הזה.
בואו נגיד שאחרי הפעילות הזאת הלכו לכולנו הרגליים.

אחרי שסיימנו את זה הלכנו למסעדה שהייתה באותו מתחם (אבל במקום אחר) כדי לאכול צהריים
קודם כל רצינו לשבת בקבוצה שלנו, אבל לא סידרו שם שולחנות שאפשר היה לשבת בקבוצה
אז איכשהו מצאנו שולחן שכולנו יכלנו לשבת, אבל מה זה עוזר אם אנחנו לא יכולים לדבר אחד עם השני
כי זה יושב בצד אחד של השולחן, ומישהו אחר בצד השני וכמה מפוזרים באמצע.
המסעדה הזאת שידעה שהולכים להגיע אליה X אנשים רעבים לא הייתה מוכנה עם מספיק מזון לכולם
כך שאנחנו התיישבנו בשולחן ל20 איש קיבלנו קערה אחת של נגיד סלט או תפו"א שהמלצרים שמו בקצה אחד של השולחן ועד שזה הגיע לאמצע כבר הכל נגמר
חיכינו מעל 40 דקות לאוכל נורמלי שאפשר יהיה אשכרה לאכול משהו
וכל זה כשאנחנו רואים שהמלצרים מגישים קערות מזון בשולחנות אחרים חצי ריקים משלנו.

אחרי שזה נגמר הלכנו לספא
עכשיו הקטע הזה של ספא זה לא משהו שמתאים לכולם
האמת להרבה מאוד אנשים זה לא התאים
לא לכל אחד או אחת מתאים להתפשט ולהיות בבגד ים מול קולגות מהעבודה
גם גברים גם נשים, לא קשור לנראות אפילו
כי ישבה איתי על כיסאות הנוח בחוץ בחורה שנראית מעולה
והיא אמרה שלא מתאים לה דבר כזה עם האנשים שהיא עובדת איתם
אבל היו הרבה אנשים שהתשמשו במתקנים של הספא
שגם זה בואו נודה לא היה מדהים - היו שם בריכות עם מים מינרלים, חלק בתוך מבנה וחלק בחוץ ומעבר לזה כל דבר אחר עלה כסף

בעוד אנחנו מדברות וחושבות איך לכל הרוחות אפשר לצאת מהמקום הזה
כי השתעממנו למוות שם והאוטובוסים תוכננו לחזור לת"א רק ב19:30 ואצלינו הייתה השעה 14:30 וזה המון זמן לחכות
חיפשנו מי הגיע עם רכב וחוזר לאיזור המרכז.
אחד מהחבר'ה מצוות אחר שגר בעיר במרחק 20 דקות מהמושב בו אני גרה אמר שהוא חותך
אז הצטרפתי אליו כדי להימלט מהשיממון הזה.
אני אפילו יודעת שהר"צ שלי והמנהל מחלקה כל אחד מהם בנפרד חתך הבייתה אחרי ארוחת הצהריים.

עכשיו תבינו שבדרך אחרת אי אפשר היה כי מסביב למתחם הזה היה הרבה כלום ושום דבר
אין תחבורה ציבורית שעוברת בכביש המוביל למתחם
ובקושי נראו מכוניות עוברות בכביש הזה בלי שום קשר (לא שהייתי הולכת לתפוס טרמפים או משהו)
או במילים אחרות מי שהגיע עם האוטובוסים תקוע שם
שעה נסיעה מהמושב, וזה עוד כשנסענו בכביש מהיר ללא פקקים כל הדרך חזרה
לפחות הצלחתי לחזור הבייתה מוקדם

זה בהחלט היה יום מאכזב ודיי ביזבוז של זמן
ציפיתי למשהו יותר איך לומר... יותר
רוב האנשים ציפו ליותר והאמת גם הרוב לא עפו על הפעילות הזאת
ומי שהבריז מהיום כייף הזה (מי שלא הגיע זה "עלה" לו ביום חופש) צחק עלינו כששמע מה הייתה הפעילות פורמולה
היו מוציאים אותנו ליום טיול איפשהו וזה היה לדעתי יכול להיות הרבה יותר נחמד



החברה מהצוות שלי סיפרו לי שבעבר ימי הכייף היו הרבה יותר שווים
היו מוציאים אותם לנופש בבית מלון מטעם החברה ליומיים
או יום טיול במקומות שונים בארץ
ושזו הייתה ממש ירידה ברמה לעומת מה שהיה בעבר

נו טוב, היה נגמר (לפחות עד הפעם הבאה)...

 

 

וגם כאן

 

 

 

נכתב על ידי , 15/11/2019 14:26   בקטגוריות ענייני עבודה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה היה שבוע מתיש משהו



קודם כל יש לי פרוייקט שאני צריכה לקדם
זה פרוייקט גדול בסביבה רגישה וקריטית
הקמה של שרתים והעברה של חומרים משרתים אחרים לשרתים האלה
עשיתי דבר כזה רק פעם אחת, לפני יותר מעשור וגם אז זה לא היה לבד (עם חברה יועצת) אבל לא בסביבה כזאת מורכבת ומסובכת
בכל התקופה האחרונה אני משקיעה זמן כדי ללמוד את הנושא
וככל שאני לומדת את הנושא הזה יותר אני רואה שזה הרבה יותר מורכב ממה שהיה לפני עשור, ויותר מזה, טעות קטנה שלי יכולה להחריב את כל הסביבת עבודה הזאת. זה אומר כמה מאות שרתים ובעיות נלוות מזה אצל לקוחות של החברה.
גם בכל המסמכים שקראתי על פרוייקט מהסוג הזה תמיד היה מדובר בשרת אחד בלבד ולא בכמה שרתים שצריך לעשות בהם את התהליך הזה, שזה עניין יותר מורכב.  

אמרתי לעצמי טוב אולי אני מדמיינת, הלכתי ושאלתי חברים ובפורומים מקצועיים של התחום
וכולם אמרו לי שזו התאבדות לעשות את זה ללא חברת ייעוץ חיצונית
זו סביבה מורכבת ומסובכת והפרוייקט שאני צריכה לעשות זה לא משהו שעושים אותו בשגרה אלא אחת לכמה שנים טובות. מי שמתמחה בזה הם אנשים שזה הלחם והחמאה שלהם.

באחד הימים השבוע המנהל מחלקה בא לשאול מה קורה עם הפרוייקט
ואז הר"צ שלי בא לשאול אותי איך מתקדם
האמת שלא תיכננתי שידחקו אותי לפינה, אלא חשבתי להכין את עצמי מראש מה להגיד ואיך להגיד שלא יהיה על רגל אחת שלא ישתמע שאני לא יודעת מה אני עושה או מה צריך לעשות.
ואמרתי לו את כל הדברים שהזכרתי פה
והוא התייחס לזה בסוג של זילזול, מה לפני כמה שנים עשינו דבר כזה בלי בעיה ובלי חברה חיצונית
והוא אמר שהוא יתייעץ עם המנהל IT של החברה שאותו בעצם החלפתי בתפקיד בצוות שלי (הוא קיבל קידום אני הגעתי לתפקיד בעצם 8 חודשים אחרי שהוא עבר לתפקידו החדש).

כשעשינו את השיחה בנוגע לפרוייקט הזה לפני כחודש (לפני החגים אפילו) הר"צ שלי לא היה
והמנהל אגף אמר שנעשה את זה לבד בלי חברת ייעוץ
ואז המנהל IT אמר שהוא עשה פרוייקט מהסוג הזה בחברה אחרת שהוא עבד בה אבל רק עם חברת ייעוץ חיצוני.
אין מה לעשות כשמדובר במערכות קריטיות חייבים אנשים שמתעסקים בפעולה הזאת
ולא מי שעושה את זה פעם ב...
תחשבו שאני עוסקת בתחום שלי עוד מעט 20 שנה (כן הזמן טס) ועשיתי פרוייקט מהסוג הזה רק פעם אחת במשך כל התקופה הזאת.
עכשיו אם היה מדובר בחברה קטנה, וסביבה קטנה ולא מורכבת במיוחד (והאמת שגם אז השרתים היו הרבה פחות מסובכים מאשר היום) לא הייתה לי בעיה לעשות את זה
הבעיה היא שהסביבה המיחשובית הספציפית הזאת משרתת מערכות מאוד קריטיות וטעות קטנה, או תקלה כלשהי שיכולה לקרות במהלך התהליך של הפרוייקט יכולה לגרום להשבתה
והיות ומדובר בסביבה שלא יכולה לסבול השבתה כי היא עובדת 24/7/365 זה לא משהו שאני חושבת שנכון לעשות אותו כלאחר יד.

התגובה של הר"צ שלי למה שאמרתי לו היה, אבל בשביל זה יש לנו אותך
ואני אומרת לעצמי בראש WTF, שכרתם אותי כי אני מתמחה בתחומים מאוד ספציפיים.
הפרוייקט הזה הוא משהו שאנשים עושים אחת ל...(8-10 שנים)
ממש לא אהבתי את התשובה שלו לזה
ואחר כך הוא אמר שמקסימום ניקח חברת ייעוץ חיצונית שתעזור לנו בזה
אבל כל הנימה בנושא הרגישה לי מזלזלת משהו.
כאילו איך את לא יכולה לעשות דבר כזה, זו בסך הכל לחיצת כפתור (אז זהו שממש לא!)

כשדיברתי עם חבר טוב שלי שהוא בתפקיד ניהולי בחברה גדולה
הוא אמר לי שטוב שעשיתי את זה ואמרתי לר"צ שלי את הבעייתיות שיש עם הפרוייקט הזה
ושהוא מכיר את זה מהניסיון שלו ובחברה שבה הוא עובד יש צוות ייעודי שמתמחה בפרוייקטים מהסוג הזה.
ובכל מקום כשיש פרוייקט כזה, לוקחים צוות יעודי שיעשה את העבודה.
זה שאני מומחית בתחום X לאקשור בכלל לפרוייקט הזה, שיש אנשים שמתמחים בדבר הזה באופן מאוד ספציפי וייעודי. בגלל שמדובר במערכות שנחשבות הכי קריטיות בכל חברה.
וחוץ מזה זה שיצא לי לעשות את זה לפני 10 שנים, 10 שנים זה הרבה זמן ומה שעשיתי אז לא רלוונטי להיום (וזה נכון האמת, אני לא זוכרת טכנולוגיות שעבדתי איתן לפני עשור ולא נגעתי בהן בשנים האחרונות או לא נגעתי בהן שוב בכלל).
זאת לא עבודה שבשגרה, זה לא התקנה רגילה, או עבודות תחזוקה.

מעניין אותי לדעת מה המנהל IT של החברה אמר לר"צ שלי בנושא הזה

שלא תחשבו שהר"צ שלי הוא טיפוס מגעיל ולא מתחשב
כי השבוע דיברתי איתו על זה שיש לי אירוע משפחתי שבגינו אצטרך לצאת מוקדם מהעבודה ושאלתי אם באותו יום אוכל לעבוד מהבית (כדי לא לקום מוקדם בבוקר להיטרטר בנסיעות לעבודה וחזרה הבייתה כדי לנסוע לאירוע הזה) וזה היה פשוט אין בעיה עם זה שתעבדי מהבית.
הם מאוד גמישים בקטע הזה שאם מישהו צריך לעבוד מהבית אז פשוט מאפשרים
אבל לא בקטע של לעבוד באופן קבוע מהבית, בכל זאת רוצים שאנשים יגיעו לעבודה. אבל אם מישהו צריך מאיזושהי סיבה אז אין בעיה עם זה.

בלי שום קשר לזה מתישהו באוגוסט האחרון גיליתי שמישהו מהצוות שלי החליט לעבור לצוות אחר
המנהלת של אותו צוות חיזרה אחריו כדי שיעבור אליהם, הוא אמנם בן אדם נחמד שכייף לעבוד איתו
אבל התחום התמחות שלו לא קשור בשיט לצוות  שלה
והוא גם לא יודע את העבודה שיש בצוות שלה - זה לא התחום שלו בכלל.
בינתיים הוא עוד לא עבר והר"צ שלנו התחיל לחפש לו מחליף
פתאום אני שומעת שיחה של הר"צ שלי עם ה-HR של החברה מדבר על זה שהוא רוצה לגייס עוד איש בתחום בלה בלה. תחום בלה בלה זה תחום ההתמחות של השחצן.
ואז באיזה יום מישהו בא לשאול את השחצן משהו ושמעתי בחצי אוזן שהוא כנראה עובר לתפקיד אחר, לא ממש סגורה על העניין הזה. כי לא שמעתי עד הסוף ולא במדוייק.

השבוע יצא לי לאכול לא בכוונה גלוטן
באחד הימים שהייתי רעבה בבוקר אמרתי לעצמי שאלך לאיזה סופר קרוב ואקנה לחם לל"ג (ללא גלוטן) ואאלתר לי איזה כריך נחמד כזה.
לא היה שם את הלחם של החברה שאני קונה בדר"כ אז קניתי לחם מקמח טף שהוא ללא גלוטן וגם על האריזה היה כתוב ללא גלוטן.
מהר מאוד התחילו לי כאבי בטן, אבל לא ממש קישרתי את זה למשהו כי למה שאני אחשוב שאכלתי גלוטן? הרי אני לא נוגעת בזה שנים. ואחרי כשעתיים התחילו הביקורים בשירותים.
בהתחלה לא קישרתי בין הביקורים התכופים בשירותים לגלוטן, אחרי כמה שעות ששמתי לב שכואבת לי הבטן, היא נפוחה ואני מבקרת כל חצי שעה בשירותים. הבנתי שכנראה בלחם הזה היה גלוטן אפילו שכתוב שהוא ללא. התסמינים שהיו לי הם 1:1 מחשיפה לגלוטן.
ונכון שיש וירוסי כאבי בטן וכדומה. אבל עם כל הכבוד להם, כשיש דבר כזה הולכים אחת לכמה שעות לשירותים לא כל חצי שעה וגם תופעות אחרות שהיו לי לא קורות בוירוסי קיבה.
אז קניתי קלבטן פורטה שירגיע את העניינים קצת ויקל.
ובערב עשיתי לי בבית ציר עוף, כי זה טוב למערכת העיכול ועוזר לה להשתקם
הגוף שלי נכנס לסטרס מכל העניין הזה. 
אפילו שהלכתי לישון מוקדם וישנתי טוב מעל 7 שעות
כל היום שאחרי הייתי עייפה מתה, כמעט נרדמתי תוך כדי עבודה
הרגשתי כל כך גרוע במשך 3 ימים עד שהתסמינים התחילו לעבור.
הגעתי לסוף השבוע שאני מותשת מהרגיל בגלל הדבר הזה.

מה שכן גיליתי מסעדה שעובדת עם ה10ביס שכל המטבח שלה נקי מגלוטן.
ויש שם אוכל מגוון ואפילו בריא יחסית (הרבה ירקות ואפילו אופציה לצמחונים וטבעונים)
וכשהזמנתי משם אוכל ביום חמישי כל מי שראה מה אני אוכלת ממש התלהב.
האמת שהמנה שם הייתה כל כך גדולה שחצי ממנה הלך לפח
אבל מה אכפת לי, העיקר שזה נקי מגלוטן
אחרי השבוע הזה, זה היה טראומטי לחלוטין.

בשבוע שלפני כן הזמנתי כריות מאיזו רשת שהיה בה מבצע
קניתי זוג כריות ויסקו ג'ל ממורי, זה היה זוג הכריות הכי יקר באותה חנות לפני הנחה (כמובן שלא קניתי במחיר המלא).
אבל הגוף שלי ממש לא הסכים עם החומר הזה שטוענים שנאס"א המציאו
ובסוף אמא שלי ואני נסענו לאיקאה לקנות לי כריות ועוד כמה דברים שהייתי צריכה
לא יודעת איך אבל הכריות הפשוטות של איקאה (כאלה שמתאימות לשינה על הגב ועל הצד) הן בסוף הכי נוחות לי.
אז לפחות עכשיו יש לי כריות נוחות לישון עליהן והצוואר שלי לא תפוס יותר.
מי אמר שהכי יקר זה הכי טוב?
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות עם זוג הכריות המשוכללות האלה ששקניתי...

סוף שנה ועכשיו תקופת המבצעים
אני רואה אנשים קונים דברים בלי הכרה
אפילו דברים שאני לא בטוחה שהם צריכים
אצלי בתוכנית לקנות מקרר נורמלי לבית - אבל יש עוד זמן לזה
למה מקרר? כי לפני כמה שנים קניתי מקרר משרדי קטן כזה וזה ממש לא נוח לחיות ככה.אין בו מקום באמת לשומדבר. וזה לא באמת משרת את המטרה שלשמה אני צריכה מקרר.
אין לי כוונות לקנות את מה שנקרא מקרר לזוגות צעירים. מקרר קטן שאי אפשר להכניס אליו סירים וצריך כל הזמן להנדס את המקום בפנים. אם אני כבר מוציאה כסף על מקרר לפחות שיהיה נורמלי ויהיה בו מקום.
נכון שאני מוגבלת בגודל, אבל עד רוחב 70 ס"מ אני בטוחה שאני יכולה להסתדר.
זה כמו שבשבוע שעבר קניתי ארון באיקאה למטבח שהוא גם חדר עבודה וגם סלון
ואבא שלי אומר לי שיהיה לי צפוף עם זה, אמרתי לו שאני מעדיפה צפוף ומסודר מאשר מרווח ומבולגן (עכשיו מבולגן כי אין לי מקומות אכסון, לשים דברים ולכן קניתי ארון למטבח שצריך להרכיב אותו אבל זה כבר עניין אחר).
 יש עוד כל מיני דברים אחרים שאני צריכה, אבל הכל אצלי נעשה תוך כדי מחשבה.
זה לא שאני מרוויחה משכורת רעב כמו שהרווחתי כשהייתי בצינוק, אבל אני חושבת שצריך לתכנן הוצאות מראש ולא סתם לקנות כי יש מבצע כזה או אחר.

אני לא אוהבת את הקטע הזה של אבא שלי לנסות לחטט במצב חשבון הבנק שלי או בכמה אני מרוויחה וכמה אני חוסכת כל חודש. דיי מעצבן הקטע הזה.
מילא אם הייתי משתפת אותו מרצוני, אבל אני ממש לא מעוניינת שמישהו ייכנס לי לחשבון הבנק (מצבו טוב, ואני בטוחה שהוא בשוק מזה שנכנסת אליו סוף סוף משכורת נורמלית).
הוא ההערות שלו על זה שאני קונה לעצמי דברים.
מה אכפת לו מה אני קונה, אני עובדת מרוויחה כסף, אסור לי לקנות דברים לעצמי שאני צריכה? מה אני צריכה להתכלב כמו שעשיתי בתקופה שלא עבדתי ולכן לא קניתי כלום? אני בעונש או משהו?
הבן אדם מעשן ומוציא בחודש כ1500 ש"ח רק על סיגריות (והוא עוד קונה את הכי זולות שיש). אין שום מצב שבעולם שאני אוציא סכום כזה כל חודש באופן קבוע על בגדים או כל דבר אחר.
אבל לא את זה הוא לא רואה....

לא מזמן קיבלתי הודעה בוואטסאפ מהבחורה שעשתה לי החזרי מס לפני שנה ומשהו
היא דיי עקצה אותי בזמנו, שלקחה עמלה הרבה יותר גבוהה ממה שהיא אמרה שהיא תיקח
שלא לדבר על זה שהיא גם לא שלחה לי חשבוניות על זה ששילמתי לה עבור העבודה שלה.
היא התקשרה אלי כמה פעמים והחלטתי לא לענות לה, ויותר מזה שמתי את המספר שלה במספרים החסומים. אני ממש לא בעניין של לשמוע ממנה שוב בנושא.

פעם אחת הספיקה לי

 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 9/11/2019 06:32   בקטגוריות דברים קטנים ומעצבנים, ההורים שלי, ענייני עבודה, קניות!  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 38




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ