לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

רשימות של ספרנית דילטנטית

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2006

"השילוש הקדוש החדש של אמריקה"


"America's new trinity of love", קרא להם ג'ק קרואק ב-1957: ג'יימס דין, מרלון ברנדו ואלביס פרסלי. באופן דומה, אפשר לקרוא כך גם לשילוש ג'ק קרואק-אלן גינסברג-וויליאם בורוז. רק שבמקרה שלהם זה לא היה תמיד סיפור אהבה: היו שאהבו אותם והיו ששנאו אותם, אבל אי אפשר היה להישאר אליהם אדיש. ונדמה לי שבשנים האחרונות הם צוברים פופולריות הולכת וגדלה, מפני שעל רקע השמרנות החדשה-ישנה אנחנו זקוקים למרד, התרסה, חופש, התנגדות, ביקורת, אינדיבידואליזם, ובקיצור, כל מה שמייצג תת-תרבות או תרבות-נגד.

 

קרואק, גינסברג ובורוז נפגשו לראשונה בניו-יורק ב-1944. היה זה כנראה קרואק שטבע את המושג "ביט" לציון סגנון הכתיבה החדש שלהם, שאותו כינה גם בשם "פרוזה ספונטנית". מה שקסם לקרואק היה מיגוון המשמעויות שנשאה המילה beat: החל מ"מוכה", דרך "קצב" וכלה ב"קדוש" (beatific). בכל הקשור לקצב, הימים היו ימי הפריחה של הג'אז בוילג' של ניו-יורק, ובמיוחד של הבי-בופ, שגדול מייצגיו היה צ'רלי "בירד" פרקר. דמויות מסוגו של בירד נתפסו בעיני ה"ביטניקים" כגיבורים אותנטיים ואמיתיים. לא היה להם עניין בגיבורים "מצליחנים", אלא להיפך: הגיבורים שלהם היו אנשי השוליים, הדחויים, הנוודים, בני המיעוטים, המורדים, החתרניים. "כושים לבנים", קרא למשוררי הביט נורמן מיילר. וכשקרואק מת מאלכוהול ב-1969, והוא בן 47 בלבד, ספד לו גינסברג באומרו ש"הוא היה חצוצרן הפרוזה הבודד של אמריקה".

 

אל קרואק, גינסברג ובורוז הצטרפו משוררים נוספים כגון גארי סניידר, גרגורי קורסו, פיטר אורלובסקי, לורנס פרלינגטי ועוד. כשפרלינגטי פתח בסן פרנסיסקו את חנות הספרים City Lights ב-1953 כדי לפרסם ולמכור את יצירות חבריו (שבהרבה מקרים נדחו והוחרמו), עבר מרכז הכובד מניו-יורק לסן פרנסיסקו, ובמיוחד לאיזור הבוהמי של החוף הצפוני. ב-1956 פירסם גינסברג את "נהמה", קרואק הוציא את "בדרכים" ב-1957, וב-1959 ראה אור "ארוחה עירומה" של בורוז. אפשר היה כבר לדבר על דור. שלושתם היו רומנטיקנים גדולים: גינסברג היה רומנטיקן של השגעון, קרואק היה רומנטיקן של הנוודות ובורוז רומנטיקן של העבריינות. הם הטיפו לחופש בכל הנוגע למין, אלכוהול וסמים – ההיפך הגמור מן השמרנות, הבורגנות והחומרנות של המעמד הבינוני הלבן של שנות ה-50. את המורשת שלהם הם העבירו להיפים של שנות ה-60, בין השאר דרך דמויות מפתח כמו קן קייסי וטימותי לירי.

 

המשוררים והסופרים של דור הביט ציינו בין יתר ההשפעות ומקורות ההשראה שלהם את השירה המטאפיזית של וויליאם בלייק, השירה החופשית והרומנטית של וולט וויטמן, הצרפתים בודלר ורמבו, הסוריאליזם בציור, הפרוזה של ג'ק לונדון, המינגוויי, סארויאן, הנרי מילר, ועוד רבים אחרים.

 

הנה גינסברג מתייחס בשיר לוולט וויטמן, שהוא משורר חביב עליי מאוד.

 

 

סופרמרקט בקליפורניה

 

 

איזה מחשבות פוקדות אותי הלילה עליך, וולט וויטמן, שירדתי ברחובות הצדדיים מתחת לעצים בכאב-ראש צופה מודע לפגיעותי בירח המלא.

בעייפותי המורעבת, ובחיפוש אחר דימויים ותמונות, נכנסתי לסופרמרקט הפירות המואר באור ניאון, חולם על רשימות הפריטים שלך!

איזה אפרסקים ואיזה חצאי-צללים! משפחות שלמות עורכות קניות בלילה! מעברים מלאים בעלים! נשים בתוך האבוקדות, תינוקות בתוך העגבניות! – ואתה, גרסיה לורקה, מה היו מעשיך שלך למטה אצל האבטיחים?

 

ראיתי אותך, וולט וויטמן, נוכל זקן ערירי חשוך ילדים, ממשש את הבשרים במקרר ועוקב בעיניך אחר נערי החנות.

שמעתי אותך מציג לכל אחד שאלות: מי הרג את נתח בשר החזיר? מה מחיר הבננות? האם אתה מלאכי?

שוטטתי לי בין תילי קופסות השימורים המבהיקות, עוקב אחריך כשבלש החנות עוקב אחרי בדמיוני.

טיילנו לנו יחדיו במסלולים הפתוחים טועמים בדמיוננו הבודד ארטישוקים, בעלים לכל מעדן קפוא, בלי להתקרב אפילו לקופאי.

 

לאן מועדות פנינו, וולט וויטמן? הדלתות ננעלות בעוד שעה. באיזה כיוון מורה זקנך הלילה?

(אני נוגע בספרך וחולם על האודיסיאה שלנו בסופרמרקט בהרגשה טיפשית.)

האם נצעד כל הלילה ברחובות עזובים? העצים מוסיפים צל על צל, כל אורות הבתים כבויים, שנינו נהיה בודדים.

האם נשוטט חולמים על אמריקה אבודה זו של אהבה, עוברים על-פני מכוניות כחולות בפתחי הבתים, עד לבקתה השקטה שלנו?

 

הו, אב יקר, אפור-זקן, מורה ערירי לאומץ-לב, איזו אמריקה נפלה בחלקך כשכארון משיט המתים חדל להניע את המעבורת שלו ואתה ירדת בגדה עשנה ועמדת שם מביט אחרי הארבה הנעלמת על-פני המים השחורים של לתי נהר השיכחה?

 

 

ברקלי, 1955

 

 

(- אלן גינסברג, מתוך "קדיש" ושירים אחרים. תרגום נתן זך, הוצאת עם עובד)

 

 

בשולי הביט: חובבי צילום יודעים שרוברט פרנק היה קרוב מאוד לחוג הביט. מה שקרואק עשה בפרוזה שלו בספר "בדרכים", הוא מה שפרנק עשה באמצעות הצילומים שלו בספרו "האמריקנים". קרואק הוא גם זה שכתב את ההקדמה לספר של פרנק.

 

גינסברג עצמו היה צלם חובב. על צלמים טובים נאמר לא פעם שלצילומים שלהם יש "איכויות פואטיות": אצל גינסברג ללא מעט מהשירים יש איכויות צילומיות.  

 

נכתב על ידי , 23/3/2006 19:20  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיז קיי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיז קיי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ