לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

רשימות של ספרנית דילטנטית

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2007

על הילד


 

"מתי זה קורה? מתי הנשמה מחליטה שנמאס לה לחיות?"

 

"מחליטה היא לא בדיוק המילה שהייתי משתמש בה. בשלב מסוים, אני חושב, יתכן והנשמה לומדת את כל אשר היתה אמורה ללמוד, וחווה את כל אשר נועדה לחוות, ואז היא מתפזרת."

 

"מתפזרת?"

 

"מתפזרת בחזרה אל היקום שממנו היא באה."

 

 

(- איתי בן-אליעזר, "על אודות יונתן". הוצאת כרמל)

 

 

ערן הוא נער בן 15, בן להורים גרושים. עד גיל 14 הוא גדל בתל אביב, שאליה הוא קשור מאוד. זו תל אביב של שנות השמונים: סובארו היא המכונית הפופולרית ביותר במדינה, בטלוויזיה משדרים את "שושלת" ו"מי הבוס", פסגת הקולינריה היא לאכול סטייק וצ'יפס ומוס שוקולד ב"מי ומי", ובתי קולנוע קטנים ועצמאיים כמו פריז, הוד, מקסים, אסתר, אורלי, תמוז ותל אביב עדיין פועלים. בגיל 14 נאלץ ערן לעבור יחד אמו, בעלה השני ואחיו הקטן לניו ג'רזי. קשיי ההתאקלמות שלו בסביבה החדשה מחריפים כאשר אביו החורג, צייר קודר בשם דני, מת במה שהוא ספק מוות טבעי ספק התאבדות. מותו של דני, שאליו היה ערן קשור מאוד, שולח אותו למסע בעקבות סוד משפחתי, שקשור קשר הדוק לתהליך החיפוש העצמי שלו וגיבוש זהותו.

 

במהלך המסע הזה והחוויות שעובר ערן הוא מתקרב אל דמויות שרובן חוות תחושות דומות של עקירה, תלישות וחריגות: עסיס, הנער ההודי; אייקו היפנית ואביה הירושי; ואריקה, שכנתו לספסל הלימודים. גם בביקורו בארץ אצל אביו נחשף ערן ערב אחד - באדיבותה של נינה, פאנקיסטית גותית מקסימה שהיא גם אחותו הגדולה של חברו מילדות – לסצינת פאנק רוחשת במקלט ישן בגינה ברחוב אמיל זולא.

 

"מוני לא ממש זוכר את הוריו, אבל אחותו הגדולה, נינה, זוכרת. עיניה תמיד עצובות והיא מופנמת ומתוחה, לבושה כל הזמן בשחור ומאופרת בכבדות. מוני אומר שיש לה חברים מוזרים. לחלקם יש שפיצים בשיער שהם מעמידים בעזרת סבון. בלילות הם שומעים מוזיקה שבא לך לבכות כשאתה שומע אותה, מוזיקה שפוערת לך בבטן בור חלול ומדכא."

 

חלק בלתי נפרד מהמסע הזה הוא סיפור ההתבגרות המינית של ערן, כולל הנשיקה הראשונה, סצינות אוננות והמגע המיני הראשון שלו. סיפור ההתבגרות הזה מלווה גם במסע גילוי מוזיקלי: ג'ימי הנדריקס ("קח את זה, ותבטיח לי שאתה שומע את זה, ובפול-ווליום"), לד זפלין ("לד זפלין שתיים," הסביר ג'ימי. "התרופה הטובה ביותר שיש, כשאתה רוצה לשכוח מהכל ולצלול אל הזכרונות"), וולווט אנדרגראונד ("ג'ימי ניגש למדף ושלף תקליט לבן ועליו בננה צהובה, מצויירת. 'תקשיב לזה, הם יפוצצו לך את השכל' "), מרווין גיי ושוגי אוטיס.

 

"על אודות יונתן" הוא ספר הביכורים של איתי בן-אליעזר. הוא כתוב יפה וברגישות גדולה, גם אם אינו חף מפגמים. כמו ב"על הילד" של ניק הורנבי, הדמות הפחות מפותחת בסיפור היא דמותה של האם, וזה קצת צורם לאור העובדה שיש לה חלק קריטי כל כך בהתבגרותו של הגיבור, במיוחד כשהיא שוקעת בדיכאון. כמו שבן-אליעזר עצמו כותב בעדינות מרובה, "בפנים, מתחת לכל שכבות הכעס, אי-ההבנה והתסכול, בערה נקודה, עגולה וטהורה, של אהבה, האהבה הכי חזקה שאפשר, אל אמא שלי".

 

הפרק הקצר המסיים את הסיפור הוא מעין אפילוג – לא ברור אם כותב אותו ערן של גיל 15-16, שחוזר ארצה אחרי שנה קשה ומטלטלת בניו ג'רזי; או שמא כותב אותו ערן המבוגר, ממרחק השנים. כך או כך, לצד הסערה ששככה, ההתייצבות וההשלמה המפוכחת עם האובדן, יש גם נימה עמוקה של עצב:

 

"רחוב זלמן שניאור הוא רחוב קטן. הוא נושק לרחוב פינסקר מצד אחד, לרחוב טשרניחובסקי מן הצד השני, כשמאחוריו נוצצות אבני הפסיפס הצבעוניות של כיכר ביאליק. אני מכיר את רחובות תל אביב כמו את כף ידי.

 

אני יוצא מהדירה, סוגר אחריי את הדלת, ויורד במדרגות אל הערב התל אביבי הנעים. אני פוסע ברחוב זלמן שניאור, פונה שמאלה אל רחוב ברק, ומשם שמאלה אל רחוב בר כוכבא, שהולך ומתעקל עד לרחוב בוגרשוב. מרחוב בוגרשוב אני הולך עד לרחוב צפת.

 

אני מסתכל על השמיים, ובוהה בכוכבים שנוצצים בשמי העיר. הכוכבים שמעל הבית שלי. אותם הכוכבים שמעל הבניין האדמדם בניו ג'רזי. אותם כוכבים ואותם השמיים, בעולם אחר לגמרי. הדברים השתנו לתמיד. הצער מנקר בלבי, ופתאום פוקדת אותי מחשבה עצובה: נועדתי לחיי געגועים."

 

נדמה לי שאין שום דבר שמאפיין יותר ילדים להורים גרושים מאשר חיים של געגועים.

 

 

למי שאהב את: "על הילד" של ניק הורנבי, במיוחד החלקים הרציניים יותר שבו; וגם "התקופה הכחולה" של ינון ניר, "ימי הפופ" של עמיחי שלו, ו"מיי פירסט סוני" של בני ברבש.

נכתב על ידי , 25/11/2007 18:52  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיז קיי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיז קיי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ