לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מעמקים


צורחת לשמים כשאיש לא מקשיב באדמה

Avatarכינוי:  lily_ kane

בת: 28

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ´ֳ©ֳ¬ֳ¥ֳ±ֳ¥ֳ´ֳ©. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חסד


ב48 שעות דרך הסתכלות על העולם עבורי משתנה.

אני מנסה בכול כוחי לספר לעצמי שאני מסוגלת.

המנהלת שלי יודעת, היא לא מפטרת אותי, היא לא קוראת לי חולת נפש.

היא מעודדת אותי לבוא, להתמודד, לעבוד.

זה לא עבודה שיקומית , אני לא מרוויחה פחות...

שפטתית בתחילת התעסוקה שלי כל כך לא נכון את המנהלת.

 

אני מרגיש שהעולם שלי משתנה לטובה

שינוי תרופתי קל, ושינוי נפשי עמוק.

אני מאמן את המוח שלי להאמין שאני מסוגל

אני מאמן את הלב שלי להיות פתוח

 

אחרי קצת יותר משבועיים של חושך

הנשמה שלי שרה בקו דק ומפוחד, אבל היא שרה על תקווה

 

נכתב על ידי lily_ kane , 19/4/2014 12:13   בקטגוריות בשורות טובות, חרדות, משפחה ודאגות (אותו הדבר), פילוסופי, קצר, קריירה, אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כבר בוכים


כרגע אני מרגישה שמערכת היחסים שלנו נעה סביב השאלה מי נהרס יותר

לא שמישהו מאתנו באמת רוצה ל"נצח", זה מקרה קלאסי שבו שתינו מפסידות.

אף אחת מאתנו לא מצליחה לתפקד ממש, ולשתינו יש מחשבות אובדניות...

 

יום אחד הצלחתי לתפקד בדיוק יום עבודה אחד,

ואז ראיתי את הנזק שהיא גורמת לעצמה עם השוקר ולא הצלחתי לתפקד כל הלילה וכל היום

הייתי גאה בעצמי שהצלחתי להגיע לאמא ולהיות שם יומים של תפקוד כלשהו

והרגשתי גועל שאחרי יומים וחצי מחזירים אותי שוב לבית אבי וסבתי.

יחד עם זאת, אני די בטוחה שבלי זה הייתי מזיקה לעצמי, והבטחתי להם שלא

אני מתקשה לראות את התועלת שאני מביאה לאנשים בחיי

אבל החיבוק מלא הדמעות בין סבתי מצד אבי לאמי כששתי הנשים בוכות עלי

אומר לי שחייב להיות משהו.

 

אחי הקטן בכה כשמתה לו האוגרות, הוא הרגיש מעט אשם

ואני יותר גדולה מאוגרת..לפי איך שזה נראה מסבתא ואמא עלי כבר בוכים

נכתב על ידי lily_ kane , 10/4/2014 17:07   בקטגוריות אורך חיים, התנצלות, חשבון נפש, לא שפוי, מוות, מחשבות, משפחה ודאגות (אותו הדבר), נפשי, פילוסופי, פחד, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה חיים


פעמים רבות כאשר אני שואלת אנשים "למה",ובעיקר למה הם חיים או בוחרים בדרך מסוימת בחיים.

אני רואה תדהמה בעיניים, העיניים נפקחות ונראה לדקה שהם מנסים לענות לעצמם על השאלה הזו לראשונה.

מוזר לי שאנשים וגם אנשים משכילים מעולם לא לקחו נקודת זמן לחשוב מדוע הם חיים.

זהו דבר שנראה לי כל כך מוזר, מפני שזוהי שאלה שעולה לי כל כך הרבה פעמים בראשי.

אני חוששת שזה שוב אותו חלק מהמנגון אשר לקוי אצלי.

 

לאנשים מותר לא לדעת למה הם עושים דברים

ובכול זאת כאשר הגעתי לבית החולים, נשאלתי למה

נשאלתי למה אין לי תשובה וחמש פעמים אם אני בטוחה שאני לא רוצה להכנס לאישפוז פסיכאטרי...

מחר אני רואה את הפסיכאטר הקודם, למזלי הרב לא במסגרת אישפוז.

 

 

סבתא שלי אמרה שאנו מערכת אחת עם אלפי ברגים, ואולי לא באותו גודל אבל לפעמים כשאפילו אחד קטן חלוד יורד

לפעמים כל המערכת נתקעת.

אולי זה העניין ,אולי למרות התחושה שתאגידים נותנים לנו, לא כל אדם ניתן להחליף.

 

אני לא חושבת שיש כל רע באשפוז הייתי צריכה אותו לפני שנתיים -שלוש , אבל כרגע

הכנסה למסגרת אשפוז תאמר הפסד את העבודה שאני מחזיקה כמעט שנה ושיש לי בה עתיד.

וכן את הסיכוי לגור עם החברה שלי, שלמרות כל הפחדים שלי...

אני ממש רוצה.

 

 

נכתב על ידי lily_ kane , 6/4/2014 19:49   בקטגוריות לא שפוי, להטב, נפשי, משפחה ודאגות (אותו הדבר), נשיות, פילוסופי, קצר, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
84,525
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ