מעמקים

אני אוהבת אותכם

אבל כרגע עוברים עלי יותר מידי חיים ואני פחות מידי מצליחה לכתוב עליהם :(

אז עד שאכתוב הנה שיר טוב לפני השינה או לבוקר ובכלל

יש סיכוי סביר שמחר מפטרים את החברה שלי

והמטחי הטילים מתקרבים לבית שלי....

זה זמן קשה

ונראה שהמוח לא מעכל וכלנו קצת בהכחשה

אני תוהה כמה אנשים עכשיו יבאו לקחת את הספרים שהזמינו

וכמה ספרים ישארו שוממים על המדף...

מצחיק אותי כאשר קוראים לזה מבצע...כאילו זה זמני

שעה שחברים קרובים של המשפחה שלי לא מסוגלים לעזוב את העבודה שלהם בשדרות

והילדים שלהם שכבר בגילי וחלקם נשואים גדלו לתוך זה

נראה כי אנו חיים על גבולות של ארצות שאוכלת את ישבהם ואדמות שצעוקות את כאב הדם של הנקטפים

ומן הצד השני

המשכורות אמורה להתגלות מחר

ונראה שהיום ומחר יהיו הימים השקטים ביותר בעבודה שלי אי פעם...גם זה משהו נכון?

הבטן שלי מרגישה תעלומה לא מובנת

בזמן האחרון

אני מרגישה שאני אוכלת מלא כדי למלא איזשהו חור לא פתור

שעה שעד כה המצב שלי ממש ממש טוב.

אולי הלחצים של השבועות הקודמים נזכרים עכשיו למלא אותי

ובכול זאת התחושה המוזרה של החור

והקושי הגדול יותר בכך שהוא חסר שם

ולכן חסר פתרון מעיק עלי

בספר שקראתי תולעת יצרה חור ברגל ומאוחר יותר מגלים

שהיא יצרה שביל ללב

ואני תוהה למה השביל ללב שלי מכוסה בבטן