לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Luna Ilidium

"אין זה משמש דבר להיות חזק בפני המוות ובפני האהבה."

Avatarכינוי:  ג'וזף

בן: 23



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2014

כל הסיבות שמובילות למסקנה שהשותף שלי חרא.


הרבה זמן רציתי לעשות את זה, אבל לא היה לי זמן פנוי - אז עכשיו, ממש לפני סיום שנת השכירות בדירה איתו, אני מתכוון לרכז את כל הסיבות שבגללן אופיר הוא פשוט שותף חרא. ובנאדם די חרא באופן כללי.

 

אני אחלק את זה מראש לכמה קטגוריות, כי זאת עומדת להיות רשימה ארוכה עם הסברים וסיפורים:

1.  היחס שלו לדירה.

2.  היחס שלו לשותפים - דהיינו, אני ושי, השותף השני, והחברות שלנו. יודעים מה? נהפוך את זה ליחס לאנשים בכלליות.

3.  היחס שלו לבעלי חיים.

 

אקדים ואספר שאני ושי חברים, ואופיר ושי חברים - ז"א שהחוליה המקשרת היא שי. אני לא הכרתי את אופיר אילולא שי, ולא הייתי נכנס איתו לדירה אילולא שי היה מציע את זה. האמת שבהתחלה די זרמתי, דירה גדולה יותר בקצת פחות כסף נשמע נהדר, ואופיר עשה רושם ראשוני די סבבה. מה גם שהוא גם גיטריסט עם ציוד משלו והכל, ככה שדירת שותפים של שלושה צעירים מוזיקאים וקצת עצלנים שאוהבים פחות או יותר אותם סגנונות מוזיקה נשמע כמו תסריט לסרט קומדיה משעשע, או סתם מתכון לדירת רווקים נחמדה ומגניבה.

 

1. אז נתחיל מהיחס שלו אל הדירה:

ישבנו שלושתינו והחלטנו שפעם בשבוע עושים ניקיון כללי, כולל רצפה בכל הבית, כלים וריקון של זבל. חילקנו תחומי אחריות והכי חשוב היה שכל אחד פשוט מאוד ינקה אחריו וככה תיחסך עבודה לכולם, וגם יהיה בכללי יותר נעים.

כבר מהשבועות הראשונים הוא הראה... אדישות מוחלטת לענייני הגיינה. וזה רק הלך והחמיר עד היום. אפרט בנקודות, לאו דווקא קשורות לניקיון:

- הוא לא מנקה את המטבח אחרי שהוא מכין אוכל.

- הוא לא שוטף כלים אחריו, לא כשהוא אוכל ולא כשהוא מכין אוכל. יותר מזה, כשהוא מכין אוכל, הוא ישתמש בכף אחת כדי להוסיף תבלין, ישים אותה בכיור, וכשהוא יזכר אחרי כמה דק' שצריך להוסיף תבלין אחר - יוציא כף אחרת מהמגירה, ישתמש בה וישים גם בכיור. שלא לדבר על זה שכשהוא מורח ממרח "מוצק" כמו חמאת בוטנים או שוקולד, הכל נשאר על הסכין או הכף והוא פשוט משאיר את זה בכיור, במקרה הטוב.

- הוא לא ממלא את בקבוקי המים שיש במקרר.

- הוא לא מחליף טישו בשירותים - יותר גרוע, הוא פשוט מניח אותו ליד האסלה או על הגליל הקודם, כאילו יהיה איזה קסם שיחליף בינהם.

- הוא לא מסדר אחריו - לא משנה איפה:

במטבח הכל נשאר - סירים, מחבתות, סכינים. ולא סתם נשאר. לא יום-יומיים. ימים. שבועות. אפילו חודשים.

במקלחת - מברשת שיניים (הוא לא שם אותה במקום, פשוט משאיר על השיש, פאקינג גועל נפש), מברשת שיער, מייבש שיער (כן, הוא קנה מייבש שיער, פשוט השאיר אותו בחשמל והלך)

בגג - הוא עשה שם סדנת בנייה בעץ, הביא חומרים וכלים מיוחדים, ופשוט השאיר שם את כל הזוהמה והלכלוך, כולל פחיות בירה, צלחות, סכו"ם וכוסות. אחרי כמה חודשים הוא נזכר לנקות, כי הוא ארח את ערב הצוות שלו, אז כמובן שהכל נשאר שם עד עצם היום הזה: בשר על המנגל, קטשופ, שרוול כוסות חד"פ, זבל.

- אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא ניקה את החדר שלו... ניקיון-ניקיון אני חושב שהיה רק פעם אחת, כשנכנסנו לדירה. בלי קשר החדר שלו נראה כמו אחרי הפצצה... הכל על הרצפה, מלא בלכלוך. פשוט מגעיל.

- הייתה תקופה שהוא היה מכבס את הכביסה שלו כאן, אז הוא פשוט השאיר את כל הבגדים שלו בחדר הכביסה. על הרצפה. פשוט ככה. שבועות זה נשאר במצב הזה עד שחטפתי התחרפנות עליו ואמרתי לו להעיף הכל. כמובן שלח לו זמן עד שזה קרה.

 

2. נמשיך ביחס שלו אל השותפים:

לי ולשי יש חברות שנמצאות הרבה בבית. הרבה פעמים הן רואות אותו מתנהג באדישות כלפי משהו והן מעירות לו. כי הן בנות, כי זה מפריע להן, כי הן קצת חסרות טאקט וכי בינינו, יחסי מלחמה קרה לא מעניינים כמעט אף בחורה ברגע שזה חוצה גבול מסויים. אז אופיר התחיל להתעצבן עליהן וזה העכיר מאוד את האווירה בדירה. אבל גם לפני כן, לפני שהמצב נעשה כ"כ גרוע, הוא היה מתנהג בצורה זוועתית.

הוא היה מדבר בחוסר כבוד והיו לו יציאות ממש לא לעניין הרבה פעמים. כשהוא ביקש שנשמור על שקט הוא לא עשה את זה בנימוס או נעימות, הוא פשוט אמר את זה כאילו אנחנו אחרוני הערסוואתים ברחוב, לא השותפים שלו לדירה.

 

אבל הנקודה הכי חשובה: הוא פשוט שם עליי ועל שי פס. מה זה פס? זין. שם עלינו זין בגודל של בניין. באיזשהו שלב אני ושי הבנו שרוב הכלים שאנחנו שוטפים בסופי השבוע הם בכלל כלים של אופיר, אז הפסקנו לנקות אותם. שהוא ינקה. אנחנו ממילא כל הזמן מנקים אחרינו את הכלים ומניחים לייבוש. אבל הוא? לא. מה פתאום? זה יישאר בכיור. אז הנה, ממש עכשיו, יצאתי מהדירה לכמה שעות כששני הכיורים מפוצצים בכלים מלוכלכים. חזרתי לדירה וכיור אחד נקי, השני עדיין עם הכלים בתוכו. חמור שעושה חצי עבודה.

 

והנה סיפור שיוביל אותנו גם לנקודה השלישית, בהמשך:

עוד לפני שנכנסנו לדירה, שי דיבר איתנו על להכניס בעל חיים, כנראה כלב. בהתחלה אמרתי שיכול להיות, אבל עדיף שניכנס לדירה ונחיה שם כמה שבועות ורק אז נוכל להחליט באמת. בשלב כלשהו הבנתי שאין מצב שנוכל להחזיק כלב בצורה נורמלית, כי כל אחד מאיתנו יוצא מהבית מוקדם בבוקר וחוזר בערב המאוחר במקרה הטוב, אם בכלל. לכולנו יש להקות וחברות ודברים שאנחנו רוצים לעשות, וכלב הוא מחוייבות רצינית – זה יצור חי שתלוי בך ב-100% כל הזמן, כל החיים. אז אמרתי להם את זה, אמרתי שאני לא רוצה שנביא כלב, גם בגלל שאני לא מאמין שנוכל לטפל בו, וגם בגלל שנצטרך לאלף אותו, אחרת הוא יהפוך פחים, יאכל לנו אוכל, יעשה רעש ובלאגן ומה לא.

 

וכ-מ-ו-ב-ן שיום אחד אני מקבל הודעה בקבוצת ה-Whatsapp של השותפים: "אופיר מביא כלב".

לא שאלו אותי, לא כלום. פשוט עובדה. ועוד איזה כלב! "זה כלב טראומתי, כנראה הכו אותו במשפחה הקודמת שלו. בגלל זה הוא אגרסיבי ומפחד מבני אדם."

וואו. לקבל פצצה כזאת מהשותף שלך, ועוד בשבועות הראשונים שלכם ביחד בדירה... זה די מספיק כדי לסובב למישהו את הראש ולירות בו עם שוטגאן. אבל אני, איש שירות לקוחות שכמותי, לקחתי את רוב הכעס פנימה ורק הבעתי חוסר שביעות רצון.

וזה מוביל אותנו לנקודה השלישית:

 

3. היחס שלו לבעלי חיים:

כבר ביום הראשון של הכלב אצלנו בדירה, הוא ניסה לנשוך אותי במפשעה וכמעט הוריד לי את הביצים. נשארו לי 4 חורים על הג'ינס שבסופו של דבר זרקתי. כמובן, בהתחלה הוא היה קשור לאופיר ובכה המון כשהוא הלך. הוא היה יוצא ב-6 בבוקר ומ-6 בבוקר היו מתחילות היבבות של הכלב. קראו לו בובי. ואני הייתי מתחרפן, ומנסה להשתיק אותו, ומה לא. שנאתי את הכלב המחורבן הזה שנפל עליי כרעם ביום בהיר, בלי שום צל של התייעצות או התחשבות. כמובן, אופיר אמר לנו בהתחלה לא לגעת בו ולא להתקרב אליו. "הכלב הזה הוא פרוייקט שלי, זה בשבילי. אתם לא תעשו כלום", הוא הכריז. כן, בטח.

אחרי כמה שבועות, בובי התחיל להכיר את האופי האמיתי של אופיר – ששם גם עליו זין. הוא לא היה מוציא אותו, היה משתיק אותו בכוח פיזי, גורר אותו על הרצפה, בועט בו (למרות שהוא מכחיש בתוקף, אנחנו ראינו את זה קורה כמה פעמים.) וכמובן שהוא לא היה מסתדר איתו, אז אני ושי, מכורח המציאות, התחלנו להוציא אותו גם לסיבובים.

 

כשהזמן חלף, בובי שנא את אופיר יותר ויותר. זה הגיע למצב שהוא בורח ממנו כשאופיר נכנס הביתה, נובח עליו כשהוא מתקרב אליו ואפילו קרו כמה פעמים שבובי נשך את אופיר. כמובן, אופיר לא יכול היה להוציא את בובי יותר – גם כשהוא היה מוציא אותו, בובי לא היה מוכן לעשות אפילו פיפי בקרבתו. הוא גם נקשר מאוד לשי, שהיה יותר מאיתנו בבית, והיה בוכה ומיבב בהיסטריה כששי היה יוצא.

יום אחד בובי הפיל את הפח על דלת הזכוכית שמובילה למרפסת, והזכוכית נשברה. זה היה לפני משהו כמו שלושה-ארבעה חודשים, אופיר אמר שהוא ידאג שהזכוכית תתוקן והוא ישלם מכיסו. אני נותן לכם שלושה ניחושים כדי לנחש מה המצב של דלת הזכוכית הזו.

ניחשתם נכון – בדיוק אותו דבר.

 

אז כמובן שמאותו רגע הכלב הזה הפך להיות מטרד ומעמסה של שי ושלי. הוא היה נובח שעות כשהיינו יוצאים מהבית, הופך את הפח, מפזר זבל, אוכל את הזבל ואז משלשל ומדמם, הוא היה משתין ומחרבן בבית (כנראה מחרדת נטישה או שסתם התאפקות של הרבה זמן), היו לו קרציות, הוא היה מגרד את עצמו בלי הפסקה למרות שניסינו לטפל בזה... ועם הזמן זה רק הפך לגרוע יותר. זה לא היה הכלב שלנו, לא אנחנו הבאנו אותו לדירה הזאת, והנה אנחנו מוצאים את עצמנו מתאמצים מעל ומעבר בזמן שאופיר פשוט לא עושה בשבילו כלום. אז גם לנו נשבר הזין. במשך משהו כמו שלושה שבועות, בובי יצא לסיבוב אולי פעמיים. בכל שאר הזמן הוא היה עושה קקי ופיפי במקומות רנדומליים בבית – בכל פעם שחזרנו הביתה זה היה במקום אחר. וכמובן, מי היה מנקה אחריו? אני או שי.

אני אתקן את עצמי, זה לא שאופיר לא היה עושה כלום. הוא כן קנה לבובי אוכל, ומימן את החיסונים שלו כשהוא נכנס לדירה. אבל פה בערך זה נגמר.

 

בלשב מסויים נשברתי. אמרתי לאופיר שזהו זה, נתנו לכלב הזה שישה פאקינג חודשים לחיות חיים-לא-חיים אצלנו בדירה והגיע הזמן להחזיר אותו. אופיר התעצבן עליי. התעצבן. עליי. כאילו שיש לו זכות בכלל להתעצבן עם היחס המבייש והלא אנושי שהוא העניק לכלב הזה, לשותפים שלו ולדירה. אז הוא התעצבן, לקח את בובי החוצה ונטש אותו ליד העמותה שממנה הוא לקח את בובי. אופיר טוען שהוא "ברח לו". תבחרו אתם למי להאמין. ביום למחרת הוא הלך להביא אותו, הוא נשאר אצלנו לעוד כמה ימים ואחר כך לקחו אותו מהעמותה.

 

קשה לי להסביר במילים כמה כעס יש בי על אופיר ועל מה שהוא עשה, עושה וכנראה גם יעשה.

 

בסוף החודש הזה הוא עובר ליחידת דיור לבד, בלעדינו. אני ושי מחפשים להשכיר דירה קטנה יותר, שנינו ביחד. אני כל-כך שמח שזה נגמר, ובחיי שאף פעם לא מצאתי את עצמי במצב כל-כך אבסורדי.

 

אנשים לרוב שואלים איך לא פשוט העפנו אותו מהדירה הרבה קודם.

אתם צריכים להבין, שי ואופיר חברים טובים. היו לפחות. שי מכיר את אופיר הרבה, וממה שהבנתי אופיר עבר חיים לא פשוטים. וואלה, אני מבין את זה. מכבד את זה. אבל הוא צריך לכבד אותי ואותנו בחזרה, והוא פשוט לא. אז כן, היו לך חיים קשים – אבל זה לא אומר שצריך להזניח את הניקיון, את הדירה, את השותפים, את בעלי החיים שלקחת על עצמך את האחריות לחיים שלהם, את הכל – רק בגלל חוויות עבר. זה לא פוטר אותך משום דבר, אני לא אחיך או אמא שלך ולמען האמת זה מעניין לי את הביצה השמאלית. הערנו לו פעם, פעמיים, שלושים, מאה – ושום דבר לא השתנה. הכל נשאר אותו דבר, ואפילו בודהה סולח רק שלוש פעמים. אני לא בודהה, ונשבר לי הזין ממך, אופיר. אני ממש מרחם על מי שיצטרך לחיות איתך בהמשך בלי שתעשה שינוי אמיתי בחיים שלך, ולא רק בדיבורים.

 

אבל זה רק מה שאני חושב. שי, גם הוא איש שירות לקוחות, מבין את אופיר וסולח לו על הכל, והוא באמת מאמין שיש אפשרות לשנות אותו. לכן אין ולא יהיה מקום לדבר איתו על להוציא אותו מהדירה לפני הזמן. אין לי מושג איך זה קרה, אבל מזל שאופיר הבין שמשהו כאן לא תקין והחליט לחתוך חודש לפני סיום החוזה. באמת, בנאדם עם חוסר יכולת לתקשר ברמה כזו... נראה לי כמו עילוי ברגע שהוא מבין שהשותפים שלו לא אומרים לו שלום כשהוא נכנס כי הם פשוט עצבניים עליו, תמיד.

 

אני רציני בקטע של עצבני תמיד – בכל פעם שאני נכנס לדירה ורואה את הכלים בכיור אני חוטף חום ובא לי פשוט לשבור את הכל ולצרוח עליו. חבל שלא עשיתי את זה, באמת. היה מגיע לו לקבל את הכאפה הזאת. אחרי זה אני עולה במדרגות ורואה את הלכלוך במסדרון, שאותו הוא אמור היה לנקות ומעולם זה לא באמת קרה, ומתחרפן עוד יותר. כשאני נכנס לשירותים אני רואה שמייבש השיער נשאר בחשמל וגליל נייר הטואלט החדש נמצא על זה הישן, ואם זה לא היה מספיק, עד לא מזמן הייתי מוצא שם גם גוש ענק של קקי שבובי השאיר.

 

ברוך שפטרנו. לילה טוב.

נכתב על ידי ג'וזף , 11/12/2014 01:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





25,035
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וזף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וזף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ