לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האמת והשקר אוייבים זה לזה ומקיימים זה את זה. ויש להם בית, גם הוא מקיים אותם. לעיתים קר בו ולעיתים חם... לרוב נעים ולעיתים קודר - והכיף הוא המנוע הדוחף את הסבל.

כינוי: 

בן: 36

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

האמת המוחלטת


 

נכון יש את האנשים האלה שרק מהמבט שלהם אתה מבין עד כמה הם חכמים. אז הוא היה כזה, שיער ארוך לו וזקן. לבושו מרושל. דיברנו פעם, רק בקצרה, הוא ניגש להחמיא לי על הספר והתנצל על כך שלא קרא אותו. "אמנם לא קראתי, אבל אני ממש מאחל לך בהצלחה" אמר ואז ניסה לגרור אותי לדיון תיאולוגי שלא היה לי בו חפץ.

היום ראיתי אותו שוב. מוקדם בבוקר, עוד לא שתיתי את הקפה הראשון, והוא שם, משוטט לו בחנות הספרים שבה אני עובד ומרחוק אני רואה אותו פוזל לכיווני. הרגשתי שמשעמם לו ושבא לו לפטפט. בוקר עכשיו, אין לי כוח לתימהוניים, אמרתי בלבי ובכל זאת ניגשתי לברכו לשלום. לא שאלתי אם הוא צריך עזרה באיתור ספרים, לא התייחסתי אליו כאל לקוח, ידעתי מראש שהוא לא כזה. לחצתי לו יד בחמימות ואז הוא נעץ בי את מבטו החכם.

 

בתדר הרגיל והיומיומי של החיים, חכם-הולך-אצלי-עם-מכובד. איפה שהוא עמוק, אני יודע שמסתובבים בעולם חכמים שאיש לא שועה לחכמתם. כמה רע מרגיש אותו המתהלך, פקעת כישרון, ואיש אינו מבחין בו, פעם חשבתי. והוא, כך אמר גופו המשתוקק לשיח, איש לא משגיח בו.

 

וכיבדתי אותו. תחילה ניסה "להוכיח" לי עד כמה הוא חכם והתפתל ברעיונות שלא התאימו לאווירת הבוקר. ברגע מסוים הוא חדל, השתכנע שהבנתי במי המדובר, השתכנע שהכרתי בחכמתו.

יצאנו יחד לעשן ודיברנו על ה... מהבחינה האונטולוגית ומהבחינה האפיסטמולוגית "בשיעורי אפיסטמולוגיה הייתי במילואים" הוא לגלג בחן.

התווכחנו, אני בשלי והוא בשלו. אני בשלי "אין אמת מוחלטת" והוא בשלו, יש ויש ועלינו למוצאה. הוא משתית את עקרונותיו המסולאים בפז על איתני הגיון, משוכנע שאיש לא מבין את עמקות כוונותיו, ואכן עמוקים הם רעיונותיו.

רציתי לדבר איתו על אותו הרגע שבו הפסיק להתאמץ, על אותה תחושת בטן ששידרה לו את ה"דיי" הזה וגמרה לו להתנהג בטבעיות, אני הייתי אחראי לה, עקבתי אחריה והזנתי אותה באופן לא מודע, לומר לו: מדוע אנחנו לא יכולים לדבר כמו שהבטן שלך מדברת איליך?

לא אמרתי לו.

הרגשתי שמבחינתו, למעלה או בין שנינו, מרחפת אמת מאיימת, הוא מרגיש צורך לשמור איתה על קשר ובייחוד לצאת ידי חובתה, כל אמירה מסויגת בסייגים. "אם בכלל אפשר לומר דבר כזה" ו"כמובן שאפשר לומר גם אחרת" וכל מיני משפטים של אנשים מאוימים – האמת לא אכלה איש מעולם, רציתי לומר לו, מדוע אתה כה מפחד ממנה – גם אם היא קיימת, מי היא בכלל, שתלך לעזאזל! אתה תגיד מה שאתה מרגיש!

 

אבל לא אמרתי... רק הקשבתי לו ולגורל שזימן לנו את הפגישה. לו ולרוח שנשבה בנינו. לו ולי, שפתאום רציתי לומר לו, "אנחנו נהיה חברים לנצח ותמיד יהיה לך עם מי לדבר ולהתווכח" ולא אמרתי, הן אני מכיר את עצמי-היום מתרגש ורוצה לתת את הנשמה למען הזולת, ומחר רוצה לישון ובטוח שכולם משגעים אותו.

 

הוא מדבר על "הסבל המהותי שבקיום" ואני חושב, "אין לו עבודה, משעמם לו, מה הוא מאשים את הקיום" – מי בכלל אמר לי שאין לו עבודה? ייסרתי את עצמי, שאלתי אותו ואכן, אין לו עבודה, הוא מחפש.

למה אני לא מצליח "להקשיב לו"? למה אני בוחן את לבושו ושיערו כל הזמן?

ואז...

למה הגורל כל כך אכזר? למה הוא לא מוצא עבודה?!

 

ואיך זה יכול להיות שאדם שאין לו כסף ועבודה מתעסק עם "פילוסופיות" – למה???

ומי אני בכלל שאחליט במה הוא צריך להתעסק???

 

מצד אחד אני אומר לו שאין אמת ומצד שני אני מרגיש שהאמת היא שאדם חושב צריך לדאוג לרווחתו, קודם כל לרווחתו, למצוא עבודה ופרנסה, אני לא מרגיש שזה "ראוי" ונוח, אני מרגיש שזוהי "האמת המוחלטת"!

האמת המוחלטת?

נכתב על ידי , 9/1/2008 21:07  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



51,629
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשבתאי קור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שבתאי קור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ