לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום


כמו שסבא שלי עליו השלום תמיד אמר: "עדיף כוס מיץ ענבים ביד מאשר לקבל בעיטה בישבן מגמדון בית מסורס"

Avatarכינוי: 

בן: 24

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

לחיים לחיים



רגעי הארה:

יש איזה אחד מהשכונה שאני מכיר מגיל אפס. הוא רק במרחק יריקה ממני, יושב בכיסא מאחורי בבית הכנסת והילדים שלו היו איתי בגן, בבית הספר ובבני עקיבא. ורק עכשיו, אחרי 24 שנים של היכרות, שמתי לב שלאשתו קוראים חווה, מה שאומר שהאחיינים שלו יכולים לשיר בשיא הכנות את "לדוד משה היתה חווה".

 

___________________________________________________________________________________

 


קצת לפני סוכות העליתי לפייסבוק את השיחה הזאת:




הדבר המטומטם הזה הגיע איכשהו להרבה עמודי פייסבוק גדולים כמו "דוסים מצייצים" ו"הצינור". מה שהכי מטומטם זה שהיא הגיעה גם לקבוצה "שיח פמיניסטי", שם הפמיניסטיות שיבחו אותי על כך שאני "גבר שיודע את מקומו" ושם לב מתי הוא "מטריד" ו"עובר את הגבול".

מישהו צריך להסביר לפמיניסטיות האלה שלא כל פעם שבנאדם פונה אליהן זה כדי להתחיל איתן, וגם אם כן, אין בזה שום הטרדה. במיוחד לא כשמשפט הפתיחה מדבר על בניית סוכות. בטח לא כששולמית הזאת נשואה באושר.

 

 

ואפרופו שלומית וקבוצות פייסבוק. שוקי ואני העלנו ל"שירים שצריך לאחד" את התמונה הזאת:




ואז הגיבה לנו סי היימן, מבצעת השיר בכבודה ובעצמה:



 

שוקי: אנחנו יכולים לפרוש בסי

אני: אני מתלבט אם לפטר אותך או להעלות לך את המשכורת

 

___________________________________________________________________________________

 




 


אז רציתי להתארגן קצת לקראת חופשת סוכות, כי ראיתי שהולך להיגמר לי כל החומר והפייסל האחרון שלי ששמרתי למוצאי החג הראשון נפל לי אל תוך חריץ ברצפה של איזו מסעדה, אבל הופתעתי לגלות שהדילר שלי נמצא בתאילנד. כאילו, מה הקטע? ממתי ערבים טסים לנפוש בתאילנד?!

 

ביום ראשון של חול המועד סוכות טיילתי עם המשפחה מעבר לקו הירוק, כהרגלנו בקודש. אחרי שיצאתי מאיזו אמת מים קפואה במיוחד בגוש עציון קיבלתי שיחה מהדילר שהגיע לארץ ושאל אם אני מאורגן והכל בסדר. קצת אירוני שדווקא כשאני מעבר לקו הירוק, הדילר הערבי מתקשר להגיד שהוא בארץ.

 



 


ביום השני של חול המועד הסוכות עשיתי סירת טורנדו במרינה בהרצליה, שזה אחד הדברים המגניבים שאפשר לעשות. בערב ישבתי בסוכה של אלי, שזה מצחיק כי תמיד כשסטלנים מזמינים לסוכה שלהם זה לא באמת לסוכה, אלא לזולה שהם הקימו ליד הסוכה, שם יושבים, מעשנים, שותים ומנגנים. ושמחת בחגך והיית אך שמח.

 

 

ביום שלישי נסענו החברים לשמורת ירקונים כדי לטבול במים ולהכין ארוחה בשטח. היה כיף ובכל התמונות אני נראה קצת מוגבל, אבל נו, אני ג'ינג'י, יש יותר מוגבל מזה?!

 

זה אני שוחה במים




זה אני יוצא מהמים




זה אני עם אטיאס




וזה אני מבשל פסטי עם ישיבת צפרדע




__________________________________________________________________________________ 



אפרופו ישיבת צפרדע, מישהו יודע אם הפרסומת הזאת היא לנעליים או לתרופה נגד עצירות?





ומישהו יודע אם הפרסומת הזאת היא לסרט ילדים או לבנק של דילסקטים?





__________________________________________________________________________________

 

 

העולם הזה יותר מדי קטן.

כשהייתי בקורס חובשים בצבא, היינו תום ואני התל אביביים היחידים בקורס. אחרי שסיים את השירות הצבאי הוא חסך כסף ואז עבר לגור בברלין.

תל אביבי נוסף שהכרתי במהלך שירותי הצבאי היה יואל. הוא אמנם גר באשדוד, אבל את רוב הזמן העביר בתל אביב, בעבודות לילה מזדמנות. את שעות השינה שלו הוא השלים במיטה שלי במרפאה, עד שנמאס למפקד שלו שהביא לו ריתוק אחרי ריתוק. בסוף ליואל נמאס, אז הוא לקח סכין מהמטבח של המרפאה ואמר לי שהוא הולך לעשות מעשה קיצוני. הוא איים על המפקד שלו בסכין ונשלח לכלא ולאחר מכן שוחרר מהצבא על סעיף נפשי. אחרי הסאגה הזאת, יואל נכנס לעסקיי הרוקנרול והפך להיות נער במה של מיטב אמני הרוק הישראליים. הוא אפילו הכניס אותי לא מזמן להופעה של מאור כהן ובזכותו הגשמתי חלום ונתתי למאור כיף. כשרציתי להביא ליואל שאכטת תודה הוא אמר לי שהוא הפסיק לעשן, כי לפני זמן קצר הוא שוחח עם חמי רודנר לפני הופעה שלו ולפתע פתאום, באמצע השיחה, נפל על הרצפה והתחיל לפרכס. מסתבר שהוא חטף אפילפסיה, ככה באמצע החיים.

בשבוע הקודם ראיתי שיואל פרסם סטטוס שהוא תקוע בברלין בלי תרופות האפילפסיה שלו. ואז מה נזכרתי? שתום, החבר מהצבא שגר היום בברלין, הוא חולה אפילפסיה!!!

בקיצור, קישרתי ביניהם ומסתבר שהם נוטלים תרופות שונות. אבל תודו שעדיין העולם הזה קטן ומדובר בטירוף חושים.

 

 

חוץ מזה, כולם מדברים לאחרונה על מחירי המילקי בברלין ועל כמה שהחיים יותר טובים שם. יש לי רק דבר אחד להגיד לאותם אנשים:



 

__________________________________________________________________________________

 


אין דרך מתנשאת ולא גזענית להגיד את זה, אבל אני לא מכיר אתיופים שמוכשרים ביצירה. אמנם יש הרבה אתיופים ספורטאים ואתיופים זמרים, אבל עדיין לא יצא לי להכיר כאלה עם כישרון כתיבה או יצירה. החלטתי שאני מוצא אחד כזה ויהי מה.

 

*קולט אתיופי שיכור ברחוב*

אני: תגיד, אחי, אתה במקרה יודע לכתוב?

אתיופי: ברור!

אני: לא קרוא וכתוב, הכוונה אם אתה מוכשר בכתיבה, אם אתה יודע לכתוב יפה

אתיופי: אין לי כתב יפה

אני: :|

 

___________________________________________________________________________________

 

 

לפני החגים, התחלנו לעבוד על פרסומת לקונדום חדש של דורקס, משהו שעשוי מחומר דק וגמיש במיוחד. כדי להמחיש כמה הוא דק, מצאתי את עצמי מלביש אותו על מלפפונים ונותן לאנשים אקראיים להרגיש אותו, אחד הדברים המשונים שעשיתי בחיי, אבל זה חלק מהעבודה. (מישהו או מישהי העירו לי פה בתגובות שזה לא בסדר, כנראה בגלל ענייני הדת, אבל אני מקווה שזה ברור שמדובר בקהלי יעד ספציפיים ביותר ושעדיף סקס בטוח. תשאלו את חבר שלי שחטף לאחרונה זיבה. כאילו, לא חבר. ידיד.)

 

*אני מחלק את הקונדומים בין חבריי*

תמיר: נכון הוא נראה כמו החבדניקים האלה שמציעים לאנשים ברחוב להניח תפילין?

אני: צדיק, חמש דקות להניח קונדום? סגולה לזיווג הגון!

 

ליאור: אתה קולט שיש לי בארנק כרטיס אד"י אבל אין לי קונדום?

אני: זה כי אתה יודע באילו איברים לא תשתמש.

 

___________________________________________________________________________________

 

 

חוץ מזה, עשיתי כתבה על קצינים שמעשנים קנאביס והיא גם הגיעה למגזין קנאביס. וגם הקמתי קבוצה של משחקי פוטושופ מטומטמים. כדאי לעקוב, זה ממש ממש גרוע.

בנוסף, יש 30 ברים בארץ שמקרינים בימים אלו סרטוני VINE בכיכובי שצילמתי מטעם סטיקר. כדאי לכם לראות. אני משתין שם למישהו על הפנים.

בקיצור, אני בכל מקום חוץ מהאינסטגרם...

 



 

 

אחרי החגים שמח, נחליאלים!  

נכתב על ידי , 18/10/2014 23:34  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שעת סיפור



אוריה בר-מאיר האח העביר לי שרביט, שזה נשמע ממש גיי, אבל זה בסך הכל אומר שהוא קצת מעורר אותי מתרדמת ישראבלוג שלי ומאתגר אותי לכתוב על הספרים שהכי השפיעו עליי.

טכנית, אם אני אצטרך לכתוב באמת על הספרים ששינו אותי והפכו אותי למה שאני היום, כנראה שאצטרך לכתוב פה על התנ"ך, על "ג'ינג'י" ועל "סיר הסירים", אבל ברור שמצפים ממני למשהו ברמה גבוהה יותר. אז קבלו חמישה ספרים, שאני לא יודע אם הם שינו את חיי, אבל הם ללא ספק יצירות מופת שאני ממליץ לכל אחד לקרוא.



המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה – מארק האדון:




הספר הזה, שמסופר מנקודת מבטו של נער בן 15 הלוקה ככל הנראה בתסמונת אספרגר, היה הספר "לגדולים" הראשון שקראתי. בזמן שכל חבריי התלהבו מהארי פוטר, שר הטבעות ושאר ספרי הפנטזיות שהגיעו אז לארץ, אני מצאתי את עצמי נגנב מספר מוזר על ילד שמנסה לגלות מי רצח את הכלב של השכנה שלו. אני אוהב את העלילה הלא לינארית של הסיפור, אני אוהב את העובדה שהילד עורך את הסיפור בצורה של, ובכן, ילד אוטיסט, בלי לשים לב שהוא גולש לפרטים לא קשורים שכנראה מעניינים רק אותו. אני אוהב את זה שלילד אין הומור. אני אוהב שהעמודים ממוספרים במספרים ראשוניים. בקיצור, אני אוהב שמדובר בספר לא קונבנציונאלי עם הרבה מתח ודרמה. ספר חובה מבחינתי.



הכלב היהודי – אשר קרביץ:




אם חשבתי שזה מגניב לאללה שמארק האדון הצליח לכתוב סיפור מנקודת המבט של ילד אוטיסט, אז אשר קרביץ הוכיח לי שאפשר לעשות את זה מדהים פי כמה וכתב סיפור מנקודת מבט של כלב. כשניסיתי להתקבל ללימודי קופירייטינג בתרצה גרנות ביקשו ממני לכתוב קטע קצר דרך עיני כלב, ממש כמו בספר. אין ספק שאת ההשראה קיבלתי מהספר המדהים הזה שמציג את הכלב "כורש", שגדל בבית יהודי בגרמניה של מלחמת העולם השנייה ועובר את חוויות השואה. אני כמעט לא זוכר קטעים מהספר (חייב לקרוא אותו שוב), אבל אני זוכר שממש הופתעתי בכל פעם מהיכולת של קרביץ לתאר סיטואציות שבעל חיים לא אמור להכיל אותן, אבל הוא איכשהו עשה זאת. והפרולוג זכור לי כקטע מטורף בפני עצמו.



מלך החומוס ומלכת האמבטיה – אילן הייטנר:




בכל הנוגע לספרים אני תמיד נמצא בפיגור. גם אל ספריו של אילן הייטנר הגעתי באיחור יחסי, אחרי שקוראים רבים מהבלוג אמרו שאני חייב לקרוא אותו כי אנחנו כותבים דומה. אז יום אחד עשיתי מעשה וגנבתי את "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" מארון הספרים של נריה ו...וואללה, התאהבתי. אין פה עלילה מסובכת או מוטיבים מיוחדים כמו בשני הספרים הקודמים שציינתי פה. רווק תל אביבי, סיפור אהבה, כתיבה דרמה-קומית. קצת עלילה, הרבה מחשבות קיומיות. והכל מדויק, חד, שנון מצחיק מרגש, מותח ומפתיע. מיותר לציין שאחרי הספר הזה גנבתי מנריה גם את "חכמת הבייגלה", "קציצות" ו"האידיוט המושלם". עכשיו אני מחכה לספר הבא שלו.



אינהו – אתגר קרת:




כשנעם הגיעה למרפאה שלנו, קלטנו שהיא משתחררת חמישה ימים אחריי, אז הבטחתי לה בצחוק שאני אארגן לעצמי דפוק ושנשתחרר ביחד. אחרי שעליתי למשפט על תעלולי השתן שלי ונשלחתי לחודש בכלא 6, נעם הרגישה קצת אשמה (למרות שזה בכלל לא קשור אליה) והביאה לי לכלא את "צינורות" ואת "אניהו" של קרת. את צינורות כבר הכרתי ואהבתי מאוד. אניהו היה כמו שדרוג אדיר. אני מת על סיפורים קצרים ואתגר קרת הוא אשף בתחום. אפשר ללקק כל משפט וכל מילה בספר הזה, במיוחד כשאתה קורא אותו בכלא, כשאתה מנותק מכל דבר אחר בעולם ואין לך שום דבר על הראש. רק אתה והמילים העוצמתיות האלה.

הסיפור שהכי אהבתי שם היה "לכלוך", אותו הוא פרסם גם באתר "במה חדשה". כל כך חזק!



שעיר, לעזאזל – אפרים קישון:




את היסודות לספר הזה כתב קישון בשנות הארבעים, כשנרדף ע"י הנאצים באירופה. מי שחושב שהומור שחור נועד לאנשים חסרי לב, כנראה לא מבין שבלי ההומור, היהודים בשואה כבר מזמן היו מתאבדים. אפרים קישון, בעיניי הסופר המוכשר ביותר בתולדות ישראל, הצליח בתור עולה חדש להמציא פה שפה וסגנון חדשים ומלאים בהומור, כתב ספר שלם על מפלגה שקמה במטרה להשמיד את כל הקרחים במדינתם. נשמע הזוי, אל ברור שזה לא הזוי יותר משואת היהודים. עוד לפני אותו ספר יצא לי לקרוא את סיפוריו הקצרים של קישון ב"ספר משפחתי", אבל לא האמנתי שאפשר להחזיק ספר שלם שבו הקורא נחנק מצחוק כל כמה דקות. פשוט קומדיית טעויות שנונה ובועטת שכל יהודי וכל ישראלי חייבים לקרוא. מבחינתי, מדובר בספר הטוב ביותר שקראתי בחיי.




****************************



רציתי לכתוב פה קצת על מה שעשיתי ומה שעבר עליי כל תקופת החגים, אבל המקלדת שלי מקרטעת ואני נאבק בה כדי להשלים את המשפטים.

אני מעביר את השרביט ל-Dragon 18, ל-Pleasure ולאזרחית קיין. אבל אלו סתם בחירות אקראיות מתוך המגיבים האחרונים שלי. כל אחד יכול לראות את עצמו כאילו הושטתי לו את השרביט שלי והבטחתי לו עד חצי המלכות.







מועדים לשמחה ושבוע נפלא, אתרוגים חסרי פיטם שכמותכם! 

נכתב על ידי , 12/10/2014 01:39  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





313,523
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , האופטימיים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרמוז מלך הקופים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרמוז מלך הקופים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ