לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Nofar © Maymon


כינוי:  +_+ נ!פי +_+

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2018    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

8/2018

אני לא מבינה את האנשים האלה ש..


אני לא מבינה את האנשים האלה ש...(השלם את החסר)

מצד שני, אני לא הם, אז איך אצליח להבין אותם?

אבל כל עוד אני לא הם ולכן לא מצליחה להבין אותם,

אז למה אני כן מרשה לעצמי לשפוט אותם?
נכתב על ידי +_+ נ!פי +_+ , 6/8/2018 23:45  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבא - אני נכנעת


אבא, אני נכנעת. עכשיו אני מבינה, כמה אני לא מבינה כלום. מבינה שכל מה שאני חושבת שהוא טוב בשבילי הוא הכי גרוע. אבא, אני נכנעת. לא מבקשת יותר, לא כופרת יותר, לא שואלת יותר למה, רק מקבלת.

אתה צודק, אני טועה. אתה יודע יותר טוב ממני. אתה מכיר אותי יותר מאשר אני מכירה את עצמי. היום גיליתי עוד נקודה בעצמי שאני צריכה להתחזק בה. היום התחלתי לעבוד אותך איפה שאף פעם לא התחלתי.

והיום גם החלטתי, לחייך למרות הכל. היום גיליתי מה זה אומר לשמוח כשכואב. עכשיו נשאר רק להחזיק מעמד ולהילחם הכי חזק שאפשר. לנצח את היצר הרע, להביס את העצבות, לצמוח הכי גבוה. החטא לא יצליח להפיל אותי, לא יצליח להקטין אותי, ההפך - הוא רק יראה לי כמה אני חזקה, כמה אני רוצה את הקב"ה, כמה למרות כל מה שקורה - הרצון שלי להידבק באדון עולם הוא גדול מהכל! אז יש בי נקודה קטנה שהיא טובה, שאני יכולה לשמוח בה וזה מספיק. לא רוצה יותר לראות את כל הרע, לא רוצה להוריד את עצמי יותר.

יש רגעים בחיים שנדמה לנו שאנחנו מפסידים והאמת היא שאנחנו מרוויחים הכי הרבה. יש רגעים שרע לנו בגלל שאין לנו את מה שאנחנו חפצים בו ובעצם מה שאנחנו לא יודעים, שאם נקבל את הדברים האלו אנחנו רק נסבול יותר. אתמול הרב דוד אסרף אמר דבר מצמרר שזכיתי לחוות ולהבין על הבשר שלי. זה רק מוכיח לי כל פעם מחדש כמה התורה אמת, כמה דברי חז"ל מבוססים על החיים האמיתיים, כמה רבותינו הבינו כל אחד ואחד מאיתנו ואת כל המקומות החשוכים בהם היינו ובהם אנחנו עתידים להיות.

אתמול הרב אמר שאדם יכול להיות בצרה ובזמן שהוא בצרה מגיעה לו התמודדת נוספת. והוא לא מבין שדווקא הצרה הנוספת היא גלגל ההצלה שלו. במקום זאת הוא רק מתלונן: לא מספיק עובר עליי מה שעובר, עכשיו אני צריך להתמודד עם עוד משהו? מה, ה' לא רואה כמה שקשה לי? לא רואה שאני כבר לא יכול לסבול יותר? 
שתדעו, שהוא יודע הכי הרבה!! אחחחח כמה שהוא יודע! תאמינו לי! וכמה שהוא מנסה לעזור לך ולהושיע אותך מכל המקומות שאתה תסתבך בהם בהמשך כך שהצרה הנוספת הזו היא לא צרה! היא הצלה! ההתמודדות הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לך בחיים! ולפעמים אנחנו מפספסים את זה ומכריחים אותו דרך התפילות שלנו לתת לנו דווקא את מה שיעשה לנו רע.

כמה אני מבינה אבא!!! כמה אני מבינה! 
כמה כאבתי, כמה התייסרתי, כמה התחננתי לפניך למשהו מסוים. ועכשיו שקיבלתי ? בדיעבד, הלוואי ולא היית מקשיב לי! הלוואי והייתי ממשיכה לעבור את מה שעברתי והעיקר לא להגיע למקום הנוכחי שחשבתי בתמימותי שיעשה לי טוב.

אבל מה שהיה היה! והעיקר? להתחיל מההתחלה! חטאנו, עוינו, פשענו, זה לא משנה, לא מעניין. בזכות הנפילה הזו זכיתי לעלייה גדולה! בזכות הצער והייסורים אני זוכה לשמוח ולהכיר בהשם יתברך. להכיר אותו באמת!!! זוכה להאמין בו גם כשאני לא יודעת מה יהיה איתי בהמשך.

היום אני משחררת. אבא, תעשה איתי מה שאתה רוצה. עייפתי, עשיתי כל מה שיכולתי לעשות, יותר מזה אני כבר לא יכולה לעשות כלום. והאמת היא שאף פעם לא יכולתי. בלעדיך אני כלום ושום דבר. תודה שעזרת לי להכיר באפסיות שלי. תודה שעזרת לי למוטט את כל מה שבניתי. תודה שעזרת לי לפרק את עצמי, אבל לבנות את עצמי מחדש. תודה שעזרת לי לבטל את הגאווה, למחוק את ה"אני" שלי. תודה שעזרת לי להבין שאני לא יכולה לבטוח בעצמי עד יום מותי ושכל יום ויום שאני חיה עליי לחזק את עצמי ולהיות על המשמר כל פעם מחדש. תודה שאני נלחמת בשיניים על המצוות שלי, תודה שאני נלחמת לשמור על עצמי. תודה שבשעת החטא אני חושבת עליך, אני יודעת שזה לא נכון, אבל אתה עדיין בראש שלי ובמחשבות. תודה שאני יכולה להתנחם בזה, גם אם עשיתי מה שעשיתי, היה מה שהיה, אבל יש לי במה להתנחם!!! חשבתי עליך אבא, אתה שומע??? אני אוהבת אותך אבא, אתה יודע? הראש שלי אומר א', אבל הלב עושה משהו אחר. ואתה יודע את זה, אתה רואה את זה. ואתה רואה את המחשבות שלי, רואה מה עובר לי בתוך הראש, אז אני יכולה קצת להיות רגועה.
אכפת לי ממך, אבא. באמת שאכפת לי. ואני בטוחה שגם לך.

אני בטוחה שאתה שמח בי עכשיו, שמח שהצלחתי להרים את עצמי, שמח שאני זורקת את השכל ולא חושבת יותר. החלטתי להאמין, אמונה כזו אמיתית, תמימה, פשוטה, בלי לשאול שאלות, בלי לנסות לקבל תשובות. פשוט לזרום עם החיים. להגיד מזמור לתודה, לחייך, לרקוד, לצחוק, כי אין יותר גדול מזה.

כי מה יותר טוב, ליפול לעצבות ולתת ליצר להרוס לי את כל מה שבניתי או לצחוק ליצר הרע בפנים? להודות שטעיתי, ועם זאת, לדעת שיש לי את היכולת לשמוח כי למדתי עוד קצת על העולם הזה! אז תודה על כל האתגרים, תודה על זה שאני גדלה, שאני מתפתחת, נהיית מישהי חזקה יותר, מחושלת יותר. תודה שיש לי את הכח לעבור את מה שאני עוברת.

נכתב על ידי +_+ נ!פי +_+ , 4/8/2018 20:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גם אבא שלי פחד למות - ובסוף זה קרה


גם אבא שלי פחד למות.
אני נזכרת בפעמים שהוא לא היה מרגיש טוב ורצה שנקיף אותו באהבה שלנו. אני זוכרת שהרגענו אותו שהוא בסך הכל מצונן ושהכל בסדר. 

את הפעם ההיא, שבאמת קרה לו משהו, אני הרגשתי עוד לפני שזה התרחש. זה היה במוצרי שבת. אני זוכרת שראיתי אותו יושב על הספה בסלון והסתכלתי עליו אבל לא ראיתי בן אדם. אני יכולה לשחזר את אותה הרגשה בדיוק, כאילו זה קרה אתמול או אפילו לפני כמה שניות. אני זוכרת שהסתכלתי עליו ורק לפני כמה דקות צעקתי עליו. אני אפילו לא זוכרת על מה. 
ואחרי זה הוא הלך לעבודה. 

אמרתי לאמא שלי "מה אם יקרה לאבא משהו?" "מה אם אבא ימות?" והיא הרגיעה אותי שהכל בסדר ושאין לו כלום ושאני סתם מדמיינת. אבל הלב שלי אמר משהו אחר, לא הייתי רגועה, הרגשתי משהו שאי אפשר להסביר. לא הרגשתי שהוא בן החיים. ניסיתי לישון בכח ובשעה 2 ומשהו בלילה אבא שלי התקשר לאמא שלי והוא לא היה ממש מובן. יצאנו אליו וראינו שהוא חנה את המונית שלו בצורה עקומה. הוא נכנס לבית עקום כולו וחצי גוף שמוט. גם הפנים שלו לא היו ממש בסדר. הוא בקושי הצליח לדבר או להתנהג נורמלי. הבנו שהוא עובר אירוע מוחי. 

התקשרנו לאמבולנס וישר לקחו אותו למיון. עליתי איתו באמבולנס. אני זוכרת שהדבר היחידי שעשיתי כשהגענו לשם זה לבקש ממנו סליחה. על זה שצעקתי עליו באותו יום (אני בטוחה שלא על סיבה מוצדקת) וביקשת ממנו סליחה על כל הצער שעשיתי לו בחיים שלי (התנהגתי אליו בצורה לא יפה בכלל, אבל השם יודע כמה זה היה בעל כורחי). ישר הוא אמר שהוא סולח לי וביקש ממני סליחה גם.

אני זוכרת שהוא היה מאושפז כמה ימים כשהוא מונשם ומורדם. באחת הפעמים לפני שהרדימו אותו הוא אמר לאחי שאחרי שנצא מבית החולים הוא יתחיל ללכת איתו לבית כנסת ויתפלל ויניח תפילין. אני כותבת את זה ולא מאמינה כמה אני מתגעגעת אליו. כל זמן שהוא היה מורדם ומונשם הייתי עושה התבודדות של בערך חצי שעה תודה על המיטה שלו, לא יודעת כלום, רק יודעת שהכל לטובתי.

אני זוכרת שהייתי עושה לו שיעורי תורה בזמן שהיה מורדם, כאילו הוא היה התלמיד ואני המרצה. הייתי מסבירה לו מהספרונים האלו של רבי נחמן שמחלקים בצמתים. והייתי קוראת לו פרקי אבות. אני לא אשכח את הרגעים האלו. אף אחד לא האמין לי, אבל כל פעם שהייתי מדברת איתו דברי תורה - כל הגוף שלו היה זז. גם בלי לדבר, גם כשהוא מורדם. וכשהייתי מפסיקה הוא היה מפסיק. הנשמה שלו שמעה, הנשמה שלו ידעה מה זה אומר, גם בלי להסביר בצורה השכלית שכולנו רגילים אליה. אבא שלי עשה תשובה, הוא זכה להביע חרטה ולרצות ללכת להתפלל וללכת לבית כנסת וכל זה לפני שהוא נכנס להרדמה. אני אהיה אסירת תודה על זה כל החיים שלי! 

ביום שהוא היה צריך לקום מההרדמה התארגנו ובאנו לבית חולים, אבל דווקא ביום הזה - אבא שלי מסר את נשמתו לבורא. ביום שהוא היה צריך להתעורר - הוא לא קם עוד לעולם.

לא עוד אבא. לא עוד אבא שאכפת לו ממך, שמחבק אותך, שמתגאה בך, ששומר עלייך. לא עוד אבא שהיה כל היום צוחק ומחייך. לא עוד אבא. 

אבל אני זכיתי. היה לי אבא. זכיתי ל26 שנים במחיצתו. עכשיו אין לי אבא, אבל פעם היה לי. הוא היה דואג לי. תודה הקדוש ברוך הוא שהיה לי אבא שהיה לוקח ומחזיר אותי מהבית ספר. תודה שהיה לי אבא שהיה קונה לי לאכול. תודה שהיה לי אבא שהייתי משגעת אותו, משתדלת לא לקחת אותו כמובן מאליו, אבל לפעמים החיים עושים את שלהם. תודה שהיה לי אבא שהיה נוסע עד תל אביב בשביל לעזור לי עם הדברים של השירות לאומי. תודה שהיה לי אבא שהביא לי כסף למה שהייתי צריכה. תודה שהיה לי אבא שדאג לי ואהב אותי. אני זכיתי ל26 שנה. לא נולדתי יתומה. נהייתי יתומה. זכיתי ל26 שנה! יש כאלו שלא זוכים. יש כאלו שאין להם קשר טוב עם ההורים שלהם. יש כאלו שלא זוכים לבקש סליחה, אבל אני זכיתי.

וכואב לי, כל השנתיים האלו הייתי חזקה, אני מאמינה שהוא במקום טוב, הוא חזר למקורות, הוא חזר להשם יתברך שברא אותו. 

קשה לי שאני לא מצליחה לשחזר את הרגעים האלו, קשה לי שהחיים עוברים והכל נשאר רק כזיכרון. קשה לי אז אני מנסה לעשות צילום מסך של כל רגע חדש בחיים שלי ומנסה להיות ברגע הנתון, לחוות כל רגע בצורה הכי שלמה שיש. קשה לי אז אני מנסה להודות על כל רגע שיש לי עם אמא שלי. אני לא רוצה לטעות שוב, לא רוצה להכאיב לה. לא רוצה לחשוב שהיא תלך מפה ולא הספקתי לכבד אותה כמו שמגיע לה.

לפעמים יש לנו את הדברים האלו וזה מובן מאליו בשבילנו. אמא או אבא - זה הדבר הכי לא מובן שיש! אף אחד לא מבטיח לנו את הזמן הזה איתם. אבא שלי נפטר פתאום, בלי הודעה מוקדמת. אמנם היה לו אירוע מוחי והוא היה מאושפז מספר ימים, אבל לא הייתה לו מחלה קודמת שהכינה אותנו לזה וההערכה של הרופאים הייתה שהאירוע מוחי היה קל והוא תכף יתעורר ויצא לשיקום. 

התיקון שלו בעולם הזה הסתיים ואני חושבת שהגיע גם הזמן לתיקון שלי - לפרוק ולהביע את כל הכאב שאצרתי כל השנים האלו. 

אני מתגעגעת אליך אבא. 
הדמעות שלי מוכיחות את זה. 
יהי זכרך ברוך 🌷
נכתב על ידי +_+ נ!פי +_+ , 2/8/2018 03:32  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

3,634
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , פילוסופיית חיים , דברי תורה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל+_+ נ!פי +_+ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על +_+ נ!פי +_+ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ