לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2007

מדור הבישול של אייל שני


עונת התאנים בעיצומה, וזאת יכול ללמוד כל מי שקרא בסוף השבוע האחרון את מדורי הבישול של מוספי "מעריב" ו"הארץ". שרי אנסקי הציעה ב"מעריב" מתכון ל"גלידת תאנים”, ואילו ב"הארץ" נתן אייל שני מתכון ל"תאנים מזוגגות ביין ושוקולד". ההבדלים בין שני המתכונים, ושני המדורים, מתגלים כבר למן רשימת המצרכים. אצל אנסקי מתבקשים הקוראים להצטייד בתאנים "סגולות או שחורות”, אצל שני בתאנים "ירוקות בשלות, פקועות עור אך עדיין מוצקות”; אצל אנסקי נדרשים “250 גרם שמנת מתוקה”, אצל שני “1 גביע שמנת מתוקה 38%”. ציון אחוזי השומן של השמנת המתוקה אינו מקרי. בלעדיו עלולים קוראי המדור להתבלבל עם שמנות מתוקות בהן השתמש שני במתכונים קודמים (32% שומן, 42%, ופעם אחת “28% לפחות”). קיים הבדל משמעותי גם באורכי הטקסט של המתכונים: גלידת תאנים ב-134 מילים, תאנים מזוגגות ב-394 מילים.

ניתן היה לייחס את שלל ההבדלים הללו לשוני שבין הכנת גלידת תאנים והכנת תאנים מזוגגות, כלומר לצרכים האובייקטיביים של כל מתכון, אלמלא העובדה שנמצא הבדלים דומים כשנשווה כל מדור אחר של שני לאלו של עמיתיו. גם כששני הכין צ'יפס המתכון כלל כמעט ארבע מאות מילים (ויומיים עבודה), כשנתן מתכון לבשר על האש ציין כי על ברזלי הרשת של המנגל להיות בקוטר 12 מ"מ, ולפני כחודש, כשהציע מתכון לגלידה, ביקש מקוראיו לרכוש לצורך הכנתו מעט פחמן דו-חמצני במצב מוצק – קרח יבש. חומר מסוכן זה, המתהדר בטמפרטורה של מינוס 78.5 מעלות, מצריך הצטיידות ב”מכנסיים ארוכים חולצה ארוכה ונעליים, עם גרביים... כפפות (רצוי מסיליקון) ומשקפיים גדולים (משקפי צלילה לא יזיקו)”. שני לא הכריח את קוראיו להשתמש בקרח יבש, וציין כי ניתן להשתמש במכונת גלידה, אך במתכון הגלידה של אנסקי לא רק שאין אזכור לקרח יבש, אין אפילו רמז למכונת גלידה. יש פריזר.

בעוד מדור הבישול של אנסקי, כמו רבים אחרים בעיתונות, משתדל לשמור על איזון בין מידע, חדשנות ושימושיות, שני אינו מתעסק לא בבלמים ולא באיזונים. הוא מכין אומלט בעזרת להביור, קורנביף בעזרת אבן מהטבע וכפית של אשלגן חנקתי, ופיש אנד צ'יפס בעזרת סיפולוקס. קוראיו מתבקשים להמציא מצרכים ספציפיים במידות מדויקות במיוחד: “17 גרם שמרים רטובים”, “10 גרגרי מלח ים גדולים”, “22 גרם סוכר לבן”, “1 מדליון גבינת עזים בעובי 8 מ"מ”, או “1 תפרחת לוונדר (לא הכרחי)”. ה"לא הכרחי" ששני מוסיף לתפרחת הלוונדר מגלם את הפשרה המקסימלית שהוא מוכן לעשות עם תנאי הבישול של הקורא הממוצע, אף כי פעמים רבות ימליץ לקוראיו בכל זאת לעשות מאמץ ולהשיג את כל מה ש"לא הכרחי".

בשעה שעיתונים אחרים מציעים לקוראיהם מדורי בישול עם מתכונים שניתן ממש להכין, "הארץ" מציע לקוראיו דבר מה מעט שונה. שני הוא משורר, אמן במלוא מובן המילה, אשר בטוריו לא עושה מאמצים להכחיש את גאונותו. אפשר להתעצבן מזה, אפשר לחשוב שזה פלצני (לפעמים אף מירי חנוך, הכותבת סיפורי רקע למתכונים, מביעה תרעומת על האקסצנטריות שלו), אפשר לראות במתכוניו המלצה בלבד ולאלתר פרשנות עצמית במטבח הביתי. אבל אפשר גם ליהנות מעצם העובדה שבתור קורא אתה לא מתעצבן מהסגנון של שני, ליהנות מכך שאתה לא חושב שהדיאלוגים שהוא מנהל עם הירקות במטבח הם פלצניים. במילים אחרות – ליהנות מהעובדה שאתה אליטיסט. לשם כך אפילו לא צריך להצטייד בגרגרי ערער או חך משכיל במיוחד. כל הדרוש הוא מעט שכנוע עצמי, וגיליון עיתון "הארץ".
נכתב על ידי , 17/8/2007 12:08   בקטגוריות ביקורת תקשורת  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורן פרסיקו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורן פרסיקו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ