לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2007

מוספי הספרות של סוף השבוע


שמעון אדף, משורר וסופר, ועד לפני כשנתיים עורך הפרוזה העברית בהוצאת "כתר”, העניק לאחרונה ראיון לעיתון "העיר" בו קבל על תעשיית הספרות הישראלית. לדבריו, כעורך בהוצאת "כתר" היה לו מאוד לא נעים להיווכח כי מערך הייצור והביקורת של הספרות הישראלית הוא "רשת פוליטית וצינית", ההופכת את הספר למוצר צריכה לכל דבר ועניין. מוספי הספרות בעיתונות הישראלית, לפי אדף, שותפים מלאים לבעיה, שכן הם "מתפקדים כביטאון של קליקה” ו"קשורים לאינטרסים פרטיים ולא לאיכות היצירה”.

נקודת המבט דרכה בוחר אדף לראות את יצרני ומבקרי תעשיית הספרות הישראלית מעט נאיבית. ראשית, מפני שמוזר לחשוב כי במציאות הכלכלית של ימינו יש עוד מקום להיות מופתע ממידת המסחור של איזושהי תעשייה. שנית, משום התפקיד שאדף מניח שיש למוספי הספרות בעיתונות הישראלית. לגישתו, תפקודם הלקוי של מוספי הספרות פוגעת בשוחרי הספרות, או כפי שהוא מנסח זאת: "מעגל רוכשי הספרים התמים, שקורא את הביקורת הטובה וקונה את הספר ולא מבין שיד רוחצת יד".

מעניין לשים לב לשפה בה משתמש אדף לתיאור הנפגעים. הוא מדבר על “מעגל רוכשי הספרים", ש"קונה את הספר", ולא על "מעגל קוראי הספרים" ש"קורא את הספר". ובאמת, מרגע שספרים הפכו למוצר צריכה לכל דבר ועניין המעשה המשמעותי שאנו מוזמנים לעשות ביחס אליהם הוא לקנות אותם, לאו דווקא לקרוא אותם. שוק הספרים מציע לנו ליהנות מעצם מעשה הקנייה, בדומה לכל מעשה קנייה אחר, ובנוסף על כך מהערך המוסף שספר מעניק לבעליו, מהעובדה שהוא מונח לראווה על המדף, מצפה למועד קריאה שלאו דווקא יבוא.

אם נבחן את מוספי הספרות מאותה הזווית ממש נגלה כי פרט להמלצות אינטרסנטיות על אודות כותרים הם ממלאים תפקיד נוסף – הם מוצר בפני עצמו, אשר אנשים היו רוצים שיהיה ברשותם, לאו דווקא כדי לעשות בו שימוש. בדומה לאופן בו מנויים של HOT שמחים על הפוטנציאל לצפות בערוץ 8, אך רק מעטים בוחרים לממש אותו, כך רבים מרוכשי עיתונות סוף-השבוע יעדיפו עיתון הכולל מוסף מכובד לספרות, אליו אף פעם לא יספיקו להגיע.

השוואה בין מוספי הספרות של סוף-השבוע מלמדת על הבדלי רמות וסגנון צפויים (גיליון "הארץ" מוקדש למבקר התרבות ברוך קורצווייל, ב"ידיעות" מופיעה באופן בולט הכתובת "פרסום ראשון בעברית" ליד תרגום קטעים משיר חדש), ומספקת גם עבור מי שאינו מעורה בקליקות הספרותיות עדויות לתפקידיהם השונים. ב"מעריב", לדוגמה, ביקורת קטלנית על ספר של הוצאת "ידיעות", ואילו ב"ידיעות" ביקורת חיובית על ספר של ההוצאה, כמו גם פרסומת למוצר אחר שלה. זו, אגב הפרסומת היחידה במוסף, ובמוסף של "מעריב" אין פרסומות כלל, רמז לערך הדל של המוספים כפלטפורמה לציד עיני צרכנים. גם מיקום המוספים מעיד על ערכם המסחרי. ב"ידיעות" ו"מעריב", המוספים מופיעים בעמודים האחרונים של המוסף לשבת, אך לא בצמידות לשערו האחורי. ל"הארץ" מוסף נפרד, אבל משנה לשנה נעשה קשה למצוא אותו בין המוסף לנדל"ן ללוחות הדרושים. הקורא כמו מוזמן להותיר את הפוטנציאל לא ממומש.

אם המוספים הללו עדיין לא נעלמו כליל הרי זה מפני שגם ללא קוראים הם מטילים יוקרה על יתר דפי העיתון וממלאים תפקיד מסורתי של עיתונות סוף-השבוע. בהקשר זה מעניין יהיה לראות אם בחינמון החדש של אדלסון, המתיימר להיות כעיתון רגיל רק בחינם, ישולב בטאון של קליקה ספרותית הפועל לפי אינטרסים אישיים ומזמין את הקוראים לשמור את הקריאה בו למועד שאף פעם לא יבוא.
נכתב על ידי , 20/7/2007 10:42   בקטגוריות ביקורת תקשורת  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורן פרסיקו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורן פרסיקו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ