לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


I got anonymous over the words I never said

Avatarכינוי:  KozliK

גיל: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2014

סיכום ותמונות מסמסטר א'.


אז נגמר סמסטר נורא ויש בערך יומיים וחצי של חופש ואחכ צריך לחזור למקום שפעם הייתה לו משמעות כ"כ גדולה בשבילי, והיום אני רק מחכה לעוף ממנו. 
עד לפני יומיים הייתי בטוחה שזאת רק אני שלוקחת קשה אבל בעקבות אסיפה שכבתית שהייתה לנו (יותר פירוט בהמשך), קלטתי שזאת לא רק אני ושכמעט כולם מתוסכלים מההתנהלות של המקום הזה.
אין לי בעיה לסבול כי קשה לי להכין עבודות, ואין לי בעיה לסבול בגלל לחץ, אבל זה לא זה. זה להגיע לדירה אחרי יום לימודים ולא לרצות לגעת בכלום יותר, ולא לרצות ליצור. וכשעושים, אז עושים כי צריך וכי מפחדים, לא כי רוצים, והעבודות בהתאם.  
עכשיו כשהשוק של שנה א' כבר עבר, פתאום נגלות לעינינו כל הבעיות שיש במוסד הזה, הכל נורא שרירותי ונעשה בתור ברירת מחדל ולא כי מישהו טורח לחשוב איך אפשר לשפר, ואיך אפשר להתאים את התוכנית לסטודנטים. כל מה שנעשה פה ע"י המערכת נעשה כדי לסמן וי. ולעיתים יש לי הרגשה שהמוסד הזה נח לו על זרי דפנה של "המוסד הכי טוב בארץ" במקום לוודא שהוא בכלל כזה עדין. 

מעשה כך היה:
בסוף שנה שעברה היו לנו ועדות, משמע שהבאנו את כל העבודות שלנו משנה א' לבחינה של צוות מרצים רנדומלים מהמחלקה לשיפוט. אני מודה שבאותו יום די הייתי בטוחה שאני עוברת ואפילו הרגשתי קצת מאוכזבת אחרי שהבנתי שעברתי על הקשקש כי הרגשתי שזה בכלל לא שיקף את התוצאות שהגעתי אליהם במהלך השנה בעבודות שלי.
אבל רק מאוחר יותר גילינו שיש כמה סטודנטים שבכלל לא עברו את זה ואו שהם סולקו לחלוטין או שהם נשארו על תנאי (וצריכים לעבור ועדה שוב בסוף סמסטר א' של שנה ב'). כל מי ששמע על הסטודנטים האלה היה בשוק ולא הבין איך ספציפית אותם אנשים קיבלו ציונים כאלה נמוכים, בגלל שאף אחד מהם לא נחשב לא על ידי שאר הסטודנטים ולא על ידי המרצים שלימדו אותנו כסטודנט חלש. 
אני קופצת קדימה ללפני שבוע. סוף סמסטר א' שנה ב'. כולנו שמחים שהסמסטר הזה סוף סוף נגמר, חוזרים הביתה לנוח ואז אני מקבלת הודעה בוואטספ ששתי בנות מהשכבה שהיו על תנאי לא עברו את הועדה השניה שהייתה להן ולפיכך מסולקות לחלוטין. עכשיו שוב, כולנו בהלם, כי לא רק שאותן סטודנטיות לא היו אמורות להיות על תנאי מלכתחילה, הן עבדו כ"כ קשה במהלך הסמסטר האחרון כדי להשתפר ולהצליח לעבור את הדבר הזה וראו את זה. אני יכולה באופן אישית להעיד על אחת מהן, שהעבודות שלה הרבה יותר טובות משלי. אז למה אני מסולקת והיא נשארת? ושאם הן זה הרף שממנו מסלקים, אז יותר מחצי שכבה צריכה לעוף.
אני מרגישה שזאת הייתה התחושה הכללית של כל השכבה כי מהר מאוד התארגנו כולנו והחלטנו להאבק בדבר הזה, לא רק על הישארותן של שתיהן, אלא בכלל על שינוי ושיפור שיטת הערכת הסטודנטים פה. נפגשנו רוב השכבה לפני יומיים כדי לנסות להתארגן על עצמנו ולהחליט איך אנחנו פועלים. אבל זה לא מה שחשוב, מה שחשוב זה שכל אחד ניצל את המקום שלו להתבטא על כמה שהוא לא מרוצה ושההרגשה הכללית היא שהלימודים פה הם כמו השתתפות בתוכנית ריאלטי או במשחק של רולטה רוסית- כל אחד מאיתנו יכול להיות מסולק מתי שהמוסד יחפוץ בצורה שרירותית ובלי קשר לרמה שלו ולהישגים שלו. כל אחד מאיתנו משלם שכר לימוד, ועל פניו הוא ה"לקוח" של המקום הזה, אבל מה שמקבלים בחזרה זה חוסר שקיפות, התבטאויות של הסגל על כמה שהרמה השכבתית שלנו ירודה במקום דאגה למינוי מרצים שילמדו אותנו כמו שצריך, ותחושת פחד במקום עידוד עשייה מהנה.

נכון לעכשיו התקבלה הודעה מראש המחלקה שאחרי מעבר על הציונים שלהן והתייעצות עם המרצים שלימדו אותן, הסטודנטיות נשארות בכל זאת. אבל אז נשאלת השאלה למה זה לא נעשה קודם והן היו צריכות לשבת בבית במחשבה שמעיפים אותן.

מעבר לכל החרטבונה הזאת, האמת שהיה גם שיפור בדברים מסויימים. למרות שגם השנה היו לנו מרצים שאף אחד לא הבין מי נתן להם את הזכות ללמד, היו גם מרצים ממש טובים, כאלה שממש הרגשנו שאכפת להם מאיתנו וממה קורה איתנו מחוץ לשיעור שלהם והם עשו הכל כדי שבאמת נהנה מהלמידה וזה משהו שלא היה לנו גם שנה שעברה. אז בין כל החרא היו גם הרבה נקודות אור.
ורק אציין שמי שיודע באיזה מוסד מדובר יודע, ומי שלא אני מעדיפה לא לכתוב כי אני גם קצת מפחדת להסתבך.


 


בנימה אופטימית זו, הגיע הזמן שאני אעלה לכאן קצת עבודות מהמסטר:
 


עבודה לקורס איור. קיבלנו רשימה ממש ארוכה של מילים, היינו צריכים לבחור 3 ולאייר אותן לאיזה לקסיקון דמיוני.
אני בחרתי ב"מצפן", "הנפשה", ו"עמידת ידיים". מצד אחד איך שהמרצה נכנס לכיתה הוא עמד ליד הקיר ובהה בעבודה הזאת במשך כמה דקות טובות כאילו הוא בחיים לא ראה דבר כזה, אבל מצד שני הביקורת שהוא נתן לי הייתה די לא משו. אבל לא הסכמתי איתו כמעט על כלום וזאת דווקא אחת העבודות שיותר נהנתי לעשות ולהגיש הסמסטר.


עבודה לקורס העברת מסר בתחילת השנה. היינו צריכים להכין פוסטרים לתערוכה לכבוד האלפים עם לייאאוט אחיד של הטקסט המרכזי והתחתון. כולם הלכו על מסרים כמו "תתכוננו להרבה לילות לבנים" וחברה שלי הלכה על פוסטר ממש מצחיק שבו היא פשוט שמה תמונה של משה קצב עם הטקסט "שלום שנה א'", אבל אני החלטתי ללכת על משהו קצת יותר אופטימי. התבססתי על תמונה שצילמתי פעם שבה יש ילד שעוקב אחרי מבוגר במין אלכסון כזה, שניהם היו לבושים בדיוק אותו הדבר וזה נראה כאילו ברגע שהילד יגיע למקום של המבוגר, הוא עצמו יהיה המבוגר. 
לא כולם הבינו את זה, אבל הפוסטר הזה עדין עושה לי הרגשה טובה כל פעם שאני מסתכלת עליו אז אני שלמה איתו. וגם כולם התלהבו מהציור עצמו כי שנה שעברה לא היו לנו ממש הזדמנויות לאייר אז רוב האנשים לא ידעו שאני יודעת בכלל והופתעו לטובה.


 


עבודה נוספת לקורס מסר. היינו צריכים לבחור להקה או מוסיקאי וליצור דימוי שייצג אותם בפורמט של תמונת קאבר בפייסבוק שלהם. 
אני בחרתי את הרד הוט צ'ילי פפרס, יותר בכיוון של תקופת הקליפורניקיישן שלהם. כשבחרתי אותם חשבתי שיהיה לי קל ושזאת בחירה מוצלחת, אבל מהר מאוד הבנו כל הכיתה שזה תרגיל נורא קשה אז לאף אחד לא היה קל ובסה"כ זאת הייתה הגשה נורא לא מזהירה. היינו צריכים להכין גם לוגו שיתפקד כתמונת הפרופיל לצד תמונת הקאבר, אבל שם נפלתי ממש אז אני אחסוך את זה מכם.
בסה"כ הביקורת לקאבר הייתה סבבה, ובעיקר היו הרבה שהתלהבו מהטכניקה שעשיתי את זה. 


עבודה לקורס טיפוגרפיה. כל הסמסטר עבדו בקונטקסט של הוצאת ספרים. כל אחד בחר שם מתוך כמה שמות שהוצעו לנו (אני בחרתי ב"סלע") והיה צריך להחליט במה מתמחה ההוצאה שלו (שלי מתמחה בהוצאת כתבים עתיקים) ולעשות לוגו להוצאה, 3 כריכות ספרים להוצאה ולבסוף לעצב אתר של ההוצאה עצמה. 
האמת שכל הסמסטר הלכתי ראש בראש עם המרצה. היא כל הזמן ניסתה לכוון אותי לכיוון נורא מינימליסטי ומודרני, ואני הרגשתי שזה נורא לא נכון ללכת על כיוון מודרני בהוצאה שמתמחה בעבר ובדברים עתיקים, אז בסוף יצא משהו שהוא לא זה ולא זה גם בכריכות וגם באתר. אולי מראש קצת הקשתי על עצמי שבחרתי בסוג כזה של הוצאה כי היה לי נורא קשה לאזן בין המקום שמשהו מעוצב בצורה חכמה ומעניינת, לבין המקום שהוא שומר על פשטות ועל תחושה של "ותק" ולא יכול להשתגע יותר מדי.
המרצה שנאה את הכריכות שלי מההתחלה וכל הזמן כיוונה אותי לכיוון שלא רציתי ללכת אליו, והרבה יותר אהבתי את הכריכות האלה בשלב הסקיצות כשזה עוד נראה מעניין, אבל היא הכריחה אותי להוריד את כל הדברים המעניינים שאהבתי בהן, ואז גם אחרי שעשיתי את זה, היא בכל זאת שנאה אותן.
אבל קיבלתי את הנקמה שלי כשבהגשה הסופית נכנסה לכיתה מרצה נוספת שהיא שם ידוע בטיפוגרפיה והיא גם המנטורית של המרצה שלנו וצעקה בקולי קולות מחמאות על העטיפות שלי. 


 


עבודה לשיעור איור. היינו צריכים לבחור דמות ספרותית כלשהי, לבחור מוצר שיתאים לה לפרסם ולאייר תווית למוצר הזה. 
אני הלכתי על משחקי הרעב ועל מוטיב החתרנות שם, אז בחרתי לעצב תווית למיכל ספריי צבע. 
זאת לא אחת ההברקות שלי וגם הגשתי את זה בדיילי מטורף, אבל אהבתי איך שזה נראה אובראול, וגם זה הדבר הראשון והאחרון שאיירתי בסמסטר הזה עם הואקום שקניתי, לפני שהמרצה נזכר שבעצם הוא לא רוצה שנגיש לו דברים עשויים במחשב (ולמרות זאת עדין אנשים המשיכו להגיש לו עבודות ממוחשבות והוא פשוט לא שם לב ארררגגג). העיקר הלכתי והוצאתי על זה כמעט 2000 שקל והשמועה אומרת שגם סמסטר הבא המרצה שתהיה לנו באיור לא בקטע של דברים ממוחשבים בכלל. 


 


עבודה לקורס רישום. בניגוד לכל שאר העבודות בקורס הזה שאנחנו פשוט יושבים שלוש שעות ומציירים מה שיש לנו מול העיניים, המרצה הפעם נתנה לנו להקשיב למוסיקה ולקשקש כל מיני דברים על נייר. בסוף היינו צריכים לקחת את הקשקושים ולעצב בעזרתם פוסטר להופעה של המוסיקאי שיצר את המוסיקה ששמענו. 
האמת שכמו בכל שיעור רישום ממש ממש סבלתי מהעשייה (אני שונאת לרשום, במיוחד כשזה אומר לשבת שלוש שעות על התחת) אבל אהבתי ממש את התוצאה וגם המרצה נורא התלהבה. בכלל זאת מרצה שנורא אהבתי ולמרות שלא הסתדרתי עם המקצוע שלה, אני ממש מרגישה שהיא לימדה אותי המון גם על דברים שלא קשורים רק ברישום אלא נכונים לעיצוב בכלל וממש ראו שאכפת לה מכל אחד מאיתנו וזאת תופעה נחמדה בתוך ים של מרצים שלא זוכרים איך קוראים לך ושוכחים מהכיתה בשניה שהם יוצאים ממנה.


 


ועבודה אחרונה לקורס איור. היינו צריכים לבחור פתגם שמתייחס לחיה ולאייר לו כרזה. איך שחזרתי הביתה אני ואמא שלי ישבנו מול המחשב והאייפאד שלה וניסינו למצוא כמה שיותר פתגמים לא מוכרים בכל מיני שפות. בסוף גם פרסמתי את הרשימה הזאת בפייסבוק של הכיתה והיו עוד אנשים שבחרו פתגמים מהרשימה שלי והיו תוצאות נורא משעשעות.


אני הלכתי על פתגם רוסי "אל תתחלק בפרווה של דוב שטרם הרגת". רציתי לעשות משהו מיוחד מבחינת הסגנון ואיכשהו עלה לי רעיון של סימטריה ושל דוב שלא רואים ישר אלא הצללית שלו נוצרת בעזרת הצורות שמקיפות אותו. ממש עניין אותי לתכנן את זה ואני אפילו קצת מצטערת שלא חשבתי על דרך לקחת את הכיוון הזה יותר רחוק וליצור קומפוזיציה מורכבת יותר. וגם ממש נהנתי קצת לחזור לשורשים, לא רק בגלל השפה של הפתגם במקור אלא גם באיפיון של הדמויות והנושא ואני ממש מרגישה שבא לי עכשיו להמשיך בזה בדברים אחרים שאני אעשה ולחקור עוד סגנונות ויזואליים רוסים כי ממה שזכור לי מהילדות היו המון דברים מושקעים בטירוף ושונים ברמה שלא רואים ממנה הרבה בארץ. 
המרצה שלי שכל שלבי הסקיצות לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו, ממש אהב בסוף ורק העיר לי על משהו אחד קטן (שתיקנתי וכבר לא מופיע בגרסה הזאת). ואיך שאני מבינה זה המקצוע שיהיה לי את הציון הכי גבוה בו מכל שאר המקצועות בסמסטר. 


 


היו עוד עבודות טובות וראויות להתייחסות אבל לצערי השארתי אותן בירוש ושכחתי לתעד אותן אז אולי בהזדמנות אחרת. 
בתקווה שהפוסט הבא לא יגיע בעוד חצי שנה, שיהיה לכם אחלה שבוע וחופשת סמסטר מהנה לכל מי שלומד. 

נ.ב- אעדיף שלא תמליצו על פוסט זה להמלצות העורכים, תודה [= 

נכתב על ידי KozliK , 5/2/2014 17:59   בקטגוריות אמנותי, ציור, תמונות, בית ספר, פסימי, שחרור קיטור, עיצוב, איור  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-6/2/2014 20:45
 





117,276
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKozliK אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על KozliK ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ