מעמקים

אומגד

אני מתחילה עבודה חדשה מחר

ואני אהיה ספרנית

*רוקדת ריקוד ניצחון קטן*

לראשונה מזה שנים

אני פאקניג מחכה ליום ראשון

כן תאחלו לי שלא יפטרו אותי תוך שבוע כמו בעבודה הרצינית האחרונה

כי זה די יפיל אותי לקרשים....

מתקשה להוציא מילים לרגשת שוב,לפחות באופן מסודר או קבוע.

לאחרונה אני הרבה יותר שקטה, כמו הילדה שהייתי פעם.

אנשים מניחים שהתייצבתי ,אני מרגישה שזה רק שקט מאחורי הסערה.

נפגשת עם מישהו ביום שני למרות שאין לי שום ציפיות מזה 

עדיף מלהשאר בבית לבד.

בכלל מאז שהגעתי לעבוד בתל אביב אני יוצאת הרבה יותר

אני יכולה ללבוש מה שאני רוצה

נראה כאילו מיניות ומגדר הם טיפה פחות סיפור

ופתאום אני מבינה את האפיל שיש לעיר המתפוררת הזו .

חבל שהעבודה הז זמנית, הבנות שם מגניבות אפילו הזמנו כולנו פיצה ביחד.

מוזר וקשה לי לגור עם אמא אבל אין לי תקציב לגור לבד.

משתדלת להסתכל על החיובי נושמת את הריח של החדר שהוא כל כך אני.

וחולמת על מגורים רחוק מהמשפחה.

שבוע הבא ראיון עבודה,

חצי משרה לא גדולה

אבל נוחה וגם זה משהו...

כנראה חוזרת לצד של אמא

לפי השעות מקווה שרוב הזמן אהיה עם עצמי.

מצד שני...צריכה עוד להתקבל