לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


ברוכים הבאים לארכיון הפחד, סגרו את האור אחרי שאתם נכנסים. כאן אני אסקר את סרטי האימה שראיתי, אמליץ על סרטים טובים, וגם אנסה לענות על השאלות: מדוע אנחנו אוהבים לפחד? מה מפחיד אותנו באמת? ומה זה אומר עלינו?

Avatarכינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

1/2008

28 יום אחרי (28Days Later)


אנגליה 2002

בימוי: דני בויל

שחקנים בולטים: קיליאן מרפי, נעמי האריס

http://www.imdb.com/title/tt0289043

 

ז'אנר הזומבים, שנוצר בסוף שנות ה-60' ע"י ג'ורג' רומרו, נשאר די קבוע לאורך השנים ולא התפתח במיוחד. הזומבים הם תמיד מתים אשר קמו לתחיה מסיבה לא ידועה ועכשיו משוטטים ברחובות כאשר כל מטרתם היא לנשוך את החיים ולהפוך אותם לזומבים. הסרטים עצמם התמקדו בבריחה של החיים מפני המתים, ובעיקר הדגישו את הפחד מפני המעבר המהיר מאוד בין מישהו שאיכפת לו ממך לבין מישהו שרק רוצה לאכול אותך. בשנת 2002 הגיע דני בויל (הבמאי של "טריינספוטינג") ויצק לז'אנר הזה משמעויות חדשות שלא היו בו לפני כן ובכך קידם אותו בהרבה. הוא הצליח כמעט במו ידיו להחזיר למרכז העניינים של סרטי האימה את הז'אנר המעט מיושן הזה, ולראיה כל סרטי הזומבים שבאו לאחריו: סדרת "האויב שבפנים" על שלושת סרטיה, "Shaun of the dead", החידוש ל"שחר המתים", "ארץ המתים" (הרביעי בסדרה של רומרו) ועוד הרבה אחרים. הזומבים, ביחד עם הרימייקים, הפכו להיות התופעה הבולטת ביותר בז'אנר האימה בשנים האחרונות.

 

אדם צעיר מתעורר יום אחד במיטה בבית חולים. המקום נראה נטוש לחלוטין, בלגאן נוראי, אין נפש חיה. הוא יוצא החוצה לרחובות לונדון ומגלה עיר שוממה. הרחובות ריקים מאדם, הכבישים ריקים ממכוניות, הבתים נטושים. נראה כאילו כולם החליטו לעזוב ולהשאיר אותו מאחור. לאחר שהוא פוגש במספר מטורפים מוזרים למראה שמנסים לתקוף אותו וגם בשני אנשים שמצילים אותו מידיהם, הוא מבין שבזמן שהוא היה מורדם בבית החולים (במשך 28 יום) השתלט וירוס נוראי על המדינה שהפך את רוב האנשים בה לזומבים רצחניים. הניצולים מעבירים את עיקר זמנם בבריחה והישרדות, אך פתאום נראה כי יש תקווה ליותר. ברדיו הם שומעים הקלטה של קבוצת חיילים שמודיעה שיש להם את התרופה לוירוס. כל מה שצריך הוא רק להגיע אליהם (בפאתי מנצ'סטר), והם מחליטים לצאת למסע לשם.

 

 

 

איך נוצרו הזומבים וכיצד הפכו לכך? ב"28 יום אחרי" יצרו בפנינו סיפור מעניין, שאפילו נשמע משכנע: וירוס בשם Rage (זעם) שיצא משליטה, והופך את הנדבק לאדם אלים ביותר שכל מטרתו לתקוף את הסובבים לו. לא רק שיש לנו סיבה מעניינת ומקורית להיווצרות הזומבים, יוצרי הסרט מעבירים לנו מסר דרכו: כולנו חולים במחלת ה-Rage (ואכן, הסרט נפתח בלקט אלים של צילומי חדשות אמיתיים מכל העולם). המין האנושי מטבעו רוצה לאבד כל רסן ולהתחיל להשתולל, לקרוע ולנשוך. הזעם והרעב הם הרגשות האמיתיים היחידים. ה-Rage קיים בתוך כל אחד מאיתנו, הוירוס רק מקצין את האלימות בנו וגורם לנו להפוך לחיה זועמת חסרת מעצורים או אינטלקט. כמו שאחת הדמויות אומרת בסרט: "אני לא רואה וירוס, אני רואה אנשים שהורגים אנשים. זה קרה לכל אורך ההיסטוריה, שום דבר חדש".

 

אני יכול להבין למה חלק מהאנשים התאכזבו לאחר הצפיה ב"28 יום אחרי". הוא יותר דרמת-מסע הישרדותית בעולם אפוקליפטי מאשר סרט אימה שורץ איברים מרוטשים ודם. הוא מהורהר, מלנכולי, קצת איטי, לא ממש אקשן ללא הפסקה. אבל דווקא בגלל זה, הפחד שהוא מעביר מגיע עמוק לדעתי. כי הוא ללא ספק מצליח להעביר את התחושה כיצד זה יהיה לחיות בעולם של זומבים, וזאת תחושה לא נעימה בכלל.

 

סיכום:

מדד הבחילה:  2/5 – אין הרבה איברים מרוטשים, אבל יש קטעי אלימות קשים.

מדד הפחד: 2/5 – כמה קטעים מעוררי בהלה, אבל הוא לא ממש סרט מפחיד.

סיפור: 4/5 – מרתק, מקורי, אפקטיבי ובעל מסר. לעיתים נמרח קצת...

משחק: 4/5 – משחק מצויין של כל הסובבים.

מקוריות: 4/5 – זומבים שיודעים לרוץ זאת ההמצאה הכי חשובה בז'אנר מאז מפלצות שיוצאות מהבטן.

סה"כ: 8/10

מצב צפייה מומלץ: בלילה אפל, כאשר אתה מביט מהחלון ורואה רחובות ריקים מאדם.

סצנה אחת שווה: עורב קולני אחד על מגדל שמירה, טיפה אחת של דם שמגיעה לעין, אבדון.

 

נכתב על ידי , 18/1/2008 13:36   בקטגוריות זומבים  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



63,972
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMr.Brownstone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mr.Brownstone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ