לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


I'm a slow walker but I never walk back

כינוי:  זאת שבדרך.

בת: 26





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2010

בנוהל.


כשאתה נמצא בתוך מערכת כמה זמן אתה מתחיל לקלוט את הז'רגון - אתה יודע שככה מדברים, שככה נהוג. בצבא זה הכי בולט שיש. לאט לאט צברנו, ואנחנו עוד צוברים, מילים לרשימה פיקטיבית, מילים שמעתה ועד עולם בערך תהיה להם קונוטציה צבאית - בנוהל היא אחת מהן. והאמת היא שאני בכלל לא מתכוונת לדבר על מילים, אלא יותר על מה שבנוהל.
"בנוהל" זה שגרה, זה הדברים שתמיד קורים וכנראה שגם תמיד יקרו. אתם יודעים, זה נוהל ונהלים לא מפרים (אלא אם יש נוהל להפר אותם,כן?)

בנוהל חזרה הביתה זה לנוח, זה להשלים שעות שינה של שבועיים שלמים.

בנוהל זה לשכב מול הטלויזיה ולהתנתק.

בנוהל זה לדבר מעט, להקשיב חלקית ולהגיב בקושי.

בנוהל זה לתכנן דברים ולהיעצר ולחשוב את מי בכלל אפשר עדיין לכלול בתוכניות.

בנוהל זה פתאום להרגיש לבד אחרי ביחד מטורף של שבועיים, חודשיים, חצי שנה, שנה.
בנוהל זה להיכנס לכאן מדי פעם, כשיש חשק לדבר, אבל בלי להוציא אויר, ולבדוק מה הדבר האחרון שנאמר כאן.

בנוהל זה לעצור ולראות מה השתנה וכמה זמן עבר מאז.


בנוהל זה לאו דווקא רע ולאו דווקא טוב, זה פשוט מה שקורה.

 

עברה שנה מאז שהתגייסתי. שנה בדיוק. ושנה וחצי מאז תחילת הקורס. אלה באמת החוויות הכי משמעותיות שעברתי ועוד נשארה לי שנה שלמה לעבור.

כל מה שעברתי הוא תהליך- תהליך של למידה חדשה והיכרות מול תהליך של פרידה מהעולם הקודם.
הייתי עדה להתגבשות הפרידה הזאת, לקשר המתרופף עם החברים הישנים, לסבלנות הפוקעת שלי כלפי המשפחה, ללבד. ולמרות הכל לא היה לי את הכוח לעצור את הפרידה ועכשיו היא כבר בנוהל.

אני רוצה לדעת שיש מי שמחכה לי כשאני חוזרת, חוץ מהמשפחה, או לדעת לחיות עם המצב שנוצר ולצמוח ממנו.

אני רוצה לאזור אומץ ולהתקשר לכל אלה שנעלמו לי או שנעלמתי להם, רק כדי לא להרגיש החמצה.

אני רוצה להאמין שאחרי שהשנה הבאה תיגמר אני אצא עם חברים לחיים, שנוכל להרגיש בנוח להיות בקשר גם אם לא התראינו תקופה.

וחשוב מכל, אני רוצה להחזיר לעצמי את הכוח להקשיב, ולא לחבר'ה מהבסיס אלא למשפחה שלי - אלה שתמיד ישארו כאן גם כשכל הסביבה תשתנה.

 

עברתי דברים אדירים ואני עוד אעבור, אבל לפעמים רק מהמקום השקט, שרחוק מכל ההמולה, אפשר לראות את מה שהשארת מאחור (ולהחליט מה אפשר לעשות עם זה, כל עוד יש תחושה של משהו חסר/מפריע).

 

עד הפעם הבאה...

נכתב על ידי זאת שבדרך. , 5/4/2010 02:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





7,254
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזאת שבדרך. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זאת שבדרך. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ