לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

רשימות של ספרנית דילטנטית

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2007

The Dice Was Loaded from the Start


 

31.7.80

 

אחרי 4 ניסיונות כושלים, 2 מצידי ו-2 מצידו, גילי ואני השגנו סופסוף אחד את השני בטלפון. שנינו מתגעגעים מאוד ומקווים להתראות אם לא מחר בסופשבוע, אז לכל המאוחר בתחילת השבוע הבא. דיברנו על זה שיתכן והוא יישן אצלי כמה פעמים בחודש הקרוב, כיוון שאביו בחו"ל, אמא שלו + אחיו נסעו לחיפה, והבית החדש עוד לא מוכן (עוד אין חשמל, וטלפון יהיה במקרה הטוב רק עוד 1/2 שנה!). אני הידיד היחידי שלו מחוץ לצבא, ולכן סיכמנו שיישן כאן בכל פעם שייצא. אני כל כך רוצה כבר לראות אותו!

 

 

4.8.80

 

אתמול בערב גילי ואני התראינו סופסוף. וזה היה מצחיק ונפלא וכבר הייתי על סף ייאוש שהוא לא יגיע גם אחרי הסופשבוע, כשלפתע הוא עמד בפתח הדלת ב-21:00. לא אמרנו מילה ורק התחבקנו בחוזקה במשך 5 דקות רצופות. עוד 10 דקות עברו עלינו בהתבוננות הדדית ופרצי צחוק, ושוב חיבוקים ונשיקות. רק אח"כ נשמנו לרווחה ונסענו אליו לבית החדש.

 

הבית כבר קיבל צורה, אבל אין בו עדיין חשמל וחסר חלק גדול מהריהוט. בחדר שלו היה רק המזרון הזוגי על הרצפה והתגלגלנו עליו אני, הוא ורסטי. את כל הערב בילינו שם וזה היה מקסים. דיברנו, שוחחנו, צחקנו, התעלסנו, ורסטי ישן במנוחה לרגלינו גם ברגעי הסערה העזים ביותר. אח"כ נרדמנו וכשהתעוררנו לפנות בוקר התעלסנו שוב, אבל הפסקנו באמצע כי כבר כאב לי אחרי כל הפעמים האלה. 

 

אני כל כך אוהבת אותו, אם כי, ככל הנראה, כבר לא ממש מאוהבת בו. רק מרגישה ידידות קרובה וענקית כלפיו וחיבה עזה ועצומה יותר מכפי שאפשר לתאר במילים. סיפרנו אחד לשני על כל "הרפתקאותינו" – הוא על תמי (בבסיס) ויעל (בסיני), ואני על אמיליו. אני מאמינה לו כשהוא אומר שאין סתירה בין הרפתקאותיו לבין געגועיו העזים כלפיי, מפני שזה גם מה שאני מרגישה ביחס אליו. הוא אומר שהוא רוצה מאוד להיות איתי כי בכל פעם אני מרתקת אותו מחדש. בסוף, כאמור, התעלסנו בחוזקה, והיה ערב מאוד יפה איתו.

 

 

7.8.80

 

רוי התקשר אתמול, והערב יצאנו לראות מערבון בשם Bronco Billy, שלא ממש השתגעתי עליו. הסתובבנו אח"כ עוד בעיר ומשם הלכנו ברגל לכיוון הבית. דיברנו על הרבה דברים, מאוד לעומק וברצינות, והיה לי מאוד נעים להיות איתו. זה דווקא בסדר לי שהוא אומר שהוא לא רוצה שיהיה בינינו משהו רציני כרגע, כך שכשנפרדנו רק התחבקנו והתנשקנו קצת.

 

 

12.8.80

 

ימים מבולבלים ומסובכים עם גילי. אנחנו כבר לא יודעים מה אנחנו רוצים. הוא אמר לי בטלפון שהסיפור עם תמי בבסיס לא לגמרי נגמר ואני לא יודעת מה הוא רוצה. אני לא בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה. יש רגעים שאני מרגישה שאני כבר לא מאוהבת בו, ויש רגעים שבהם אני פתאום כן. אני לא יודעת.

 

 

14.8.80

  

אתמול בסביבות 5:00 אחה"צ, כשהייתי שרועה על המיטה וקראתי ספר, נשמע צלצול בדלת וגילי הופיע. זו היתה כזאת הרגשה נפלאה לראות אותו נכנס דרך הדלת ומציץ ב"ביישנות" אופיינית... ישבנו כאן איזה שעה, פיטפטנו, שתינו קפה, התחבקנו והתנשקנו, ויצאנו לראות סרט – את "מנהטן" של וודי אלן. הסרט היה מקסים, והיה לנו ערב מקסים ביחד. צחקנו המון, התנשקנו המון, התחבקנו בחוזקה, הלכנו לאכול פיצה, ובזמן הסרט היד שלו היתה מונחת כל הזמן על השד שלי. ואני הרגשתי אותו רוצה וזקוק, אבל אחרי הסרט הוא התעופף לעודד בתל אביב, ולא כעסתי כי היה כזה ערב יפה. ונרגעתי, כי למרות הכל ובגלל הכל אנחנו תמיד חברים טובים.

 

 

17.8.80

 

הימים האחרונים עוברים בבטלה גמורה. הבוקר קמתי, ואחרי שהכנתי לי קפה ואכלתי משהו חזרתי למיטה לקרוא. וכך, כשגילי הגיע במפתיע בסביבות עשר-וחצי בבוקר, הוא מצא אותי עירומה ופרועה וסתורה במיטה, אפילו בלי ששטפתי פנים. הוא הגיע במדים והסתבר שהוא חולה מאז יום שישי והבוקר התייצב בקצין העיר להוציא גימ"לים. כיוון שהבית היה ריק היינו חופשיים לגמרי, הכנסתי אותו מופשט למיטה עם כוס תה חם, הכנתי לו ארוחת בוקר תוך כדי שמיעת עלילותיו עם עודד בתל אביב, שמענו מוסיקה, והתעלסנו פעם-פעמיים. היה ממש-ממש כיף איתו הבוקר. פשוט חופשי ומקסים.

 

ילי חוזרת מחר, ונראה מה יקרה אחרי כל עלילות רומא.

 

 

19.8.80

 

אתמול גילי היה כאן בערב, ובדיוק כשהתגלגלנו מצחוק מכל השטויות שלנו ילי התקשרה, אז נסענו אליה. מצאנו אותה באמצע בלגן ענקי וניסיון להשליט סדר בכל המטען הגדול של חפצים שהחזירה איתה, כך שלא נשארנו הרבה זמן.

 

המשכנו לגילי, והיה לילה נפלא. הוא ניגן על הפסנתר ועל הגיטרה, עשינו אהבה, דיברנו. הוא אמר לי כל מיני דברים נפלאים, ובין השאר גם שיש לי גוף יפה. משום מה אני שומעת בזמן האחרון מחמאות על הגוף שלי, גם מגילי וגם מאמיליו. ורק אני חושבת שהחזה שלי קטן מדי ואגן הירכיים שלי מלא מדי, אבל אני מודעת למיניות שלי, כלומר למה שנמצא מעבר לגוף עצמו, וזה חשוב יותר.

 

 

21.8.80

 

ילי ישנה אצלי אתמול בלילה, ובהיותנו עירומות התחלנו להתנשק, להתלטף ולהתדגדג. אבל הפעם לא המשכנו עד הסוף, כי למען האמת אני מרגישה שאני כבר לא נמשכת לזה יותר. אבל זה היה מתוק גם ככה.

 

 

24.8.80

 

אני לא יודעת אפילו איך לתאר ומאיפה להתחיל לכתוב את כל מה שקרה אתמול בלילה. אולי הכי טוב שאני אנסה לכתוב את זה כמה שיותר פשוט.

 

באחת מדרכיו הנסתרות והנפלאות מבינתי, גילי יצא השבת הביתה. גם מיכאל הגיע לסופשבוע, וכך יצא לשניהם להתראות אחרי זמן רב, והם בילו את יום שישי בערב ביחד. חשבתי שבמוצ"ש מיכאל ירצה לראות את ילי אחרי כל הזמן שהם לא התראו, וכך גם אני וגילי נתראה. אבל לגילי היתה תוכנית קצת שונה. הוא אמר שמאחר והוא רוצה להמשיך לראות את מיכאל, שנבוא ארבעתנו אליו הביתה. אז זה מה שהיה.

 

ילי הביאה למיכאל גראס, והוא וגילי עישנו. ילי הצטרפה אליהם קצת ואני לא, גם כי אני לא נוגעת בזה, וגם מפני שרציתי לשמור על ראש צלול, כי התחלתי להרגיש לאן הדברים מתפתחים והיה לי חשוב להישאר פיכחת לגמרי כדי לראות ולהרגיש הכל כפי שהוא ולא מתוך עירפול או טישטוש חושים.

 

אז מיכאל וגילי היו די מסטולים, ועל כל קצה של המזרון היה שרוע כל זוג. ילי ומיכאל התנשקו והתלטפו, וכך גם אני וגילי. ואיכשהו התחלנו כולנו ללטף אחד את השני. אני וגילי, אני וילי, ילי וגילי, ולאט לאט הפשיר הקרח גם ביני ובין מיכאל. באיזשהו שלב קמתי להחליף תקליט ולקחת כוס מים, וכשחזרתי ילי וגילי היו יחד. אז התכופפתי לתת למיכאל נשיקה על הלחי כדי שלא ירגיש מוזנח, והוא פשוט משך אותי אליו כדי להתנשק באמת. זה היה יפה ונעים איתו, והכל סבב בינינו במעגלים, התלטפנו והתנשקנו ולבסוף גם מיכאל וגילי התנשקו, וזה היה כל כך יפה שאי אפשר לתאר, שני הגברים האלה מתנשקים. היינו עירומים ולא הפסקנו לגעת, אם כי לא ממש שכבנו – לגילי לא היתה זיקפה, לילי לא היו אמצעי מניעה, לי ולמיכאל לא היה כל כך חשק וכו'. 

 

מה עוד אני יכולה להגיד? אני יודעת בוודאות שאני לא מתכוונת להפוך את מה שקרה אתמול להרגל, דווקא בגלל שזה היה יפה ואני רוצה לשמור את זה כחוויה חד-פעמית נפלאה. אני יודעת שאני לא מרגישה משיכה כלפי מיכאל, רק הרבה חיבה ורוך כלפיו. ולעומת זאת אני כן קצת חוששת מזה שגילי מתחיל להתאהב בילי, כי הוא נראה כל כך חם ופתוח כלפיה אתמול.

 

כשחזרתי הביתה בשתיים-וחצי, הרוגה ומטושטשת, מצאתי פתק על המיטה שאומר שרוי התקשר, ושהוא יגיע לירושלים מחר (כלומר היום). זה הקיץ המטורף ביותר שהיה לי אי פעם.

 

 

25.8.80

 

דברים מתחילים להסתבך וקרו כמה דברים שבעקבותיהם אני צריכה להחליט כמה החלטות, גם בקשר לילי וגם בקשר לגילי. ילי היתה כאן בערב, ובסביבות 21:00 הגיע לכאן במפתיע רוי, שחזר לירושלים אחרי שבוע. ישבנו שלושתנו בחדר כ-10 דקות, עד שהגיע לא פחות ולא יותר גילי, ויחד איתו עודד. ילי היתה צריכה להגיע לאיזה אירוע בעשר-וחצי, ועד אז פשוט ישבנו חמישתנו, שמענו מוסיקה וכולם דיברו עם כולם. רוי עזב באיזה שלב כי נראה לי שילי קצת עלתה לו על העצבים, ולמען האמת גם לי. כשגילי הגיע היא נפלה בצווחות גיל על צווארו, אחרי שסיפרה לי אחה"צ שהיא מתגעגעת גם אליו, לא רק למיכאל. אני לא רוצה להרגיש בתחרות איתה, זה מספיק קשה להרגיש כל הזמן כמה היא הרבה יותר יפה, מחוזרת ומוכשרת ממני. אני גם מרגישה פגועה מזה שרק אתמול גילי נזכר לספר לי שלפני שהיא נסעה לרומא הם כן התנשקו ברצינות, נשיקת פרידה והכל. היא לא סיפרה לי על זה שומדבר. ואני מרגישה כל כך מטומטמת, מפני שאני מרגישה שהכל נעשה מאחורי גבי. ועכשיו כשהם מחזרים אחד אחרי השני בגלוי אני מקנאה וזה פוגע בי. אולי ציפיתי להתנהגות אחרת, כי אני מעולם לא פלירטטתי עם מיכאל או עם אלכס. כרגע אני מרגישה שאני פשוט שונאת אותה. אני רוצה לגמור את החברות בינינו, ואני מתחילה לחשוב גם על פרידה מגילי, אבל אני יודעת עד כמה זה יהיה הרבה יותר קשה.

 

אני לא אוהבת את המצב הזה, הוא ממש לא מתאים לי. כל מה שקרה לאחרונה היה טוב ויפה כהרפתקה חולפת, אבל עכשיו הגיע הזמן לשים לזה קץ, כי זה חרא, זה ריקני, זה שטחי, זה נהנתני וזה לא מוביל אותי לשום מקום. אני לא בנויה למשחקים האלה, לקרוסלה המטורפת הזאת שאי אפשר לצפות בה לשומדבר חוץ מכאב.

 

 

26.8.80

 

אתמול בערב הייתי אצל רוי. הרגשתי שאני חייבת לדבר איתו, כי הרגשתי שבאיזשהו מקום הוא נפגע גם ממני בערב הקודם כשהוא היה כאן, כי הוא לא היה ער לעד כמה היחסים שלי עם גילי עדיין הדוקים וקרובים. אז ישבנו ודיברנו שלוש שעות, עלינו, על היחסים שלי עם גילי, על זה שאני צריכה לחתוך וכל כך קשה לי לעשות את זה. והוא אמר שאני אצטרך לבחור, כי הוא בטח לא מתכוון להיות חלק מזה. למרות שזו לא היתה שיחה קלה, הוא ליווה אותי הביתה ולפני שנפרדנו הוא התכופף ונתן לי נשיקה קטנה ואמר שבכל זאת נשמור על קשר מדי פעם. אני מרגישה שהוא ידיד טוב ואדם יקר לי ואני כל כך לא רוצה לפגוע בו בשום דרך.

 

 

29.8.80

 

אני חולה, ואני בטוחה שזה כתוצאה ממצב נפשי. זה התחיל שלשום בלילה עם בחילות והקאות, ואח"כ כבר עלה לי החום ל-39 והרגשתי כאב גרון קורע לגזרים. אז אתמול בבוקר הלכתי לקופ"ח וקיבלתי טונות של אנטיביוטיקה. אני עדיין מרגישה חולה, אבל באופן פרדוקסלי המחלה הזאת באה לי בדיוק בזמן כי היא עוזרת לי קצת להתנתק מכל שאר הדברים.

 

אתמול בערב גילי בא לבקר אותי, ודיברנו ארוכות (מה שלא עזר לי לגרון אח"כ). הוא הודה שבא לו על ילי, שהוא פגש אותה אתמול ב"פרגוד" והיא נתנה לו את הטלפון שלה וביקשה שיתקשר. אליי היא עוד לא התקשרה וכמובן לא באה לבקר.

 

ויחד עם זה ובאותה נשימה הוא אמר שהוא לא מסוגל לשאת את המחשבה שאעזוב אותו, שאני החברה הכי טובה שלו ואני ממש ממש ממש לא יודעת מה יהיה.

 

 

30.8.80, עוד חודש לגיוס.

 

גילי היה כאן הערב והמשיך מכאן אל ילי.

 

 

31.8.80

 

ילי צריכה להגיע עוד מעט, והדברים הולכים להיחתך מבחינתי. אין לי אפילו כבר מה להגיד.

 

גילי הגיע לכאן אתמול בערב, ודיבר עם ילי בטלפון. היא סיפרה לו שחיכתה כל הערב הקודם לטלפון ממנו וחבל שלא התקשר 1/2 שעה קודם משום שהיא קבעה עם מישהו אחר לערב אבל לא נורא, היא כבר תסלק אותו כך שגילי יכול לבוא. איזה יופי שהיא אמרה לי שהיא דואגת רק לי, שהיא לא תעשה שומדבר כדי לפגוע בי וכו' וכו' וכו'. אני עייפה כבר מכל הדיבורים האלה. אין לי כוח גם לדיבורים של גילי עד כמה הוא רוצה אותי ועד כמה אני חשובה לו והחברה הכי טובה שלו ושאינו מסוגל לעזוב אותי. מספיק. אני לא רוצה לשמוע את הבולשיט הזה יותר.

 

כל מה שאני רוצה זה לעזוב אותו, לא משנה כמה כאב וסבל ועצב ייגרם לשנינו, אם כי כרגע נראה לי שרק לי. אני לא מסוגלת לשאת יותר את המצב הנוכחי. הערב שעבר עליי אתמול היה נוראי. להיות לבד ולדעת ששני החברים הכי קרובים והכי טובים שלך נמצאים ביחד, עושים אהבה אחד עם השני ואין שומדבר בעולם שאת יכולה לעשות בעניין, זו תחושה איומה. אני לא מסוגלת לסלוח לילי ואני לא מסוגלת לסלוח לגילי ויש לי בחילה מכל זה.

 

אז שכבתי על המיטה ושמעתי מוסיקה ובכיתי על כל הכאב והכעס והזעם וההשפלה וחוסר האונים ועכשיו זה נגמר. הכל נגמר.

 

 

See lonely shadows - silver needles
Abandoned in the evening war
Lost children of the night - come catch the candle bright
I hear a hollow sound - falling to the ground

 She's lost before she's found

Sad broken angels taking rainbows

Out on the street for all to see
If we are the chosen few - what ever happened to
All those things we knew - if this is being free

 I'd rather search for me

You nearly did, you nearly did, you nearly did
You nearly did me in
And I need some place to hide

My weary anger down

Out on some misty distant highway
Feel like I thought a million miles
Is my search nearly done - I think I see someone
I get the urge to run on blindly through the rain

And I fool myself again

What ever happened to dignity
What ever happened to integrity
What ever happened to honesty
Well I'll tell you something baby - I feel the pain just like the sea

 

(- Ian Hunter)

 

 

 

5.9.80

 

אני עדיין עם מוגלה בגרון, שוב קיבלתי עוד אנטיביוטיקה, וגילי בא לבקר אותי והלוואי והייתי יכולה להיפרד ממנו.

 

 

10.9.80

 

אני לא מסוגלת להפסיק לכעוס על גילי, אני לא מסוגלת להשתחרר מהמחשבות המכוערות שרודפות אותי מאז מה שקרה, אני מתחילה לשנוא אותו על מה שהוא גרם לי, על זה שכל כך הרבה דברים בינינו התרסקו, וצעקתי עליו שאין לו שום מעצורים ושומדבר הוא לא מחוץ לתחום בשבילו, והוא בכה ואמר שהוא יודע שהוא פוגע בי ועושה לי רע, אבל שאני יודעת שאני לא צריכה בכלל להילחם עליו מפני שהוא שלי בכל כך הרבה מובנים, שאני לא צריכה להרגיש כל כך חסרת בטחון ושלא ארגיש בתחרות עם אף אחת, שהוא לא ממש הצליח לשכב עם ילי ובכל מקרה אין ביניהם כבר כלום, ואני כבר לא יודעת אם להאמין לו או לא, והכי גרוע זה שאני לא מסוגלת לעזוב ואני גם לא מסוגלת להישאר, אני יודעת שאני צריכה לעזוב אבל לא מסוגלת, משום ששנתיים איתו הן פרק זמן גדול, ואחרי הכל כנראה שהוא באמת עדיין חשוב לי, בין אם זה מוצא חן בעיניי או לא, והכל כל כך מסובך וכל כך עצוב לי ששומדבר כמעט לא מצליח לנחם אותי: לא הטלפון מרן לפני כמה ימים והשנה-טובה שבדיוק הגיעה ממנו היום, לא הטלפון של רוי, לא הביקור של גד וקארין. כל הזמן כואב לי. אני גוש עגול וגדול של כאב (אם כי כשאני כותבת נעשה לי קצת יותר קל).

 

 

15.9.80

 

ערב עם גילי. שומדבר עוד לא חזר להיות בסדר.

 

 

17.9.80

 

אחרי המון זמן שלא עשיתי את זה, פשוט הלכתי הערב לסרט עם איילה. הייתי חייבת להתאוורר, ועוד היה סרט ממש ממש נחמד – All That Jazz. מלא חיים וצבע ותנועה, ואחרי הסרט הלכנו אליה וישבנו לשתות קפה ופיטפטנו, חזרתי ממנה לקראת עשר-וחצי ובדרך לכאן נתקלתי באפרת ובעדה וסיכמנו שנתראה ונעשה משהו בקרוב. אני מקווה.

 

 

19.9.80

 

יום כיפור הוא יום נפלא. יש לי ערימת ספרים (המסון, פון קלייסט) ותוכניות לנוח, לחשוב ולא לעשות כלום.

 

 

24.9.80, עוד שבוע לגיוס.

 

ערב סוכות, רוי התקשר והיתה לנו שיחת טלפון נורא נחמדה. קבענו להיפגש בקרוב, ואולי נלך לראות סרט.

 

 

28.9.80

 

ביליתי ערב שלם עם רוי, אחרי שקבענו להיפגש בשבע-וחצי בסינמטק, לראות את "סאטיריקון" של פליני. האמת שהסרט עצמו די מזעזע – הרבה עריפות ראשים וכריתת איברים בגודל טבעי ובצבעים חיים, כך שזה לא ממש עשה לנו כיף. אולי בגלל זה ואולי בלי שום קשר מאמצע הסרט הידיים שלנו נגעו זו בזו. רציתי אותו, רציתי אותו מאוד. לאו דווקא מבחינה פיסית, אם כי הוא נראה יפה ומושך יותר מתמיד, אלא בעיקר כדי לדבר. לפני שהתחיל הסרט דיברנו קצת – מין קטעי משפטים, דיבורים קטועים של שני אנשים אבודים שמנסים להיאחז אחד בשני. אני הייתי צריכה לצאת מבדידותי כדי ליצור איתו קשר, והוא היה צריך לצאת מהדברים המעיקים והמציקים שלו. כשישבנו מחובקים בתחנת אוטובוס הרגשתי שאני לא יכולה לתת לו ללכת, ואמרתי לו שאני רוצה נורא לדבר איתו. החלטנו לנסוע אליי.

 

ישבנו, שתינו קפה, שמענו מוסיקה ודיברנו – על עצמנו, על בדידות, על איך יהיה בצבא, על ספרים ומוסיקה ואמנות. ושתקנו. מאוחר יותר התנשקנו, וכשכיבה את האור והדלקתי נר ירדנו אל השטיח. התלטפנו ארוכות ורציתי בו מאוד – פשוט כך, לא מתוך רצון להחזיר לגילי או לילי (זה מטופש!), לא מפני שאני מאוהבת בו (אני לא, לפחות עדיין לא), אלא מפני שקירבה גופנית היא גם צורת תקשורת.

 

זה היה יפה וטוב ונעים. המגע שלו רך ועדין ומאוד יפה. הוא הפשיט אותי חוץ מאשר את הגרביים השחורות. כשרציתי להוריד אותן הוא עצר אותי ואמר לי להשאיר אותן. הוא נגע לי בשד ואמר שזה נעים לגעת בו עם כל כף היד. הוא חיבק אותי מאחור וליטף אותי ארוכות. הרבה דברים קטנים שאני רושמת כדי לזכור, משום שהם היו כל כך נעימים ומשמעותיים בשבילי. ב-2:00 בלילה הוא עזב. אמר שהוא שונא עד מוות לקום כך, להתלבש ולעזוב. אני לא יודעת מה יהיה להבא, מתי בכלל אראה אותו שוב עם כל זה שאני מתגייסת מחרתיים. אני רק יודעת שלערב אחד היה לי – לנו – טוב.

 

 

נכתב על ידי , 13/12/2007 21:55  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיז קיי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיז קיי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ