לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים


It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller
כינוי:  ashmash

בן: 37

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: אי האיזמרגד. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אנטישמיות גואה באירלנד!


 

 החלטתי להוסיף לבלוג על אירלנד מימד אקטואלי ולכן הכנסתי לשולי הבלוג עדכוני חדשות על אירלנד. טכנית, מדובר בעניין פשוט למדי: מוסיפים את התוסף של גוגל ניוז ובמילת החיפוש כותבים אירלנד ו-voilà, עדכוני חדשות שוטפים על אירלנד מופיעים בבלוג.

 

טוב, לא ממש שוטפים. בחנתי את החדשות שהופיעו שם. הידיעה הראשונה, כלומר החדשה ביותר, הופיעה לפני שישה ימים ב-NRG, הגרסה האינטרנטית של מעריב (או מה שנשאר ממנו). קראתי את הכתבה עם הכותרת המבטיחה "כך הפכה אירלנד לאחת המדינות העוינות את ישראל" מאת שרה ליבוביץ'-דר.

 

התמונה של אירלנד המצטיירת מהכתבה כה מעוותת שקשה להחליט היכן להתחיל את התגובה. נראה לי שאדבוק בסדר ההופעה בכתבה ולא אנסה לערוך סיכום תמתי, שכן בטקסט תמה אחת - הצגת אירלנד כמקום אפל.

 

הראיון בפתיחת הכתבה עם פאט ברין (Pat Breen), ציר ב-Dail (הפרלמנט האירי) מ-Fine Gael, מפלגת השלטון שהיא מפלגת ימין-מרכז מתון (כרגע בקואליציה עם הלייבור, מפלגת העבודה האירית) בו הכתבת מצוטטת כמי ששאלה את הפרלמטר האירי "אולי אתם אנטישמים, ולכן תמתחו ביקורת על כל מה שישראל תעשה?". הוא כמובן דוחה את זה על הסף (ועם יד על הלב, הוא בטח תהה מאיזה כוכב היא הגיעה).

 

החלק השני, תחת הכותרת המבטיחה "תיעוב אינהרנטי" מספר כיצד הפכה אירלנד למקום מפחיד הנוטף שנאה כלפי ישראל ויהודים, שני מונחים שכידוע קיימת ביניהם הלימה מלאה.

 

חמישית מהאירים לא היו רוצים שישראלים יהיו אזרחי אירלנד (מה שאומר ש-80% מתושבי אירלנד מברכים התאזרחות של ישראלים, אבל לכך הכתבה לא מכווינה), 11% לא רוצים אף יהודי כאזרח (ושוב, 89% מקבלים בברכה יהודים כאזרחים שווים במדינתם), וכ-46% מבני ה-18 עד 25 לא היו רוצים יהודים במשפחתם (זה המקום לציין שעל פי הכתבה הסקר נערך על ידי כומר קתולי. כלומר קיים הקשר דתי וסביר להניח שמבין ה-46% אחוזים הללו, הרוב המכריע לא היה מתנגד ליהודי שהתנער מיהדותו במשפחה שלהם. זאת ועוד, ליותר ממחצית הנשאלים אין התנגדות ליהודי במשפחתם, אחוז גבוה בהרבה מהנתון המקביל על משפחות יהודיות טהורות בישראל שיקבלו בשמחה מי שאינם יהודים למשפחתם. תשאלו את הרב ב"כיפה" או ב"מקו" או שתריצו בעצמכם חיפוש על "להתחתן עם גוי" ותראו מה הלך הרוח של דוברי העברית).

 

בהמשך הכתבה מראיינת ליבוביץ'-דר את מוריס כהן, ראש הקהילה היהודית באירלנד. "בוודאי לא קל לחיות כיהודי באירלנד בימים אלה?" היא שואלת ומציגה את הכיוון אליו מנשבת הכתבתה. גם מוריס לא ממש מבין מה היא רוצה מחייו. הוא לא מאושר מביקורת שנשמעת כלפי ישראל ועל פי רוב מגיעה מהשוליים, אך מדגיש שאנטישמיות לא קיימת באירלנד.

 

הכתבה ממשיכה עם עוד מספר דוגמאות של מקרים המעידים על מורת רוח שמספר קבוצות ואינדיבידואלים מביעים על מדיניות ישראל בשטחים שכבשה לפני 45 שנה והפיכתם לקול היחיד הנשמע מאירלנד. לא אכנס כאן לכל הדוגמאות, משום שנדמה לי שהתמונה העולה מהכתבה ברורה. אירלנד היא מדינה שהפכה לעוד מעוז אנטי-ישראלי ואנטישמי, כך סתם, אולי בשל התמימות של האירים הפתיים המזהים את מאבקם הנושן בבריטים עם המאבק הפלסטיני בישראל, אולי בשל האנטישמיות הקתולית הזורמת בדמם וכנראה בשל השילוב של השניים. הרי מה למדיניות ישראל עם הפגנות כנגד מדיניות ישראל? אה?

 

אני מניח שמה שאני חושב על הכתבה ומה שהיא מציגה וכן העיתון בו פורסמה ומי שהנפיקה תחת ידייה כתבה כזו ברור מהאופן בו סיכמתי את הטקסט וסתרתי את הטענות שבו. אבל בכל זאת, אולי שווה לרשום פה כמה מילים על אירלנד. בכל זאת, אני גר פה מעל ארבע שנים והתפלאתי לקרוא על המדינה שתוארה בכתבה, שכן עושה רושם שזו לא אותה אירלנד בה אני חי.

 

אירים הם אנשים חביבים, חביבים מאוד. החביבות הזו מדבקת, אם להודות על האמת, אם כי אני עדיין מנסה להישאר נאמן למקור הזועף שבי.

בכל חברה קיימת גזענות, על פי רוב היא בשוליים ונשמעת מפי אלו שהגורל התאכזר אליהם. על פי התרשמותי הסובייקטיבית, השוליים הללו רחבים בישראל וקיימת זליגה ליתר שכבות האוכלוסיה, בעוד באירלנד מדובר בשכבה דקיקה למדי של שונאי זרים (בריטים לחוד, אם כי גם זה יותר סוג של קוריוז, משהו שאומרים לפני שעוברים לאנגליה. ילידי בריטיניה הם המיעוט הגדול ביותר באירלנד וההיסטוריה המשותפת כמו גם קשרי הדם פשוט הופכים את ההבדלה בין אירים לבריטים לעניין מלאכותי למדי).

 

אף אחד מחברי האיריים לא גרם לי לחוש ששוררת באירלנד אנטישמיות או שלא מקבלים אותי משום שאני זר או במקור מישראל. נהפוכו, ברוב המקרים הם התפלאו שאני לא מחזיק בדרכון אירי ותמיד קיבלו אותי כשווה בין שווים. כמובן, כאשר ישראל שדדה דרכונים איריים מבעליהם החוקיים כד לחסל את מחמוד אל-מבחוח, עמית לעבודה דרש את הפספורט שלו בחזרה ונשמעו עוד כמה בדיחות כאלה, שבאו בעיקר כי העניין התפרסם בתקשורת וחשבו שאמצא את זה משעשע.

 

באופן טבעי, לא כל אירי שפגשתי הפך לחברי הטוב עלי אדמות. חלק מהאנשים שהכרתי נותרו אנשים של היי וביי. אלו תחומי עניין שונים וכימיה בין בני אדם שעובדת בדרכים מסתוריות שהביאו לכך שהקשר ביני לבין אירים רבים לא הבשיל לכדי חברות, לא המקור האתני, דתי או לאומי שלי. התלונה המרכזית ששמעתי מאירים, כמו גם מזרים הגרים פה, ומידי פעם שוחחו עם לקוחות מישראל היא שהם מוצאים לקוחות ישראלים כלקוחות המעצבנים ביותר (בשורה אחת עם לקוחות מעוד מספר מדינות, אך לא ניכס לזה כאן). היכרותם עם ישראלים מסתכמת בהיכרות עם אנשים שלא מברכים לשלום, מתקשים להסביר את עצמם, לא מוקירים תודה, באים בדרישות חצופות ומנסים לרמות את נותן השירות. נשמע מוכר? וכשמדברים עברית במילים אנגליות זה נשמע רע אף יותר.

 

שמעתי כמובן דעות אחרות על אירים מפי ישראלים. הנה למשל בקטע הזה. אני לא מכיר את הכותב באופן אישי (אם כי חברתו למדה איתי בתיכון), אך אני כן מכיר את החברה הבינלאומית בה הוא עובד. וזה מה שהוא כותב:

"אל תצפה לעשות חברים מקומיים כ"כ מהר, רוב החברים הם ישראלים או זרים אחרים. האירים לא בדיוק ממהרים להתחבר עם זרים, בעיקר אם הזרים האלה מגיעים מישראל".

כמדומני זה נובע יותר מחוסר הרצון של הכותב להתנתק מנטאלית מישראל או ליתר דיוק להיפתח למנטאליות האירית ואולי אף יותר בשל העובדה שבמקום העבודה שלו אירים הם מיעוט קטן ביחס לשאר העובדים. אם אתה עובד עם זרים, מתחבר רק עם זרים ובאופן כללי מחשבותייך במקום אחר, אל תתפלא שהמקומיים לא נופלים שדודים לרגלייך. לאירים שאני פגשתי היו חברים משלל מקומות, כן, אפילו מישראל.

 

כמובן, אין מדובר רק במישור הבין-אישי. גם ברמה הלאומיות או המדינתית, מצחיק לשמוע ביקורת על אנטי ישראליות באירלנד, שלא לומר אנטישמיות. למשל הנשיא מייקל די היגינס, בחור חביב שבכתבה ב-NRG מתואר כעוכר ישראל. הוא דווקא ביקר לא מזמן בבית הכנסת המקומי בדרום דבלין, אבל אם הכתבת מתארת את מי שעומד בראש הפירמידה כאיש רע, למה לקלקל לה? באופן עקרוני המדיניות של אירלנד, מדינה ניטראלית היא לא אנטי ישראלית, אלא פרו-הומאנית. אמת, בכירים באירלנד התנגדו למצור הישראלי על עזה. אך לאורך הדרך, ברור שהבעיה היא המדיניות הישראלית הספציפית - פגיעה באוכלוסיה - לא אנטי-ישראליות ובטח לא אנטישמיות. צריך להיות עיוור או קורא מעריב כדי לא לראות את זה.

 

אך כמובן, ניתוח המדיניות האירית בשנים האחרונות יגזול ממני זמן יקר שלמרבה הצער אין לי. הרי רק רציתי לכתוב על שיקולי העריכה באי האיזמרגד.

 

כתבה נוספת שעלתה בגוגל ניוז, השנייה בסדר כרונולוגי, היא מ-Ynet, מהדורת האינטרנט של ידיעות אחרונות. כותרתה: "אירלנד: ביקשה לעבור הפלה, נדחתה ומתה". בניגוד להזיות בכתבה במעריב, הסיפור העצוב בכתבה הזו נכון. אך גם הכתבה הזו, כפי שאתם מנחשים מהכותרת, היא בהקשר שלילי למדי.

 

מדובר בסיפר טראגי שהתרחש במערב אירלנד לא מזמן. צעירה הרה בת 31 מצאה את מותה לאחר סיבוכים בהריון כאשר הרופאים סירבו לבצע בה הפלה, שכן לעובר עוד היה דופק.

 

אין מדובר כאן בעבודה עיתונאית משובחת, אלא בתרגום של סיפור שהתפרסם בהרחבה בעיתונות הבינלאומית. ב-Ynet מספרים שתרגמו את הסיפור שהופיע באייריש טיימס, אם כי צילום המסך שהביאו מראה ששאבו את הסיפור מהביביסי. אחרי הכל הרבה יותר קל להסתמך על תקשורת זרה הגלויה לכל מאשר לשלוח כתב למקומות אקזוטיים כמו אירלנד. יקר שם.

 

תפקידו של הופעת הסיפור בעיתון הישראלי, מעבר הסיפור האנושי העצוב שאמור לרגש את הקורא והקוריוז המקברי (הנפטרת הייתה הודית והינדית בדתה ומצאה את מותה באירלנד בשל חקיקה נגד הפלות המושפעת מהדת הקתולית) היא ללמד את הקוראים שאמנם לא הכל בישראל שפיר (no pun intended), אך גם באירופה הנאורה דת חשוכה שולטת ואף הורגת קורבנות תמימים.

 

אין בעיה גדולה בהבאת הסיפור ואף לא במסגור שהוצג. הבעיה היא שזה פחות או יותר המידע היחיד שהקוראים יקבלו על אירלנד (ואולי על מותו של הנמר הקלטי ויתר הצרות הכלכליות שפקדו את אירלנד) והסיכוי שהקורא יקבל מידע על האופן בו יתפתח הסיפור הוא אפסי. הדיון הציבורי שמתקיים באירלנד בנוגע להפלות יישאר נסתר מהקוראים של Ynet. מה הסיכוי שהקורא יגיע לאתר של האייריש טיימס ויחפש עוד מידע בנושא?

 

אני לא יודע אם הפלות באירלנד תהפוכנה חוקיות בשל מותה המצער של סאביטה או רק ישונו מספר נוהלים על מנת למנוע הישנות מקרים שכאלו בהם אישה הרה הנמצאת בסיכון נפטרת כתוצאה מפרשנות מחמירה של החוק (המצב החוקי באירלנד הוא שהפלה מותרת רק כאשר קיימת סכנה לחיי [בניגוד לבריאות] האישה והפלה היא הפסקת הריון כאשר לעובר יש דופק). בימים אלו מתנהלת חקירה של המקרה ויתכן שדברים ישתנו (או שלא. גם זה קורה. אירלנד היא לא מדינה מושלמת).

 

אך בניגוד לישראל, אירלנד צועדת קדימה ביחסי דת ומדינה. 90% מבתי הספר עדיין מנוהלים על ידי הכנסייה, אך גוברים הקולות להיפרד מהכנסייה לשלום, לפחות מאותו ממסד רקוב ששתק לנוכח ניצול מיני של ילדים ואף השתיק את הנושא. נישואים חד מיניים עוברים לגליזציה בימים אלו ורבות הן הרשויות המקומיות שכבר מאשרות אותם (וכן, שני בני הזוג, בנות הזוג או בן ובת הזוג יכולים להיות בני דתות שונות, אבל ספק אם ישראל תקדם רעיון פרוגרסיבי שכזה). בכלל, הקבוצה הדתית השנייה בגודלה באירלנד, אחרי כ-84% מהאנשים המזדהים כקתולים באירלנד הם... חסרי הדת. סביר להניח שהמספרים היו גדולים יותר לטובת חסרי הדת אם קתולי לא היה מילה נרדפת ל"לא אנגליקני" או "לא בריטי".

 

לשון אחר, אמנם בעיתון הישראלי רוצים להביא את הקוראים לכדי קתרזיס, תחושת מירוק על כך שהדת הנוראה הורגת שם, באירלנד ולא כאן, בישראל השלווה. אך הקורבן בטרגדיה הזו הוא קהל הקוראים הישראלי, זה שסובל יותר מחדירת דת פולשנית לחייו.

 

כפי שהבנתם כבר, חדשות החוץ בעיתונות הישראלית, יותר משהן באות ללמד את הקורא על העולם, הן באות ללמד אותו כמה טוב לו בבית. וכך, קורה בעוד ידיעה ב-NRG מסופר על פיגוע בצפון אירלנד, כי הרי בישראל הכל דבש ואין עוקץ. וכשהחדשות לא עוסקות באנטישמיות נוראה או זוועות, מדובר בחדשות ספורט.

 

מי שירצה ללמוד על אירלנד מעיתונים בישראל יקבל תמונה מעוותת המתבססת על סלקציה של חדשות רעות בלבד במקרה הטוב וניתוח מגמתי ושקרי במקרה האחר. כמובן, אין מדובר בתופעה ייחודית לאירלנד. רוב החדשות שתקראו מכל מקום הן רעות. את מי מעניינות ידיעות על רבבות תינוקות שנולדים בריאים? את מי מעניין שלרוב האנשים בעולם לא ממש איכפת מישראל?

 

אלו הם פני הדברים כאמור. מי שמודע לכך יופי. מי שלא, מוזמן לפקוח את עיניו או לחילופין להמשיך לחיות בפרנויה. אני את החדשות על אירלנד הסרתי מהבלוג, שכן מטרת הבלוג היא לספר על דברים שקורים באירלנד ומה אפשר לעשות כאן (בדגש על טיולים). אין טעם לזרוע פאניקה לא מבוססת ולהפנות לצהובונים. להם ממילא יש יותר קוראים. הניסוי היה מעניין.

נכתב על ידי ashmash , 27/11/2012 20:43   בקטגוריות אי האיזמרגד, תקשורת, ביקורת, אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העורב - ידידו הטוב של האדם


 

הטמפרטורה היום טיפסה מעל 20 מעלות, בסביבות ה-21 ואולי אף ה-22 מעלות. אפילו השמש הציצה מבעד העננים האפורים שכיסו לסירוגין את הרקיע.

לפיכך, יצאנו לטיול רכיבה בפארק פיניקס. בטקה נכנסה לקנות בקבוק מיץ תפוזים צונן המתאים ליום שרבי - בקנה מידה דבלינאי - מסוג זה ואני המתנתי עם האופניים בצל העצים על כר הדשא.

 

לפתע שמעתי קול גבוה ורך אומר Hello. בפעם השנייה ששמעתי את ברכת השלום הרמתי את הראש, אולי בכל זאת מישהו מעוניין ליצור איתי קשר, וראיתי פעוטה בלונדינית קוראת לעורב, מנסה למשוך את תשומת לבו ואולי לרכוש חבר חדש בעל כנף.

העורב לא התייחס לילדה. היא המשיכה להגיד Hello עוד מספר פעמים, בעוד העורב מתרחק ולבסוף עף מהמקום.

 

חשבתי לעצמי שזה נורא מתוק לראות ילדים צעירים מדברים אל בעלי חיים. בתמימותם הם סבורים שהחיות מבינות אותם. הרי אם הולכים על ארבע ומעופפים שונים מדברים בטלוויזיה, מדוע שלא יעשו זאת בטיול המשפחתי בפארק?

לילדים דמיון מפותח וחוסר יכולת להבדיל בין האפשר לבלתי אפשרי.

 

לאחר מספר שניות הבנתי כי המנהג הזה, שיג ושיח עם בעלי חיים, לא נעצר בילדות. כמה פעמים ראיתי אנשים מדברים אל החתול שלהם כאילו לחתול באמת איכפת מה אומרים לו. כמה פעמים ראיתי אנשים מדברים אל הכלב כאילו היה ילד?

אני זוכר יום אחד בו הלכתי ליד הסיטי בייסין שברחוב בלסינגטון ואישה זקנה צעקה אל הכלב שלה, כפי הנראה הכלבה שלה: Lily, poď sem או בתרגום חופשי מסלובקית: "לילי, בואי הנה". הצ'יוואווה הקטנה רצה לעברה מיד.

 

כן, הכלב אמנם חי בדבלין, כנראה כבר מספר שנים, אבל הוא עדיין מבין רק סלובקית. בכל זאת, קשה ללמד כלב זקן טריקים ישנים או שפה חדשה.

 

 

 


ילדה מדברת עם עורב - פיניקס פארק
ילדה מדברת עם עורב - פיניקס פארק - היום

נכתב על ידי ashmash , 22/7/2012 19:11   בקטגוריות אי האיזמרגד, הרהורים, מחיי היומיום  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פלישת חוטפי הגופות


 

את הקטע הבא כתבתי לראשונה בבלוג שלי על אירלנד - אי האיזמרגד. זו באמת הזדמנות לספר על הבלוג החדש יחסית ולהפנות את הקוראים שמעוניינים לקרוא מידע רלוונטי על אירלנד שם. הואיל והקטע הזה עוסק גם בדיון שאינו גיאוגרפי בלבד, חשבתי שיהיה זה מן הראוי לפרסם אותו גם כאן.

 



החל מה-2 בפברואר (2012) ועד להודעה חדשה (בעוד מספר חודשים כנראה) רצה בתיאטרון השגריר (Ambassador Theatere) שבכיכר פארנל, בקצה רחוב אוקונל תערוכה על גוף האדם.
באחד הפרסומים לתערוכה נרשם שמדובר בפרימיירה עולמית. אני מעט סקפטי לגבי זה, הואיל ותערוכות מסוג זה רצות במקומות שונים בעולם. גם דבלין כבר זכתה לארח את התערוכה לפני כשנתיים-שלוש ולראייה, ראיתי את התערוכה לפני שנתיים וחצי, ב-27 ביוני 2009 (הנה הציוץ שלי מהיום ההוא. מי אמר שטוויטר לא מועיל?).

אז מה אפשר למצוא בתערוכה? ובכן, בציוץ שלי כתבתי בקצרה (בכל זאת 140 תווים) את המשפט הבא:

've just seen Bodies the exhibition http://www.bodiesdublin.com Human body is fascinating, but the Chinese executed exhibits are disturbing

בתרגום חופשי:

בדיוק ראיתי את תערוכת הגופים. גוף האדם מרתק, אבל מוצגים שהם מוצאים להורג סינים מטרידים.


זו בדיוק הבעיה בתערוכה. אני מניח שהרפואה ודאי לא הייתה מתקדמת ללא אנשים אמיצים שביתרו גופות (ראו לדוגמא את הציור הנהדר "שיעור האנטומיה של דר' טולפ" שצייר האומן ההולנדי רמברנט במאה ה-17 או כמה מעבודותיו של ליאונרדו דה וינצ'י). תערוכות מסוג זה עשויות לעורר וכפי הנראה מעוררות את יצר הסקרנות בקרב רופאים ומדענים לעתיד או למצער מספקות את יצר המציצנות של כאלו שלכל היותר יהיו קצבים.
אך יחד עם זאת, המוצגים הם בני אדם אמיתיים, רובם ככולם מצאו את מותם במתקני כליאה סינים או כפי שנכתב בפרסום לתערוכה, "הדוגמאות נתרמו לאוניברסיטה בדליאן, סין".
לשון אחר, אנשים משלמים ממיטב כספם (20 אירו למבוגר, 16 אירו עם הנחה, 12 אירו לילד או כל המשפחה ב-56 אירו) כדי לצפות באנשים שפעם היו חיים והתהלכו בינינו ולאחר מותם מוצגים משומרים וחתוכים באופן זה או אחר.

חלקם פרוסים דק כפסטרמה והפרוסות שלהם מוצגות האחת ליד השנייה, על מנת להציג את השכבות השונות בגוף האדם. מאחרים נלקחו כל האיברים זולת מערכת הדם וכל שניתן לראות הוא רשת סבוכה של עורקים, ורידים ונימים. הם לא בהכרח מזכירים צלם אנוש בכל המקרים, אבל הידיעה הזו יושבת בראש במשך כל התערוכה, בעודך מביט מקרוב בעצמות, כליות, ריאות (של מעשנים מול לא מעשנים, חולי סרטן מול אנשים בעלי מערכת נשימה בריאה וכו').

אמנם חלפו יותר משנתיים מאז צפיתי בתערוכה, אבל אני עדיין זוכר את אותן בובות-אדם ניצבות בחלל התיאטרון הישן אוחזות רקטות טניס, משחקות האחת עם השנייה במשחקי כדור או מבצעות פעלולים אקרובטיים רק כדי להרשים ולבדר את המבקרים בתערוכה. יש מי שיימצא זאת משעשע. אני מצאתי זאת מזעזע, מחריד ופוגע, גם אם האנשים האלה תרמו את גופם, מרצון (או שמחוסר רצון או חוסר ברירה). זה לא בדיוק מדע, אלא סוג שעשוע חולני שאולי מתאים לעידן בו קרבות גלדיוטרים היו עניין שכיח.

על אף זאת, היה מדובר בתערוכה מרתקת. כפי שכתבתי לעיל, ניתן ללמוד על מערכות בגוף שכלל לא הייתי מודע לקיומן או לאופן בו הן נראות לפני התערוכה. חלק אחר בתערוכה הראה עוברים שהופלו בשלבים שונים של ההריון וניתן לראות כיצד בשלבים די מוקדמים של ההריון העובר הוא לא פחות מאשר תינוק ננסי. הראש אנושי, הידיים, האצבעות וכל יתר האיברים שם ורק מחכים כדי לגדול. כשמתבוננים בתינוקות הזעירים שוחים קפואים בפורמלין לא ניתן שלא להזדעק נגד הפלות ולחשוב שמדובר ברצח של חסרי ישע ולא נאמר בהסרת מצבור תאים חסר זכויות (וזה דיון אירי ארוך. הפלות אינן חוקיות ברפובליקה האירית. אבל זה אולי לפעם אחרת).

ובכן, הרשמים שלי מהתערוכה מופיעים למעלה. אמביוולנטי בלשון המעטה.
אם אתם בדבלין בתקופה הקרובה, בהחלט אפשר לשקול לבקר בתערוכה. המחיר די יקר, במיוחד כאשר רוב המוזיאונים בעיר הם בחינם. אבל בהחלט מדובר במשהו שלא רואים כל יום, אפילו אם אתם עוסקים ברפואה פתולוגית!

עוד על התערוכה באייריש טיימס.
אלעד



שיעור האנטומיה של דוקטור טולפ - רמברנט

נכתב על ידי ashmash , 3/2/2012 17:57   בקטגוריות אי האיזמרגד, הרהורים, מחיי היומיום  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ashmash ב-16/2/2012 11:58
 



יחי ההבדל הקטן


 

כחלק מאירועי ליל התרבות (Culture Night) בדבלין, ביקרנו אתמול בליינסטר האוס (Leinster House), מושב הפרלמנט האירי (Oireachtas Éireann, אל תבקשו ממני לתעתק את זה לעברית בבקשה).

בכניסה, השומר ביקש להסתכל על התיק שלי. לא כדי לבדוק חלילה, לא  על מנת לפשפש בבפנוכו. רק כדי להעיף מבט.

הוא מיד התנצל, לא בדיוק ברור על מה, כנראה משום שגרע כשנייה או שתיים מחיי.

 

אמרתי לו שאני מגיע ממקום אשר בו בכניסה לכל קניון מחטטים בכליך.

הוא שאל אותי מהיכן אני. השבתי שמישראל.

בטרם הספקתי לקונן על החדירה הגועלית לפרטיות שמרשים לעצמם, בשם הביטחון כמובן, אנשי אבטחה בישראל, הוא הביע סימפטיה ודאגה כנה למצב האבסורדי שנכפה על האנשים החיים בישראל (לא במילים הללו, הוא היה חיובי ולא ביקורתי בעליל).

 

מיהרנו לסיור בבניין, בשני הבתים (הבית התחתון הוא Dáil Éireann והסנאט הוא Seanad Éireann) ולכן לא נתתי דעתי בנוגע לטירוף המזרח תיכוני. ובכלל, סביר שדעתי לא הייתה מעניינת אותו, אם כי לעולם לא ניתן לדעת.

 

אחרי למעלה מארבע שנים מחוץ לארץ המובטחת, או כפי שבני ציפר מכנה אותה, הארץ המאובטחת, כמעט ושכחתי - סליחה, הדחקתי - לגמרי את סידורי האבטחה הכאילו-קפדנים ולמעשה מוגזמים ועל פי רוב בלתי יעילים. ישראל היא מקום בו כל מרכז מסחרי מתפורר בעיירה שכוחת אל זוכה לאבטחה מאסיבית יותר מאשר לה זוכים בתי נבחרים ובתי נשיאים במדינות נורמאלית.

 

אז נכון, אנשים מחפשים ריגושים וסיפוקים, לשון אחר סיבה לחיות. אבל אם כל מה שיש בחיים הוא חרדה הגובלת בפרנויה מפני פיגועים או מפגעים, מדוע בעצם לחיות?

המשך התגוששות מיותרת נעימה ליושבים בציון...

 

 

 


ליינסטר האוס - 23 ביולי 2011

 

 


Seanad Éireann - אתמול

 

 



Dáil Éireann - אתמול

נכתב על ידי ashmash , 24/9/2011 10:00   בקטגוריות אי האיזמרגד  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n00ba ב-24/9/2011 14:40
 



Forecast VS Reality


 

26 May 2011, Metro-Herald's front page headline screams:

 

Ireland set for sizzling summer


Metro headline 26.5.2011

 

 

The article itself reads that Ireland could be facing the hottest summer on record with temperatures soaring above 30°C...

 


Metro 26.5.2011

 

You can read all the issue online here (if you desired to waste your time). You may need to provide your email address.


When I read it that day, I told everyone who was willing to listen (principally it means to no one), that they don't mind to print such a non-news melodramatic rubbish, just because they know that no one will bother to remember what they wrote. After all, Metro is mainly used to wrap fresh fish the next day rather than being a news source.


Well, since I don't really bother to grab it when I see it (free doesn't mean costless. Why should I contribute to environmental pollution and support this debauchery and moral corruption?), I kept this little piece of information somewhere in my mind.


I don't know what about you, my Irish compatriots, I'm still waiting for the Irish summer to come...

So far the temperature in Dublin has exceeded 20 degrees only in 11 days (three in June, six in July and two in August) and hasn't climbed above 25 degrees.

I don't complain. In fact, the contrary. Ireland is a paradise for outdoor activities. It's not too cold, not too warm and the rain is always light, never torrential downpours.  It's just not a country for short sleeves and trousers. No big deal.

 

Anyhow, a fast forward to yesterday, I checked the website of Met Éireann - The Irish Meteorological Service and reviewed their weather of summer summary briefly.

 

Curious and curiouser. "Cooler than average everywhere" says the none-attractive headline.

"The majority of mean air temperatures for the season were between 0.5°C and 1.0°C below normal with almost all stations recording below average air temperatures for all three months in the summer season".

 

Furthermore, "Shannon Airport [was] reporting the coolest summer since 1962 (49 years) and Valentia Observatory since 1972 (39 years). Dublin stations of Phoenix Park and Casement Aerodrome reported their coolest summers since 1986 (25 years), while data records at Dublin Airport showed the coldest summer recorded at the site since records began in 1941(70 years)". As Met Éireann are a serious scientific organisation, they are honest enough to note that "the stations site was relocated to a cooler location in 1994 and examination of the data suggests that this summer was probably also the coolest since 1986".

 

No one tries to claim that there is a global frost ahead of us, although an irregular absence of sunspots (a link to an article in the science section of the Economist, a "slightly" more serious newspaper) may hint we are moving towards this direction. Or not.

 

Although the leaves have started to change colour recently, the summer will officially linger on for about three more weeks. Some critics could say it might warm up and the Metro's apocalyptic forecast will come true. It is possible, even though I doubt it. In any case, Metro clearly referred to June and July, so the tonnes of paper, the rows of trees that were chopped to print it, were wasted. Who will offset this unneeded carbon emission?

 

So what is the moral of this minor story? There are few.

 

First, never trust newspapers, serious and tabloids alike. It's not worth it.

Second, never trust the weathermen. Their guess is almost as good as yours, especially when they try to predict weather more than a week ahead.

Third, in Ireland, take umbrella and sunglasses every morning. You are more than likely to use both anyway...

 

As the old Irish proverb says:

 

You know it's summer in Ireland when the rain gets warmer...

 

Elaad

נכתב על ידי ashmash , 3/9/2011 12:54   בקטגוריות אי האיזמרגד, תקשורת, ביקורת, English  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של john ב-14/10/2014 17:34
 




דפים:  
460,482
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לashmash אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ashmash ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ