לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האמת והשקר אוייבים זה לזה ומקיימים זה את זה. ויש להם בית, גם הוא מקיים אותם. לעיתים קר בו ולעיתים חם... לרוב נעים ולעיתים קודר - והכיף הוא המנוע הדוחף את הסבל.

כינוי: 

בן: 36

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2003

השטן בהתגלמותו - פרק א'


 

היה זה ביום שישי, עת הייתי בדרכי לבית הכנסת השכונתי , ממש ימים אחדים מיום שמלאו לי שלש עשרה שנים, עדיין לא הסתגלתי למראה כישיבתי שהעניקו לי החליפה והכובע בורסלינו רחב השוליים, ולמגבלות המנטליות שבאים בעקבותיהם, היו אלה הימים הנפלאים ביותר בחיי, צרות ומצוקות החיים היו רחוקים ממני כרחוק מזרח ממערב, ולי לא נותר להתעסק אלא בהבלים ילדותיים.

כשפגשתי את "שלוחו של השטן" כך כיניתי אותו, הוא היה שמן ורחב ממדים קולו היה עבה וסמכותי, מן רשעות כזו הייתה נסוכה על פניו, רשעות שקל להבחין בה אבל קשה לתאר אותה, עברתי על פניו ללא אומר, התעלמתי מהמבטים החודרניים שלו ומהשפתיים העבות שחוסר מנוחתם העיד שיש לו מה לומר, רק קריאתו שלא אשכח אותה עד יום מותי החזירה אותי לאחור "היי רבי צעיר" הוא קרא, "בוא רגע לאן ת´הולך לביכנסת? מה יש לך מבית כנסת, מה נראה לך שמישהו שומע אותך? עזוב שטויות, שנים אנשים מתפללים לאלוהים והוא לא שומע לאף אחד, רק אתה בראש שלו נראה לך, מה השתגעת?"

ואני, שלא ידעתי את נפשי מרוב בלבול שאלתי, מה יש לך ממני? מה איכפת לך?

זה לא שאיכפת לי, פשוט כואב לי שאתה סתם מבלה זמן בבלבולי סרק שלא יצא לך מהם כלום, יש לי אפי´ ציצית, הוא אמר תוך כדי שהוא מרים את חולצתו ומצביע על החוטים הלבנים, זה לא שאני כופר או משהו, יש לי אמונה, אבל אני יודע לשים את הגבול, אני לא מטומטם, לא לוקח את הדת קשה.

טוב, אמרתי, אני זה אני ואתה זה אתה, אני גדלתי וחונכתי על בירכי הדת, ואין לי שום כוונה לשנות ממנהגי, נפטרתי ממנו בברכת שבת שלום והמשכתי בדרכי.

איזה מוגבל האיש הזה, חשבתי, מה הוא חושב שאין דין ואין דיין? מה העולם הזה הפקר? מה הוא בדיוק חושב שכל חכמי ישראל היו מפגרים? אלו היו מחשבותיי, מחשבות של ילד, כילד לא הייתה לי בעיה להיות נחרץ ומוחלט בדעותיי, ברור, חשבתי, ברור שדבריו חסרי שחר ובסיס, מה זה לא לקחת את הדת קשה? מה זה דבר שנתון לשיקול דעת שלנו? וכי זו התנדבות?

ופתאום בלי להרגיש ובלי שאתכוון לכך בצבצה במוחי מחשבה סוררת, מחשבה שבכל כוחי ניסיתי להדחיק אותה למקום הכי אפל בתוכי- אולי באמת הכל בלוף, אולי כל האמונה שלי היא סתם כי כך חונכתי, אולי אין בכלל עולם הבא וגן עדן וגהינום? מה אני פראייר? על מה בדיוק מבוססת האמונה שלי, שאלתי את עצמי.

האמת היא שלא ממש התייחסתי ברצינות למחשבות האלה באיזה שהוא שלב אפי´ התרגלתי אליהם, ולזה שהם עוברים כשקמים בבוקר, קראתי לזה "משבר באמונה".

ורק, שבמשך הזמן החלו מחשבות מהסוג הזה להטריד אותי לעיתים תכופות יותר, הם היו יודעות להגיע בדיוק ברגעים קריטיים, באמצע התפילה, בשיא הדביקות, היו צצות להם מחשבות כפירה טורדניות.

וכך עברו חלפו להם הימים עד שהגיעו ימי המבחנים ל"ישיבות קטנות" חשוב היה לי להתקבל לישיבה מוצלחת, כך שאת מירב שעותיי השקעתי בשינון החומר למבחנים, הלחץ להספק השכיח ממני את כל הטירדות, והשאיר אותי פנוי להתמקד במטרה-הצלחה במבחנים.

את המבחנים עברתי בהצלחה, ולא נשאר לי אלא להכין צעדי למשא הארוך "לימודים בישיבה" ימים ולילות חלמתי על יום שלם של לימוד גמרא, בלי לימודי חול משעממים.

הלהט הלך והתעצם וליווה אותי כל תקופת ה"בין הזמנים". את העמוד הראשון של "גיטין" שהיינו אמורים ללמוד בישיבה, ידעתי בעל פה שבוע לפני תחילת הלימודים.

וכך, כשאני בשיאי הגעתי ליום הראשון בישיבה.

הלימודים בישיבה גם הם הצליחו להשכיח ממני את שבתוך תוכי תמיד פחדתי שיצוץ פתאום ויפריע אותי ממנוחתי "הרהורי כפירה".

ידעתי, שאני חי על זמן שאול, ידעתי שעוד יבואו שוב מחשבות הכפירה להעירני מתרדמתי, אך העדפתי להתעלם, לא היה לי הכוח להתמודד גם עם כמות החומר העצומה שלמדנו בישיבה וגם עם העניינים השוליים האלה שקשורים באמונה.

וכך בלילה שאחרי יום לימודים עמוס, שוב חזר
השטן בהתגלמותו להעיר את השד שבתוכי, והפעם היה זה שטן בדמות "אמנון יצחק".

כן כן, נשמע מוזר שמישהו שכל כוונתו להחדיר אמונה ישיג את ההפך הגמור וייטע הרהורי כפירה, ובעצם יכשיר את הקרקע ליציאה בשאלה שלי.

זה היה כשחזרנו בהסעה מהישיבה הביתה, הנהג, שהיה "מתחזק", בחר להקשיב להרצאה מאלפת של הרב, שם הוא מגולל בביטחון שאופיני לקלי דעת את שאלתו המפורסמת. "למה באת לעולם".

וזהו לשונו במדויק (אני עוד זוכר) "אם כדי לחיות אז למה אתה מת? ואם כדי למות אז למה אתה חי? תשובה חילונית". הצחוק המופרע שלו העביר אותי על דעתי, מה זו השטחיות הזו? מה הוא חושב שצחוק יכול לחפות על שטויות? האם הצחוק המתגלגל שלו הוא חלק מהטיעון? בכלל, למה אני צריך לדעת למה אני חי, לא הבנתי, נגיד שאני לא מספיק חכם ואין לי תשובה ללמה אני חי יש עם זה איזו שהיא בעיה? מזה שלי אין תשובה ניתן להוכיח שיש משמעות אבסולוטית לחיים?

וחוץ מזה מי אמר שבכלל צריכה להיות "תשובה חילונית" לשאלה מן הסוג הזה? אולי זה בדיוק ההבדל בין החילוני לדתי, שהחילוני אין לו באמת סיבה ללמה הוא חי. איך בכלל לקבל תשובה חילונית על שאלה דתית, שואל השאלה מניח שחייבת להיות תכלית, ואז שואל מהי.

בשביל מה יש ג´וקים וחרקים אתה יודע? לא. אז אני לא יודע למה באתי לעולם.

הן אמת אודה ולא אבוש, היה בהרצאות שלו משהו ממכר, נמכרתי לשטויות ולהבלים שהוא מצליח לדחוס כל כך הרבה מהם בהרצאה אחת.

הרגשתי "גדול" להשיג עליו, וללעוג לשטויות שלו. זה הפך אצלנו למודה בישיבה, הבחורים שיננו את השטויות שלו בעל פה, ובחדר האוכל היינו מצטחקקים ומשתעשעים בהם.

הישיבה הקטנה בה למדתי שכנה כבוד בלב ליבה של שכונת מאה שערים המעטירה, כשלמולה פעלה פנימייה לנוצרים.

כך קרה שכשיצאתי את הישיבה הבחנתי מבעד לחלונות הפנימה בעלם צעיר, נוצרי, שהוא שקוע בתפילתו, ואז הבזיקה במוחי המחשבה הסוררת, אילו הייתי אני כמוהו נולד להורים נוצריים האם לא גם אני הייתי מאמין באמונה שלמה בדת הנוצרית? האם לא הייתי מתעב כמוהו את הערכים המקודשים לנו היהודים? האם אני בן ומאמין בדת היהודית רק משום שנולדתי כזה?

את כל טענותיהם של חברי אודות גדולי ישראל שהעמידו את היהדות בפני מבחנים קשים ונוקבים בהרבה מאלה שלי והיהדות יכלה להם, דחיתי באומרי וכי להם לנוצרים לא עמדו חכמים משלהם שגם הם העמידו את אמונתם במבחן.

בד בבד עם הרהורי הכפירה התחזקתי בשמירת המצוות, למדתי מוסר והתפללתי בכוונה. הייתי משתדל בכל מאודי להאמין בכל זאת.

 
נכתב על ידי , 4/11/2003 23:55  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



51,549
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשבתאי קור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שבתאי קור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ