לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2006

היו-טיוב הבא


מיליארד שש מאות וחמישים מיליון דולרים. נקודת סיום מוצלחת עבור צ'אד הרלי וסטיב צ'ן, מייסדי YouTube, אך בה בעת נקודת פתיחה וזריקת עידוד למאות יזמים המבקשים להקים את ה-YouTube הבא, להוביל מהפכת וידיאו חדשה, ולהפוך, בתוך כך, לעשירים מכפי צורכם. חברות המדיה הגדולות מחפשות כיום באופן יותר ויותר נואש אחר מיזם שיעזור להם להעביר חלק מעסקיהם לרשת, ובשנים הקרובות יהיו מוכנות לשלם כסף טוב כדי לנסות ולהבטיח את הכנסות העתיד הרחוק יותר. בתחילת החודש, למשל, הודיע ראש תאגיד CBS, לסלי מונבס, למשקיעי וול-סטריט כי החברה שלו החלה בחיפוש אחר "ה-YouTube הבא". הוא אף שכר את שירותיו של יועץ השקעות צעיר, שכל תפקידו ב-CBS יהיה למצוא את "ה-YouTube הבא", ולקנותו.

עוד לפני ש-YouTube נמכרה לגוגל בסכום שלעיל היו אתרים רבים שהציעו בדיוק את מה שהציע אתר YouTube, פעמים רבות באופן קצת יותר מוצלח. מבין הבולטים שבהם אפשר למנות אתGrouper, Bolt, Revver, Google Video, Dailymotion, EVTV1, Vimeo, Vsocial, Veoh, metacafe, וכמובן לא נשכח גם את היפ ופליקס ואמבטיה הישראליים. חלקם מציעים איכות תמונה טובה יותר מאשר ב-YouTube, אחרים מאפשרים להעלות סרטונים ארוכים יותר, יש כאלה שמציעים פרסים כספיים לסרטים מצטיינים, בחלקם ניתן להוריד את הסרטונים למחשב, אחרים מאפשרים שימוש בפורמט קוויקטיים לצד פלאש, לרבים מהם ממשק נוח יותר משל YouTube, אפילו מהירות זרימת מידע גבוהה יותר, אבל אף לא אחד מהאתרים הללו נקרא YouTube ומשום כך לאף אחד מהם אין את תעבורת הצופים וההייפ שבא עם מותג האינטרנט של השנה.

קרוב לוודאי שרוב תואמי ה-YouTube ייעלמו מהרשת בקרוב. יתכן שאחד מהם, או אתר עתידי לשיתוף קבצי וידיאו, עוד יעקוף את YouTube ויגבר עליו. אחרי הכול, גם מנוע החיפוש של גוגל בא לעולם בזמן ששוק החיפוש באינטרנט היה, לכאורה, רווי, אבל יהיה אשר יהיה, המלחמה על אתר שיתוף קבצי הוידיאו היא במידה רבה מלחמת העבר. מלחמת ההווה מתרחשת על קרקע מעט שונה, על האפליקציות שיפתחו את מהפכת הוידיאו המקוונת באופן שישנה מהיסוד את השילוב בין וידיאו לאינטרנט ויאיים ממש על הטלוויזיה המסחרית.

כבר בחודשים הקרובים נראה את הפירות הראשונים של מלחמה זו. לאור מלחמת החפירות שנכפתה על גוגל בכל הנוגע לזכויות יוצרים של הסרטונים ב-YouTube, נראה כי במרכז ההתפתחויות יהיו שיתופי פעולה פורצי דרך בין טכנולוגיות שעד היום עזרו להפר זכויות יוצרים לבין בעלי הזכויות עצמם, בין יזמי אינטרנט ומתכנתים לבעלי המדיה הישנה.



פרויקט ונציה

"מהו פרויקט ונציה?", שואל אתר הבית של הפרויקט, וממהר גם לספק תשובה: "מיזם חדש המשלב את מיטב התכונות של חוויית הטלוויזיה עם הטכנולוגיות החזקות ביותר באינטרנט, בדרך שתגדיר מחדש את הדרך בה אנשים חושבים על טלוויזיה. לא מדובר ביישום לשיתוף קבצים או בשירות להורדת תכני וידיאו".

תשובה מעט מתחמקת, יש להודות, המגלה טפח ומכסה טפחיים, אבל עד שכתבה זו תפורסם, מרבית הטפחים אמורים כבר להיות גלויים לכול. כרגע הפרויקט מפותח תחת מעטה חשאיות כבד, עלי ידי צוותים שונים ברחבי העולם, עם גרסת בטא שמופצת בקרב נבחרים בודדים. אך במסגרת "פורום עתיד הטלוויזיה", כנס שיתקיים בין ה-16 ל-17 לנובמבר בבית הספר לעסקים על שם שטרן של NYU, אמור פרדריק דה וואל, מנכ"ל "פרויקט ונציה", להציג בפומבי את פרטי המיזם. בינתיים, אפשר רק ללקט שבבי מידע שדלפו לציבור.

את "פרויקט ונציה" הגו יאנוס פריס וניקלאס זנסטרום, האחראים על פיתוח קאזא, תוכנת שיתוף הקבצים שפגעה אנושות בתעשיית המוזיקה, וסקייפ, תוכנת ה-VoIP (העברת קול על גבי רשת האינטרנט) שנרכשה לפני שנה על ידי eBay תמורת 2.6 מיליארד דולרים ומאיימת לחסל את חברות הטלפונים. אחרי שטיפלו בתעשיות המוזיקה והטלפונים, פונים פריס וזנסטרום להוביל את המהפכה בתעשיית הטלוויזיה.

"פרויקט ונציה" הוא שם קוד לתוכנה שתאפשר להפיץ תוכניות טלוויזיה ותכני וידיאו ברשת, באמצעות טכנולוגיית P2P. כלומר, במקום שתכני הוידיאו יוזרמו אל משתמש הקצה משרת מרכזי, הם יגיעו אליו מאינספור מקורות, מרשת של משתמשים ביתיים, כשכל אחד מהמחשבים הביתיים נוטל על עצמו חלק מעול העברת המידע. בנוסף לעוצמת ה-P2P, שכבר הוכיחה את עצמה כדרך היעילה ביותר לשתף קבצי וידאו, יהיו גם שרתים מרכזיים של החברה כך שכל צרכן יוכל לצפות בתוכנית שהוא מבקש בשעה שמתאימה לו, גם אם היא אינה נצפית באותו רגע על ידי די משתמשים אחרים. על בסיס שיטה זו, טוענים היזמים, יהיה ניתן להזרים למשתמשים וידיאו באיכות עילית תוך מינימום עלויות. השמת דגש על הזרמת תכנים למחשב הביתי ולא הורדתם אליו תבטיח גם את מניעת ההעתקות, טוענים בחברה. בידי הלקוח לא יישאר עותק של התוכן בו צפה ומשום כך יקשה עליו אחר כך לעשות בו שימוש למטרותיו (עם כי אפשר להניח שתוך זמן קצר מישהו יכתוב תוסף לפיירפוקס שיאפשר לשמור את הקבצים בכונן המחשב).

השימוש בתוכנה אמור להיות פשוט. מורידים קובץ לא גדול, מתקינים ומקבלים עשרות ערוצי טלוויזיה בחינם. במרכז התוכנה חלון גדול, שאמורה להופיע בו תמונה הקרובה באיכותה לתמונת היי דפנישן, כשבצידי המסך יופיעו כלים ועזרים. כפתורי שליטה בוידיאו כמו בנגן DVD, כלי חיפוש למציאת סרטונים נוספים, רשימת ערוצים מועדפים, וכפתורים לשיתוף תכני וידיאו מועדפים עם חברים. ההכנסות תבואנה מפרסומות שמשולבות בתוכניות, ממש כמו בערוצים מסחריים רגילים.

בראיון ל"ביזנס וויק" אמר פריס: "אנשים אוהבים טלוויזיה, ואנשים אוהבים את האינטרנט בגלל המבחר העצום והאפשרויות החברתיות. אנחנו מנסים לשלב בין היתרונות של שני העולמות". באותה הזדמנות פורסם גם כי הפרויקט (שלאחר השקתו יחליף, ככל הנראה, את שמו) נמצא כבר במו"מ עם חברות תוכן שונות ליצירת ערוצים מבוססי פרסומות, שיפעלו במתכונת של 24/7. כדי להימנע מתסריט קאזא, שיכולתו הכללית נפגעה אנושות על ידי תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים, הזמינו אנשי "פרויקט ונציה" בעלי זכויות על תוכן לקחת חלק במיזם כבר מראשיתו. "תעשיית הטלוויזיה ראתה מה תעשיית המוזיקה עברה", אומר פריס, ומקווה שדי יהיה באזכור תסריט האימים הזה כדי לשכנע את האולפנים הגדולים ורשתות הטלוויזיה לאמץ את הטכנולוגיות החדשות במקום להילחם בהן.

יתרונות: מפתחים בעלי שם המהלך קסם במקומות הנכונים; סומכים על פחד כדי לקבל זכויות על תוכן – טקטיקה שבדרך כלל עובדת.

חסרונות: חברות תוכן גדולות עשויות להשתכנע כי עליהם להשתמש באינטרנט כדי להעביר לצרכן את התכנים שלהם, אבל יעדיפו להשקיע ולפתח מערכות שיעשו זאת באופן עצמאי, ולא דרך מתווכים, כדי למקסם רווחים; בעוד הפרויקט עדיין לא הושק, יש כבר אתרים שמציעים כיום את אותו השירות בדיוק, כמו GridNetworks, למשל.

אם אתם תאגיד מדיה עם עודף מזומנים: לקנות!



ברייטקוב

בימים האחרונים של חודש אוקטובר השיקה חברת Brightcove שוק מקוון לתכני וידיאו, שלב מכריע בתולדות החברה שהוקמה כבר בתחילת שנת 2004. הרעיון הבסיסי מאחורי השוק הוא להוות מתווך אולטימטיבי לתכני וידיאו. נשמע מוכר? ובכן, יש ל-Brightcove כמה יתרונות משמעותיים על פני YouTube ואתרי שיתוף וידיאו אחרים. מודל כלכלי, למשל. חברת Brightcove פונה לא לחובבנים גמורים הבולעים ליטר דייט קולה וחפיסת סוכריות מנטוס ומחכים לראות מה יקרה, אלא ליוצרים ביתיים בעלי יכולות הפקה מקצועיות, ומציעה להם להפיץ דרכה את קבצי הוידיאו שיצרו. ההכנסות – מפרסומות. במהלך שידור, או, לחלופין, בסיום כל סרטון תופיע פרסומת, ובמידה והצופה יקליק עליה, ההכנסות ממנה יתחלקו חצי בחצי בין יוצר הסרטון לחברת Brightcove. גם אתר זה, כמו פרויקט וונציה, לא יתעסק עם תכנים המפרים את זכויות יוצריהם.

חברת Brightcove מציעה שירותים גם ליצרני תוכן מקצוענים ממש, כשהשאיפה שלה היא להפוך לבמה עולמית לשיווק תכני וידיאו, הצגתם לעיני כול ומכירתם לשידורי סינדיקציה. בפועל, הכוונה היא להחליף אירועים בסדרי גודל עולמיים כמו פסטיבל הטלוויזיה שמארגן NATPE, האיגוד האמריקאי של מנהלי תוכן בטלוויזיה, ו-MIPCOM, השוק העולמי לתכני וידיאו. נכון להיום כבר חתמה Brightcove על הסכמים לשיתוף פעולה עם ערוץ דיסקברי, סוני BMG, רויטרס והאחים וורנר, ועל הסכם הפצה עם AOL. התחלה נאה, לכל הדעות.

יתרון: פיתוי כלכלי למשתמש הקצה; חיסכון עצום בעלויות שיווק והפצה למפיקים עצמאיים.

חסרונות: אלמוני; כרגע מבוסס פלאש בלבד; לא ברורה יעילותו בהעברת סרטים באורך מלא.

אם אתם תאגיד מדיה עם עודף מזומנים: להתמקח, להוריד את המחיר, להשפיל את נציגי החברה, ואז לוותר.



ביטורנט

אם ביקשתם מהאחיין להוריד עבורכם את העונה החדשה של "אבודים", קרוב לוודאי שעשה זאת באמצעות ביטורנט, פרוטוקול שיתוף הקבצים המצליח בעולם. ביטורנט היא פרי מוחו של בראם כהן, ובראשית הדרך נכתבה כמיזם קוד פתוח שנועד לעזור למתכנתים לשתף קבצי תוכנה גדולים בינם לבין עצמם. לאחר שהתברר כי משתפי הקבצים הנלהבים ביותר הינם חובבי סדרות טלוויזיה וסרטים הפכה התוכנה למטרה חמה עבור אולפני הקולנוע ורשתות השידור.

יתרונה הגדול, על פני תוכנות שיתוף הקבצים שקדמו לה, הוא באופן השיתוף: קובצי הוידיאו מחולקים לפרגמנטים קטנים ואלה מועברים ישירות בין המחשבים המבקשים את אותו הקובץ, כמה העלאות והורדות במקביל, עוד לפני שהקובץ נמצא בשלמותו אצל כל אחד מהם. כך, די למחשב שבו הקובץ בשלמותו לשלוח כל פעם רק חלקיק אחד כדי שזה יגיע בזמן קצר לכל שאר המשתפים בקבוצה. זאת ועוד, להבדיל מתוכנות שיתוף אחרות, בביטורנט מרוכזים כל המחשבים בהעברת חלקיקי קובץ אחד בלבד, כך שמהירות ההורדה בדרך כלל גבוהה מאוד. כיום משתמשים בה חמישה מיליון איש בכל רגע נתון.

כל זה לא חדש, כמובן. אך לאחרונה חלו כמה התפתחויות שעשויות להשפיע לא רק על האחיינים שבעולם, אלא גם על הדודים שבינינו. כהן, שבמשך כמה שנים חי מתרומות של משתמשים אסירי תודה ומכירת חולצות טי עם לוגו החברה, החל לבדוק כיוונים קצת יותר רווחיים. הוא הפך את מיזם התוכנה לחברה רשמית, חדל לאפשר לכל גולש להוריד את הקוד של ביטורנט, וגייס לכוחותיו את אשווין נווין, יועץ השקעות מוול-סטריט, שזיהה את הפוטנציאל הרווחי בתוכנה לא רק עבור כהן, אלא גם עבור יצרני התוכן הגדולים. בראיון שנתן לאתר DMW אמר נווין כי הביטורנט "יעשה ל-DVD מה שה-DVD עשה ל-VHS", כלומר יעשה לסטנדרט החדש של השוק ויביא רווחים עצומים עבור בעלי זכויות היוצרים.

לפני שנה הגיעה החברה להבנה עם איגוד הסרטים האמריקאי, והתחייבה להפיץ אך ורק תכנים חוקיים. מאותו רגע נפתחה הדרך לדיונים עם כל אולפני הסרטים ורשתות השידור. לאחרונה המשא ומתן החל לשאת פירות: חברת ביטורנט חתמה על הסכמי הפצה עם כעשרים חברות מדיה, כולל האחים וורנר. בתחילת 2007 אמור לעלות אתר התוכן של ביטורנט ובו תהיה אפשרות לרכוש הורדה של סרטים וסדרות טלוויזיה במחיר של דולר אחד לערך, בדומה לחנות ה-iTunes של אפל. אך לטכנולוגיה של ביטרונט היכולת להעביר כמויות עצומות של מידע ולספק סרטים באיכות מעולה וזאת מבלי שהחברה תאלץ לשלם עלויות רוחב פס גבוהות. לפי פרסומי החברה, כבר היום יש לה גישה לקרוב לעשרת אלפים סרטים.

מבחינת יצרני התוכן, מדובר בהשלמה ראשונית עם המציאות החדשה. לפי סקרים שפורסמו במגזין "ביזנס וויק", כ-13% מהציבור האמריקאי שמוריד באופן לא חוקי תכני וידיאו מוכן לשלם 20$ כדי להוריד אותם באופן חוקי, וחמישה דולרים עבור תוכנית טלוויזיה. 38% מאותו קהל עבריינים מוכנים לשלם חמישה דולרים לסרט ו-47% מוכנים לשלם 50 סנט לתוכנית טלוויזיה. גם אם וורנר תצליח בשלב ראשון לשכנע אחוזים ספורים מהעבריינים שמורידים את תכניה להפוך ללקוחות משלמים, תדע שהיא בדרך הנכונה: עד שתתחיל למקסם רווחים, לפחות תצמצם את ההפסדים.

כהן מתכוון במקביל לקחת את הטכנולוגיה שלו צעד קדימה. באוקטובר הודיעה ביטורנט על שיתוף פעולה עם כמה מיצרניות חומרה עולמיות, ביניהן ASUS, QNAP, ו-PLANEX. אלה יחלו לשלב מנהל הורדה של ביטורנט בתוך המכשירים שלהם, בתוך הראוטרים, הממירים ומכשירי ה-DVR שהם מייצרים, כך שמשתמשים עתידיים יוכלו לצפות בטלוויזיה שלהם בתכנים שהורדו על ידי ביטורנט מבלי להשתמש כלל במחשב. ההערכות של החברה מדברות על שלושים מיליון בתי אב עם רשת בידור ביתית שכזו עד לשנת 2010.

יתרון: מפתח ה-P2P המצליח בעולם; שילוב בחומרה יבטיח שימוש בתוכנה.

חסרון: החומרה תצא לשוק רק בעוד כשנה, ייתכן וזה יהיה מאוחר מדי. האתר עם הגישה לתכנים החוקיים מתעכב, ובינתיים המתחרים מתחזקים. הקוד היה פתוח זמן רב, ומשום כך היה קל למתחרים לפתח בעצמם מיזמים דומים.

אם אתם תאגיד מדיה עם עודף מזומנים: לוותר.

Facebook

בחודש יוני האחרון התגלגלה בסוכנויות הידיעות הבשורה כי על פי סקר שנערך בקרב תלמידי מכללות בארה"ב האתר Facebook נחשב ל"IN" במיוחד. האתר הגיע באותו סקר למקום השני ברשימת המוצרים ה"IN-יים" ביותר (71% מהנשאלים השיבו כי הוא "IN"), כשהוא משיג תוצאה זהה לבירה, ומקדים אותו רק נגן המדיה iPod (שזכה ל-73% מהקולות). בישראל האתר עדיין לא פופולארי כל-כך בקרב הצעירים, ודאי לא פופולארי כמו משקה אלכוהולי, אולי מפני שעד לאחרונה לא היה בו שימוש רב לגולשים מחוץ למדינות דוברות אנגלית.

Facebook היא רשת חברתית, אשר מבחינת תעבורת הגולשים הינה השנייה בגודלה אחרי MYSPACE. למעלה משתי מיליון תמונות מועלות לאתר מדי יום, יותר מאשר באתר שיתוף התמונות Flickr, והוא מתגאה בלמעלה מעשרה מיליארד עמודים נצפים בחודש. בדומה ל-MYSPACE הנרשמים לאתר יכולים להציג את עצמם בטקסט ותמונות, ולמצוא חברים. אך ההבדל העיקרי בין השניים הוא שFacebook לא יצר קהילה גדולה יש מאין אלא תרגם עשרות ומאות קהילות קיימת ומובנות היטב למודל אינטרנטי, ואז איחד ביניהן.

האתר החל כפרויקט צדדי של סטודנט הארוורד בשם מארק זוקרברג. בתחילת שנת 2004 ביקש זוקרברג ליצור אלטרנטיבה פשוטה ונגישה לרשימת הסטודנטים הרשמית של האוניברסיטה בה למד, ובתוך כך יצר רשת חברתית קטנה שזכתה מיד לפופולאריות. בתוך שבועות נפתחה הרשת החברתית גם לתלמידים מאוניברסיטאות סטנדפורד וייל, ובתוך חודשים ספורים הפך האתר לרשת של כלל הסטודנטים והתלמידים בארה"ב. כל מי שפתח חשבון באתר והצטרף לרשת החברתית של מקום לימודיו יכול היה ליצור בקלות קשר עם הבחורות שתמיד ראה באולם ההרצאות רק מרחוק, בין מאתיים התלמידים האחרים, ואף למצוא חברים חדשים מחוץ למוסד הלימודים שלו על ידי הצלבת תחומי עניין משותפים. עד סוף שנת 2004 כבר היו יותר ממיליון חברים רשומים באתר. זוקרברג פרש מלימודיו, ועבר לעמק הסיליקון.

בשונה מ-MYSPACE ורשתות חברתיות אחרות, כדי להירשם ל-Facebook היה צורך, עד לאחרונה, להיות תלמיד באחד מעשרות אלפי בתי-הספר, המכללות, והאוניברסיטאות שבצפון אמריקה. הגבלה זו יצרה בתחילת הדרך רשת סגורה, אך גם אמינה יותר. אנשים שלא רצו להיחשף ב-MYSPACE, יכלו להצטרף ל-Facebook ולדעת כי רק חבריהם ללימודים יוכלו לראות את הפרופיל האישי שלהם, ולא ילדים משועממים. הרשת היתה גם הראשונה שהפיצה את הקוד שלה כך שמתכנתים חיצוניים יוכלו לכתוב עבורה תוספות מיוחדות. ככל שהאתר התפתח, גולשים מעוד ועוד מדינות קיבלו את הזכות להצטרף אליו. מחודש אוגוסט האחרון גם ישראלים הוזמנו, ובספטמבר האתר נפתח לכל גולשי העולם.

האתר מאפשר פילוח שוק ברמה מדהימה מבחינת המפרסמים. החברים באתר (65% מהם נכנסים אליו מדי יום, 85% לפחות פעם בשבוע) מהווים שוק נחשק במיוחד. צעירים, אבל לא ילדים. משכילים, ובעלי כוח קנייה עצמאי. דור העתיד של צרכני ארה"ב. ואמנם, ברבעון הראשון של 2006 ההכנסות מפרסומות באתר הגיעו למיליון דולרים מדי חודש, כשהקצב רק הולך וגובר. ככל הנראה השנה תסתיים בהכנסות של 50 מיליון דולרים, פי שישה מהשנה שעברה, והשאיפה של מנהלי האתר היא להגיע להכנסות של 200 מיליון דולרים ב-2007.

לפי פרסומים שונים נעשו כבר מספר ניסיונות לרכוש את האתר, אך זוקרברג, רק בן 22, מסרב למכור. למרות שני מסעות גיוס הון שערך כדי להביא את האתר למעמדו הנוכחי (הראשון לפי שווי מוערך של מאה מיליון דולרים והשני לפי 550 מיליון), מחזיק זוקרברג ברוב מניות החברה, וגם בדעה כי הזמן פועל לטובתו והשווי רק ימשיך לעלות.

לפי המגזין "ביזנס וויק" סירב השנה זוקרברג להצעה של 750 מיליון דולרים וביקש שני מיליארד. הוא, אגב, מכחיש את הסכום. חברת VIACOM, שלא הצליחה לקנות את MYSPACE, היתה במשא ומתן עם זוקרברג, אבל לדבריה המחיר שדרש היה גבוה מדי. יאהו, שהציעה לקנות את האתר תמורת 900 מיליון דולרים, ואף היא נענתה בשלילה, עדיין נמצאת ככל הנראה במשא ומתן. ההערכות מדברות גם על כך שחברת מיקרוסופט עשויה לקנות את האתר כדי לשלבו ב-wallop, מיזם הרשת החברתית הפרטי שלה. השמועה האחרונה שנפוצה ברשת מדברת על כך שחברת גוגל הציעה, לאחר שקנתה את YouTube, לרכוש את Facebook תמורת 2.3 מיליארד דולרים, אבל לא תמיד צריך להאמין לשמועות.

יתרונות: מוצר מפותח; ההכנסות כבר קיימות.

חסרונות: מחיר; בעל הבית.

אם אתם תאגיד מדיה עם עודף מזומנים: רוב הסיכויים שאין לכם די כסף כדי לרכוש את האתר.



Last.fm

האתר Last.fm העניק לעצמו את הכותרת "מהפכת המוזיקה החברתית", אבל מדובר, למעשה, לא במהפכה אחת גדולה אלא בשילוב של מספר מהפכות אינטרנט קטנות מהשנים האחרונות, שיוצרות יחדיו מוצר ייחודי.

האתר הושק ב-2002 כשירות רדיו אינטרנטי. כפי שאפשר ללמוד משמו, לא מדובר בסתם תחנת רדיו נוספת, אלא באתר שאמור להפוך את תחנות הרדיו המסורתיות לנחלת העבר. בראשית הדרך, סיפק האתר אפשרות לכל משתמש ליצור לעצמו תחנת רדיו פרטית. הגולש בחר קטגוריות מוזיקלית לפי טעמו, ובזמן האזנה לשיר התבקש להעניק ציון "אוהב" או "שונא". שיר שקיבל ציון "שונא" לא הושמע עוד לאותו משתמש. שירים שסומנו כ"אהובים" נכנסו למאגר השירים הפרטי של המשתמש, אבל יותר מכך – הם אפשרו לאתר ללמוד על טעמו המוסיקלי של המשתמש ולשדר בתחנה הפרטית שלו שירים אחרים, שמשתמשים אחרים, בעלי טעם מוזיקלי דומה, אהבו. כך, כל אחד הוזמן להרחיב את אופקיו המוזיקליים ללא הפסק ולגלות אמנים חדשים.

שנה לאחר השקתו החל האתר לשתף פעולה עם חברת Audioscrobbler, אשר פיתחה כלי שאוסף ומנתח נתוני השמעות במחשבים פרטיים ונגני מדיה ניידים. Last.fm הזמין את קהלו להשתמש בתוכנה זו, שתרגל אחר נטיותיו המוזיקליות גם כשהוא לא מאזין למוזיקה דרך הרשת. כך נוצר בסיס נתוני השמעה ותבניות האזנה רחב היקף. כיום נמצאים 65 מיליון שירים שונים במאגר הנתונים של החברה, מאה אלף שירים ניתנים להורדה חוקית בחינם מהאתר, ולכל אלה נחשפים כמיליון משתמשים ייחודיים מדי חודש.

השלב השלישי בפיתוח Last.fm היה לייבא טכנולוגיות ורעיונות מצליחים מאתרים אחרים. ניתנה אפשרות לערוך ביוגרפיות של להקות וזמרים בשיטת הוויקי, כשכל משתמש תורם מזמנו וידיעותיו, וכיום יש מאה וחמישים אלף ביוגרפיות שונות באתר. נוספה האפשרות ליצור קבוצות חברתיות של מאזינים, כך שיהיה קל יותר לשתף אמנים אהובים עם חברים ולקבל מהם המלצות. לאחרונה נוסף גם לוח הופעות של כל אמן ואמן, והאפשרות לרכוש דרך האתר כרטיסים ודיסקים, כך שהאתר הפך לפלטפורמה מוזיקלית שלמה. יועץ בחברת מחקרי השוק 'רדמונק' קבע כי האתר הוא "אחד הסטארט-אפים המלהיבים באירופה".

החברה שבבעלותה האתר לא מגלה אם הוא רווחי או לא, אך מציגה מודל כלכלי מפורט. ישנן פרסומות, כמובן, אך לצידן גם מנויים בתשלום (הגולשים באתר נטול פרסומות ונהנים מכמה אפשרויות פרימיום), וכמו כן ישנה הכנסה הולכת וגוברת מעמלות שהאתר גובה על מכירת כרטיסים ומוזיקה דרכו. אם יהפוך לנקודת המוצא של כל מי שמחפש שיר חדש, בדומה למעמד של אמזון בתחום הספרים, הרי שהעמלות ממכירות אלו יהוו את מרכז הכנסותיו.

יתרונות: אחת הדרכים האחרונות להרוויח כסף מתעשיית המוזיקה.

חסרונות: מוביל על מתחרהו (Pandora.com) אבל עדיין לא הביס אותו.

אם אתם תאגיד מדיה עם עודף מזומנים: לקנות.

בלינקס

אם המידע באינטרנט הולך ופורץ מגבולות הטקסט הכתוב אל המילה הדבורה והתמונה הנעה, יהיה צורך גם בכלי המסוגל לעזור למשתמש הפשוט למצוא את התוכן הוויזואלי שהוא מבקש. מנוע חיפוש שכזה, אם לסמוך על ניסיון גוגל, עשוי להפוך למלכודת כסף רצינית.

מתמודד אפשרי הוא מנוע החיפוש של חברת Blinkx. מייחדת אותו היכולת לחפש לא רק לפי טקסט אלא גם לפי תוכן הסרטון ממש. מנוע החיפוש שבאתר YouTube, למשל, מבוסס על סריקת כותרות שניתנו לקטעים או שמות קטגוריות אליהם שויכו או שמות המשתמשים שהעלו אותם לרשת. גם בעקבות רכישת האתר על ידי גוגל לא נרשם שינוי מדיניות, נכון להיום גם מנוע החיפוש של גוגל וידיאו פועל באותה הצורה. הטכנולוגיה של Blinkx, לעומת זאת, מחפשת גם לפי מילים שנאמרות בקטע.

מנוע החיפוש של החברה חופר ברשת בסריקה אחר קטעי וידיאו חדשים. הוא מאנדקס כל קטע חדש שהוא מוצא לפי כותרת ותגיות, ממש כמו מנועי חיפוש אחרים, אך במקביל מנתח במהירות גם את פס הקול, מתמלל אותו, ומכניס את המילים הבולטות בו למלאי הנתונים שלו. לפי אתר הבית של החברה, הפעולה מתבצעת על ידי טכנולוגיות המאפשרות פירוק פס קול דיגיטאלי להברות פונטיות, עיבוד רצף הקולות הפונטי באמצעות מודל אקוסטי ונתונים סטטיסטיים כדי לחשב ולמצוא את המילים שהסיכוי כי הן אלה שהרכיבו את פס הקול הוא הרב ביותר. אז, לפי שכיחות המילים בכלל ומספר הופעתן בפס הקול, קובע מנוע החיפוש גם את נושא הדיון ומשמעותו, כך שיוכל להציג תוצאות רלבנטיות עבור המחפש. המנוע אף יודע באיזו נקודת זמן בסרט נאמרה מילה מסוימת, כך שלא יציג בפני המחפש קטעים לא רלבנטיים של הסרט. זאת ועוד, לפי ידיעה שפרסמה סוכנות הידיעות רויטרס, מנוע החיפוש של Blinkx מסוגל לנתח אף את הנתונים הויזואליים של כל סרטון כדי להבין אם לפניו תצלום של אדם, נוף או דבר מה אחר.

כבר היום עובדת החברה בשיתוף עם אתרי AOL ו-LYCOS, ולפני שבועות מספר הודיעה על שיתוף פעולה עם חברת מיקרוסופט, במסגרתו תבסס ענקית התוכנה חלק מחיפושי הוידיאו של האתרים msn.com ו-live.com על הטכנולוגיה שלה. נכון להיום מנוע החיפוש בודק וידיאו שפורסם באתרים של BBC, FOX, MTV, SKY NEWS, REUTERS ו-YouTube וכבר אגר תוצאות חיפוש של למעלה משש מיליון שעות וידיאו. כיוון שהאתר לא מאחסן את הסרטונים אלא רק מאנדקס ומקטלג אותם, הוצאות התחזוקה אינן אסטרונומיות.

יתרונות: חדשני; עונה על צורך שילך ויגבר.

חסרונות: אלמוני; ביצועי הטכנולוגיה טרם הוכחו.

אם אתם תאגיד מדיה עם עודף מזומנים: לקנות מהר, כל עוד המחיר ברצפה.


ג'ג'ה

בזמן שרבים עסוקים בבהלת הוידיאו, יש גם מי שמנסים להוביל את מהפכת הטלפוניה באינטרנט אל עבר מטרות חדשות, מטרות שהחברה המובילה בתחום, Skype, טרם הצליחה לממש.

לפני כחצי שנה השיקה ג'ג'ה שירות טלפונים שכמוהו טרם נראה. בעוד משתמשי Skype מדברים האחד עם השני ללא תשלום באמצעות המחשב, ג'ג'ה מציעה שיחות בינלאומיות ללא תשלום באמצעות הטלפון. השירות הבינלאומי שלה מאפשר להתקשר מכל טלפון נייח לכל טלפון נייח או נייד בעולם, כאשר בחלק מהמדינות אין כלל תשלום עבור השיחה, ובחלקן ייגבה תשלום מזערי (ישראל אינה כלולה ברשימת המדינות החינמיות, זאת על אף, ואולי דווקא משום, שיאיר גולדפינגר, ממקימי ICQ, הצטרף לפני כשנה לחבר המנהלים של החברה).

סוד קסמה של ג'ג'ה, שהוקמה לפני שנתיים על ידי רומן שרף ודניאל מאטס, הוא בחיבור בין האינטרנט למערכת הטלפונים הרגילה. היא נותנת פתרון לאנשים שרוצים לשוחח בטלפון בזול אך לא אוהבים להיתקע מול המחשב, להשתמש באוזניות ומיקרופון, ולנגוס ברוחב הפס הביתי. השימוש בג'ג'ה פשוט להפליא. אין צורך להוריד תוכנה, רק לגלוש לאתר, להירשם (בחינם), וכבר ניתן לחייג. כלומר, להקליד את מספר הטלפון שלך ושל הנמען וללחוץ על כפתור החיוג. בתוך שנייה יצלצל הטלפון שלך, ולאחר הרמת השפופרת תשמע הודעה המבשרת כי ג'ג'ה יוצרת קשר עם טלפון היעד. כשזה נענה, אפשר לקיים שיחה כרגיל, באמצעות הטלפון. אין צורך להיות אפילו מחובר לאינטרנט בזמן השיחה, אלא רק בעת החיוג. יתרון נוסף: אין צורך בחיבור אינטרנט מהיר כדי לעשות שימוש בשירות, נקודה מכריעה אם לוקחים בחשבון שבמדינות רבות בעולם הגישה לרשת האינטרנט עדיין נסמכת על חיבורי מודם חיוג מהסוג הישן.

לג'ג'ה שרתים בשמונים וחמישה מדינות בעולם, והטכנולוגיה שפיתחה החברה מאפשרת לה לחבר בין כל שרת לקווי הטלפון הנייחים והניידים במדינה, ובין השרתים לבין עצמם. ייזום שיחה בין ישראל לארה"ב, לדוגמה, ידרוש מהשרת בישראל ליצור קשר עם הטלפון שלך, ומהשרת בניו יורק ליצור קשר עם טלפון היעד, כאשר בין שרת אחד לאחר תעבור השיחה דרך רשת האינטרנט, כמובן. כך, מרבית הדרך תעבור השיחה דרך רשת האינטרנט, אך בשתי הקצוות ייהנו המשתמשים מחוויית שיחה של טלפון רגיל (ואיכות שמע מעולה).

בסוף ספטמבר השיקה החברה גם את גרסת המובייל שלה, ג'ג'ה לטלפונים ניידים. באמצעות גרסה זו ניתן אפשר לבצע שיחות מטלפון נייד בעל גישה לאינטרנט במחיר אפסי, גם כשהשיחה היא לחו"ל. דניאל מאטס הודיע לאחרונה כי כבר קרוב למיליון איש משתמשים בג'ג'ה, ואילו שותפו לחברה, רומן שרף, בישר בכנס ETRE (ועידה אירופית בנושאי טכנולוגיה שנערכה בספרד) כי "ה-VoIP, כפי שאנו מכירים אותו, מת".

לעת עתה המודל הכלכלי של ג'ג'ה עוד לא לגמרי ברור. בעוד החברה נאלצת לשלם מדי יום חשבונות גבוהים על השימוש ברשתות הטלפונים של כל מדינה ומדינה, ההכנסות מצומצמות. יתכן ובעתיד תוחדרנה פרסומות לפני תחילת כל שיחה, אך כיום ההכנסות נובעות כולן משיחות טלפון בין מדינות בהן השירות זול אך אינו חינם (שיחה מישראל לארה"ב עולה 2.5 סנט לדקה, למשל, ומישראל לטלפון נייד בקירגיסטן – 34 סנט לדקה), משיחות טלפון עם משתמשים שטרם נרשמו לשירות, שאף הן עולות שברירי דולרים, ומשירותים מיוחדים כמו שיחות ועידה ושליחת הודעות SMS. נראה כי בחברה סומכים על כך שיצירת מלאי משתמשים רשומים רחב היקף יביא לרווחים אמיתיים בעתיד.

כל זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי? אכן, יש כמה סייגים שכדאי לשים לב אליהם. לג'ג'ה מדיניות של "שימוש הוגן". לפיה על המשתמש להגביל את השימוש בתוכנה לשעה ביום, חמש שעות בשבוע או אלף דקות בחודש. מי שצורך יותר מכך נדרש להשתמש בשירותים שעולים כסף כמו שליחת SMS. אם לא ישלם את החשבון לא יוכל להשתמש עוד בג'ג'ה, עד אשר יחליף את מספר הטלפון שלו. והנה פרט נוסף המופיע בתנאי השימוש: משתמש ג'ג'ה שלא עשה שימוש בפועל למשך שבועיים בשירות נחשב למשתמש "לא-פעיל". התקשרות למספר של משתמש "לא פעיל" מחויבת בתשלום כאילו לא נרשם המשתמש מעולם.

יתרונות: פריצת דרך טכנולוגית, תביא למצבור של משתמשים רשומים.

חסרונות: מודל כלכלי בעייתי; ניסיון העבר בתחומים אלה מוכיח שראשוניות וצבירת קהל לקוחות רשום אינן ערובה להצלחה עסקית בטווח הארוך.

אם אתם תאגיד מדיה עם עודף מזומנים: סחתיין עליכם.
נכתב על ידי , 20/12/2006 22:50  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורן פרסיקו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורן פרסיקו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ