לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מעמקים


צורחת לשמים כשאיש לא מקשיב באדמה

Avatarכינוי:  lily_ kane

בת: 28

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ§ֳ¸ֳ¥ֳ¸ ֳ·ֳ©ֳ¨ֳ¥ֳ¸. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רגעים ואי שקט


רגע של חסד,

החברה הייתה בארוחת ערב החג אצל אבא 

והיה נהדר

 

רגע של חרדה

מנסה לחזור לאמא דרך כנס

מגלה שהתרופה החדשה ואני לא מסתדרים

מגלה שאני צריכה תזכורות לא למות

 

רגע של דיכאון

מגלה שגם כשאבא מסיע אותי עד לעבודה

לא מסוגלת יותר מ4 ורבע שעות.

זה שגם לא הצלחתי לישון לפני כמעט לא עוזר

מתחרפנת בשעה שאנשים רוצים שאחזור בראשון

המנהלת יודעת, חלק ממני מקווה שתפטר אותי

חלק ממני מקווה למות

 

 

נכתב על ידי lily_ kane , 17/4/2014 19:31   בקטגוריות בריאות, ביסקסואליות, חרדות, להטב, מגדר, מוות, מחשבות, נפשי, נשיות, משפחה ודאגות (אותו הדבר), קצר, קריירה, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



.


אז כנראה לא אגור אם החברה השנה

אנחנו בערך חצי שנה ביחד

אז אולי נצטרך יותר זמן...

אבל בוא אתחיל מהפשוט יותר

 

אני רק רוצה להגיע לשבוע שבו אוכל לעבוד בלי החרדות שוב

אני מפחדת ולא רוצה לחזור שנתיים אחורה

נכתב על ידי lily_ kane , 11/4/2014 18:40   בקטגוריות קצר, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כבר בוכים


כרגע אני מרגישה שמערכת היחסים שלנו נעה סביב השאלה מי נהרס יותר

לא שמישהו מאתנו באמת רוצה ל"נצח", זה מקרה קלאסי שבו שתינו מפסידות.

אף אחת מאתנו לא מצליחה לתפקד ממש, ולשתינו יש מחשבות אובדניות...

 

יום אחד הצלחתי לתפקד בדיוק יום עבודה אחד,

ואז ראיתי את הנזק שהיא גורמת לעצמה עם השוקר ולא הצלחתי לתפקד כל הלילה וכל היום

הייתי גאה בעצמי שהצלחתי להגיע לאמא ולהיות שם יומים של תפקוד כלשהו

והרגשתי גועל שאחרי יומים וחצי מחזירים אותי שוב לבית אבי וסבתי.

יחד עם זאת, אני די בטוחה שבלי זה הייתי מזיקה לעצמי, והבטחתי להם שלא

אני מתקשה לראות את התועלת שאני מביאה לאנשים בחיי

אבל החיבוק מלא הדמעות בין סבתי מצד אבי לאמי כששתי הנשים בוכות עלי

אומר לי שחייב להיות משהו.

 

אחי הקטן בכה כשמתה לו האוגרות, הוא הרגיש מעט אשם

ואני יותר גדולה מאוגרת..לפי איך שזה נראה מסבתא ואמא עלי כבר בוכים

נכתב על ידי lily_ kane , 10/4/2014 17:07   בקטגוריות אורך חיים, התנצלות, חשבון נפש, לא שפוי, מוות, מחשבות, משפחה ודאגות (אותו הדבר), נפשי, פילוסופי, פחד, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
84,468
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ