לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום


כמו שסבא שלי עליו השלום תמיד אמר: "עדיף כוס מיץ ענבים ביד מאשר לקבל בעיטה בישבן מגמדון בית מסורס"

Avatarכינוי: 

בן: 24

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

בלי ראש אין ראש



כשהייתי קטן, הייתי אוהב לכתוב ולאייר ספרים בבית ולדמיין אותם הופכים לרבי-מכר לפחות כמו "ג'ינג'י".  אחד הספרים המוצלחים ביותר שהוצאתי לאור (כלומר, נתתי לבני המשפחה שלי לקרוא) היה "שומרי הגן". חבורה של ילדי גן שמנסה לפתור את תעלומת הריחות המסריחים שהציפו את הגן שלהם בתקופה האחרונה. מצטער מראש על הספוילר, אבל בסוף הסיפור, הילדים גילו שהריחות הגיעו מהכלבה של המאבטח של הגן, שכנראה היתה חולה ולא הפסיקה לשלשל להם בפינה בחצר של הגן.

 




לא כתבתי את הספר הזה בשביל להצחיק. זה היה ספר מאוד דרמתי ומותח, עם מעט מאוד צחוקים. הייתי ילד ולא ידעתי ממש לכתוב חומרים קומיים. לשימוש בקקי כמוטיב מרכזי בסיפור שלי לא היה שום קשר לכך שבהמשך חיי אתמלא בסיפורי קקי ופיפי.

 

 

השבוע דיברתי עם כמה חברים על דברים מצחיקים שאפשר לעשות עם תואר. למשל, להשתמש בו בתואר נייר לקססה או בתור נייר טואלט. זה הזכיר לי שעם תעודת הבגרות שלי אני ניגבתי את התחת בשירותים. אחד החברים שמע את הסיפור ואמר לי: "חזקוש יש לך המון סיפור קקי-פיפי".

חשבתי על המשפט הזה וניסיתי להיזכר בעוד סיפורי קקי-פיפי שלי. נזכר באחד ועוד אחד ובשלישי וברביעי ותוך רבע שעה (של מחשבות תוך כדי חרבון) נזכרתי בעשרות סיפורים ותובנות. מגילאי היסודי ועד היום. חלקם קומיים, חלקם מותחים. את רובם העליתי על הכתב ברשת, אבל כולם מפוזרים.

פתאום נפל לי האסימון. אני אשכרה יכול לכתוב ספר על הנושא. היום כל גיבור-מקלדת עורך את הגיגיו, מוציא ספר וחופר על זה ברשתות החברתיות. אז למה שאני לא אעשה את זה? ולמה שאני כן אעשה את זה? מה דעתכם? שווה את הזמן, האנרגיה והבושה של אמא שלי? אתם הייתן קונים ספר "צרכים מיוחדים\ סיפורים מהתחת\ חרא ספר"?

 

 _________________________________________________________________________________

 

 

ואפרופו פיפי וקקי, הנה מודעה שהוצאתי בשבוע שעבר בעקבות כל הדיבורים על המלחמות והגזענות בין העמים:

 



 

__________________________________________________________________________________

 

 

השבוע שידרו בערוץ 10 סדרת כתבות על צמח הקנאביס. סקרו שם את הנתונים של צריכת קנאביס בארץ ובעולם, נזקי ההפללה, שימושים בבני נוער ותועלות הקנאביס הרפואי. מי שעוד לא צפה בכתבות שירוץ לעשות את זה. תלמדו קצת, תשכילו, תפתחו את הראש (חחח לפתוח ראש בהקשר של וויד זה מצחיק) ותבטלו קצת את הדעות הקדומות, השקרים והטעויות שלימדו אתכם כל החיים. כמו שגדי וילצ'רסקי אמר פעם, צרכני הקנאביס הם כמו החבר'ה מ"מועדון קרב". הם לא גילי ארגוב. הם החברים שלכם, השכנים שלכם, המורים שלכם, המוכרים בסופר, האחיות בקופת החולים, נהגי האוטובוס וגם נבחרי הציבור שלכם.

אז דחילאק, אנשי חוק! במקום להתעסק במעשנים תתעסקו בטרוריסטים.



 

__________________________________________________________________________________


 

פינת הביש-גדא:

בשבוע הקודם לקחתי קצת חופש מהעבודה כדי שאוכל לבלות קצת עם המשפחה. תכננו ביקור בלונה פארק וטיול בצפון הכולל שייט אתגרי בכנרת.

בסוף חטפתי איזה וירוס ונשארתי חולה לבד בבית בזמן שכולם מבלים.

 

 

~המשפחה של י+ דודים חרדיים מבלים ביחד בלייזר-בול~

המדריך: חדל אש!!!

~לא עוצרים את הירי~

אבא: הם חרדים. אין להם מושג מה זה "חדל אש". תגיד להם פשוט להפסיק לירות.

המדריך: תפסיקו לירות!!!

~לא עוצרים את הירי~

המדריך: הם עדיין יורים... אין שפה אחרת שהם מבינים? אולי איזה פסוק?"

יוסי: אל תירה, ישראל!!!

 

__________________________________________________________________________________

 

 

בשבועות האחרונים הרשת העולמית התמלאה בפרויקט החשוב-אך-מטומטם של "אתגר דלי הקרח", שזכה להרבה ורסיות ובדיחות מצחיקות יותר ומצחיקות פחות. הטרנד הזה דחף הצידה טרנד הרבה יותר מגניב לדעתי, של תמונות המייק-אפ-טרנספורמיישן.

שופו:




 

 

יאללה, יום שישי. יש לי קציצות להכין. שבת שלום, חונקי כמרים!  

נכתב על ידי , 29/8/2014 14:56  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפוזל במומו פוזל



כשתכנית ההתנקות עמדה לצאת לפועל, לפני 9 שנים, הייתי נער בן 15 בחופש הגדול שלפני העלייה לכיתה י', בלוגר טרי. כדי להיאבק בפינוי, חילקתי סרטים כתומים, ניהלתי וויכוחים ודיונים והייתי פעיל במאהל המחאה בתל אביב.


כשפרצה עופרת יצוקה, הייתי בחור ישיבה בן 18 וחצי. לא הייתי יכול להילחם למען המדינה, אז בעיקר התפללתי, למדתי תורה והאמנתי שזה יעזור לכוחותינו.


בעמוד ענן, כבר הייתי חייל לקראת שחרור. הבסיס שלי היה תחת אש וממנו גם יצאו רוב הפעילויות המבצעיות, אבל אני הייתי בדיוק אחרי שחרור מהכלא ופסילת מקצוע. כך שהפעילות המבצעית שלי הסתכמה בטלפון מהרס"ר באמצע הלילה: "בוא למטבח, חייבים לברור טון אורז לכל המילואימניקים!". אין ספק שזה היה מבצע לא קל.


והיום, אני קופירייטר בן 24. מנסה לנהל הסברה ישראלית טובה ברשתות החברתיות ובעיקר מתעצבן על הרפיסות השלטונית שלנו. איך נהיינו כאלה אשכנזיים? מתי כבר ניתן לטרור מכת מחץ תוך השתנה על הדעות האנטישמיות של העולם?!






______________________________________________________________________________



תמיד בתקופת מלחמה מגיעה תקופת יובש של קנאביס. אני נוטה לחשוב שזה ככה משתי סיבות עיקריות:

1צרכני הקנאביס הקבועים הם בעיקר חיילים משוחררים וסטודנטים שבשעת המלחמה מגויסים למילואים.

2.המבריחים והסוחרים הכבדים הם בעיקר ערבים, שלך תדע אם כדאי להתעסק איתם בשעות הרגישות האלה.




חבריי הסטלנים ביותר גויסו לאזורים הכי חמים בעזה. אנשים שביומיום בקושי צועדים 100 מטר לסופר ולא פותחים את היום בלי להוריד ראש, פתאום נלחמים על החיים שלהם ומטפלים בפצועים תחת אש. ואפרופו אש, עם כל הפסקות האש האלה, לא יכלו לסדר איזו הפסקת סיגריה הומאניטרית? אתם תביאו את החומר שלכם, אנחנו נביא את שלנו. נשב במעגל ונעשה סולחה. תאמינו לי, רק ככה נגיע להסדרים מדיניים אמתיים. למה כל היום לכעוס ולראות דם אם אפשר פשוט לחייך ולראות עיניים אדומות?!


_______________________________________________________________________________



מנכ"ל "בצלם" אמר שהחמאס הוא לא ארגון טרור אלא ארגון פלסטיני חמוש.


ד"א, גם בני סלע הוא לא אנס, אלא גבר עם בולבול.

האופנובנק הוא לא גנב, אלא איש עם רובה ואופנוע.

בר רפאלי היא לא דוגמנית, אלא בחורה גבוהה, חטובה ויפה שמצטלמת לפעמים למגזינים בארץ ובעולם.

מרסדס בנד היא לא להקת רוק, אלא קבוצת אנשים עם גיטרות ותופים.

נבחרת ישראל היא לא קבוצת כדורגל, אלא סתם כמה חבר'ה עם כדור (טוב, זה אשכרה נכון...)


_______________________________________________________________________________



דברים טובים שיצאו מהמלחמה:


-בגלל שאין לנו מרחב מוגן במשרד, אנחנו מסתמכים על המרחב המוגן של הבניין לידנו, אותו סוגרים ב-5 וחצי. מה שאומר שבימים שאין הפסקת אש, אנחנו מסיימים לעבוד מוקדם יותר.


-הדילר שלי מייבא עכשיו ירוק במקום חום.

שוקי: "נראה לי שאני לא צריך להסביר לך איפה הוא מחביא את הירוק אחרי שפוצצו לו את המנהרה"

אני: "עכשיו כשאתה אומר את זה, באמת היו נגיעות חום בירוק הזה..."


-השיר "תקוף, תעשה ביגועים". הזה להיט הקיץ הכי טוב שהיה פה מאז ומעולם!!!






-אינפקציה מקיימים בחודש הבא מופע איחוד מרגש! טוב, זה לא קשור למלחמה, אבל זה עדיין הדבר הכי טוב שקרה לי

בזמן האחרון.


_______________________________________________________________________________












ואיך אפשר לסיים בלי ציטוט קקי ותמונה?



דניאל: "יש לנו סטארט-אפ חדש, חשבתי לצרף לשם איש קריאייטיב"

אני: ""וואללה? כמה אתה מרוויח מזה כרגע?"

דניאל: "כרגע כלום, זה עדיין בחיתוליו"

אני: "אם זה בחיתוליו אז עזוב אותי, בחיתולים יש רק קקי".







שבת שלום, וולקנים שכמותכם! 

נכתב על ידי , 15/8/2014 14:35  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





311,893
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , האופטימיים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרמוז מלך הקופים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרמוז מלך הקופים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ