עוד 3 ימים אני נוסעת לחודש וחצי לשיקגו.

בינתיים היה לי טוב בלי לימודים. הרגשתי כ"כ חופשיה להתעסק בעצמי. קראתי ספרי פילוסופיה ופמיניזם. למדתי ביולוגיה התנהגותית. ניסיתי קצת ללמוד סינית (הייתה איזשהי התקדמות). רצתי הרבה. ניסיתי הרבה לקדם את עצמי אבל אני בכל זאת מרגישה כל הזמן מועקה קלה בחזה. 

היום אני אפגש כנראה לאחרונה עד לטיסה עם החרדי הנוכחי שאני יוצאת איתו.

נמאס לי שהוא לוחץ אותי לשכב איתו.

אפילו אם הוא לא אומר את זה מפורשות, כל מה שהוא מבקש זה לבוא לישון אצלי והוא תמיד נותן לי את המבט האידיוטי הזה שקשה לפרש אותו אחרת.

למה תמיד נמאס לי מגברים כ"כ בקלות. הלוואי ויכולתי להחזיק מעמד יותר.