לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על הספסל בשדרה


על הספסל בשדרה יושבים זקן וזקנה

Avatarכינוי:  שי אריה מזרחי

בן: 44

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2008

איך הופכים אייטם חדשותי ללא קיים


מדד הדמוקרטיה שפורסם אתמול, על מה הוא מעיד? בעין לא מזוינת, ניתן לומר בקלות: מטה מטה מטה. ירידה באמון הציבור בכנסת, ירידה באמון הציבור בראש הממשלה, במפלגות, במשטרה, אפילו צה"ל, יקיר העמון (אין כאן שגיאת כתיב), זכה לאמון של 71% מהציבור - ירידה של 3% מהפעם הקודמת. את מקומו  הראשון של בית המשפט העליון כמגן הדמוקרטיה, שזכה ל49% מאמון הציבור (ירידה של 12%), אבל רק 35% מהציבור חושב שהוא מגן בצורה הטובה ביותר על הדמוקרטיה, תפסה התקשורת שזכתה ל37%  מאמון הציבור (למרות שירד אחוז האמון בה גם כן - ב-8%), אך 36% מהציבור חושב שהיא המגנה הטובה ביותר על הדמוקרטיה.

 

 

 

הירידה באמון הציבור בבית המשפט העליון מדאיגה. אני לפחות עניתי על השאלה 'מי שומר טוב יותר על הדמוקרטיה הישראלית - ראש הממשלה, הכנסת, בית המשפט העליון או אמצעי התקשורת?' - בית המשפט העליון. גם תשובה זו מדאיגה אותי (בדיעבד) - מכיוון שבית המשפט העליון נועד להיות השומר הראשון אבל האחרון של הדמוקרטיה - מפני החלטות וחוקים (שאינם עומדים בקנה אחד עם הדמוקרטיה) של הכנסת, נבחרי הציבור, שאמורים להיות שליחי האזרחים ולענות על צרכיהם ובקשותיהם.

 

 

 

הירידה באמון הציבור בבית המשפט העליון וירידתו מהמקום הראשון בשאלה 'מי המגן הטוב ביותר על הדמוקרטיה' מדאיגה גם לנוכח חבלותיו הלא פוסקות של שר המשפטים דניאל פרידמן. אחת מהחלטותיו האחרונות -  להביא לאישור ועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק של ח"כ מיכאל איתן - שאומרת שכל חוק, שעניינו הגבלת הכניסה לישראל, תושבות, או התאזרחות, יצא מכלל החוקים שבית המשפט יכול להחליט על בטלותם, מהיותם מנוגדים לחוק היסוד. ובפשטות: הצעת החוק של ח"כ מיקי איתן תוכל לאפשר למדינה להגביל את כניסתם של ערבים פלשתינאיים תושבי השטחים שרוצים להתאחד עם משפחתם בישראל ולעבור ולהתגורר בה. זאת מבלי שביה"מ העליון יוכל להתערב בהחלטה. אם מסתכלים יותר לעומק, מיקי איתן רוצה לקבוע, באמצעות חוק, שביה"מ העליון לא יוכל להתערב בהחלטה מסוימת שקבעה הכנסת. מכאן ועד לחוקים והחלטות אחרות שתקבע הכנסת ושבהם ביה"מ העליון לא יוכל להיות שומר הסף של הדמוקרטיה - לא רחוקה הדרך. החלטתו השנייה של פרידמן היא באמצעות הצעת חוק ממשלתית שהוא הביא לכנסת ושאושרה בקריאה ראשונה, והיא רוצה לקבוע כי המדינה לא תהיה אחראית לנזקי שנגרמו בפעילות נגד טרור. כלומר למדינה לא תהיה אחריות על נזקים שנגרמו בשטחי הרשות מאז ספטמבר 2000 כתוצאה מלוחמה בטרור, כלומר לא תצטרך לשלם פיצויים עבור נזקים שצה"ל גרם בעקבות פעולותיו בשטחים מאז תחילת ספטמבר 2000, תחילת האינתיפאדה ה-2. לדברי פרידמן, "למעשה התנהלה כאן מלחמה. נזקים שנגרמו במהלך מלחמה צריכים להיות מוסדרים ביחסים בין המדינות". אין אני רוצה להתווכח פה עם דבריו של פרידמן. (למרות שאיני מסכים להם)  אולם שלושה דברים הם לסייג: אחד, פרידמן עוקף בהצעת החוק הזו שוב את בג"ץ. הצעת החוק הזו באה לעקוף את פסילת בג"ץ את חוק האינתיפאדה הראשון, שרצה להעניק למדינה חסינות מפני תביעות פיצויים של פלשתינאים, גם אם הם נגרמו באירועים לא מלחמתיים. בכך פרידמן, שר המשפטים, מבזה את בג"ץ ומנסה למעשה להיות מעליו – דבר שלא ייתכן במדינה דמוקרטית אמיתית. שר המשפטים הוא שליח הממשלה, הוא אמור לאשר את החוקים שהכנסת מעבירה, להיות אחראי על מערכת החקיקה, אבל לא לקבוע חוקים רמי דרג, שעוקפים את החלטותיו של בית המשפט העליון, שהוא הגוף המשפטי העליון במדינה. שני, חוק כזה מבזה את בג"ץ והחלטותיו. שלישי, גם אם הנזקים צריכים להיות מוסדרים בין המדינות, אין זה מתפקידו של שר המשפטים לקבוע את הדבר באמצעות חוק, אלא, כדבריו, הדברים צריכים להיות מוסדרים בין המדינות, כלומר דרך משא ומתן.

 

 

 

אין ספק שהחלטותיו של פרידמן, ולא רק האחרונות, פוגעות במעמדו של בית המשפט העליון וכתוצאה מכך באמון שהציבור רוחש לו. אך ללא ספק גם אחראית לכך התקשורת – שראיינה את פרידמן בטלוויזיה ובעיתונים, ונתנה לו לשטוח את דעותיו, זאת בלי להציג דעה אחרת, או יותר חשוב – להציג את דעתה. שכן תפקידה של תקשורת טובה הוא לא רק לדווח על המתרחש ולתת פרשנות – אלא גם להציג את החוליים שבמתרחש ולהצביע עליהם, וכך לתת לציבור הצופים/ שומעים/ קוראים, אם לא את כל האמת, אז לפחות כמה שיותר. אך התקשורת בארץ לא בהכרח עושה זאת. אמנם מדי פעם מפרסמים  בעלי דעות מעיתון הארץ, טורים, כולל טורו של עמוס שוקן, מו"ל הארץ, בכתבה הראשונה הנזכרת לעיל (גם הוא לא מגן גדול של הדמוקרטיה – מישהו שמע על זכויות העובדים בהארץ?) אך 'הארץ' הוא עיתון שאין לו הרבה קוראים, יחסית לשני מתחריו, ובאלה – יש אמנם טורי דעות, אבל עדיין, הם שוליים. על כן, לא ברור מדוע רוב הציבור (עפ"י הסקר) חושב שהתקשורת היא המגנה הטובה ביותר על הדמוקרטיה. לא ברור – אך לא מפליא. שהרי מה שהם רואים צופים קוראים שומעים נושמים כמעט 24/7 – זה  חדשות, פרשנויות, קשקושים - אז מה הפלא. הבעיה היא, כמובן, שהתשקורת היא כלי של הממשל - וכמובן שלא כל החדשות מגיעות לאוזניו של העמון. כמו הידיעה הזו, למשל, שבימים כתיקונים הייתה מעוררת רעש, ולא קטן. אני לא מדבר על מפגיני השמאל, הערבים והיהודים. אלה, בשביל  צה"ל, שזכה לאמון של 71% מהציבור, לא נחשבים. אולם לפחות איזו התנצלות? אם לא מצד צה"ל, מצד שר הביטחון? ואם לא ממנו? מצד שרת החוץ? אבל לא, תגובת צה"ל: "מי שמשתתף בהפגנה מעין ומפר צו שטח צבאי סגור, שלא יתפלא כאשר צה"ל מגיב בגז מדמיע". לטענת המפגינים, שאין סיבה לפקפק בדבריהם, החיילים החלו בירי לעבר המפגינים בזמן שההפגנה הייתה עדיין שקטה. אחד ממארגני ההפגנה: "כמות מטולי הגז שנורו במכה מנשקיהם של החיילים הייתה מסחררת: כ-30-40 במכה. החיילים הפיצו גז מדמיע רב לכל עבר". מה שמדהים בכל העניין (לפחות אותי, את זוגתי, ועוד מתי-מעט), שהידיעה הזו עברה כאילו כלום. כאילו לא-היה דבר. אף ידיעה אחרת בנושא, שום דיווח על התפתחויות בנושא, אף טור/דעה של אחד מבעלי הדעות, לא ב'הארץ', לא ב'ידיעות', לא ב'מעריב'. גם אף אחד מבעלי הבלוגים, כאן, בדה-מרקר, ובמקומות אחרים (עד כמה שידוע לי). נודע לי על הפגנה שקוימה ע"י פעילי שמאל ברחוב קינג-ג'ורג' ביום שבת האחרון, אך זו דווחה בתקשורת כ'כביש שנחסם במרכז תל-אביב עקב הפגנה לא חוקית'. כאן נכנסת הדיס-אינפורמציה לעניין. כך הופכים אייטם חדשותי בעל עניין חשוב, ללא קיים. פשוט – לא מדווחים עליו, רק את ההכרחי. אולם כשיש מצלמות באזור, כמו שהיו בהפגנה סמוך לכפר ניעלין נגד גדר ההפרדה ב-28 במאי, וכאשר סרט המצלמה הגיע לערוץ 10 (ואחריו לנענע), הודיע צה"ל כי הוא בוש בחייליו על התנהגותם וכי הם נשפטו ונענשו.

 

 

 

האמון הגבוה בצה"ל, שמפעיל טרור נגד תושבי השטחים, כולל אזרחים, ביניהם ילדים וזקנים,  ונגד מפגינים, ישראלים, יהודים ותושבי מדינות אחרות, לצד ירידת האמון בבית המשפט העליון, בכנסת, במפלגות וברוה"מ, מעורר דאגה רבה. המדינה הזו הופכת יותר ויותר בעלת ערכים חשוכים - וערכים של הצבא, של צה"ל צודק, של צה"ל כמגן היחידי של האזרח - הופכים להיות הפופולריים, ואתם ולצדם  ערכים של ימין-בטחוני וימין גזעני מתלהם. עפ"י תגובת צה"ל, מי שמפגין צפוי לעונש – וברור שמי שמפגין, אז גז, כדורי גומי ומכות הם מנת חלקו. בזה השורש של הפשיזם. 51% אחוז מעוני הסקר חושבים ששחיתות היא תנאי הכרחי כדי להיכנס לצמרת הפוליטית בישראל. אם נסתכל על ההפגנות האחרונות שהיו פה – ההפגנה האחרונה שהייתה בכיכר רבין הייתה נגד עסקת הטיעון בין מזוז לבין משה קצב, הנשיא לשעבר שחשוד במעשי אונס. לפניה – על מלחמת לבנון. ולפניה – על שחרור החטופים. הפגנות על עליית המחירים במשק, על מצב המשכורות במשק – לא היו ולא יהיו במדינה הזו, מדינה של עדר עמונים. ועל השחיתות? מי זוכר את ההפגנה מ-1990? את 'מושחתים נמאסתם!'? אני הייתי שם, כנער בן 16, ואני זוכר את ההתרגשות הרבה סביב ההפגנה – וסביב הנושא הטעון. היום – מי שמושחת כשר, העיקר שיהיה גבר-גבר. שרון היה מושחת לא קטן, אבל בעיני העמון היה גבר-גבר לא קטן. אולמרט לא מצטייר כגבר-גבר, אבל השחיתות והחשדות סביבו (ש' התרגיל המסריח ' הוא מינורי לעומת ממדי השחיתות של אולמרט, שרון, ברק, רמון והרשימה עוד ארוכה) לא מצליחה להוציא את העם אל הכיכרות ולדרוש את התפטרותו. מזל שכולם סביבו כבר הבינו שאי-אפשר כבר. הבעיה שאין אלטרנטיבה.

 

 

 

שאלות שהיו צריכות להישאל בסקר:

 

עד כמה אתה מאמין לעצמך ולקרובים לך? וסוקרטס היה שואל עד כמה אתה מאמין לאמת המוחלטת?

 

 

 

פתרון? לחיות בבועה ולקוות שהמציאות הפוליטית ביטחונית כלכלית לא תפגע בך. או לזכות במיליונים ולרדת מהארץ. או לכתוב ולנסות להשפיע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי שי אריה מזרחי , 11/6/2008 20:08   בקטגוריות אקטואליה, מדד הדמוקרטיה, בילעין, שחיתות, תקשורת, פשיזם, שי אריה מזרחי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שי אריה מזרחי ב-17/6/2008 07:55



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשי אריה מזרחי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שי אריה מזרחי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ