לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קליפת אגוז



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2005

והערב יהיה


אני לא מאמינה איך היא הייתה יכולה לעשות לי את זה. להבריז שנייה לפני הזמן. כבר כמה ימים שאנחנו מתכננות את הערב הזה ביחד, מה יהיה, ואיך, ומי, ומה. בדיוק את הפרטים, את המקום, את השעות, את הדיאלוגים שיהיו.

היא אפילו סיפרה לי איך חלמה שקרה לי משהו רע, ואיך היא הייתה צריכה לפנות אותי.

וחייכתי כשהיא אמרה את זה. חשבתי שהיא תדאג לי. שהיא תהיה שם. שהיא אוהבת אותי.

שנצחק אח"כ ביחד. חוויה משותפת. משהו מיוחד.

גם שניהם יהיו שם, גם הוא, אבל היא זה אחרת. כשהיא איתך את יכולה לצחוק יותר. את יכולה לשתף פעולה.

את שונאת להיות בשלושה אנשים, כי אז את לא יכולה להפסיק לפחד שברגע אחד שניהם יהיו נגדך.

בשלושה אנשים תמיד מישהו מרגיש טיפה דחוק, טיפה בצד. ובדרך כלל, אני מצליחה להיות המישהו הזה.

תמיד, תמיד אני מצליחה לשכנע את עצמי שאני לא שייכת, להרגיש דחוקה, ובעיקר כשיש שניים, שהקשר ביניהם יותר קליל מהקשר שלי עם כל אחד מהם, יותר 'כייפי', יותר מלווה בבדיחות אישיות, ובזיכרונות. ואני לא רוצה להרגיש לבד.

 

שני אנשים שאני אוהבת בכל הלב אמורים לבוא, אחד מהם הוא 'הבעל'.

העניין הוא שיש לי כבר חרדת נטישה מהניסיון איתם.

וממקרים עם אנשים אחרים, שלא התחשק להם פתאום, והם החליטו ללכת הביתה, שפתאום נהיו חולים, שלא מרשים להם עד מאוחר, שזה רחוק, שהם עייפים, שהם פתאום פוגשים חברים אחרים טובים שלהם באיזה מקום ונעלמים איתם, שאין להם כוח, שהם לא רוצים לישון בחוץ, שהם פתאום צריכים לדבר בצד, ש.... כל הסיבות שכבר שמעתי בעולם.

 

ואני פוחדת שזה מה שיהיה הערב.

 

ואיך היא עושה לי את זה דווקא ביום כיפור, דווקא ביום שבו סולחים זה לזה, שמכפרים על החטאים, שלמרות ששתינו לא צמות, כן יש איזו סימליות בחג הזה. העניין של הסליחות. ודווקא הערב, היא חייבת ללכת איתן, הבנות האלה, שהן יותר מגניבותמצחיקותיפותמשעשעותמעניינותכייפיות ממני, שזה די ברור מה עדיף.

ואני מאמינה לה שהיא חולה, שכואב לה הגרון, שהאופניים התקלקלו לה, שלא מרשים לה. אבל הכל היה ניתן לפתירה.

היא בכל מקרה תסתובב, כך שהמחלה לא מקשה יותר מדי, את המקום של המפגש היה אפשר לשנות למשהו שיתאים לה, אפשר היה שכולם ילכו ברגל, למקום שכן ירשו לה, אבל זה כבר לא באמת משנה.

 

שנה שעברה, הייתי מאושרת ביום הזה. אני זוכרת בדיוק איך היה היום כיפור ההוא. ונכון שיום כיפור זה לא יום של אושר, אבל אז, באמת שהייתי שמחה. אז אולי מישהו מנסה להראות לי שיום כיפור זה לא רעיון לשמוח.

 

לפחות יש סכנה אחת בלבד, שתמיד מפחידה אותי, שממנה אני מבוטחת. לפחות הפעם הזו

 

 

18:26

והעצב בתוכך,

מכאיב לך בנגיעות רכות,

נשיקה ששורטת,

וחיוך שבוכה לך.

הבית שקט,

הצום כבר החל,

כבר אין מכוניות,

וגם לא ציפורים.

הרוח שורקת

ובחוץ מרחוק

את שומעת לפתע

קולות דיבורים.

נכתב על ידי Scarlet. , 12/10/2005 16:36  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ערב


הייתי אצלו אתמול, אחרי שבערך עשרה ימים הרגשתי מרוחקת. 
מתוכם גם ארבעה ימים הייתי בחופשה, וחזרתי עם מתנה קטנה בשבילו. 
פחדתי אתמול. שנריב. שהוא לא יאהב את המתנה. שהוא לא יאהב... אותי.
ונכנסתי לשם, מבולבלת קצת. לא יודעת מה לחשוב.


שוכבים על המיטה שלו, מכורבלים זה בזו, מוזיקה ברזילאית ברקע, והעיניים עצומות. נדמה שהכל מושלם כמו קודם.
הוא אהב את המתנה שלך, או אמר שאהב. טוב לכולם.
לרגע נפחדת, והמילים רעדו, ובכל זאת רצית לשאול אותו על הריחוק שהיה לכם-

"מרוב עיסוקים חשבתי ששכחת שאתה אוהב אותי" 

והוא ענה לך-

"אי אפשר".


היה רגע אחד שהיה לך יותר מדי, וידעת שאם לא תגידי לו, לא תסלחי לעצמך. לא כי זה נורא (אולי גם..?), אלא כי תדעי שלא היה לך הכוח לדבר. ואת תמיד מתפלאה איך אחרות מסוגלות לשתוק. ואז אמרת לו שזה יותר מדי. 
והוקל לך כל כך כשהוא אמר לך "זה בסדר" וחיבק אותך.
כל כך אהבת אותו באותו הרגע, מהדברים שלא תשכחי לעולם.


וכשיצאת משם, יצאת קצת גאה בעצמך. גאה שיש לך פה, ושאת יודעת להשתמש בו. ולא רק לנשיקות



נכתב על ידי Scarlet. , 8/10/2005 20:22  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Scarlet.

מין: נקבה




556
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לScarlet. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Scarlet. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ