דבוז'אק במקום פרוזאק

סבתא חזרה מסדנת מאמנים אישיים כשחיוך פרחוני על פניה. עד שהספקתי למצוא משהו כדי לכבד את הזאב שלה (בזמן האחרון הוא משתדל להמנע מגלוטן) היא כבר הספיקה לערוך לי רשימת מטרות וגם לתת לי תרגיל: להגיד לעצמי כל יום לפחות משפט אחד שמתחיל ב"כל הכבוד לי", ומיד הבהירה שמשפטים מגזרת ה"'כל הכבוד לי', אמר הגרביל לאיגואנה" לא תופסים.

טוב, אז, להלן.

כל הכבוד לי שרצתי היום, למרות שלא התחשק לי, ולמרות שהיה לי קשה.

כל הכבוד לי שלא כעסתי על עצמי כי היה לי קשה.

כל הכבוד לי ששטפתי רצפה בערך. ובכלל, כל הכבוד לי שלמדתי לשטוף בערך.

כל הכבוד נוסף על כך שאני מכבה עכשיו את המחשב והולכת למיטה (בהנחה שאני אצליח להזיז את הילד הקורא שהתמקם דוקא בצד שלי).

כל הכבוד לי שהתגברתי על משבר ההתארגנות בבוקר.

כל הכבוד לי שהחלפתי מצעים.

כל הכבוד לי שאכלתי בריא ומאוזן (יסומן להלן ב-*, לשם קיצור, כי אני מקוה שזה יופיע הרבה).

כל הכבוד לי שרצתי, למרות שעדיין היה לי קשה.

כל הכבוד לי שלא כעסתי על עצמי שקשה לי, כי ההפסקה הארוכה היתה מוצדקת והכרחית.

כל הכבוד לי שעבדתי עד שיצא עשן.

כל הכבוד לי שאכלתי בריא ומאוזן (סבתא לא הסכימה לשיטת הכוכבית שלי, כי לטענתה זה הופך את זה לשיטת עבודה אחרת והיא לא עובדת ככה).

כל הכבוד לי שכבר עשיתי את כל מה שהחלטתי לעשות היום בבית, חוץ מאשר לתלות כביסה.

כל הכבוד לי שהייתי אמא סבלנית ומבינה, רוב הזמן.