לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Why can't we not be sober?


World dies I still pay taxes.

Avatarכינוי:  Esu

בן: 23

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

Monument.


This will be my monument
This will be a beacon when I'm gone
Gone, gone
When I'm gone

So that when the moment comes,
I can say I did it all with love
Love, love
All with love

Make a cast
Of my body.
Pull back out,
So that I can see.
Let go of
How you knew me.
Let go of
What I used to be.

מסתבר שמחירי הדירות בתל אביב ריאליות באותה מידה של זכייה בלוטו.
כל כך הרבה דירות הזויות, עם מחירים הזויים.
כדי לחיות בדירה שלא נראת כמו דירת פליטים, צריך לשלם כמה אלפים טובים.
אני אוהב את כל החברים הבורגנים שלי שמזהירים מפני ההוצאות הכבדות,
זה נחמד להוריד את המצב רוח לאחרים כשיש לך הורים שתומכים בך כספית ונפשית.
הדבר הכי נכון זה לעזוב את המקום הזה, יחד עם הזכרונות השליליים ולפתוח דף חדש.
יאללה, שתיפול לידי דירה נורמלית שיהיה אפשר כבר לחתום על חוזה.
נכתב על ידי Esu , 14/10/2014 14:44  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ת'יאו ב-19/10/2014 21:26
 



ברכות ואנשים.


-"יום הולדת שמח!"
-"תודה, גם לך!"
-"זה לא היה אמור להרגיש ציני או מנוכר. זו לא הייתה הכוונה"

 

אין לי מה לחפש אצל בן-אדם שהיה בינינו קשר קרוב

וכל מה שהוא יודע להוציא כעת זו ציניות ומרירות.

יכול להיות שאלה הפנים האמיתיות שמתגלות.

האדם הרגיש שתפסתי ממנה, לא כזה רגיש

כשדברים נהיים מורכבים או לא כאלה קלים.

 

וזה מה שקורה כשאתה מחליט לשלוח ברכה מנימליסטית לאקסית שלך,

כי בסה"כ היא הייתה אדם שחשוב לך. ולא ציפית למשהו, אבל בטוח שגם לא ציפית לציניות.

הגיע הזמן להעיף מעלי את כל הנגטיביות.

היא אינפנטילית רגשית, ואני מחפש אנשים קרובים שיהיו לפחות בוגרים נפשית.

Waste of my energy.

נכתב על ידי Esu , 13/10/2014 15:18  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Esu ב-14/10/2014 09:47
 



שקרים.


"דמיאן, למה הפיאודל האמין בשקר כזה? למה הוא היה מסוגל להורות שיוציאו אותו להורג בגלל סיפור שסיפרו לו אויביו?

למה הוא נפל במלכודת של המאסטר? יש רק תשובה אחת:

 

מפני שהוא רצה להאמין בו.

 

"הוא רצה לחשוב שזה נכון. וזאת, דמיאן, אחת האמיתות המדהימות ביותר שהכרתי בכל חיי.

אנחנו מאמינים בשקרים מסיבות רבות, אבל בעיקר מפני שאנחנו רוצים להאמין בהם.

"למה משגע אותך שמשקרים לך? שאלת ביום ההוא

"אתה משתגע מפני שרצית להאמין שמה שאומרים לך נכון!"

ענה חורחה על השאלה בעצמו.

 

מי שהשקר תואם את רצונותיו

הוא בעל הסיכויים הגדולים ביותר

ליפול קורבן לתרמית "

[מתוך הספר "מי אתה? סיפורו של טיפול מאת חורחה בוקאי]

נכתב על ידי Esu , 11/10/2014 23:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Chained Elephant.


-I can't – I told him – I can't!
– Are you sure? – he asked me
– Yes, I would like nothing more than to be able to sit down face-to-face and tell her how I feel. But I know I can't.

The Fat Man sat himself down like a buddha in one of the horrible blue armchairs in his office. He smiled, he looked me in the eyes and, lowering his voice as he did every time he wanted to be listened to attentively,
he said:

– Let me tell you a story…

And without waiting for my approval, he began.

The Story of the Chained Elephant

When I was a small boy, I loved going to the circus. Animal acts were my favorite. I was quite impressed by the elephant, who is — as I found out later — the favorite animal of all children. The elephant's part of the show was a display of his huge weight, his immense size and power… Then, as the show was approaching its end, slightly before the elephant had to return to his tent, he was standing tied to a tiny wooden stake driven partially into the ground. A chain was wrapped around his feet.

The size of the stake was very small, and the part of it that was driven into the ground was even smaller. The chain that was wrapped around the legs of the elephant was quite large, but it seemed quite obvious, even to my childish mind, that an animal whose power was so large, so immense that it could rip trees off the ground and hurl them to others, was more than enough to let the elephant just rise and walk away.

That was the mystery of the elephant.

What sort of immense force could keep the elephant tied to that tiny stake?

Why didn't he rise and walk away?

When I was five or six years old, I put great trust in the wisdom of the elder people. So I asked my teacher, my father, and my uncle about the mystery of the elephant. I don't remember anymore who gave me the particular answer, but one of the replies was that the elephant doesn't run away because he is “tame”.

Then I asked the obvious question: “If he's tame, why do they have to chain him?” I don't think I ever got a satisfactory answer to this question.

As time went by, I forgot all about the mystery of the huge elephant and the tiny stake. The mystery would only resurface when I was at the company of others who had wondered about the same thing.

Then, a few years ago, I discovered that someone knew why the elephant doesn't run away.

The elephant doesn't run away because they have been tying him to a similar stake ever since he was very very small too.

I closed my eyes, and I tried to imagine the small, newborn elephant,chained to the ground. The small elephant would push, pull and struggle with all his strength, trying to free himself, but he would fail. Despite all his efforts, he would fail again and again, because that stake and chain was too big for his strength.

The elephant would sleep exhausted from all his efforts to free himself, and would wake up the next day. All his struggles would fail the next day too, and a third day, and a fourth, and many tiresome, exhausting days after those. Then one day would come — a horrible day for the history of our elephant — a day that he would just give up, and accept his fate, deciding that he was too weak to escape, that his strength was not enough and wouldnever be enough.

The huge and immensely powerful elephant that we see in the circus does not run away because the poor animal believes that he cannot do that.

The memory of the lack of strength he felt a little after his birth is now deeply engraved to his very soul and spirit.

The worst of it all is that he has never tried to free himself since.

He never ever tried to test his powers again.

We are all a little bit like the circus elephant: we move through the world attached to hundreds of stakes that wrest from us our freedoms.

 We live thinking we can't do many things simply because once, a long time ago, when we were small, we tried to do something and couldn't.

We do the same thing to ourselves that the elephant did, we etch into our minds this message: “I can't – I can't and I will never can.”

Jorge paused for a long time. Then he came closer, he sat down on the floor in front of me and continued:

– That's what is happening to you Damian. You go on living conditioned by the memory of a Damian, who no longer exists, who couldn't do it.

Your only way of knowing if you can do it is to try again, putting your whole heart into it… Your whole heart!

 

From the book Let me tell you a story, Jorge Bucay

נכתב על ידי Esu , 8/10/2014 13:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

24,269
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , פילוסופיית חיים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEsu אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Esu ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ