לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג לענייני כל מיני דברים

כבר שנים מנסים לשכנע אותי לכתוב בלוג. אז הנה, אני מנסה. נראה מה יקרה.

כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2005

חתולים - חלק ב'


חתולים – חלק ב'

 

הבטחתי ולכן אקיים, אז הנה המשך העלילות מסמרות השיער שלי ושל החתולים החדשים בחיי.

 

אם כן, לאחר שנותרתי שוב חסר-כל-חתול, נכנס לחיי החתול המתקרא אפרפורי. כן כן, לא עוד טולי, לא מיצי ולא מיאו – אפרפורי זהו שמו, וזהו גם צבעו. אפרפורי נולד למעשה אצלי בגינה – אני כבר לא זוכר בדיוק מי הייתה האמא שלו, אחת החתולות השחורות שמסתובבות פה באופן קבוע (יש לפחות 3 כאלו), ואותה שחורה בחרה ללדת את אפרפורי דווקא אצלי בגינה. אבל המסכן נולד עם בעיות עיניים חריפות – עין אחת חצי סגורה, כשבכלל לא ברור מה יש שם בתוכה, והשניה גם היא קצת מעוותת. אותו אפרפורי ביצע את שלב הכניסה שלו בהדרגה – בהתחלה רק היה עומד מחוץ לדלת הגינה וצורח. לכן, בשלבים הראשונים של הכרותנו, קיבל את השם "הצרחנית" – אה כן, בשלב ההוא, עוד הייתה סברה שמדובר בכלל בחתולה. ככה זה – כל חתול הוא תמיד חתולה, כל עוד לא הוכח אחרת.

 

אז "הצרחנית" נהג להמתין על יד דלת הגינה, ובכל פעם שהתקרבתי אליה – התחיל, כאמור, לצרוח. עד שקיבל אוכל. ולעיתים גם אחרי.

עם הזמן, התחיל אט אט להכנס אל תוך הבית – לא באומץ כמו קודמיו לתפקיד (טולי 1 וטולי 2), אבל לאט ובזהירות – בהתחלה ניסה לפתח יחסים עם הכלבה (שכבר מזמן איבדה כל עניין בחתולים הנודניקים האלו שלא מתייחסים אליה. על אלו שטורחים לברוח היא עוד נובחת לפעמים), אחרי שביסס את אלו, התחיל גם לנסות להכנס אל הבית.

 

ואני, כזכור, עוד בתוך השבועה שלי שאומרת – חתולים, לא עוד! אבל ההתנגדות הייתה חסרת ערך, ולבסוף, כצפוי, הפך אפרפורי לבן בית. הפעם מיהרתי לקחת אותו לווטרינר, שם נאמר לי שהוא כלל לא רואה בעין אחת, ובשנייה – בקושי. ולכן, חשוב אף יותר מתמיד לסרס את המסכן, כדי שלא יאבק עם חתולים אחרים על עניינים שבינו לבינה. אה כן, זה גם השלב בו גיליתי סוף סוף שמדובר בחתול, ולא בחתולה – מה שעורר סוגיות מרתקות נוספות, שכן במו עיניי ראיתי את כמה מחתולי השכונה מטפסים על אפרפורי מאחורה, לפני שסורס. כלומר, כיאה לבעליו, מדובר בחתול הומו. ועוד פסיבי.

 

החתולה החדשה השנייה, הגיעה – שימו לב – מאילת. הסיפור, כפי שהיה (ואני נשבע שאני לא ממציא אותו), התרחש כך: תיירת מקנדה, שטיילה בארץ באיזור אילת, מצאה חתולה קטנטנה ללא אמא. היא לקחת את החתולה לווטרינר, שמצא אצלה בעיות עיניים, וטיפל בה. אותה תיירת קנדית, החליטה (בו ברגע, או אולי באיזו התגלות בעברה) שהיא רוצה לפתוח עסק של ייבוא חתולים מישראל לקנדה. כן, ממש כך – היו חסרים לה חתולים בקנדה (מסתבר), והיא רוצה לייבא אותם מישראל. ועם מי להתחיל, אם לא עם אותה חתולה אילתית קטנה וחצי עיוורת. הבטחה כלכלית ענקית.

 

אבל התיירת גילתה לאכזבתה שלהעביר חתולה מאילת לקנדה, זהו תהליך הרבה יותר מסובך מכפי הנדמה. וכך, דרך מדריך הטיולים שלה – שהוא מכר משפחתי מרוחק שלי – הגיעה הגברת, עם החתולה שלה, אלי. זה היה זמני כמובן – בידי הופקד מספר טלפון של אדם עשיר כלשהו, שגריר או קונסול או עובד משרד החוץ או משהו כזה, ש"אוהב לטפל בחתולים" ויקח אותה במהרה. עבר שבוע, עברו שבועיים, ולבסוף אותו מיליונר מסור ענה סוף סוף לטלפון – ובישר לי שלא מדובר בבית גדול עמוס ברזי זהב וארגזי חול מצופים יהלומים – אלא בגינה ציבורית, שבה הוא מאכיל מדי פעם את חתולי הרחוב, ואם אני רוצה, אני מוזמן לזרוק את הגברת העיוורת אצלו בגינה הציבורית, והיא תצטרף לאוכלים האחרים.

אז הגברת נשארה.

 

וכך, מאז, אני נאלץ להתמודד עם חתול אחד חצי עיוור ומסורס (ופסיבי!), וחתולה אחת חצי עיוורת ומעוקרת (כן, גם זה כבר קרה לה), שאומנם נהנת לטפס עלי, אבל שורטת ונושכת בכל פעם שאני עושה את הטעות הגדולה של – אלוהים ישמור – ללטף אותה.

נכתב על ידי , 11/6/2005 16:14   בקטגוריות חיות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לslick אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על slick ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ