לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

היקום על פי עוז


"מה שחשוב באמת זה לא להפסיק לשאול." אלברט אינשטיין.

כינוי: 

בן: 41





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2005

אני והאישה - סיפור אהבה


סיפור ההיכרות שלי ושל אישתי מתחיל לפני כ-8 שנים, בערך באפריל 97,  ב-23:00 בלילה בחולות פלמחים.

אישתי באותה תקופה הייתה ילדה בת 14 וחצי שהולכת לחטיבת הביניים בואלי באל אי.

אני הייתי חייל בקורס צניחה בצבא, ובאותו רגע בדיוק, הודתי לאלוהים שעוד צניחה עברה בשלום, והתחלתי לארוז את המצנח שלי. לפתע שמעתי קול שצועק "זוז, זוז, ז...ו..ו..ו..ו..ז" בקפיצה אקרובטית זרקתי את הגוף שלי הצידה, ובזוית העין קלטתי מישהו שמתרסק בדיוק לנקודה שאני עמדתי בה. אחר כך הספקתי לשמעו "אה..." של כאב, ושנייה אחר כך, כבר הייתי מעל אותו צנחן, מבצע כל בדיקה שלימדו אותי בקורס חובשים.

 

שנים אחר כך, יספר גדי לחברים שלי שבצניחה הרביעית שלו בקורס הצניחה הוא קלט שהוא הולך להתרסק אל איזה מישהו, וצרח כמו איזה מטורף שהמישהו הזה יזוז.  אחרי שהוא יתרסק, לא כאב לו כלום, והדבר היחידי שהציק לו היה איזה חובש מתלהב שהתחיל לתת לו הוראות, לא להרשות לא לזוז, ולהציק לו עם פנס שבודק אישונים, אבל על הנושא הזה אני וגדי אף פעם לא נסכים. בכל מקרה,  גדי היה ממחלקה שלוש, ואני הייתי ממחלקה אחת, ככה שלא ממש שמרנו על קשר לאחר מכן, ומדי פעם היינו עושים שלום-שלום אחד לשני, ואם היינו במטבח ביחד היינו גם שואלים לשלומנו.

 

שנה וחצי אחר כך, אני חוזר מקורס קצינים ומתייצב בבסיס חדש לקבל את המחלקה שלי. הבסיס היה שום דבר בדרום, וחוץ ממני ועוד שני קצינים לא היו שם אף אחד. עמדנו בש.ג מתפלאים איפה כולם, ומחפשים לאן ללכת. לפתע, בזוית העין אני רואה צנחן מתקרב אלי ושואל אותי אם לא הייתי במקרה במחלקה 1, דקה אחר כך, אני מזהה שזה גדי, שלום שלום, וממשיכים הלאה.

 

מספר שבועות אחר כך, אני מחליף את אחד המ"מ בפלוגה ו', ומגלה שהחובש הפלוגתי שלנו הוא מי אם לא גדי. משם כבר התחלנו להיות קצת יותר חברים.

 

גדי כמובן סיים את השרות שנה לפני, וטס לטייל, שהוא חזר נפגשנו פעם אחת, ואז אני טסתי.

שנה אח"כ, אני מתחיל ללמוד במכללה שבה גדי למד, ומאותו רגע והילך, נעשינו כבר חברים של ממש.

 

מה הקשר בין גדי לאישתי? עוד שנייה אני מגיע לשם.

 

באחד הימים, נפגשתי עם גדי בין השיעורים, במקרה, בקפיטריה. אני וגדי ישבנו ודיברנו, שלפתע הגיעה בחורה נוספת בשם לוטם והצתרפה לשיחה. גדי זרק לי בצחוק, שללוטם יש שותפה "חמודה" בלשון יפה, וששוה לקפוץ לבקר.

 

שבוע אח"כ, לוטם צילצלה אלי משום מקום, אמרה לי שהיא לוקחת קורס איתי, ושאני מוזמן לקפוץ לקבוצת למידה שמתכנסת אצלה בבית. זוכר את מה שגדי אמר לי, קפצתי. ומשם הסיפור הוא כבר על נושא אחר. הייתי רוצה לכתוב שישר נפלנו אחד לידי השני, אבל בזמנו היה לאישתי חבר. מאז ועד שהיינו ביחד עברה כמעט שנה, שנה שבה הפכנו להיות החברים הכי טובים אחד של השני, ורק אח"כ השכלנו להכניס גם את הרומנטיקה פנימה.

 

יש שיגידו שזה גורל. אני עוד לא החלטתי אם יש דבר כזה. הסיפור הזה בשבילי הוא מראה, הוא הדוגמא לכך שהחיים הם תוצאה של סיבה ותוצאה. לקבוע שזה גורל, היה אם אני וקרן היינו עוברים כל אחד מסלול אחר ועדיין גומרים ביחד. אבל את זה אין לי איך לבדוק כמובן, אז קשה לי לקבוע.

מצד שני, לפני 8 שנים, הסיכויי שאני וקרן נהיה ביחד היה אפסי, היא לא שקלה בכלל על לחיות בארץ, ואני לא הייתי מגיע אליה בדרך אחרת, אז אולי יש בזה משהו, לא?.

בכל זאת, מבחינתי זה נושא של ביצה ותרנגולת, מי הגיע קודם? בגלל שכל הדברים קרו, ברור שאנחנו ביחד. אבל אולי הדברים קרו, כי אנחנו היינו חייבים להיות ביחד. הגישה שלי, היא פשוט לשמוח בחלקי, להודות לאלוהים או ליקום רנדומלי, העיקר להודות,  ולהנות מכל רגע מהקשר המדהים הזה.

 

בדיוק לבעיות מסוג אלו, אני מאמץ לעצמי את גישת היש אלוהים/אין אלוהים של יוסאריסאן ממילכוד 22. " אני לא מאמין שאלוהים קיים, כי אי אפשר להוכיח שהוא קיים. מצד שני, אני לא מאמין שאלוהים לא קיים, כי אי אפשר להוכיח שהוא לא קיים".

 

 

 

נכתב על ידי , 2/12/2005 00:25  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



18,470
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעוז בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עוז בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ