לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לחזירים אין כנפיים


חזירים. אהבה. שנאה. קנאה. תעופה. חזירים. אלה החיים של כולנו בעצם, לא?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2007

עדכונים מסוכנים


פששש. הרבה זמן לא ביקרתי כאן. הדבר הראשון שעשיתי היה להזיז את כל העציצים ולנקות את האבק שהצטבר. אחר כך חשבתי שאולי, אם מישהו עוד מסתכל פה מדי פעם, כדאי לעדכן במה קורה עם "חזירים".

התשובה, לדאבוני, היא "לא הרבה". העבודה הנוכחית שלי כוללת הרבה כתיבה, מה שקצת מרוקן את האנרגיות שלי בכל הקשור ללכתוב-שלא-במסגרת-הג'וב. מדי פעם יוצא לי, פה ושם, להוסיף עוד כמה שורות לפרק הראשון.

כן כן. הפרק הראשון. למי שלא זוכר - הפסקתי לכתוב את "חזירים" כדי לשכתב את כל העסק ולעשות מזה ספר. את הפרק הראשון המשוכתב כתבתי כבר לפחות עשרים אלף פעם, ותמיד לא הייתי שלם עם התוצאה, מה שגרם לי לזרוק הכל לפח (הווירטואלי, שעל שולחן העבודה של ווינדואוז) ולהתחיל מהתחלה.

מה יהיה הסוף? לא יודע. הרצון לסיים את סאגת חזירים עדיין נמצא אצלי (ובגדול), ועדיין לא שכחתי את פרטי הסיפור שעדיין לא נכתבו. זה אומר שאם אצליח להכנס למוזה הנכונה (חה, אמרתי מוזה, חן תרביץ לי) אולי יש סיכוי להמשיך.

בונוס למתמידים, שעדיין בודקים כאן: תחילת הפרק הראשון, בגירסתו הראשונה. כפי שתוכלו לראות, לקחתי הפעם כיוון שונה לגמרי.

בדיוק ברגע בו אמא שלי טרקה את דלת הבית ועזבה בפעם האחרונה, קיבל אור פרי את הטלפון שבישר לו על גופות הנערות שנמצאו בראשון. הוא רצה להדליק סיגריה, אבל פחד להתנהג כמו בלש ספרותי טיפוסי. במקום זה, הוא רק נאנח ואמר שהוא יגיע תוך חצי שעה.
בסוף זה לקח לו יותר. "היו פקקים." הוא אמר לאיתמר בדש, השותף שלו, שכבר חיכה לו חסר סבלנות בכניסה לזירת הפשע. איתמר, שכבר היה בסיגריה הרביעית שלו, כיבה אותה וחזר על התדרוך שקיבל מהשוטרים המקומיים. "הם חושבים שמדובר באיזה רוצח סדרתי. מצאו עשר נערות קבורות כאן, כל אחד נקברה בתקופת זמן אחרת. הם משערים שהכי ותיקה נמצאת כאן לפחות שנתיים, אבל יוכלו לאשר את זה רק אחרי בדיקות המעבדה. לא צריך מעבדה כדי להבין שהגופה הכי טרייה היא מלפני פחות משבוע."
אור התחיל ללכת לכיוון המחסומים המשטרתיים, אבל איתמר עצר אותו. "עזוב אותך, פרי. הייתי כבר בפנים, חוץ מסירחון אין מה לראות. ברור שהרציחות עצמן לא בוצעו שם, ועד שיתחילו לזרום כל מיני תוצאות של בדיקות אין לנו מה לחפש שם." "אז למה קראת לי לבוא לכאן בכלל?" איתמר חייך. "מה, רק אני צריך להיסחב ביום החופשי שלי לראשון?"
שני הבלשים ניסו להחליט מה לעשות עד שיגיעו התוצאות הראשונות מהמעבדה (הם החליטו שאם הם כבר שם, לא שווה להם להתרחק, ככה הם יוכלו לחזור לזירה כשכל הבדיקות הראשוניות יסתיימו ולא לבזבז גם את היום שלמחרת בפקקים בכניסה לעיר). לאור לא היה איכפת פשוט לנסוע לקניון ולתפוס ארוחה במקדונלדס, אבל לאיתמר היה קטע חדש של בתי קפה יוקרתיים, והוא מיהר להסתובב בין השוטרים המקומיים ולשאול איפה הכי שווה לשבת. רגע לפני שהם סגרו על מקום ונכנסו למכוניות שלהם, הופיעה במקום אישה מבוגרת, עם גוף מלא, שיער שחור (צבוע, כמובן), ומבט עייף בעיניים. "מה קורה כאן?" היא שאלה את אחד השוטרים שהסתובב במקום. "גברתי, אני מבקש ממך לעזוב את המקום, מדובר בזירת פשע." הוא ענה לה את הניסוח הקבוע. "קודם תגיד לי מה בדיוק קרה כאן." היא התעקשה, והסתכלה עליו במבט של מורה שלא מתכוונת להרפות עד שהיא מקבלת תשובה. אור נגע במרפקו של איתמר והצביע על המתרחש. איתמר הרים את כתפיו בחוסר איכפתיות, אבל אור התעקש לגשת לבדוק במה העניין.
"אפשר לשאול מה הבעיה, גברתי?" האישה הסתכלה עליו, והסיקה במהירות שמכיוון שהוא לבוש בבגדים אזרחיים, הוא כנראה בדרגה גבוהה יותר מהשוטר שעדיין סירב לתת לה תשובות. "שום גברתי. קוראים לי מלכה, אני הבעלים של כל השטח הזה, ואני רוצה לדעת מה קרה כאן."
נכתב על ידי , 23/9/2007 21:43  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 14





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאביב ברקת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אביב ברקת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ