לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2007

מדור הדעות ב"ידיעות אחרונות"


לפני כחודש גילו קוראי "ידיעות אחרונות" כי כפולת עמודי הדעות של העיתון הועתקה מהדפים הראשונים של המוסף היומי אל הדפים האחרונים של עמודי החדשות. היה זה מהלך דרמטי, לפחות אם לוקחים ברצינות מונחים מקובלים כגון "הרגלי קריאה קבועים" ו"הפרדת דעות אישיות מהחדשות", אך המהלך לא לווה בהודעת הסבר. נראה כי פשוט כך יהיה מעתה, ועד לאי-הודעה חדשה.

ניתן היה לתת קרדיט לעורכי העיתון ולהניח כי הצמדת הדעות לחדשות באה לסמן לקורא שאין אמת אובייקטיבית בתקשורת, שדעת יחיד ממילא מסתננת לטקסטים המופיעים בעמודי החדשות ועל כן עליו לקרוא אותם בזהירות רבה, אבל כיוון שמדובר בצהובון ממוסחר ומיליטריסטי, הצועק בקול גדול את דעת הקונצנזוס גם ברגעים בהם קיים צורך חיוני בעיתונות ביקורתית, הגיוני הרבה יותר להניח כי מעבר עמודי הדעות הונע מטעמים מסחריים ולא עיתונאיים.

מכל מקום, המעבר ממסגר מחדש את המוסף היומי ועמודי החדשות בעיתון הנפוץ במדינה. לא עוד חלק ראשי המיועד לכותרות וידיעות אינפורמטיביות, לעומת מוסף המאפשר הרחבה והעמקה בענייני היום, אלא מודל המבדיל בין עמודים "רציניים" (חדשות ודעות על החדשות) לבין עמודים רציניים פחות (כתבות צבע, מדורי פנאי, שעשוע ורכילות). במובן מסוים יש כאן מעין הודאה כי המוסף היומי חדל להיות במה ראויה לתוכן רציני. מאמרי הפובליציסטיקה היוו נטל על קוראי המוסף המעדיפים להתבלבל בין דעה לחדשה, כל עוד לא יצטרכו להתמודד עם עירוב כבדות ראש וקלות דעת.

בחינה של המאמרים שהתפרסמו במדור הדעות לאורך השבוע שעבר מגלה, ראשית, מספר תוצאות צפויות: התשובה לשאלה "למי בישראל יש דעה?” היא "לגברים יהודיים”. מתוך עשרים וחמישה מאמרים, עשרים ושניים נכתבו על ידי גברים (כמעט 90%). הנוכחות הנשית הופיעה בעיקר במדור התצלומים הקבוע "ישראלים 2007”, אשר יוחד במהלך כל השבוע שעבר ל"יוזמה נשית". בכל יום התפרסם תצלום של אישה אחרת בעלת יוזמה, ותחתיו כשלוש שורות על אודותיה, כולל ציטוטים פרו-פמיניסטיים מפיה (דוגמה: "ביום שבו לא נצטרך לדבר על מעמד האישה זה יהיה סימן שהגענו"). במקום לקרוא דעותיהן של נשים, הקוראים הוזמנו להתבונן בתצלומי נשים. נראה שעדיין לא הגענו. נוסף על כך, כל כותבי המאמרים (פרט למאמר אורח מאת נשיא פרו לשעבר) יהודים. אין לצפות לשום דבר אחר, ובכל זאת החד צדדיות הזו מרשימה בכל פעם מחדש.

בדיקה מעמיקה יותר, של תכני המאמרים, מלמדת כי גבולות הדיון הציבורי שהמדור מסמן כלגיטימיים, מוגבלים ביותר. בתחום הביטחוני, למשל, כל המאמרים שפורסמו באו מאותו הכיוון. המאמר הראשון התנגד להפסקת אש עם הפת"ח, השני ביקש להתגייס למאמץ משותף למען חיזוק כושר ההרתעה של ישראל, ואילו השלישי טען כי אסד לא רוצה שלום. עוד בולטים מאמרים שלא מעוררים התנגדות: מאמר נגד סגירת תזמורת, בעד פיתוח ההשכלה הגבוהה בגליל, נגד עבירות תנועה חמורות, ומאמר (מודגש) מאת הקומיקאי טל פרידמן על הבדלי האופי בין חתולים לכלבים, ובין בני אדם חתוליים לבני אדם כלביים.

במקום לנסות לעורר פולמוס, מדור הדעות של "ידיעות אחרונות" נותן במה נרחבת למאמרים מרדימים. אין לו אג'נדה ברורה, כמו זו שמוביל בן-דרור ימיני בעמודי הדעות של "מעריב”, ואין כמעט ביטוי לתכנים ביקורתיים, כפי שאפשר למצוא בעמודי הדעות של "הארץ". פרט למעט יוצאים מן הכלל, המדור מספק לעיסה מחדש של הצפוי, המוסכם והלא מאיים. לא ברור, אם כן, מדוע לא ניתן היה להשאיר את התכנים האלה לצד הרכילות והשעשועונים של המוסף היומי.
נכתב על ידי , 27/7/2007 15:44   בקטגוריות ביקורת תקשורת  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורן פרסיקו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורן פרסיקו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ