מעמקים

זה קורה לכולם

אתה מסיים ספר ממש טוב

או משחק מחשב ממש מוצלח שחרשת על כל הפאקינג אופציות האפשריות שלו, וכל הגריינד של העולם.

הייתה בבינג מטורף על סדרה מדהימה

ואתה יושב שם 

ותוהה מה לעזאזל אתה עושה עם חייך

אז הדבר שגרם לי לעשות את זה היה משחק תפקידים

הייתי חלק ממנו שנה.

הוא נגמר הרבה לפני התכנון, וקצת מרגיש כאילו הקרקע  נשמטה מתחת לרגליים.

ואני יודעת שזה דבילי, אני יודעת שזה כולה משחק

ועדיין זה היה חלק יום יומי מהחיים שלי יותר משנה.

היו לי המון מערכות יחסים שהיו לי פחות

ובעיקרון אני עושה משהו עם החיים שלי, אני רק לא בטוחה מה.

הרגע הייתי החנונית שהעיפה את מלך הכיתה

כי הוא נעל וישעמם אותי

אני גאה בעצמי.

לא רשמית ולא מבית הספר

אבל בכול זאת הנה אנשים שלא ראיתי עשור

חלק פתאום עם ילדים משלהם.

הרוב עוד לא...

חלק מהם פרחו לבתים שכורים

חלק עוד בבית

לאף אחד אין כסף לקנות

רובנו עוד בעבודה מתסכלת

בשלב שבו ההורים שלנו היו מתחילים כבר למצוא את הידיים והרגליים

אבל זו מציאות שונה מורכבת יותר

לפחות סטטסטית יש לנו יותר זמן לברר...

למרות ש...פחות מידי כסף לחיות בו, כבר אין פנסיה תקציבית.

אני רוצה לצאת שנייה מהנתונים הסטטסטים ופשוט לצאת לאנשים

כל כך מוזר להתקל בפנים מוכרות ופתאום להיות בטוח

ולראות באיזה אופנים כלונו השתננו ואיזה לא.

אני מדברת עם הבחור הגינגי מולי הוא כבר עבר צבא

הוא כבר בזוגיות רצינית

הוא כבר מזמן לא בבית.

ועדיין נשאר לגמרי דומה לעצמו

הבדיחות שהיו ביננו נשמע כאילו לא התבגרנו מעולם

ואולי זאת רק אני

למרות הכול...

היו לי לא מעט רגעים שפשוט קצת ברחתי מאנטרקציה