לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים


It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller
כינוי:  ashmash

בן: 32

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2003    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2003

הטיול לגרמניה הסיפור המלא


טוב, אז יש לי קצת זמן עד שאני יוצא לכיוון החתונה של אחותי (ועל הטעות הזו אני מניח שתקראו מחר), אז אנצל אותו על מנת לספר על הנסיעה שלי לגרמניה.

 


היום הראשון


פגשתי את אח שלי בשדה התעופה, כי אני הגעתי מסיון והוא הגיע מהבית.
הו איחר כך שהגענו רק  שלושת רבעי השעה לפני הטיסה...
פחדנו קצת לפספס את הטיסה (לא נעים בכלל), אבל הטיסה התעקבה, כך שבסופו של דבר יצא בסדר (נו כן, היא התעקבה בגללנו ובגלל עוד כמה שכמותנו, אבל נתב"ג אשמים, כי הם לא שמו מספיק אנשי בידוק בטחוני בנמל התעופה ונוצר ברדק היסטרי)
השקיעה כשטסים צפון-מערבה, מאוד ארוכה, כך שלדעתי זו הייתה השקיעה הארוכה זחזיתי בה במהלך חיי (זכורה לי גם זריחה מהטיסה לצ'כיה לפני כמה שנים, אבל לא מערבבים שמחה ושמחה, שקיעה וזריחה).


נחתנו בפרנקפורט בערב, החשיך שם בסביבות השעה עשר בערב, כך שכאשר התחלתי לנהוג, כבישי הזרים לי (באותה עת) של גרמניה נראו מפחידים.
לוקח קצת זמן עד שמתרגלים למחלפים סוג א' ולשילוט בגרמנית, סה"כ, התרגלתי לאיכות הירודה של הכבישים והשילוט בארץ...
היום הזה, זהיה קצר מאוד, עבר בלי שום ארוע מיוחד...


היום השני


טיול בעמק הריין.
אני מוכרח לציין שאני לא ממש התלהבתי מהרעיון לטייל בעמק הריין, אבל זה החיסרון הגדול שנוסעים לטיול עם עוד מישהו, צריך להתפשר, כך שנאלצתי לנסוע עם אח שלי.
בסופו של דבר היה נחמד, ראינו הרבה טירות ועיירות ציוריות.


המושבה הגרמנית


אחרי כפר ציורי או שניים, עלתה בראשי המחשבה, כי פה בארץ, כאשר יש משהו בסגנון שבחו"ל הוא כל כך שגרתי, הוא הופך לאתר עלייה לרגל.
למשל המושבה הגרמנית - לעזאזל, בגרמניה כל כפר הוא מושבה גרמנית...
העיירות הציוריות שם ממש מקסימות וחלקן הגדול הרבה יותר מהמושבה הגרמנית בחיפה למשל...

 


היום השלישי


נסענו להיידלבורג, עיירה בדרום גרמניה, שהדבר הכי נחמד בה זו טירה חביבה.
שוב, התעקשות של אח שלי, חובב הטירות המושבע (למען האמת גם אני חובב טירות, יש בהן קסם מיוחד).


בהמשך נפרדנו, אני נשארתי בפארק אירופה והוא טייל ביער השחור.
בפארק אירופה היה מעולה, הייתה בהמון רכבות הרים, במין מקדש יווני שיושבים בו כמו בספינת פירטים וזה מסתובב ועושה סחרחורת ואתה לא יודע מה למעלה ומה למטה (אדיר) ועוד כל מיני מתקנים שכללו מהירות וגם מים.
אבל למען האמת, הכי נהנתי ממופע ההחלקה על הקרח, כל מיני רקדנים ורקדניות, לעיתים מחופשים, לעיתים בתלבושות ססגוניות, רקדו וקפצו על הקרח, זה היה ממש מדהים.

 


היום הרביעי


טיילנו ביער השחור, התעקשות מיותרת של אח שלי (וכאן כפי שאתם כבר ודאי מתחילים לשים לב, אח שלי מתגלה כאדם מרגיז עוד יותר מכפי שחשבתי שהוא באמת ותאמינו לי שחשבתי שהוא האדם המעצבן עלי אדמות [מחזיק בתואר יחד עם אמא שלי]), גרמה לנו ללכת סתם בחלק של היער ולא במסלול נחמד ליד נחל...


היה חם, כן, גם בגרמניה יש ימים חמים ואני בתור אדם שלא אוהב חום ולא אוהב כל כך טיולים רגליים במזג האוויר חם די סבלתי.
בהמשך נסענו לשוויץ, ביקרנו במפלי הריין שהם ללא כל ספק מדהימים (אם כי יש מפלים גדולים ושופעים מהם בעולם).
היה ממש חם, מד הטמפרטורה בפירט סטילו ששכרנו הראה טמפרטוה של מעל שלושים מעלות...
כאשר בשוויץ כל כך חם, כולם מתלבשים בבגדי ים וקופצים לנהר...
יצא לי לצפות בכל כך הרבה שוויצרים מאושרים מיום חם, שוחים בהנר, חלקם קופצים אליו מגשר, בקיצור, לך תבין שוויצרים...


בסיום היום נסענו לאזור אגם מאוד גדול, שחופיו נמתחים לאורך שוויץ, גרמניה ואוסטריה
לנו בעיירה ARBON, עיירה קטנה ושקטה (שם צולמה התמונה עם הברבור מהפוסט הקודם).

 


היום החמישי


נסענו משוויץ חזרה לגרמניה דרך אוסטריה, דבר שגרם לי לנהוג בשלוש מדינות בתוך שעה אחת...


הגענו לבוואריה, המדינה בגרמניה על שמה יש את הקינוח הנפלא. טיילנו על האלפים הבווארים.
בגובה של כשבע מאות מטר היה חם, אבל בגובה של מעל 2000 מטר היה כבר בסדר גמור, ירדנו ברגל (אחרי שלפיסגה העפלנו על רכבל), אח שלי כמובן החליט לעשות את המסלול הארוך שעובר ליד אגם.
אני הסכמתי, על אף שלא התלהבתי מזה יותר מידי (סה"כ לא התכוונו לשחות בלאו הכי ואפשר להגיע לעוד מלא אגמים באזור עם אוטו).


ההליכה הייתה סבירה, ניכר באח שלי שהוא מתאמץ מאוד בהליכה, כי סה"כ הוא כבר טרח זקן בן שלושה (בעוד חצי שנה), והכושר הגופני הוא ממנו והלאה...
מתיישהו סטינו מהמסלול לעבר האגם, דבר שהצריך אותנו לטפס אח"כ במעלה הר(אחרי כל ירידה יש עליה) בדרך לא דרך, כאשר כל הזמן היו שלטים עליהם נרשם ACHTUNG (זהירות בגרמנית) וכל מיני דברים שלא בדיוק הצלחתי להבין...


בסוף הגענו לאיזה שביל, והלכנו, והלכנו, והלכנו, עוד איזה שעתיים, שכבר היה משהו כמו שמונה בערב והתחיל להחשיך (על אף שהשקיעה רק בעשר)...
בסוף מצאנו את עצמנו בלי מים, שעתיים הליכה מאיפה שהיינו צרכים להגיע, מה שגרם לנו לקחת טרמפ עם גרמני שעובד ביער (חוקר את הצמחיה), אחרת היינו מתייבשים בחמשת או עשרת הקילומטרים הבאים שעוד נותרו לנו...

 


היום השישי

 

בעקבות ההמלצה של הביולוג שלקחנו איתו טרמפ יום קודם, נסענו ל-Schloss Neuschwanstein (טירת אבן הברבור החדשה).
הטירה נבנתה במשך מעל עשר שנים על ידי המלך לודוויג המשוגע והיא ודאי תזוהה על ידי רבים מכם, משום שוולט דיסני, בחר בה לשמש כמודל לטירה בדיסנילנד...
אז אני הייתי במקור!


בהמשך היום נסענו לאוסטריה ויצא לי לנהוג בטירול.
באוסטריה מה שהוא לא גשר, נמצא בתוך מנהרה...
יצא לי לנהוג בכל כך הרבה מנהרות בטיול הזה, חלקן ממש ארוכות...

 


היום השביעי

 

נסענו למינכן, הבירה של מדינת בוואריה.
הדבר הטוב הראשון שקרה לי שם, היה ששוב נפרדתי מאח שלי, שהתעקש לא לבקר בארמון והלך למוזיאון המדע.


הסתובבתי בארמון, בפנים היה ממש מגניב, אני אוהב ארמונות (כמו גם טירות) והארמון שם הכיל כל מיני פרטי אומנות ואוסף תכשיטים ענק.
אישית, הכי אהבתי את צלחו החרסינה, עליהן היו ציורים קטנים ומדהימים...
אחרי המוזיאון הסתובבתי קצת במינכן, עליתי למגדל של הקתדרלה המפורסמת של מינכן והקשפתי על העיר.


ביקרתי בעוד כמה כנסיות, אשר גרמו לקתדרלה להראות כמקום העלוב ביותר שהייתי בו באותו יום. יש כנסיות שהן פשוט מעשה אומנות.
אם יש דבר טוב שהדת עשתה, זה כל אותם מונומנטים מרשימים שנשארים לדורות, כמו כנסיות ומקדשים אחרים ברחבי העולם שחלק הם ממש פלאים הנדסיים וארכיטקטונים.
הכנסיות בגרמניה, הרבה יותר מוארות מאלו של צרפת למשל, כך שהאווירה בפנים הרבה יותר חביבה (יתכן ומדובר בהבדל בין הקתולים [צרפתים] לפרוטסטנטים [הגרמנים]?).


ממינכן נסענו עד לדרזדן, כדי שלמחרת נוכל להקדיש את היום לביקור באותה עיר יפפיה במזרח גרמניה.
אח שלי התעקש לצאת לסיבוב לילי בעיר, דבר שסיבך אותנו בדרך חזרה למלון, משום שבמזרח גרמניה מתבצעים שיפוצים רבים ומערכת הניווט הלווינית הובילה אותנו פעם אחר פעם לדרך ללא מוצא...
בסוף, על סף ייאוש והרבה מאוד עצבים של אח שלי, הגענו בחזרה למלון מעט אחרי השעה אחת בלילה...

 


היום השמיני


טיילנו בדרזדן, הבירה של סקסוניה (מדינה בגרמניה), כך שיש לה המון מבני ציבור ודת יפים.
סיירנו במוזיאון ענק שהיה בעבר ארמון והיום יש בו המון יצירות אומנות מתקופת הרנסאס, אחת התקופות החביבות עלי.
התמונה הכי מפורסמת בו זה ציורו של רפאל עם המלאכים , בציור גם רואים את המדונה וישו, אבל המלאכים הם המפורסמים.
קניתי פוסטר ובקרוב, אחרי מיסגור התמונה תעטר את חדרי...
אגב ציורי רנסאנס, לא הבנתי למה כאשר ציירו נשים עירומות ברנסנס זה נחשב אומנות והיום זה נקרא פורנוגרפיה וכולם זועקים ומתנגדים?
אני אצעק רק מילה אחת :פרופרוציה!!!
לא כל עירום הוא פורנוגרפיה.


בערב הלכנו לאופרה דון ג'ובני, בבית האופרה המהמם של העיר!
המקום מקסים, מהמם, נפלא! הכל מאותר זהב ומלא פסלים...
האקוסטיקה נפלאה והכל היה נחמד.
הבעיה היחידה היא שהאופרה היא באיטלקית ולמעלה הופיע תרגום לגרמנית, דבר שעזר לי להבין בכלליות, אבל היה לי קשה לעקוב אחר מהלך העניינים.
אח שלי לעומתי, פשוט נרדם תוך כדי...
אגב, באופרה, אני ואח שלי היינו עם תרמילים וטי שירטים, בעוד שאר הקהל היה חנוט בחליפות ועניבות (הנשים לבשו שמלות).
אני ואח שלי איך נאמר, נראנו כמו המנקים של השירותים ולא כמו קהל באופרה...

 


היום התשיעי


נסענו לברלין, הגענו להילטון, החנתי את הרכב (ליד כל רכבי ה-BMW, המרצדס ושאר מכוניות היוקרה, הפיאט נראתה מגוכחת).
הילטון זה מלון נחמד, הרבה יותר מאלו שהיינו בהם קודם, אולי אפילו לאור המלונות שהיינו בהם קודם.


בברלין טיילנו בעיר, הלכנו לרייכסטאג, אותו בניין מפורסם שהצטתו (על ידי הנאצים) שימשה תירוץ להיטלר להאשים את הקומוניסטים ולבטל את כל המפלגות בגרמניה למעט הנאצית ומאז היה הבניין זנוח, עד אשר לאור איחודה של גרמניה, חזרה ממשלתה לברלין והבונדסטאג (הבית התחתון של הפרלמנט של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה) חזר לברלין ולבניין נוספה כיפת זכוכית מרשימה.
כל המבקרים בבניין, מטיילים בקופת הזכוכית, שאמורה לסמל את שקיפותה של הדמוקרטיה הגרמנית...
כאשר כל האנשים הולכים על גבי השביל בכיפה, ללא מטרה, בעיני זה נראה משהו מאוד מטופש, זה הזכיר לי את חוסר המשמעות שבחיים, את היותנו אנשים ללא מטרה אמיתית שהולכים סחור סחור בדרך שרבים הלכו לפנינו ורבים עוד ילכו בה...


בהמשך הלכנו לבית סוני, בניין שאח שלי מעריץ כנראה, כי הוא צילם את הבניין מכל זוית אפשרית, בכל מיני תאורות...
בכל אופן, בבית סוני, יש מלא מוצרים מגניבים, כאלו שחלקן הקטן יגיע עוד שנים לארץ. מכשירי מיני דיסק קטנים ומשוכללים, מערכות סטריאו שלא נראו באזורנו ועוד...
אישית כבר מזמן ריציתי לקנות מצלמת וידיאו, כך שאחרי התייעצות קטנה, החלטתי לקנות מצלמה מסויימת.
שאלתי את המוכר אם הם מבטיחים שאם אני אמצע את זה יותר בזול בחנות אחרת בעיר אקבל את ההפרש, הוא השיב שלפני שאני רוכש את המצלמה, כדאי שאני אלך לחנות שנמצאת שני רחובות על יד והיא ממש זולה.
המצלמה עלתה שם 170 יורו פחות שזה הפרש של כמעט אלף שקלים!!!
למחרת כבר קניתי שם את המצלמה...


משם לקחנו תחתית לכיכר אלכסנדר, שם ניצב מונומנט סובייטי - מגדל הטלויזיה, שפיאר את כל בירות המדינות  שהיו חברות בברית וארשה, והיה נמוך בכולן מזה שבמוסקווה (550 מטר).
זה של ברלין אגה מעל שלוש מאות מטר.
במגדל הזה, יש מצפה בגובה כ-200 מטר, ממנו מתצפתית לעבר העיר (התמונה שלי מביט בשקיעה).

 


היום העשירי


בתחילת היום קניתי את מצלמת הוידיאו שסיפרתי עליה קודם.
אח"כ הלכנו למצעד הגאווה שהתקיים באותו יום בברלין.
מדובר בארוע ענקי, קרנבל של ממש. הרבה משאיות עם מוזיקת דאנס וטראנס קיצבית והרבה אנשים בתלבושות ססגוניות ותחפושות רוקדים ושמחים.
היה ממש נחמד, מאוד נהנתי, אפילו היו שלבים שמצאתי את עצמי רוקד, דבר שלא קורה הרבה בפומבי.
הלכנו אחרי שעה וחצי של מצעד, מתי שנגמרו לאח שלי הבטריות של המצלמה, כפי שצפיתי מראש שיקרה.
אני דווקא נהנתי והייתי שמח להשאר עוד קצת בחגיגה, אבל מתפשרים, כבר אמרתי?


משם יצאנו בדרכנו חזרה לפרנקפורט, אח שלי, הנהג הנורא כמעט והיה מעורב בתאונה.
לעומת זאת שאני נהגתי, גם במהירות 180 קמ"ש הוא יכל לישון בשקט...
שיא המהירות שלי גרד את המאתיים, הרכב פשוט לא עבר את זה...
גרמניה זו ארץ בה כל אחד הוא נהג מירוצים קטן, גם תלמידי הנהיגה נוהגים 150 קמ"ש...
ואחרי נהיגה ב-190 קמ"ש, 140 נראה כמו עמידה במקום...


ותופעה מעניינת אחרונה הקשורה למהירות, מעבר ל-160 קמ"ש, כאשר עוקפים רכבים גדולים (משאיות וקרוונים למשל), אז נוצרת מערבולת אוויר שזורת את הרכב שמאלה...
אז אל תעקפו יותר מהר ממאה שישים אם אתם לא רגילים, זה עלול להיות מסוכן...   בערב היינו בפרנקפורט, הסתובבנו מעט בעיר וחזרנו למלון, אליו הגענו מעט לפני.

 

היום האחרון

 


ביום האחרון הסתובבנו מעט בפרנקפורט שעל המיין (בניגוד לזו שעל האודר במזרח), עיר נחמדה, אהבתי את הגורדי שחקים והואיל והיה יום ראשון הלכנו לכניסה כדי לשמוע תפילה.
מהכנסייה הראשונה גרשו אותי שהתחלתי לצלם (מצלמת וידיאו חדשה אז אני מתלהב), בשניה צילמתי ולא גירשו אותי והיה הרבה יותר נחמד...


שירה של כנסיות זה דבר שעושה לי את זה, זו אחת המוזיקות היפות ביותר לטעמי.
משם הגענו לנמל התעופה בפרנקפורט, אחרי בדיקה חטטנית עם גלאי מתכות לגופי (בחיים לא עברתי כזו בדיקה קפדנית, כל אדם נבדק במשך כדקה שלמה עם המכשיר (דקה = 60 שניות, לא רגע קט).


בשיקוף של התיק שלי, גילוי קוצץ ציפורניים, דבר שגרם להם לבקש ממני לפתוח את התיק שלי  ולהציג את קוצץ הציפורניים האימתני...
אחרי שהם ראו אותו, הם הבינו שלא מדובר בנשק...
אח"כ, אחרי תחקור של אלאל, בו ברוב חוכמתי התבדחתי שאחמד עזר לי לערוז את המזוודות והאיש עם הכאפיה האדומה נתן לי להעביר משהו, הגענו לעמדת ההמתנה של הישראלים בטיסה, עמדה מבודדת משאר העולם, כי אנחנו כמו שאומרת קורין אלאל, "זן נדיר", כך שאסור שנכחד...
אחרי שבטיסה אח שלי הציק לי, העיר אותי כדי לצאת לשירותים, הזמין מיליון משקעות (כמו החרדי בטיסה מיוהנסבורג לישראל), נחתנו.
המתנו למזוודות ואחרי שהמזוודה שלי הגיעה, ניגש אלי איזה איש ביטחון של נמל התעופה, ביקש ממני באנגלית לראות דרכון.
אחרי שהוצאתי דרכון ישראלי, הוא דיבר בעברית ושאל שאלות חטטניות, כמו מאיפה הגעתי (פרנקפורט), למה הייתי שם (טיילתי), מאיפה אני בארץ  (חיפה) ומה הקשר ביני לבין זה שהיה לידי (אח שלי).


זה ממש עיצבן אותי, אחרי שירות צבאי של שלוש שנים, אני חושב שמותר לי לטייל בעולם בלי שיבלבלו לי את המוח שאני חוזר, גם אם השיער שלי מעט מוזר ואני נראה שמח ומאושר.
לא כל אחד שמגיע הוא פושע או סוחר סמים.
היו רגעים שחשבתי להתלונן על הבן אדם הזה, שהפרצוץ הזועף שלו, והקול הצעקני לא התחלפו לשניה בקול רך, במילים מנומסות או אף חיוך קל.
אחרי התקרית המאוד לא נעימה הזאת, אני חושב שאני מבין קצת יותר טוב איך מרגיש למשל ערבי שנכנס למדינה ומתייחסים אליו כמו פושע.
אולי אני אתלונן על זה לשר התחבורה, רשות נמלי התעופה, או השד יודע למי, אני ממש לא אהבתי את הסיפור וכפי שכבר כתבתי, זה לא הוסיף לאהבתי את מדינת ישראל והיושבים בה...
טוב, אני צריך לצאת לחתונה של אחותי, אז שיהיה לכולנו שמח ושלא נחווה תקריות לא נעימות בשדות התעופה, שלדעתי הפכו למקום מאוד לא סימפטי עם כל הבדיקות הבטחוניות.
אני מעדיף שיתפוצץ מטוס פה ושם, מאשר שיתייחסו לאנשים כמו זבל וכל תייר, אפילו בן שמונים, יהיה מחבל בפוטנציה!
לאן הגענו?


טוב, אני קצת מעוצבן על זה, על אף שחלפו כמעט 24 שעות.
שלום וברכה.
אלעד


נוישוונשטיין - הטירה של דיסני (או סתם של המלך לודוויג השני) 





המלאכים של רפאל

נכתב על ידי ashmash , 30/6/2003 17:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ר!ס*ה בדם ב-3/3/2006 10:31




452,450
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לashmash אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ashmash ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ