לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2007

האתר החדש של צה"ל


האתר החדש והמשופר של צבא ההגנה לישראל עלה לרשת בשבוע שעבר, ואם עד לרגע זה לא ידעתם שלצה"ל היה אתר ישן, אתם מתחילים להבין עד כמה נחוץ החדש. זהו אתר המזמין כניסה על בסיס יומיומי, ומציע מגוון ערוצי תוכן, כתבות וידיעות מתחלפות, כשלצדם מדריכים ומאגרי מידע קבועים, ממש כמו אתרי החדשות הגדולים. באופן מעט מפתיע, האתר לא מחולק לשלושה חלקים, כי אם לכעשרה חלקים שונים, כשכל אחד מהם מחולק לתתי-חלקים, המחולקים אף הם חלוקות פנימיות. יש היררכיה באתר צה"ל, והיא ברורה ורשמית וגלויה לעין, כראוי.

לפי כתובת האתר (dover.idf.il/IDF) ניתן היה לחשוב כי בראש ההיררכיה עומד דובר צה"ל והצבא הישראלי כולו אינו אלא תת-מחלקה שלו. אם לשפוט על פי התכנים המתפרסמים באתר, דווקא יש הגיון בתפיסה זו. כפי שניתן היה לצפות, מדובר באתר תעמולה מובהק בו החדשות והכתבות מגויסות, המידע השלילי מוצנע או מועלם, והשירות לגולש נדחק למקום השני בחשיבותו כדי לפנות מקום לשירות שהאתר מבקש להעניק לצה"ל עצמו.

בעת הביקור באתר קישטה אותו ממעל תמונה גדולה של חיילת יפה וחייכנית. הכתבה הראשית עסקה ביהודיה אמריקאית החולמת לשרת בשריון ותחתיה הופיעה כתבה על נכים ומוגבלים שהתעקשו לשרת בצה"ל, וגם יומן אישי של חייל ששירת בלבנון, "טיהר את ג'בל כחיל", ומלמל פרקי תהילים על חבריו ש"מסרו נפשם על קידוש השם". ברור שלא היתה באתר כתבה על האירוע בו חיילי צה”ל חטפו בדהריה מונית פלסטינית, ונסעו עם הנהג הכפות בחיפוש אחר חשודים, עד שמצאו אזרח שנשא את חפירה, ירו בו, ונמלטו מהמקום, אבל אפילו כשכן הופיעה כתבה נוגה וכואבת, כמו זו שקיבלה את הכותרת "אני, אם שכולה" ועסקה במי שאיבדה את בנה בלבנון, הטקסט הסתיים בהחלטת האם לאפשר לבנה הקטן להתגייס אף הוא לשירות קרבי.

בכלל, קשה למצוא באתר עדויות לפנים שליליים בצה"ל ופועלו. הקלדת המילה "כיבוש" במנוע החיפוש הפנימי של האתר, העלתה שתי תוצאות בלבד, שתיהן ממדור ה”היסטוריה": "כיבוש חצי האי סיני", ו"כיבוש טבריה" (אירוע שבמהלכו “הערבים החליטו לעזוב את העיר"). לעומת זאת, הקלדת רצף המילים "טוהר הנשק" כמו הכניסה את מנוע החיפוש לסחרחורת של עונג עצמי, והחזירה מעל מאה תוצאות שונות מכל חלקי האתר.

האתר אמור לפנות לכלל האוכלוסייה כדי לעקוף את אמצעי התקשורת המתעקשים לסנן מדי פעם, בעיקר כשאין מלחמה, את כמות התעמולה הפטריוטית בדיווחיהם, אבל נראה כי הוא נבנה כך שיקרוץ לצעירים המועמדים לגיוס. בכתבות משולבים הסברים מציתי דמיון על היחידות השונות וכלי הנשק העומדים לרשותן, ויש בו אפשרות להוריד טפטים לשולחן העבודה של המחשב (חביב במיוחד הטפט “פרחים בקנה", הכולל רצף תמונות של חיילים, פרחים, ושדה קרב מעושן), או לדפדף בגלריה המוקדשת כולה ל"בנות לוחמות".

גם אם מקבלים את הנחת היסוד התועמלנית של האתר יש בו עוד מה לשפר, או, אם תרצו, "לשפצר”. מילא העובדה שלדוברת צה"ל ביוגרפיה כפולה באורכה מזו של סגן הרמטכ"ל או מפקד זרוע היבשה, בעיה מהותית בהרבה היא שהאתר החדש בנוי באופן מיושן מאוד, כמעט אנטי-אינטרנטי. אין לגולשים שום יכולת להשפיע עליו. לא בתגובות, לא בפורומים, שלא לדבר על התאמות אישיות של התצוגה והתכנים. אין אפילו סקר. מצד אחר, אולי הדבר מכוון מטרה. הקיבעון המוחלט באתר מעביר משהו ממהות המוסד אותו הוא מייצג, ומהווה הכנה להכרזה שכל טירון שומע – "הצבא זה לא תכנית כבקשתך”.
נכתב על ידי , 3/8/2007 13:50   בקטגוריות ביקורת תקשורת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורן פרסיקו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורן פרסיקו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ