לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Why can't we not be sober?


World dies I still pay taxes.

Avatarכינוי:  Esu

בן: 23

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2014

Why I think this world should end.


אתמול הייתי אבוד.

היום היה מצויין, הערב היה מדכא. השמש השוקעת הביאה איתה הרבה מחשבות עצובות ומדכאות.

חיפוש אחר אמפתיה אנושית, הבנה וגם אהבה[לאו דווקא רומנטית]

מצרך נדיר היום. העולם ברובו דפוק מכל כך הרבה בחינות.

 

אנשים כמוהו, שגורמים לי להרגיש שאני לא היחיד שרואה את כל הדפקות בעולם,

נותנים לי תקווה. נותנים לי תקווה ורצון להמשיך לנסות לשנות אנשים אינדיבדואלים.

נותנים לי תקווה. שאני לא היחיד. תחושה של הבנה.

 

 

"You can love, love each other
From the moment we wake up to the moment we go to bed
Perform an act of kindness because that is contagious
We can be mindful during every interaction
Planting seeds of goodness
Showing a little more compassion than usual
We can forgive
Because 300 years from now will that grudge you hold against Your friend, your mother, your father have been worth it?
Instead of trying to change others we can change ourselves
We can change our hearts
We have been sold lies
Brainwashed by our leaders and those we trust
To not recognize our brothers and sisters
And to exhibit anger, hatred and cruelty
But once we truly love we will meet anger with sympathy
Hatred with compassion, cruelty with kindness
Love is the most powerful weapon on the face of the Earth"

נכתב על ידי Esu , 18/9/2014 14:18  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גל מזרחי ב-21/9/2014 11:43
 



אשכנזים vs מזרחים. שוב. בפריים טיים.


פה ושם כדי להעסיק את מחשבותיי לפני השינה או בבקרים, אני צופה בתוכניות טראש.

מבין תוכניות הריאליטי, אהבתי את אלה שיש בהם מפגש של שתי תרבויות

או כאלה שיש בהם עניין לשינוי ורעיונות לשיפור החיים[כמו הסדרה עם קואצ'ר אישי].

 

צפיתי בתוכנית האחרונה של "אמא מחליפה" ובה החליפו באמהות של משפחה רוסית שמרנית, למשפחה מזרחית שמרנית.

החיבור היה יכול להיות מעניין, יפה ואפילו נורא מיוחד.

אך התוכנית איחדה בין אנשים שכל אחד מהם נטוע חזק בדעותיו - כל משפחה לא הייתה מוכנה לשינוי

וככל שהתוכנית התקדמה כל אחד רק הקשה את עמדותיו.

אני לא יודע מה בדיוק עקץ בליבי כשצפיתי בפרק הזה, וזו כנראה אסופה של מספר רב של סיבות.

שתי המשפחות שמרניות, ונורא סטריאוטיפיות.

האנשים מהם מורכבות המשפחות נורא סגורים ולא מוכנים לנסות שינוי.

 

וכנראה שהסיבה העיקרית זה הסטריאוטיפ, שקיבל עידוד מהפריים-טיים.

המשפחה הרוסית הקרה שמתבודדת בתוך עצמה, לעומת המשפחה המזרחית הרועשת\עצבנית בה לנשים יש מטרות נורא מוגדרות.

אני חושב שאכלתי שנים רבות את אותם סטריאוטיפים,

אם כי עד לגיל החטיבה לא הייתי מודע לקיום של "מזרחים" ו"אשכנזי".

יש בי המון כעס על הסטריאוטיפים וגם על אנשים שלא מוכנים לתת מקום לשונה.

 

הקשר האחרון שחוויתי היה שונה במידה ניכרת, נפתחתי בצורה אינטנסיבית לתרבות ה"מזרחית".

היה משהו נורא אוטנטי, והחיבור הזה שחוויתי ברמה הרגשית בין התרבות שאני מגיע ממנה לתרבות שזרה לי - הייתה לא פחות ממדהימה.

נפתחה בפני דלת, לראשונה שמעתי על כל הכפייה האשכנזית וההתנהלות המזלזלת כלפי מי שאינו יוצא אירופה.

מלימודי ההיסטוריה במהלך תקופת לימודי המוזיקה שלי, לא היה חדש לי כל האפלייה על רקע עור והאדרת האדם הלבן.

הייתי חושב עד אז שזה לא באמת קיים בארץ.

החיבור הזה בין שתי תרבויות שתמיד מוליד איתו משהו חדש וטוב [החיבור בין התרבות האירופאית לתרבות האפריקאית שמבחינה מוזיקלית יצר לבסוף את כל מגוון המוזיקה העכשווית של ימינו - לא היה קורה לולא השילוב של השניים ולבסוף קבלתם(לצערנו, אחרי מאות שנים של שיעבוד ורצח)]

אותו חיבור בינינו כאנשים, מהתרבויות שכל אחד מגיע - קבלת השונה. כל זה מוליד לבסוף משהו חדש וטוב.

ברגע שאתה לומד לקבל את השונה, לא רק שאתה מעשיר את העולם - אתה גם מעשיר את העולם הרגשי שלך ולומד להתפתח ולהפתח.

 

לצערי הרב, התוכנית עשתה את ההפך ממה שקיוויתי בהתחלה.

רק העמיקה את הקרע. רק הראתה שאין איך לגשר בין אנשים ותרבויות.

ואני בצורה מסויימת מרגיש פגיעה אישית, כלפי האנשים והתרבות ממנה אני מגיע

וכלפי האנשים והתרבות אותה הכרתי דרך האקסית.

לצפייה בתוכנית, לחץ כאן.

נכתב על ידי Esu , 12/9/2014 14:01  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Esu ב-17/9/2014 23:56
 



Teach me forgiveness.


Maybe it was all a hoax

A game of words

Injustice of hopes

To take advantage of those who are lost

 

Something is hidden

Behind those eyes

A Longing for a mother's lullaby

Secretly crawling under me

Old words soaked with cynical rhythms

 

Teach me forgiveness

Soft and shallow

Conceive the moment in time

I will be no longer

Feeding guilt's own desire

 

Will you stop waiting

For her flower to open

Demons from above and 

Angels from below

All dwell inside of you

Implore you to crucify the ego

 

You are the black hole

In my field of vision

Stark and abused 

And I still try to write

Your name on the water flow

 

We never see the divinity of all

And so does your hypocrite-self

I release the dam to wash it all away

To sink the lavish of our asininity

Before we can call ourselves humans

And still we can never

Provide mercy on our pitiful behavior

 

Teach me forgiveness

Soft and shallow

Conceive the moment in time

I will be no longer

Feeding guilt's own desire

 

Teach me forgiveness

Soft and shallow

Conceive the moment in time

I will be no longer

I will be no longer

I will be no longer

Watching stones roll down

 

=-=-=-

 

"A techer asked, what is forgiveness? The little girl answered,

it's the wonderful smell that a flower gives when it's being crushed."

 

 

נכתב על ידי Esu , 7/9/2014 11:27  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Esu ב-13/9/2014 10:20
 



This moment.


זה מהרגעים האלה, שאתה מתמוטט רגשית

כי הגעגועים רחבים מדי.

ומחר אחזור לעיסוקיי, כדי להכהות את הכאב 

כדי למלא את חיי.

 

אבל באותם רגעים,

כל החוויה וההוויה, הם השתוקקות

לאותו קול אוהב.

הרצון במימוש ההבטחה.

 

אבל לא הרבה נשאר,

וגם בשביל הבטחות צריך שניים. וזה לא מעבר לאופק.

איבדתי את חברת-הנפש שלי,

וכל מה שנשארתי איתו זוהי רק נפשי שלי.

וקשה לתהות את דרכנו לבד.


ובמצב רגיש כמו זה.

הייתי רק רוצה לדעת,

אם באמת לאדם שאמרת בעבר שהוא הכי הבין אותך בעולם מכל אדם אחר,

האם לא נשארה לך טיפת אמון, או טיפת רצון לקרבה נפשית?

אם התשובה חיובית, כנראה שלעולם לא באמת הכרתי אותך.


אני מניח שעד לאותו יום, שלא אתגעגע ולא אחשוב עליך,

יחלפו עוד רבים הימים.

וכל מה שהייתי רוצה, זה להשיג את השלווה הזו.

לא להרגיש ננטש, וגם לא אשמה.

אבל חשוב לא פחות, לדעת לבחור אנשים קרובים,

שלא יקפצו מהספינה כשהסופה מטלטלת בנו.

 

-ואת הפוסט הזה, יהיה עלי למחוק בקרוב.

עצם העובדה שאני מקדיש זמן וכתיבה עליך -

יש בו מספיק אנרגיות שליליות כדי להוריד אותי-

נכתב על ידי Esu , 4/9/2014 00:55  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Cactus Blossom ב-9/9/2014 20:01
 



לדף הבא
דפים:  

23,575
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , פילוסופיית חיים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEsu אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Esu ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ