לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עברתי דירה - http://blog.guyromm.com; לעת-עתה ישנו סינכרון בין שני הבלוגים.


אני גיא. כאן (אולי) תבוא סדרה של מסקנות על החיים, כאלה שאף פעם לא נשארות אצלי בראש. אני לא יודע אם מישהו ימצא בזה ענין, אולי אפילו אני לא.

כינוי:  doublethink

מין: זכר

ICQ: 154717055  





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2008

חזרתי לארץ לפני איזה שבועיים.


משום מה, לא פרסמתי שני פוסטים כתובים, פשוט כי שכחתי. וכשנזכרתי, הם כבר נראו רחוקים ולא כ"כ רלוונטיים, אף על פי שבניגוד לסיכום היבש שיבוא עכשיו, הם מלאי חיוניות והתפעלות מהקיום, אי שם, הרחק.

אז טו מייק ת'ינגס שורט - אחרי וורנה התחלתי לטפס צפונה בגשם זלעפות ורוחות נגדיות עזות. היתה לי הרגשה כאילו אני עושה טעות נוראית, וכשהגעתי לקונסטנזה שברומניה, התברר לי שאכן - הכוונה שלי לשבת בקייב ולחכות לויזה רוסית לא ממש קשורה במציאות. המציאות, התברר, שונה בתכלית - לאוקראינה ומולדובה צריך ויזה, ולרוסיה היא בוטלה בשבוע שלפני. התחלתי לחפש מאיפה אפשר לתפוס מעבורת על הים השחור לסוצ'י, וקצת הצטערתי שלא ייצא לי לבקר באודסה.

התברר שעיר נמל בשם טרבזון שבמזרח טורקיה מוציאה מעבורות יומיות דרך הים השחור, לרוסיה. ופתאום ההילוך מתחלף, לראשונה מזה חודשים אני מתישב באוטובוס  שמכסה ב18 שעות את המרחק לאיסטנבול, שהיה לוקח לי שבוע לרכב. עצירה של לילה ויום והיקסמות מהעיר הזו, עוד אוטובוס לטרבזון, מגיע אל הנמל בדיוק בזמן לתפוס מעבורת מלאת עובדים קשי יום וזונות, והופ, בבוקר למחרת אני כבר בסוצ'י, יום בעיר הנופש ההזויה הזו, רכבת של יומיים, קרון משותף שגועש משתיינים, והגעתי לקזאן.

למרות שכבר בבולגריה התגעגעתי הביתה, החלטתי להישאר קצת ולחכות לשלג. בחודשיים ברוסיה הספקתי להכיר המון אנשים, לראות כמויות של סרטים סובייטיים עם בת דודתי שסבלה אותי חודש שלם, לעבור בשלום ביקור של אמא, להשתתף בתחרות ניווט אופניים בביצות ויערות של רפובליקה סמוכה, לנסוע לבקר חבר בנובוסיבירסק, ואיתו להמשיך עד לחבל אלטאי היפהפה שעל גבול מונגוליה.

החזרה היתה שוב, דרך טורקיה. אחרי הרכבת והמעבורת, הגיע זמן הדיווש שוב. תיארתי לעצמי שלטפס מן הים השחור יהיה קשה, אך לא תיארתי עד כמה. שלוש-מאות קילומטר ושלושה רכסים מושלגים של שני ק"מ כל אחד, כאשר ביניהם "עמקים" בגובה קילומטר לערך, שגם בהם בלילה הכל קופא. אחרי שני לילות בהם התעוררתי ללא תחושה בכפות הרגליים ונאלצתי לבעוט בגלגלים בבוקר כדי לגרום להם להסתובב, נמאס לי. בעיר שדה בשם ארזינזן נכנסתי לתחנת רכבת, ויממה מאוחר יותר כבר ירדתי במרסין, שעל שפת הים התיכון. דיווש של יום עד סיליפקה, מעבורת  סנפירים מהירה באופן מבחיל בצהריים (תארו ספינה ששטה במהירות של חמישים קמ"ש ומקפצת על הגלים כמו חלוק שמישהו מיידה), להחתים נספח במקום את הדרכון בביקורת הגבולות, לטפס עשרים ק"מ מקירניה לניקוסיה, לחמג'ון בפעם האחרונה, לעבור במעבר החדש שבמדרחוב בעיר העתיקה, והנה, אני נרדם בחורש מחוץ לבירה, בקפריסין היוונית.

בצהרי היום למחרת אני כבר יורד בגבעות לצידו הדרומי של האי, ומתפרץ מזיע למשרד הלימסולי שהיה ביתי במשך שנה, פנים מוכרות, פיות נפערים, סופ"ש בקפריסין עם כל הכרוך בדבר, ובינתיים אני חושב על כך שאוטוטו אני בבית. לארץ אין מעבורות בדצמבר, צריך לטוס. דיווש לאורך החוף ללרנקה, ארבע שעות המתנה בשדה, המראה ונחיתה, ותימניה אחת שמטיפה לי מוסר על כך שהדרכון שלי קרוע ושהיא "רושמת לי הערה". עייף, לא יודע אם לצחוק או לבכות, מתחיל לדווש הביתה ובצומת הסמוכה פונה, דופק בדלת של חבר, מורידים כוסית, נרדם אצלו.

כבר שבועיים שאני כאן, ועד כמה שלא ידעתי מה לעזאזל לעשות עם עצמי כשיצאתי לדרך, עכשיו אני אבוד פי כמה. אבל לשם שינוי זה לא מטריד אותי.

והנה, זו מפה של הסיבוב שעשיתי, כאשר החצים מסמנים את הכיוון, הצבע את אמצעי התחבורה, והחלק שבתוך רוסיה הינו הלוך-חזור. ליחצו לגרסה מוגדלת.




נכתב על ידי doublethink , 23/12/2008 14:17  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



16,412
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdoublethink אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על doublethink ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ