לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2017

פעם הייתה לי חברה ששמה התחיל ב-מ.


קיצו המתקרב של ישראבלוג גורם לאווירה נוסטלגית, שבמהרה הופכת מנלכולית, כי הוא מזכיר את כל מה שהיה פעם, ועכשיו כבר לא. בלוגים שלא עודכנו שנים מופיעים ברשימת ה"עודכנו לאחרונה" ובכותרותיהם שמות שבוחשים בנפש.
פעם הייתה לי חברה. קרובה. היינו חברות נעורים, ובמהלך תקופת הצבא התקרבנו. אחרי הצבא טסנו יחד לטיול.
קצת אחרי שעברתי לירושלים והתחלתי ללמוד בה, התגלע בינינו ריב. הייתי ילדה, ומטומטמת, מלאת תקוות ופחדים. אם הייתי יכולה אז להיות גלוית לב עם עצמי הייתי אולי מגלה שהמעבר הזה קשה לי, שהעוגן החברתי מתמוסס לי, שאני מתמודדת עם הקשיים שהיו להוריי ואף בת לא אמורה לשאת. בתוך כל הבלגן הזה נמחצתי, ומכיוון שהייתי ילדה (ומטומטמת), איכשהו הכל יצא עליה.
הריב הזה עירער אותי מאוד. אותה חברה, שהייתה יקרה לי ואהבתי, יצאה מחיי ומצאתי עצמי במערבולת רגשית. מאוד רציתי לבקש סליחה, לכפר, להתפייס ולא מצאתי סדק להתגלות דרכו. כעסתי, ואהבתי, ושנאתי, ורציתי שייראו אותי. החברים המשותפים שעוד ניסו לתווך (הרבה נבהלו ועזבו) לא הבינו איך במקום בו יש כלכך הרבה כוונות טובות שומדבר לא צומח.
כמה חודשים לפני הריב קניתי לה מתנת יומולדת קטנה והיתולית, וכמה חודשים אחרי הריב, כשבאמת הגיע יום הולדתה, חשבתי שזו תהיה הזדמנות להתנצל, להתפייס ולתת המתנה.
לא זוכרת אם התקשרתי והיא סילקה אותי מחייה בבושת פנים, או שהתקשרתי להתנצל ושוב סערו הרוחות, או שהתביישתי בכלל להתקשר, אבל זוכרת שאת המתנה הקטנה שלחתי בדואר (חתמתי על כרטיס ברכה או ששלחתי בלי מרוב מבוכה?) וקיוויתי שלפחות תהיה גרעין ממנו יכולה לצמוח סליחה.
אחרי כך סיפרה לי חברה משותפת שהמעשה הבהיל את אותה אחת עימה ביקשתי להתפייס. היא ראתה בשליחה הביתה אקט פולשני, סטוקרי, מבהיל. נכלמתי שככה יצא, שככה הצטיירתי. לא התכוונתי להבהיל, בטח שלא לחדור לפרטיות. רק רציתי לתת את מה שהכוונה בו הייתה לסכם את כל החברות שהייתה, שלמרות שנגמרה בטון כלכך צורם וכואב, עדיין לפני כן הייתה.
לפני שנתיים, אולי שלוש, נפגשנו בחתונה של אותה חברה משותפת. ישובות משני צידי השולחן, הסתכלתי בה ולא היה בי עוד כעס, ולא חמלה, ולא צער ולא כאב. שמחתי לראות אותה: יפה, ושמחה, אהובה ומוערכת כמו שמגיע לה. אחרי כוס אחת אמרתי לה שלום, ואחרי כמה כוסות גם הרהבתי "את פשוט נראית מצוין!". יכול להיות שגם זה הבהיל אותה, כי אני יכולה להיות מטומטמת כשאני שותה, ויכול להיות שבכלל לא אכפת לה מה אני חושבת, כי היא בטוחה שאני מטורפת לגמרי. אבל מצאתי בתוכי שרידים לאהבה חברית פשוטה. כלכך הרבה שנים צעדתי לצידה כשהיא ניסתה למצוא שלום בינה לבין עצמה, והנה היא כאן, מרחק של נס משם. שמחתי מאוד לראות בה את האור הזה.
משך כל אותה החתונה, מלבד דברי נימוס קצרים בינינט, כמעט ולא דיברנו. אחר כך חזרתי לחיי והיא חזרה לחייה.
והנה, בערוב ימיו של האתר הקשיש והמנוול הזה, אני כבר לא ילדה, משתדלת גם לא להיות מטומטמת, רואה ברשימת הבלוגים שעודכנו לאחרונה את הבלוג שלה, כמו הבהוב של מגדלור שחשבתי שמזמן כבר איננו.
לא נכנסתי.
לא קראתי.
אני לא חושבת שהיא הייתה רוצה שאקרא.
למרות שאני מלאת כמיהה וסקרנות. אולי גם היא התחתנה? אולי גם לה בת, תינוקת חמודה? הלוואי שגם היא מאושרת. הלוואי שכל אותם חלומות שסיפרנו זו לזו ברגעי גילוי נפש התגשמו גם אצלה.
אני מתאפקת לא רק מלקרוא, אלא גם מלהושיט יד. לא רוצה להפריע אם אני לא רצויה. ומדוע שבעצם בכלל אהיה רצויה? חסד נעורים נושא תאריכי תפוגה, ואם זה של חוק ההתיישנות קובע שבע שנים, החברות שלנו עוד מעט מתיישנת ופגה פעמיים.
אבל את רחשי הלב אולי ראוי לכתוב כאן. קריאה אילמת? הלוואי.
מעיין,
את יודעת שאני יכולה להיות חברת אמת. את יודעת גם שאני יכולה להיות מטומטמת ולא. הנה, הכל גלוי ופרוש: זה מה יש. אולי תרצי להתפייס? אולי נכון יותר לומר - לנסות שוב? אני יודעת שאין לך הרבה סיבות לומר כן, אבל הנה יד מושטת, התנצלות, רצון לתקן או לבנות מחדש. רק עד הקו הזה אני מרשה לעצמי להתקרב, שלא להתפרש לא נכון ואולי להבהיל. אם תרצי, הושיטי יד.
נכתב על ידי , 9/12/2017 21:01  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Women and children first


 

בלי הרבה חפירות מיותרות:

 

גיבוי זה חמוד, אבל יש סיבה שכולנו כותבים באינטרנט ולא בפנקס קטן שבמגירה לצד המיטה. 

לכן, גיבוי בקובץ וורד לא מחמיא ולא מתאים. גם לא חניטה באדיבות הספרייה הלאומית (שלמעשה קצת מלחיצה. מה אני צריכה שדעותיי על אמי או חמותי ישכבו מעלות אבק ומבוכה, אי שם בארכיונים דיגיטליים?) הגיבוי צריך להיות חי וזמין לכולם, עותק נאמן למקור וחי כמו שהוא היה.

 

בהשראת מרצדת הנהדרת, גיביתי את כל הבלוג הנוכחי בוורדפרס, ולמען האמת, אני מאוד מרוצה מהתוצאה.

 

כל הפוסטים מסודרים שם לפי התאריך המקורי בו הם נכתבו, והם שמורים יחד עם כל התגובות.

אפשר לנווט בקלות לכל חודש בכל שנה באמצעות רשימה נגללת, כמעט כמו שיש כאן.

העיצוב מאוד דומה לזה של הבלוג הנוכחי.

יש אפשרות להירשם ולקבל עדכונים במייל.

שיחקתי עם מנגנון התגובות ומתאפשרות תגובות אנונימיות גם ללא כתובת מייל.

 

תציצו ותראו איך זה נראה ואם שכחתי משהו מהותי:

 

https://sourjaneisrablog.wordpress.com/

 

 

לכאורה מושלם, מלבד שני נושאים מהותיים:

 

1. התגובות הן לא כמו פה, כלומר: אי אפשר לקבל התראה במייל על תגובה שהגבתי למישהו אחר, אלא להירשם לקבלת עדכונים לכלל התגובות לאותו הפוסט, מה שעלול להיות חופר.

2. אין אפשרות לקהילה. את הנ"ל אני עוד מנסה לעקוף, באמצעות מייל ייעודי לבלוג, שמקבל גם משתמש ייעודי בגוגל+, ואולי גם דרכו לפרסם ב"בלוגר בשפת הקודש". תכף אנסה, וארצה לשמוע ממי מכם שמתעדכן בקהילה הזו, אם הצליח.

 

אם בבלוגגר אפשר למשוך תוכן מוורדפרס, זו יכולה להיות אופציה מצוינת לאלו מכם שרוצים להמשיך את הבלוג הזה בכל פלטפורמה שהיא: לגבות אותו בוורדפרס, ולמשוך את הגיבוי משם לבלוגגר. כך למעשה ישתמרו הפוסטים כולם והתגובות באופן אוטומטי.

 

גם אם ישראבלוג ישאר בסוף עומד על תילו, אני מציעה לגבות כך את התכנים. 

 

עכשיו - אלון, שהוא הגיבור של חיי, האביר על הסוס הלבן שמציל אותי תמיד מכל דרקון שהוא, רוצה לשאת כמה מילים לאומה. לצערי (לצערכם) אלו לא הולכות להיות מילים מגניבות ואישיות, אלא הסבר טכני ויבשושי איך לגבות את כל הבלוג בקלות לוורדפרס.

 

עדכון מאלון


שלום לכולם! כבר לפני זמן רב החלטתי שכדי שלג'יין תהיה אפשרות לפרוק, אני לא מתכוון לקרוא את הבלוג שלה. למרות שתכל'ס הייתי שמח לדעת מה נאמר פה בסביבה. יחד עם זאת, לאור שקיעת ספינת הדגל "ישראבלוג" ותחילתה של תקופה חדשה, אני מתכנן לעזור לג'יין במעבר, וזאת, מבלי לקרוא את הפוסטים שלה. נראה אם אצליח.

היום השקעתי כמה שעות כדי לסייע במעבר הבלוג למערכת של WordPress , אופציה שנשקלת ע"י ג'יין כבית חדש והיו לי כמה פריצות דרך, אותן הייתי מעוניין לחלוק איתכם. איך מיבאים את הפוסטים שכתבתם לפלטפורמת WordPress ואיך להעביר את כל הטקסט להיות מיושר מימין לשמאל. 

שלבי המעבר והגיבוי:

1) מגבים את הבלוג בקובץ וורד, כולל תגובות ושומרים על המחשב. אני משוכנע שאתם יודעים איך לעשות את זה מתוך מערכת ישראבלוג. 

2) נכנסים לכתובת הזו: https://he.wordpress.com/ ובוחרים "בלוגים". זה נמצא מימין למעלה. 

 

3) לוחצים "להתחיל כאן" ואז "להתחיל בבניית בלוג". ממשיכים עד שמגיעים לדף שנראה בערך ככה (תמונה 1)

4) גוללים את התפריט מימין עד שמגיעים להגדרות (זה נראה בערך ככה תמונה 2) ומשנים שני דברים בדף הראשון שנפתח לכם תחת ההגדרה "כללי":


 

א) שנו את השפה לעברית, זה אוטומטית יישר לכם את הבלוג מימין לשמאל. 
ב) כנסו ל"יבוא"-> "מייבאים אחרים"->"ISRABLOG" הפעל תוסף-> העלו את קובץ הוורד של הגיבוי שלכם לאתר. אם יש לכם כמה קבצים, התחילו מהישן לחדש. היעזרו בסבלנות. זה יקח קצת זמן. גם התגובות שלכם ייובאו בתהליך.
לסיכום, מה שצריך להתקבל זו גרסה ראשונית של הבלוג החדש שלכם, עם הפוסטים מיושרים מימין לשמאל. 
ווג'טים: את ג'יין הטרידה המחשבה שאין בעיצוב שבחרה ארכיון שמאפשר ניווט קל בין הפוסטים השונים, זה נחמד שגילינו שיש אופציה להוסיף תוכן כזה במסגרת וידג'טים. נכנסים ל"התאמה אישית" בתפריט בצד (תמונה 3), בוחרים וידג'טים-> הוספת וידג'ט-> ארכיון או כל וידג'ט אחר. 
מה שנחמד בפלטרפורמה של WD, זה שאפשר ליבוא אליה את הפוסטים שלכם ואולי להעביר אותם ממנה בקלות אם תרצו השתמש בפלטפורמת בלוגים אחרת. 
בהצלחה לכולם :).

אלון המתוק והתמים חושב שלהעלות תמונות לישרא זה עניין קליל, אבל התמונות לא עולות! אם מישהו מעוניין בהן, שלחו לי מייל ואשלח אותן.
זהו. עד סוף החודש אני מתכוונת להמשיך ולעדכן כאן באופן רגיל על חיי המשמימים, ואם ייעלם האתר, אעביר לשם את הפוסטים של העת האחרונה ותדעו איפה למצוא אותי.

 

נכתב על ידי , 8/12/2017 15:44  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסוף של ישראבלוג - זכרונות ומחשבות מעשיות


 

את הבלוג הראשון שלי פתחתי בשנת 2003. אז האינטרנט בעברית היה קטן, היה אפשר ללכת לישון ובהרדמך לומר לעצמך: טוב, היום סיימתי לקרוא את כל האינטרנט, מעניין מה יהיה שם מחר. 

 

לכל אחד היה איסיקיו וגם דפיוצר בבמה חדשה, ואיכשהו, יחד עם הפורומים והקומונות בתפוז, זה היה מקסים ומבעית, עתידני וקיים.

 

אז ישראבלוג היה קטן ודמויות מפתח בו היו יריב, זרובבלה, מרגי, אישדשא ועוד אי אלו אחרים. פעם ב היה טרנד שסחף אחריו בלוגרים שפויים לפתוח בלוגים פיקטיביים ולחולל סערה. למשל, לפתוח בלוגים של פאקצות. 

 

בשנת 2005 נפרדתי ממי שהיה החבר שלי באותה עת והוא, היחיד  מלבדי שידע את שם המשתמש והסיסמא לבלוג, מחק אותו.

זה היה שיעור חשוב מאוד - לא לתת ססמאות לאף אחד, גם לא לבחור שאת שוכבת איתו. וגם - לברור טוב יותר את האנשים איתם אני שוכבת.

עוד באותו היום, חרף האבל הנורא על התכנים שהיו ואינם, פתחתי את הבלוג הזה.

 

עכשיו, אחדול את כל סיפורי "אנו באנו ארצה" ואעלה תהייה:

 

מה הבעיה, בעצם, לבנות אתר זהה לישראבלוג, רק בכתובת אחרת, ולהכניס בו מנגנון המאפשר ייבוא של בלוגים שלמים, על כל הפוסטים שבהם והתגובות שבהם, לאותו אתר חדש?

 

מכיוון שכסף הוא אף פעם לא בעיה, האם יש מניעה טכנית לעשות את זה? ויש בקהל הקדוש הזה כאן מישהו יכול לעשות כזו עבודה, מהר וטוב (או מכיר מישהו שיכול, או מכיר מישהו מכיר מישהו שיכול... )?

 

הציעו הצעות מעניינות בתגובות או בכתובת המייל.

 

 

נכתב על ידי , 6/12/2017 10:45  
53 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

130,026
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSour Jane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sour Jane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ