לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

טוב זה המקום לכלמיני סיפורים שכאלה שאני חושב עליהם...לא להעתיק ותהנו^_^


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2005

הסיפור עצמו- איומי ודאיגו






איומי: דאיגו!!! קום כבר!

איומי (עדיין בפיג'מה הורודה שלה) העירה את אחיה הגדול שעדיין ישן.

דאיגו: אה?...מה? מי?....איומי! למה את עדיין בפיג'מה?

איומי (במבט כועס במקצת): אתה אמרת לי להעיר אותך דבר ראשון שאני קמה!

דאיגו: ואת הקשבת לי?...בדרך כלל שאני אומר את זה את צריכה להתארגן ואז להעיר אותי!

איומי: דאיגו אתה אח טיפש! תקום כבר אנחנו מאחרים!

דאיגו: בסדר את לא צריכה להיות כלכך ישירה....בחיי...



דאיגו ואיומי הלכו במורד השביל לעבר הפארק. פעם בחודש הם החליטו ללכת אל השביל הזה כדיי לעשות ארוחה ביחד. דאיגו עובד רוב החודש בעיר הגדולה ואיומי לומדת בכל יום אז אין להם הרבה זמן להתראות במשך הזמן. איומי לבשה בגדי בית ספר כי אחרי הארוחה יש לה מבחן, ואילו דאיגו לבש טי שירט אדום ומכנס ג'ינס רגיל.

דאיגו: הנה הגענו^_^!

איומי: דאיגו תראה!

דאיגו הטה את הראש שלו לעבר המקום שאיומי הצביעה עליו..הוא ראה את העץ שהם נטעו עם הוריהם כשאיומי נולדה שרוף.

איומי (עם קצת דמעות בעיניים) : מי יעשה דבר כזה?

דאיגו (עם פרצוף כועס): אני לא יודע איומי...אבל אני מתקשר למשטרה!

כשדאיגו התחיל ללכת לעבר המבנה של הפקחים של הסביבה איומי הרגישה צמרמורת קלה בגבה.ואז התחילה רוח ואיומי נפלה על הברכיים שלה בצעקה.

איומי: אהה!!!!דאיגו!

דאיגו רץ לעבר איומי והחזיק אותה.

דאיגו: איומי! מה קרה?

איומי: לא יודעת!...דאיגו...אתה מרגיש?...הרוח...היא...מתחזקת...

הרוח התחילה להתחזק יותר ויותר...התיק עם האוכל נסחף עם הרוח, דאיגו החזיק את אחותו חזק בין ידיו.



מתוך העץ השרוף יצא לפתע אור בוהק צהבהב, האור הבוהק האיר על דאיגו ואיומי, באיזור של האור הרוח לא נשבה, אבל מחוץ לאור הרוח נשבה, מעיפה כל דבר העומד בדרכה.

<<<"אמא ואני הולכים להשקות את העץ!"...."ביי חמודים שמור על אחותך!".............שני האנשים השקו את העץ הצעיר בעוד ששניי הילדים חיכו להם בביתם....הרוח נשבה בחוזקה....האור הבהיק חזק חזק ושאב את האנשים לתוכו>>>>>

דאיגו: מה קורה פה?

איומי: אני לא יודעת...דאיגו אני פוחדת!!

דאיגו: האור!...

איומי: אני לא יודעת דאיגו...מה אם...

דאיגו: את מעדיפה ללכת בסופה הזו?

האור שבקע מהעץ התחיל לאט לאט להסגר לתוך העץ.

דאיגו לקח את אחותו בידה והתקרב לתוך המקור של האור...

דאיגו: מוכנה?

איומי: אחת...

דאיגו: שתיים...

דאיגו+איומי: שלוש!!!

דאיגו ואיומי קפצו לתוך האור. האור נסגר מספר שניות לאחר מכן. הסערה שקטה והתיק של איומי עם האוכל נחת ליד המבנה של מפקחי הסביבה...



איומי התעוררה, היא הייתה שכובה על מיטה. היא הייתה עטופה בשמיכת צמר נעימה כמו שיש לה בבית.

איומי: אה?...מה קורה פה?...כל זה היה חלום?

איומי קמה בזוית של 90מעלות והתבוננה מסביב. החדר, לא היה החדר שלה, היא ראתה את דאיגו ישן במיטה לידה. אבל היד שלו דיממה.

???: זו הייתה אלת הרוח שעשתה את זה...

איומי הסתכלה לאחור וראתה בדלת אישה זקנה עם מטלית לחה בידה. האישה התקרבה לדאיגו וניסתה לחטא את החתך שעל ידו. המטלית ספגה עוד ועוד דם, אבל האישה לא ויתרה, היא המשיכה לעטוף את ידו עם המטלית.

איומי: הוא יהיה בסדר?

האישה: אני מקווה...החתך שנגרם לו בגלל אלת הרוח לא נראה טוב...

איומי: אז איך אפשר לטפל בזה?

האישה: אי אפשר...או שמא..אפשר...

איומי: אה.....מי את?

האישה: אוי, שכחתי להציג את עצמי...אני מילדיה.

איומי: אני איומי שינטו...וזה אחי הגדול...

מילדיה: דאיגו...

איומי: את מכירה אותו?...

מילדיה: היה רשום לו על השרשרת שם שלו...
איומי: 0.0....כמובן....שדאיגו לא יילך עם הדבר הזה?

מילדיה: בכל אופן, איומי...כדיי שאחיך יפסיק לדמם צריכים להביא לו צמח מרפא מיוחד שנמצא לא הרחק מכאן...הייתי מביאה אותו בעצמי אבל אני חוששת שאני לא אוכל לחצות את הנהר בשחייה...

איומי: בבקשה תגידי לי מאיפה אפשר להשיג את הצמח הזה!...ובבקשה תגידי לי איך הגענו לפה?

מילדיה לקחה את איומי לחדר השני.

מילדיה: אתם נמצאים עכשיו בממלכת העצים. העולם שלכם נשלט על ידי הרוח הגשם והשמש, והעולם שלנו נשלט על ידי העצים, המיים והאדמה.
בעיקרון, האלמנטים בהם נשלטים העולמות שלנו לא משפיעים כל-כך על מזג האוויר ואורך החיים שלנו אבל מידי פעם אלת הרוח רוצה להשתלט גם על העולם שלנו, דבר הגורם לסופות עזות בשני העולמות. למזלנו אל השמש מנסה להשקיט את הסופות תוך כדיי מיזוג כוח עם אלת העצים שלנו, במקרה הזה אלת הרוח נרגעת ותחושת הקנאה שלה מפסיקה.

איומי: מתי הייתה הפעם האחרונה שאלת הרוח רצתה להשתלט על שני העולמות?

מילדיה: זה קורה כל חמש שנים!...

קול צעקה של דאיגו בקע מהחדר השני.

מילדיה: אין זמן! אם לא תפעלי עכשיו אחיך לא ישרוד את הדימום! מהר, לכי לעבר הנהר המשיכי ישר לעבר השביל, אל תפני לשום פניה רק תלכי ישר ולמטה!

מילדיה הביאה לאיומי מעיל ושעון-מצפן

מילדיה: זה עלול לעזור לך בדרך.

מילדיה מיהרה והביאה עוד מטליות לחדר שבו דאיגו נמצא, איומי יצאה עם השעון והמעיל מביתה של מילדיה.



איומי הלכה בדרך של השביל כפי שמילדיה הורתה לה ללכת. השביל לא היה מפותל אבל הירידה בו הייתה קצת תלולה.
הנוף היה מלא בעצים ואגמים לכל עבר, איומי לא ממש הסתכלה לעבר האגמים הגדולים שהיו בסביבה, היא רק רצתה להגיע אל הנהר כדיי למצוא את הצמח שיכול לרפא את אחיה.

???: היי ילדה!

איומי שמעה קול קורא לה מאחוריה. היא הסתובבה וראתה שמה נער, כבן 16 בעל שיער שחור כפחם ופרצוף חייכני. הוא לבש בגד ירוק, עם חתכים איפה שאמורים להיות השרוולים. מכנסיים ארוכים שחורים סנדלים וצמיד עבה בצבע כחול עם מעין תכשיט באמצע על יד ימינו בצבע אדום בהיר.

איומי: אממ..אפשר לעזור?

???: הבגדים שלך...הם...מוזרים.

איומי: 0.0...אתה צוחק עליי כן?

???: תראי אני מסתובב באזור הזה ומעולם לא ראיתי בגדים כאלה, מי תפר לך אותם?

איומי: קוראים לזה מכונת תפירה...בכל אופן, אני לא צריכה לתת לך תשובות אני מצטערת אבל אני ממש ממהרת!!

???: דובן!

איומי: מה?

???: השם שלי...דובן
)DOVEN(

איומי:...אני באמת מצטערת דובן, אבל אני באמת חייבת ללכת!

איומי רצה להמשך השביל עם דמעות בעיניים...

איומי: באמת מצטערת...דאיגו בבקשה תחזיק מעמד!


בנתיים בבית של מילדיה, דאיגו התעורר.

דאיגו: איפה אני?.....איומי!!!!

מילדיה: דאיגו, בבקשה הרגע, הכל בסדר...

דאיגו הסתכל לעבר מילדיה, כאילו הוא הכיר אותה, מילדיה שמה את ידיה על כתפיו של דאיגו ודאיגו נרגע מעט. הוא הרכין את ראשו על גופה של מילדיה ונרדם שוב.

מילדיה: איומי בבקשה חזרי מהר!



איומי הסתכלה אל הנהר, הוא לא היה גדול כל כך, היא החלה לצעוד לעבר המיים אבל אז נזכרה במה שדאיגו אמר לה כשהייתה קטנה יותר, "לפני שאת רצה, זרקי משהו כדיי לבדוק את העומק של הדברים..."
איומי הנהנה ברצינות וזרקה אבן קטנה שמצאה בדרך. האבן הקטנה שקעה מטה מטה...

איומי: אני חוששת שזה עמוק מידי, אבל...דאיגו!...

דובן (מתנשף): אה! סופסוף מצאתי אותך מוזרה!

איומי הסתובבה לאחור.

איומי: מה?! דובן? מה אתה עושה פה?

דובן: רציתי לשאול אותך משהו...

איומי: השם שלי?.....אני איומי, עכשיו לך אני צריכה לחצות את הנהר הזה כדיי להביא תרופה לאח שלי!

דובן: תרופה?...מה זה?...

איומי החלה לחשוב איך להסביר לדובן מה זה תרופה

דובן: תרופה...תרו...פה.....תרפ...ה.....תר...פא........תרפא......רפא........מרפא!

איומי: מה?

דובן: את מחפשת מרפא?....צמח מרפא!!

איומי (חייכה מעט): כן! בדיוק!!

דובן אבל למה את...רוצה לחצות את הנהר הזה? מאחוריו יש רק סלעים ואין שום צמחים...שמה זו עיר האדמה...

איומי: אבל מילדיה אמרה שאני צריכה לחצות את הנהר כדיי להגיע אל הצמח...

דובן: מילדיה?

איומי הסתכלה על דובן בייאוש.

דובן (מכה את ראשו): אוי נו איך לא חשבתי על זה מעולם!! איומי, בואי!

איומי: לאן אתה לוקח אותי?

דובן ואיומי חזרו במעלה השביל עד שהגיעו לפתח העיר.

דובן: שימי את המעיל שלך פרוס על הרצפה ועמדי עליו.

איומי עשתה את מה שאמר...

דובן: קוראים לי דובן הנהר
) HENHER(,
מילדיה היא אישה טובה וחכמה אבל כשמגיעים למקרים של שמות ומקומות שנשמעים אותו הדבר, היא דיי מעוותת את הדברים.

איומי הסתכלה על דובן בעיניים מלאות חיים ותקווה.

דובן שם את יד שמאל שלו בזווית 90מעלות כלפי מטה שהזרוע מופנית לכיוון הגוף, יד ימינו הייתה גם כן מופנית כלפי מטה אבל המרפק שלו (שנגע בידו השמאלית) כיוונה את הזרוע עצמה כלפי מעלה ככה שהתכשיט שעל ידו הופנתה לעבר הראש של איומי, האצבעות של דובן היו מתוחות.

דובן: איומי, את צריכה לחצות את מה שיש בתוך התכשיט הזה...השתמשי בשעון שעל צווארך, אני מניח שמילדיה הביאה לך אותו...

איומי הרימה את השעון בידה (השעון עדיין היה תלוי על הצוואר), היא הוציאה אותו מהצוואר ושמה אותו בשתי ידיה מול התכשיט של דובן. דובן עצם את עיניו ואיומי פרסה את ידיה בזוית ישרה לעבר התכשיט של דובן, הרצועה של התכשיט הייתה פרוסה על האצבעות של שתי ידיה.

“giuris, anataos, shabbasu, miraia, tsukeharra” דובן: חזרי אחריי איומי...

", nokus, fushisaged, dom’e samashitanoאיומי: "

"!!…korosuni sennetiti….”

מתחת למעיל התחיל לבקוע אור בוהק, המעיל התמתח ועטף עצמו סביב איומי. איומי חיבקה את גופה, המצפן שעל השעון הסתובב מהר לכל הכיוונים, בעוד שהשעון עצמו ריחף סביב איומי.

בינתיים חלק מהמעיל התמתח לעבר דובן. דובן לא התנגד ולא זז, רק עצם את עיניו בעוד שהמעיל עוטף אותו.

מעליהם היה אור בוהק שהאיר את כל היזור. האור התרכז מעליהם ואז פרץ כזרם למעלה.

מילדיה: אני רואה שהיא מצאה את הנהר....דובן שמור עליה!




איומי עמדה באמצע שדה ופקחה את עיניה.

איומי: איפה אני?

אז היא שמעה קול ניפוץ של גלים מאחוריה. היא הסתובבה וראתה שהיא מול חוף ים.
החוף היה ענק, באמצע המיים הייתה בקתה קטנה. איומי החליטה ללכת לעבר הבקתה כדיי לבדוק אם שמה היא תמצא את צמח המרפא לאחיה.
איומי התקרבה אל המיים וכשדרכה על המיים, המיים התפלגו לשני צדדים, משאירים לה שביל ללכת בו. איומי הלכה בשביל הזה לעבר הבקתה.

זו הייתה בקתה קטנה מעץ עם ערובה קטנה.
איומי פתחה את הדלת עץ הגדולה ואז הבקתה הפכה למיים ונפלה על איומי.
איומי עצמה את העיניים שלה והתכווצה תוך כדיי חיבוק הבטן שלה תוך כדיי צעקה.

"את לא תשחי אם תפחדי..."

איומי שמעה את הקול של דובן ברקע

"תנשמי ואז תמשיכי הלאה...."

איומי שמעה את קולו של דאיגו.

איומי פתחה את העיניים שלה ברגע ששמעה את דאיגו.

איומי: היי..אני יכולה לנשום...

איומי עמדה באמצע מתחת המיים...מעליה היו מיים רבים, מתחתיה היו עוד מיים רבים...ומסביבה מיים.

"איומי" קול של אישה מבוגרת אך צעירה יחסית קרא לה....קול רך...
איומי שמעה צחקוק של שניי ילדים רודפים אחרי כדור.
"איומי...." קול של איש מבוגר עם טון אוהב וחם דיבר אליה.

ואז המיים החלו לרעוד.....צחוק של אישה מרושעת נשמע ברקע בעוד המיים רעדו בחוזקה, איומי הסתובבה במהרה כדיי לראות אם היא רואה משהו מלבד מיים זזים.

איומי החזיקה את יד שמאל שלה כאגרוף עם פרצוף כועס במקצת.

איומי: זה לא הסוף!

איומי נשמה נשימה עמוקה ואז שחתה למעלה. אבל הרעדות למעלה היו יותר חזקות

"את צריכה לחצות את הנהר" קולה של מילדיה הדהד באוזניה של איומי.

איומי מתחה את שתיי ידיה קדימה, עצמה עיניים. יד שמאל שלה הופנתה למעלה בעוד יד ימין שלה למטה. היא הטתה את ראשה כלפי מעלה, ואז פתחה את עינייה בזמן שהורידה את ראשה קדימה בזמן שיד שמאל שלה ירדה למטה והאצבעות היו מתוחות.

איומי: Kazie vind kratz!!!!

הצחוק נעלם...מסביב יד שמאל של איומי הסתובבות מן מעין כדורי אנרגיה קטנים ואדומים שהפכו לפס אנרגיה גדול שהעיף את כל המיים מסביבה.

איומי נחתה על האדמה וראתה את הכניסה לעיר איפה שהבית של מילדיה.

איומי: דובן?...דובן?

היא הסתכלה למטה וראתה את הצמיד של דובן...רק שהתכשיט שלו היה בצבע כחול.
היא הרימה את הצמיד ביד שמאל ואז הצמיד התלבש לה על היד רק שהתכשיט היה כלפי הגוף שלה ולא כלפי חוץ כמו של דובן.

"זה המרפה...בהצלחה איומי....."

קולו של דובן נשמע מרחוק.
איומי (בצעקה): דובן!!!!

הרוח החלה לנשוב קצת בחוזקה.

איומי: אני חייבת ללכת לדאיגו!








נכתב על ידי Yuske , 3/12/2005 00:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דמויות


 

דאיגו: בן 20,....כמו דאיגו מריבל סקולז רק עם שיער פחות קשיח וגוף פחות שרירי כמו שלו....גודל ממוצע בקיצר...

לימד את עצמו אומנויות לחימה ואוהב מחשבים. שקט רוב הזמן, ודואג לאחותו הקטנה יותר מכל.

 

איומי: בת 15, דומה לאקירה מריבל סולז רק בלי בגדי רוקיסטים ופנים יותר תמימות..תמימה, אכפתית וכנה. אוהבת לרקוד בעיקר באלט, ויודעת לדבר הרבה כשצריך.

 

הוריהם נעלמו כשהם היו בני (דאיגו) 15 (איומי) 10.

 

הם גרים בעיירה קטנה ליד עיר גדולה יותר ששם דאיגו עובד...

נכתב על ידי Yuske , 3/12/2005 00:02   בקטגוריות סיפרותי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Yuske

בן: 33





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לYuske אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Yuske ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ