לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מעמקים


צורחת לשמים כשאיש לא מקשיב, אולי מישהו ישים לב כשאגיע לאדמה

Avatarכינוי:  lily_ kane

גיל: 30

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ§ֳ¸ֳ¥ֳ¸ ֳ·ֳ©ֳ¨ֳ¥ֳ¸. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

דברים קטנים שאני לא יכולה לרשום בפייסבוק


עצת השנה: רוצים שירות טוב? אל תיהיו זונות!

אל תיהיו חרא של בני אדם

 

אפילו NPC מתייחס אחרת עם הגיבור טורח לעשות בשבילו ג'סטה

או לפחות לדבר יפה.

 

אני מבינה שהשליטה בחיים שלכם כנראה כל כך קטנה

שאתם מוצאים את זה על האדם הראשון שנראה בעמדה מוחלשת

אבל העולם לא זורח מהתחת שלכם

ונחשו מה? 

גם  לי יש חרא בחיים

תפסיקו להיות חלק מהחרא הזה

 

המלאי שלי מלא

יש גבול לכמה אני מסוגלת לספוג

 

נכתב על ידי lily_ kane , 6/9/2016 18:33   בקטגוריות שחרור קיטור, עבודה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חתיכה קטנה פחות בעוגת החיים


זה קורה לכולם

אתה מסיים ספר ממש טוב

או משחק מחשב ממש מוצלח שחרשת על כל הפאקינג אופציות האפשריות שלו, וכל הגריינד של העולם.

הייתה בבינג מטורף על סדרה מדהימה

 

ואתה יושב שם 

ותוהה מה לעזאזל אתה עושה עם חייך

 

אז הדבר שגרם לי לעשות את זה היה משחק תפקידים

הייתי חלק ממנו שנה.

הוא נגמר הרבה לפני התכנון, וקצת מרגיש כאילו הקרקע  נשמטה מתחת לרגליים.

 

ואני יודעת שזה דבילי, אני יודעת שזה כולה משחק

ועדיין זה היה חלק יום יומי מהחיים שלי יותר משנה.

היו לי המון מערכות יחסים שהיו לי פחות

 

ובעיקרון אני עושה משהו עם החיים שלי, אני רק לא בטוחה מה.

נכתב על ידי lily_ kane , 22/8/2016 09:44   בקטגוריות מחשבות, פילוסופי, שחרור קיטור, חרדות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אל הורות


אני ואמא בריב

כרגע זה בעיקר מתבטא בשקט תעשייתי

ובי מנסה להיות כמה שפחות בבית.

 

אחות שלי ניסתה להשלים ביננו, אבל לא בצורה שמרגישה אמיתית.

רק ציינה שוב ושוב שאמא מזדקנת, וכמה היא מסכנה וכמה אני לא בסדר

וטענה שהיא רואה את התמונה המלאה.

הייתי עשרות פעמים באמצע בינה לבין אמא אני השתדלתי לתת אמפטיה לשני הצדדים.

ישבתי ונתתי להם מרחב ודברתי אתם נפרד והבנתי אותם מכאן יכולתי ליצור משהו.

אחותי לא באמת חפרה כמה עומק הפצע, לא ניסתה אפילו לברר באמת מה עובר עלי מה מניע אותי.

 

להבין את שני הצדדים מתחיל מלהקשיב

ומעבר ללא הקשיבה היא אפילו לא ניסתה לשמוע.

נכר שהיא בעיקר בחרה צד.

 

אז לא! , אני לא מוכנה להיות יותר המרצה

אני לא מוכנה שוב לשים את הרצונות שלי בצד

אני לא מוכנה להתנצל יותר כשאני לא טועה

אני לא מוכנה לחזור להיות בת נוער אומללה

ואת זה אחותי לא מבינה

כי ההפרש גילאים בנינו נתן לה אמא אחרת.

אמא יותר טובה

 

כרגע אני במקום שהוא נטול סליחות

אני לראשונה מזה הרבה זמן מרגישה שאני צריכה אמא.

צריכה שתתן לי תחושה של בית, כמו שאחרים חווים בית 

צריכה מקום שאני אשכרה יכולה להיות במטבח או בסלון בלי שזה יגרור שלל תלונות.

אני צריכה להיות יותר מסל כביסות, כסף נייד או בידוק בטחוני על מה אני עושה במטבח ולמה לא קניתי עוד דברים.

אני צריכה אמא שלפחות תאהב אותי כמו שהיא אוהבת את הכלבה, ולא רק לראות בי דוג ולקר פוטנצאלית וחסרת אחריות.

אני צריכה מרחב בטוח, וכואב לי כי אין לי כזה.

 

נכתב על ידי lily_ kane , 18/7/2016 23:24   בקטגוריות משפחה ודאגות (אותו הדבר), נפשי, פילוסופי, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
88,861
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ