לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My own place of misery


Life is just like my job - when you fuck it, it gets harder...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2009

פק. פק. פק.


השעון מפחיד אותי לאחרונה, הצליל הזה של המחוג שזז, עושה לי צמרמורת. לא ברור מה יותר מלחיץ כבר, הצליל עצמו או העובדה שלשעון יש רק שתי מחוגים, אבל הוא עושה רעש כל שניה.

פק. פק. פק.

פק. פק. פק.

פק.



נכתב על ידי , 27/2/2009 14:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ישראל נוחרת.


מפתיע, אפילו אותי, שאכתוב כאן משהו, ועוד משהו אקטואלי, ויתרה מזאת, משהו רציני, בערך.
אבל קרה מה שקרה, אז נסכם ונעבור לעניין - הבחירות בשבוע הבא.
צפוי שבחירות שיתקיימו בפעם האחרונה לפני שאזכה לזכות הצבעה מלאה יעניינו ויעסיקו אותי יותר מבחירות רגילות, אבל לא הבחירות עצמן מעסיקות אותי, משהו אחר לגמרי מטריד אותי כל פעם שמציינים את המילה. אני רגיל להיות מיעוט, ואני רגיל שאני צריך להצדיק את עצמי ולהסביר מה אני עושה, פחות או יותר ככה חונכתי. אבל לאט לאט אני מרגיש שאני נדחק לפינה יותר מבדרך כלל. נתחיל מהעובדה שאני מאמין כחסיד שוטה לעקרון החשוב ביותר בדמוקרטיה, זה שכל פעם שקורה עוברת בנו, כלומר בי, ההרגשה - הו! כמה טוב שיש לנו את זה. שהרי לא חסרות מדינות שאי אפשר להתכווח בהן על כיצד לנהוג ולא חסרות מדינות שלא סופרות את האזרחים שלה, בעצם כן סופרות, ואם יש יותר מדי מוצאות דרכים יצירתיות להקטין את כמותם בעשרות אחוזים.

חופש הבחירה מתחלף עת עת לחופש מבחירה. רבים, כך נראה - וכך אומרים, ינצלו את יום השבתון לקניות ובילויים. כי הם בטח לא פרייארים. ואללה, צודקים. כמו שאמרו בתוכנית ההיא - "ואללה הייתי מצביע, אבל במקרה נפל לי בדיוק על יום חופש שלי, אולי ביום אחר?". ואותי העובדה הזאת פשוט מפחידה, ואני חושב שנאלץ להסכים עם העובדה שלדעתי הרגשנו בעשור האחרון וקצת אחריו אבל הדחקנו אותה[ בדיוק כמו שהדחקנו את הגזענות ואת ליברמן].
הדמוקרטיה בארץ גוססת, המומנטום מזכיר לי תרחישים עולמיים שהובילו, כך על פי ההסטוריה [שללא ספק תחזור על עצמה, זאת למעשה הסיבה שהיא קיימת], לאסונות הרי גורל. למזלנו ביום שהדמוקרטיה תמות סופית אנחנו יודעים מה יקום, אחד משני דברים - או אנרכיה או דיקטטורה. שאפילו שזה נשמע נורא, אפשר לחיות בצילם. ויש שיומרו שהאנרכיה כבר כאן.

ומה שמטריד אותי יותר מזה היא הדעה של אלה שדווקא כן ילכו להצביע. הסקרים זאת מכה, ללא ספק, ונראה שהם אלו שמחליטים למי נצביע ולמה. אבל הסקרים חוזים שליברמן יזכה בלא מעט יצוג בכנסת. עובדה שגרמה לי לחשוב- ללא ספק הלחימה שינתה את דעת הציבור, וכמה מחקרים שלא תעשה, דמגוגיה ארטילרית ומליטאנטית תמיד מעלה את הסעיף לרוב האוכלוסיה. גוש הימין צמח והתנפח ודמות אחת שהנהיגה מפלגת עולים מיליטאנטית הפכה למרכז השיח הציבורי. ואיך ומתי זה קרה? האומנם כל זה תבשיל המרק של ברק, ששפך על עצמו את כל הפויקה, בצאתו למבצע צבאי בעזה?

אני מאמין שמדובר בעוד מספר גורמים, והחשוב שבהם, התעמולה. ותעמולה זאת לא סתם מילה לפרסומות חסרות משמעות המכילות השמצות ושפע איכולים למספר בלתי מבוטל של אנשים. התעמולה היא גם ההצגה של ליברמן לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו. ליברמן יצר במו ידיו אנטיתזה לכל מה שהיה השמאל בישראל בעשרים השנים האחרונות, ובנה על חוסר האהדה וההבנה של הגוש הימני כלפי השמאל בארץ. עם שטיפת מוח לציבור העולים מחבר העמים, ליברמן יצר מפלגה שהיום הפכה למעצמה סוציו-לאומית. ליברמן לא פחד, ולא היסס לפתוח את הפה שלו כשהרגיש שהיה צריך, ושלל מילות אהדה מרשימות שיצאו מפיו חיממו את האוירה בפרלמנט הישראלי, במלא מובן המילה. והלקסיקון של ליברמן עשיר כמו אוליגרך רוסי, לפני שהוציא את כל כספיו על שוחד בחירות במסווה. וכולל מילים כמו:"מחבלים, רוצחים, עוכרי ישראל" וגם מילה שלמד ברוסית, בבית אמא - "טרוריסטים".

וקל מאוד להימשך לקיצוניות. קל יותר מדי. כשמערכת החינוך בארץ בפשיטת רגל, בגלל אותה פוליטיקה מלוכלכת [שמזמן הפכה למגונה, יותר משערוריות מין בקטינים] אנשים שוכחים מה דרוש לצורך חיים מלאי שלום.
עיקרון דמוקרטי פשוט ונדיר, קורא לסובלנות. הגדרתה של סובלנות, או פלורליזם, אם תרצו, היא כמו שוולטר, הוגה דאות צרפתי צין פחות או יותר -מחויבותו של כל אחד גם אם הוא מתנגד לכל דאה אפשרית לפעול בחירוף נפש לצורך ביטוים של הדאות המנוגדות לו. אבל סובלנות היא כמו ריצת מרתון, במיוחד עבור התרבות הישראלית שפלורליזם ללא ספק הוא ערך עליון בה, אבל סובלנות? יותר כמו שמועה. זה מתחיל בסדר אבל הולך ומדרדר ומעייף וכבר כואב הצד וראבק רוצים להקיא והינה כבר רואים שחור בעיניין ועומדים להיתעלף. סובלנות דורשת מאמץ. אנו חיים בחברה שמאמץ הוא טעות, אם אתה מתאמץ אתה פרייאר, אתה לא עושה משהו נכון. ביטול הסובלנות בהחלט מקל על חיינו. ללא ספק, לחיות עם אמת אחת נכונה בכל מחיר הרבה יותר קל מלהקשיב ולהבין ולנתח ולשכנע ולדון ולשנות.

ליברמן סוחף אחריו ציבור שלם שנמאס לו. נמאס לו לרוץ את אותה ריצת מרתון, ציבור שלם שנמאס לו להיות פרייאר. ציבור שלם שרוצה אמת אחת נכונה, ציבור שלם שרוצה חופש מבחירה.ונדמה שארומה של אבק שרפה מיתמרת עם ריחות של אריסטוקרטיה. הגמוניה אזורית תעלה למדינת ישראל מחיר, ונקווה שלא נאלץ לבדוק אם יש לנו את הכוח והאמצעים לשלם אותם במלואם. כפי שקראון אמר להגמון - "ראה כמה חזקים השיבולים, אפילו הרוח לא מצליחה לשבור אותם. היא שוברת עצים ענפים מחריבה ערים שלמות, אבל השיבולים יודעים להיאחז חזק ולהילחם על מקומם כשצריך. ויודעים להתקופף ולהתאים את עצמם לרוח כשצריך."
נכתב על ידי , 6/2/2009 00:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 27

MSN: 




5,403
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לavicooli אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על avicooli ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ