לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

RITALINA




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

על ריטלין ואלכוהול,אה וגם קצת על פרננדו


כשמדובר באלכוהול, לריטלינה קשה להאמין שיש בה איזשהו גן רוסי, היא חושבת את זה כל פעם לאחר שהשתכרה מריח של בקבוק בירה. ולאחר שהיא שותה שתי כוסות, היא כבר מספרת את סודותיהם של כל מכריה בעודה מתנדנדת בכיסא ומגהקת בחושניות באמצע הבר.

לא שריטלינה מתלוננת, זה חוסך לה הרבה כסף, והבילוי מעל האסלה הרבה יותר קצר.

הבעיה האמיתית היא כשהגנים הרוסים לעולם לא מאכזבים, וזה קורה כשטיפת שמש נוגעת בעורה החיוור של ריטלינה. כמו שידוע בני אדם משתזפים, חלקם יותר וחלקם פחות וחלקם נשרפים ומכאן אפשר גם לנחש לאיזו קטגוריה ריטלינה משתייכת.


אחרי שריטלינה הצליחה סוף סוף להפטר מעבודתה (שוב, כמעט) היא החליטה שעליה לשנות כיוון ולפתח קריירה במלצרות. לג'וב האנטין היא הלכה עם אחד משותפיה החדשים (כי היא הספיקה לעבור דירה מהעידכון הקודם, וזה מראה עד כמה ריטלינה מסורה לבלוג) לאולד פורט שהוא מונטריאל העתיקה.

האולד פורט הוא מגנט התיירים הנורא ביותר בעיר הזו. ברגע בו מפצירה השמש, אפשר לשמוע צרחות של ילדים אמריקאים שמתרוצצים בין חנויות וקונים חולצות שאומרות "יש לך ציצים גדולים, אפשר להחזיק קצת?". לכבוד אותם תיירים אמריקאים, בנו הקנדים עשרים אלף מסעדות במחירים מופקעים שתמיד מלאות בדאטס רייט, עשרות אמריקאים מצווחים.


שניהם נעצרו בתחילת הרחוב. "אוקי", אמר פרננדו השותף, "אני לוקח את הצד הימני את תקחי את השמאלי".

הם הוציאו את קורות החיים מהתיק ולקחו שאיפה. ריטלינה התרגשה יותר מפרננדו, היא עבדה בחנות הרהיטים יותר משנתיים, ולחפש עבודה אחרת מתפרש בשבילה כבגידה.

היא נעצרה מול מסעדה קטנה. " אממ שלום, המנהל או המנהלת נמצאים? רציתי פשוט לשאול אם צריכים..."

מישהו משך את ריטלינה לתוך המסעדה ולאחר שניה היא גילתה אישה בגיל המעבר שלבשה משקפיים מאד גדולות עמדה מולה.

"את רוצה לעבוד פה?" שאלה, "אמממ" "תתחילי ביום שני!"


ריטלינה התחילה ביום חמישי. היא לבשה מכנס שחור וחולצה מכופתרת לבנה עם שרוול ארוך, כמו שאמרו לה. היא הגיעה מחייכת נעלה את תיקה בלוקר ומיד נדחפה החוצה. "הנה, פה את עומדת" הציבה אותה המנהלת שגם עבדה כמצלרית במקום. "את המארחת, את עומדת בכניסה אומרת לכולם שלום ומושיבה אותם בשולחנות".


לעבוד כמארחת היה הדבר הכי משעמם שקרה לריטלינה בשנים האחרונות. היא הייתה צריכה לעמוד כשהצד השמאלי של גופה חשוף לשמש, לחייך לעוברים ושבים ושלוש " שני אנשים? שלוש? חמש? ביי! יום טוב! תחזרו לפה שוב, מתי אני כבר הולכת הבייתה?" " בשמונה" ענה לה המלצר הראשי סופר את שטרותיו.


לאחר שמונה שעות אותן ריטלינה העביר בעמידה מחייכת לזרים, היא בקושי הזיזה את רגליה בכיוון תחנת המטרו הקרובה, היא הרגישה חמימות בלחי שמאל אך התאפקה מלבדוק עצמה במראה עד שהגיעה לביתה של מאמאלינה.

"אהה!" היא פשטה את החולצה המכופתרת. הסיוט הגדול נגלה לעיניה, שיזוף בצורת

V

היכול להיות גרוע מזה? "כן" ענתה לה ויטלינה שעמדה כל הזמן הזה מאחורי גבה של ריטלינה וציחקקה.

" הצד השמאלי שלך אדום".

ריטלינה הסתובבה למראה ופקחה את עיניה באימה.


המשך יבוא...


האמת שלא, אבל ריטלינה מבטיחה לעדכן יותר.

ובקצרה- היא הספיקה לעבור דירה, לקבל חתול, להתפטר מהעבודה ולקבל הטרדת טלפוניות מהמנהל שלה.


יום טוב וחתולים שעירים.
נכתב על ידי , 4/6/2008 19:56  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 32

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , עבודה , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לריטלינה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ריטלינה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ