מעמקים

מאז שסבתא מתה

הלך כל הקשר בין אמא לאח שלה

הם לא מסכימים על כלום ורבים הרבה

בהתחשב בשנים שהיא טפלה בו וכמה שהיא עזרה לו 

הוא מתנהג די מגעיל

אבל אין לי הרבה לומר

אני יודעת שגם אמא שלי אדם לא פשוט

אחד הפחדים שלי יהיה שאני אאבד את כל האחים שלי לקרבות ירושה

ואני לא מבינה למה

שישמור את כל הכסף בעולם בסוף היום

בלי משפחה הוא לגמרי לבד

התוכנית השתבשה לחלוטין על ידי הגשם,

בסערה קשה לעשות דברים פרקטים.

לא משנה כמה שאני מנסה...

אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי

אבל ובעיקר עם המשפחה מצד אבא

נדמה לי שאם הזמן אני רק מכירה אותם פחות ופחות 

אולי בגלל שיש לנו כל כך הרבה מחסומים מול המשפחה

שנדמה לי שלא משנה כמה אני קרובה 

המשפחה שלי לפעמים יותר יצוגית מאשר אמתית

ולי כבר נמאס לחשוב מה יגידו השכנים

שוב שומעת אנשים מדוכאים מן העבודה ולצערי אני בינהם

לא משנה כמה קל, כמה התרגלתי, וכמה יש עבודות יותר גרועות

זה עדיין לא מספיק. נראה לי שאלא אם יהיו נסיבות חסרות ברירה

אני לא אשאר בעבודה הזו לטווח הארוך.
זה מוזר לי לעבור את כל הגילגול הזה, מהתחלה שבחודשים הראשונים חשבתי כל הזמן

שמחר יפטרו אותי והיום שאני כבר כל כך בקיעה ופתאום זה לא מספיק

ופתאום אני שוקלת להתפטר

ומצד שני עברו שנתיים, לימודים ועוד הרבה שינוים בכוח אדם מאז...

החברה עדיין לא עובדת

אני מנסה לא להיות קשה מידי איתה

כי אני רואה שהיא מדוכאת ועוברת משהו קשה

אבל אני לא יכולה שלא לדאוג

אני תוהה איך אני יכולה לדבר אתה על זה ברצינות בלי לדרדר אותה לדיכאון

עצות יתקבל בברכה 

בלימודי התואר השני חלק מהמורים דוחפים אותנו ליזום, להיות אנשים יותר עצמאיים ...

מחר (אחרי העבודה) אני מתכננת לעשות משהו כזה.

זה בטח יפחיד אותי עד אימה, למרות שזה משהו קטן ומרומז אבל 

אם התרופה או בלעדיה כל שינוי וגם חיובי מפחיד אותי עד אימה.

זה קצת מבאס כי אני מפחדת שבחיים לא אתקדם רק כי ברגע שאני יוצאת מאזור הנוחות

נראה שאני נכנסת למשבר.

אומרים שהחיים מתחילים איפה שאזור החיים נגמר 
ואני מפחדת להישאר זומבי