לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

A new year for a new life

שנה חדשה. פעם חשבתי שזו שטות, שהחלטות שנה חדשה הן סתם משו שאומרים מתוך 'מסורת', או מה שלא יהיה הסיבות האנכרוניסטיות שגורמות לנו לחשוב שתהיה לנו מוטיבציה לשנות. אבל הפעם...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2005

יום כיפור מתקרב? חלק 3 מתוך 3 (יום שלישי)


הבלוג המעפן לא עדכן את המגה פוסט ששלחתי קודם, ולכן אני נאלץ להפריד אותו ל3 חלקים (כדי שהפעם יתקבל)



*שחזור*

אוף. הייתי רוצה רק שתתקשר ותספר לי בדיוק מה היה בלי להשמיט פרטים. אני רוצה לשמוע מה היה עם הבתול המעפן הזה, למה הוא צריך לקבל חווית 'מקסים' כשהוא כל מה שרצה זה לזיין

ואני הרגיש, המתחשב הרומנטי עם העקרונות והמה לא, צריך לקבל זיון ברמת רגש של סטוץ ו 'אני חרמנית'.

והייתי רוצה לשמוע שהיא שיקרה. שזה היה זוועה. שהוא היה מעצבן, ושהיא לא יכולה בכלל להשוות למין שהיה בינינו, משום בחינה. שהוא עלוב לגמרי לעומתי. לפחות משהו!

ואז זהו, שלא תתקשר יותר. אני לא רוצה לשמוע ממנה יותר, אבל אני רוצה פעם אחת לקבל מה שאני רוצה. פעם אחת להיות מרוצה.

מה שהכי מעצבן אותי, זה שהזונה הזו הרסה לי את החיים מכל כך הרבה בחינות, שנתתי לה כל כך הרבה והיא התייחסה אלי הכי רע מאשר התייחסה למישהו אי פעם בחיים העלובים שלה, שהכל תמיד היה על חשבוני, ועכשיו, היא עוד עשויה להמשיך לא להעריך ויהיו לה חיים נפלאים, שהיא בכלל לא תרגיש בחסרוני. ואני? העיקר נפגעתי, נדפקתי, סבלתי ונשברתי.
שהיא תמשיך לשכב עם חן וזה ימשיך להיות "מקסים", וכשזה מקסים אז גם ככה אין למי לספר ועל מה להתייעץ, ובגלל שכל כך "טוב" לה איתו אז גם אין לה סיבה לחפש שום דבר בשום מקום אחר, והיא תשתנה, ותכיר אותו להורים שלה, וכולם יהיו מרוצים, והיא תתחיל לספר לו דברים, וגם תספר לו על העבר שלה, והוא יקבל אותה כמו שהיא ובלה בלה בלה בלה.
תעבור הלאה ואני סתם אהיה פרק בחיים שלה.


שאפילו להתעצבן על זה שאני לא שם היא לא תספיק. שלהרגיש אובדן שהלכתי היא לא תרגיש, שהיא בכלל לא תעריך את כל מה שהייתי בשבילה.


כי הרי אף פעם לא הייתי באמת חשוב. הייתי רק כרית סיכות, כפי שאמרת.


אבל אני? אני נפגעתי לעזזל! אני סבלתי, אני נתתי לה להיות מרכז ההוויה שלי לעיתים, לדרדר את היחסים שלי עם אבא שלי עוד יותר, לגרום לי לחשוב על פתרונות דיור רק בשבילה, לשים את החיים שלי בסטנד ביי, ובנוסף להכל גם להתעצבן, לעבור סבל של ממש, להתאהב בה... למרות שהיה ברור לי שהיא לא ראוייה לאהבה הזו, אבל איך אני יכול להמנע מזה כשאפילו את גופי נתתי לה, את הדבר המקודש ביותר למעני בקשר הייתי מוכן לחלל לצרכים הנלוזים שלה. זה אף פעם לא היה לצרכים שלי... אוףףףףףףףףףףף


כלום אני לא מתכוון לעשות למענה, כלום!!!!!!!
אנחנו בכלל לא בקשר יותר, למה אכפת לי בכלל?!


אני רוצה לשכוח ממנה, ומכל מה שאי פעם היה בינינו. אני רוצה כמו בשמש נצחית בראש צלול.


תראי את הסרט הזה, כדי שתביני. זה הדבר היחיד שמגיע לה. זה הדבר היחיד שמגיע לי! ואני רוצה להחזיר לעצמי את התמימות ולא לדעת מה זה סקס, לדעת רק מה זו אהבה, ולא להאמין שיש אנשים נוראיים כמו עדי בעולם הזה. אני מעדיף ליפול שוב באותו הסיפור, ולהאמין שהפעם לא אפול כי תהיי איתי לאורך כל הדרך, {ולא בכלל לא מודעת לדברים כמו שהיה עם עדי}, מאשר לזכור ולדעת שהאישה הזו חיללה בי כל מה שהיה לו משמעות בעיני :'(


...


.


.


-


...


.


.


 


עכשיו היא מתקשרת ואומרת שאחרי היא שכבה עם חן, היא לא מתכוונת לעזוב אותו בקרוב.


{העיקר שבמייל היא כתבה לי שהם יפרדו מתישהו, ורק לפני שבועיים אמרה שהיא לא תוותר עליו אבל היא לא יודעת אם זה באמת ימשך, למרות שהיא לא יודעת אם זה יפסק בקרוב. קיצר, היא עוברת איתו שלבים, כמו שעוברים עם כל אדם אחר, רק לא איתי. וברור גם שמה שהיא אומרת לי זה תמיד זמני ונתון לשינויים ברגע שלא מתאים לה, וכמובן שאני תמיד אהיה מקום שני במקרה הכי טוב, ובדרך כלל אחרון לפני הסוף.}


היא אומרת כל מיני שטויות ומפטירה שאם אני מוכן שנהיה ידידים למרות שהם ביחד, כי זה או זה או כלום. אני מסביר לה שזה לא קשור, אני לא רוצה להיות איתה כי היא אדם מציק ומעצבן ולא מעריכה אותי. היא אומרת שהיא מבינה שאני אומר לה שזה 'הוא או אני'.
{וכן, גם ברור שהיא עכשיו רק מנציחה את הבחירה שלה בהתחלה, אז, לפני בדיוק 4(?) שבועות ויומיים, כשאמרת לה שהיא צריכה לבחור ביני ובין חן כי היא לא יכולה להשאיר את שנינו, והיא בחרה בחן. ועכשיו היא עוד מעזה לתת לי את הבחירה הזו! די, כמה חוסר הערכה כבר אפשר שיהיה?!}


אני אמרתי לה שהיא ל-א מבינה. אני לא רוצה קשר איתה, כי היא לא בסדר באופן כללי. זה שהיא עם חן זה מוסיף אבל זה לא העיקר. גם אם היא לא תהיה עם חן אני בכל זאת לא אהיה איתה אם היא לא תשתנה.
היא אמרה שהיא לא מוכנה להשתנות בשביל אף אחד.


כן, אני אומר לה, העיקר שהיא משתנה כל הזמן בשביל כל העולם, רק לא בשבילי.


שהיא מתייחסת אלי הכי רע שהיא התייחסה למישהו אי פעם.


שהיא אפילו הזכירה שאחת הסיבות שהיא לא רוצה להכיר אותי לחברות שלה היא בגלל שהיא מתביישת באיך היא מתייחסת כלפי.


היא ענתה: 'כמה פעמים אני באתי אלייך? נסעתי עד לקרית חיים, שעתיים ברכבת, כשיכלתי לנסוע הביתה והיו לי דברים לעשות בבית ובכל זאת באתי אליך.'


עניתי שהיא אף פעם, אולי חוץ מפעם אחת, לא באה אלי כי אני רוצה, אלא תמיד כי היא רצתה, והפעם הבודדת גם היא היתה כפיצוי על דברים אחרים שהיא עשתה לי, ולא בגלל שאני באמת רציתי והיא באה לקראתי.


{

עזבו את זה שיש לה רק את זה שהיא מגיעה אלי הביתה לזכותה, כי היא לא עשתה שום דבר אחר למעני אי פעם, וגם לא הביאה לי כלום מעולם ,


זה גם לא הכי נכון. לפחות 60 אחוז מהמקרים שהיא באה אלי היו כי 'אין לי מה לעשות בבית'.

מילים שלה, ציטוט. היא אפילו כמה מקרים שהיא אמרה לי בהתראה של שעתיים שהיא רוצה לבוא אלי, מבלי בכלל שנדבר על זה לפני זה, כי היא משתעממת בבית. אז פתאום היא כן מוכנה לעשות את כל הדרך.
ועכשיו היא באה לטעון את התירוץ האדיוטי הזה כדי להוכיח שהיא מתייחסת אלי טוב. חבל שהיא לא מזכירה את העשרות פעמים שהיא לא היתה מוכנה לבוא אלי כשרציתי, כי לא היה לה כוח, כי היא היתה עייפה.

חבל שהיא לא טורחת להזכיר שמליון פעם רציתי לבוא אליה והיא לא רצתה ולא הסכימה, ושבפעם הבודדת השנה שהיה לה סוף שבוע חופשי מהורים, וקמתי ב5 בבוקר כדי להיות מוכן בדרך אליה וביטלתי תוכניות בשביל זה, היא במשך יום שלם לא ענתה ממש לטלפונים וכשענתה לא נתנה תשובה מוגדרת, ואז בסוף ב5 בערב ביטלה לי את הנסיעה אליה, והלכה לישון, כי היא העדיפה לצאת לסתם מסיבה שחברה שלה הציעה לה לבוא אליה כמה שעות לפני!

ואנחנו תכננו שאבוא אליה, איזה שבועיים לפני!
והיא לא תמיד יוצאת בחמישי והיא תמיד יכלה לצאת בשישי אם היא לא יוצאת בחמישי. ואז היא קמה ב8 והציעה לי לתפוס את הרכבות האחרונות ולבוא אליה בכל זאת. טוב שנזכרה! אני הרי צריך גם להתארגן ליציאה אחרי שיום שלם הייתי מותש ממנה! אז לא באתי.
זה היה הרבה לפני ששכבנו, והאמנתי שאם כבר נשכב, זה רק באותה הזדמנות. אפילו שמתי קונדומים ונרות ריחניים בתיק שהכנתי. התיק עד עכשיו ארוז. הקונדומים כבר לא שם. ניצלנו אותם :/
היא עד היום לא פיצתה אותי על זה, ועוד על מליון דברים אחרים שהיא הבטיחה בפה מלא לפצות אותי עליהם
.}

לא שאני יכול לנסוע אליה, אחרת מזמן הייתי נוסע אליה ומבזבז כסף על נסיעות, לא רק זמן (היא נוסעת במדים), והיא בכל זאת מעזה להשתמש בתירוץ הזה, שהיא נוסעת אלי, כהוכחה לזה שהיא מתייחסת אלי טוב.
אין גבול לחוצפה.


כמובן שהיא לא רצתה אפילו לספר לי פירוט על זה שהם שכבו, כי זה אישי בינה לבין חן, למרות שציינתי שמה שהיה ביני לבינה זה גם אישי ואיכשהו לא היתה לה בעיה לספר לחברות שלה,
{שהיא טוענת שהן קרובות אליה פי אלף פחות משאני קרוב},

למרות שהבהרתי לה שזה היה הדבר היחיד שרציתי תספר לי. הדבר היחיד שעניין אותי.
היא אמרה שהיא לא רוצה לדבר על זה כרגע {מעניין אם זה אומר שבאמת היה רע?},
הבהרתי לה שאין כרגע, זה או עכשיו או שבכלל לא, כי אחר כך לא נדבר.

היא שאלה למה. כי אמרתי שהיא מתייחסת אלי חרא, ואני לא מוכן שתתייחס אלי ככה.

היא אמרה שעד עכשיו ספגתי את זה. אז אמרתי שאני לא מתכוון לספוג יותר, ולא היתה בכלל סיבה שאספוג עד עכשיו. <אז היא אמרה סליחה.

אמרתי שיופי שהיא אומרת סליחה, אבל למה שאסלח ולמה היא חושבת שזה יעזור איכשהו? היא צריכה להשתנות או להפסיק להיות איתי בקשר.
אז...



היא התחילה לספר לי על כתבה בעיתון שמספרת שאפשר להבין על גברים לפי תנועות שהם עושים:



שפת הגוף 1: הוא נושך את שפתו התחתונה:
את יכולה לדעת שהגבר לא מספר לך את כל האמת, כשאת רואה אותו מכרסם, מצמיד או יונק פנימה


את השפה שלו. הגוף שלו ממש נלחם ברצון להתוודות בפנייך על האמת כולה.
שפת הגוף2: הוא מצליב או משלב את ידו, רגליו או עקביו:
בתור ילדים נהגנו להצליב אצבעות כששיקרנו, כדי שהמצפון שלנו לא יציק. יש לנו אותו רפלקס הגנתי גם כמבוגרים, אנחנו סוגרים את עצמנו מבחינה גופנית על ידי שילוב איברים בלי להיות מודעים למעשינו.
שפת הגוף3: הוא מגרד את הפינה החיצונית של העיין, עם האצבע המורה:


העיניים הן באמת ראי הנפש וזה אומר שמאוד קשה להביט למישהו ישר בעיניים ולשקר. הנגיעה העדינה באיזור של העין, מהווה


נסיון מהיר לחתוך את קשר העין על ידי מבט צדדי מוסתר.



כמובן שדיברנו על שטויות תוך כדי וצחקנו. יו, איך היא אוהבת להתחמק. איך היא אוהבת להתעלם ממה שאני אומר ולעשות מה שהיא רוצה. אבל אני, מה אכפת לי? אני ממילא כותב את זה עכשיו כדי לפרוק את כל העצבים וכל התסכול שיש לי כלפיה, אז למה שיפריע לי לדבר איתה תוך כדי פריקת התסכולים בדפוס? מי יודע, אולי אלמד מזה עוד איזה כמה דברים.


-

 


בתכלס, אני חייב להודות שאני מרגיש טוב יותר אחרי שפרקתי את כל זה.

 

אני גם חושב שהייתי רוצה לשלוח לה לינק לבלוג הזה מתישהוא, שתוכל לקרוא את כל החרא ולראות עד כמה נוראית היא מול העיניים שלה, אבל שזה גם יהיה אחרי שננתק קשר סופית ובאופן מוחלט. שאני אחליף מספר, מסנג'ר ואייסי, וזו תהיה הדרך היחידה שלה ליצור איתי קשר, דרך הבלוג.

זה כמובן שלא יקרה. מה, אני אחליף מספרים ומסנג'רים בגללה? למה מי היא בכלל?


מה שכן, הייתי רוצה להראות את הבלוג הזה לחברות שלה. נכון, הוא חושפני בטירוף, אבל אני רוצה שמישהו, מישהו משמעותי בחיים שלה יראה כמה חראית היא יכולה להיות כלפי אדם שנתן לה יותר משמישהו אי פעם יתן לה, חוץ מבעלה, וגם זה בספק.


זה מזכיר לי את כל המקרים האלה, כשבני זוג נפרדים ולכל אחד יש את הסיפור שלו ללמה הצד השני היה ממש נוראי וכאלה. ואף פעם אי אפשר לדעת מי משקר. כי כולם בסופו של דבר משקרים.
אני לא מבין את זה בכלל, כי אני הרי לא יכול לשקר, והייתי מצפה שאחרי שקשר נגמר לאנשים לפחות תהיה את ההגינות להודות בטעויות שעשו ולהתמודד איתן בכבוד. אבל הם לא עושים את זה.
אז למה שמישהו יאמין לי? למה שמישהו באמת יאמין שמצב כזה יכול להיות, שאני אהיה הכי טוב בעולם, עד כמה שאני יכול, כי אני לא סופר אנושי, ותכלס אדם שעבר לא מעט בחיים, וגם מאוד רגיש באופן כללי, וקשה לי,


ומנגד, תהיה מישהי שתרוויח מזה כל הזמן, תנצל את זה ואותו מכל בחינה אפשרית, ותמשיך להתנהג אליו בצורה מחרידה.
הרי זה לא הגיוני שזה ימשיך להתרחש. בטוח שאני משקר, לפחות חלקית, ועדי אומרת את האמת, לפחות חלקית (כי הרי עדי בטוח שתשקר על כמה טוב באמת הייתי. אם היא משקרת לי בלי בעיה גדולה,אז אין לה בעיה לשקר לאף אחד).


ככה אני בטוח שמישהי מהצד, חברה שלה בטח תחשוב כשעדי תספר לה דברים ונגיד גם אני אספר.
ואם נהיה הגיוניים, למה שתאמין לי באמת? הרי אפילו עדי לא מאמינה לי לפעמים!


אז בגלל זה יש את הבלוג הזה. שהוא מספיק חושפני ומפורט, כדי שלא יוכלו להאשים אותי בשקר. כדי שיהיה הוכחה.


-



עוד מעט עדי תתקשר שוב, ונמשיך לכתוב את הסעיפים של הכתבה על התנועות של הגבר. מאוד בוגר מצידה. אבל מה אכפת לי, זה מעביר לי את הזמן



כשהתחלתי לכתוב את זה הייתי עצבני. עכשיו כבר לא ממש. ממורמר. מעיק. אבל לא עצבני כמו קודם.

נכתב על ידי 170523 , 11/10/2005 16:50   בקטגוריות אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  170523

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל170523 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 170523 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ