לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דברים בלחש

הרהורי נפש בגיל 27

כינוי:  artisimia

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2005

שוב בתוך הטירוף המזורגג הזה


העיר הקטנה הזאת בצפון עוטפת אותי בטירוף, המקום הזה שאתם מכירים כציורי ופסטורלי הוא גיהנום עבורי. בקבוק מלא שדים .

וכמו סכיזופרנית מכורה אני שבה לפה ........לוקח לי בדיוק שבוע לשכוח כל פעם מחדש שכל פעם שאני דורכת בעיר הזאת אני מתה מבפנים , וזהו לא מוות שלוו.  \

4 שבועות בארץ , אני במצב של נם. את הרוב ביליתי במרכז שם אני עוד מרגישה חיה. ועם כל זאת הצלחתי להתקבל למשרה יוקרתית באחת החברות המובילות בארץ, לפגוש בחור שהקסים אותי , הזמין אותי לצאת ולומר לי שבעצם בכלל יש לו חברה .....חייכו, גם אני מחייכת מכל האנשים שפגשתי היחיד שהקסים אותי עד כדי כך שנתתי לא את המספר שלי בעצם גר עם החברה שלו.מטומטמים.סליחה תיקון .מטומטמת.   אבל אם לומר לכם את האמת רק לי זה יכול לקרות , האמת היא שקצת כעסתי (מותר לי ) ובלהט נקמה עלובה , החלטתי שכן לצאת איתו לקפה, כאילו נכנעתי לשיכנועיו ששום דבר לא יקרה הרי אנחנו שני מבוגרים ......בלה בלה בלה .......אני כבר ידעתי מראש אני לא מתביישת להודות שאני טיזיריית חסרת תקנה ולמה לא לתת לו לטעום ממה שהוא לא יקבל ואז פשוט לעזוב ..........אז מה שעשיתי ....אם זה גרם לי להרגיש טוב אחר כך לא , לא ממש ....אם אני גאה במעשיי .לא לא ממש אבל מי אמר שאני צריכה להיות גאה בכל דבר . עכשיו אני יכולה להודות שבשלוש הדקות שם בין ידיו של זר אולי מצאתי נחמה מטומטמת שהנה אני עדיין מסוגלת לגגעת בגבר ולהנות בלי יסוריי מצפון ומבלי לחשוב עליך אביר.

לאלו מכן עוקבים אחר הבלוג הזה , אתם עדים לשינויי מזג האויר בנפשי ...............לא רע בשביל 4 שבועות.....אני מרגישה כאילו אני שוב נמצאת במקום שמישהו צריך לבוא ולהציל אותי אלוהים מה אני חוזרת שוב אחורה ??????

האמת היא שכל עוד אני בתל אביב אני בסדר אני מוקפת אנשים ואני צועדת ברחובות , אני לא מרגישה כל כך לבד למרות שאני כן ....................... אבל עכשיו אני פה בארץ הצפון המחורבנת הזאת שהופכת את נפשי כל פעם מחדש כל סופשבוע..........פה הכל סובב סביב המערכת יחסים הקלוקלת של הוריי , הנישואים המקוללים של  אחותי ובעלה הבטלן עם שני ילדים תקועים באמצע , האנוכיות של אחותי היפהפה , והבריחה של אחותי הקטנה שמעדיפה לעבוד בארבע עבודות מאשר להישאר בבית הזה שניה יותר מדייולעכל שכל זה בעצם קורה סביבה . אז כן לא רע בכלל לסופשבוע אחד אבל האמת היא שהם חיים את זה יום יום אני זוכה לטעום מכל זה רק כשאני באה לפה.........אני לא יכולה לתאר איך זה . אבל אני לא מגיבה טוב לכל זה .ולאלה מכם שחושבים אז אולי תעזרי , תייעצי .,,,,,,,,,תבינו שאין דברים כאלה במשפחה שלי , קשה ממש לתאר את זה אבל אף אחד לא אחראי פה לכלום , לא לעצמו ולא לאחרים , זו די מלחמה ואף אחד לא לוקח שבויים זה תמיד היה כך אז כאני נכנסת לתמונה כדי לתמוך או לעזור זה מובן מאליו שיש לי מניע סודי ??.  ואם לא אז מה אני מבינה ? !

אז אני בדרך כלל ךא אומרת כלום עד שאתמול אחותי  הנשואה בסיוט החליטה לפתוח במצגת דרמטית בפאקינג שלוש בבוקר

להצגת חייה המעוררי רחמים , אי היכולת שלה לקחת אחריות על עצמה ושלא להזכיר את שני הילדים הקטנים שלה שהתעוררו לצעקותיה והיו עדים לכל זה .........................אז כך אנחנו קוראים לעזרה במשפחה שלי.

ואז כמובן אתה גם מקבל בתגובה את האמרנו לך .........היית צריכה לשמוע אז..........והכל באשמתינו............והטירוף מתחיל

כבר פקאקינג ארבע בבוקר אני מנסה להרגיע ילדה בת שנתיים שאני בקושי מכירה אבל היא א נאחזת בי וילד בן ארבע שהתעורר בבהלה ....וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שאני הייתי שם בגיל שלו ואף אחד לא החזיק אותי ועל זה שכדאי שמישהו יוציא את הילדים האלה מפה כי בשם אלוהים תראו אותי 26 שנה ואני עוד זוכרת . מי שעושה את זה לילד לא ראוי להיות הורה , כמה אנוכי אפשר להיות ולהעיר שני ילדים בשלוש בבוקר בשביל מה ? על מה ? למה מגיע להם להענש על זה שאימם היא אישה שלא התבגרה שלא מסוגלת לשאת בתוצאות של המעשים שלה שלא מסוגלת לשים לטירוף הזה סוף אפילו לא למען ילדיה שלה .............הייתי מתקשרת לשירותי הרווחה .........אבל אבא שלי מעולם לא  יסלח לי זה יהרוג אותו . הוא כבר שש שנים עם לב שבור גם כך . ארבע שבועות בארץ ואני בוכה  שוב ושוב ושוב

זה לא יכול להיות סימן טוב.  

נכתב על ידי artisimia , 25/6/2005 11:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איפה המים ?


זו הפעם הראשונה מזה שנים שאני חוגגת שבועות . אני חושבת שמאז אותה כיתה א' או ב' שמו לנו מן זר על הראש והכריחו אותנו לצאת במחולות לא חגגתי . כנראה שזה גם קטע שאלו החיים בגולה אצלנו קיימים ראש השנה יום כיפור חנוכה ופסח .כל השאר רחו מזכרונינו.........וחוץ מזה העובדה שחגים האמריקאי יוצאים בערך פעם בשבועיים מי צריך עוד בלוח השנה ............אז הנה אני בארץ הקודש, בארץ הצפון....מבלה חג שבועות עם המשפחה היקרה שלי ..אז הגיעו לי כולם הדודים והדודות וכל הילדים שנולדו בכל השנים שהייתי בגולה ופתאום נהיה מן שבט כזה שאני לא ממש מכירה..ואם לומר  את האמת עד עכשיו אני לא בטוחה מי שייך למי אבל מה זה משנה ...........אז בקיצור אני משתדלת להיות הכי טובה שיש רצה אחרי הילדים למרות גילי המופלג , מנסה להיות המארחת שאימי לעולם לא תהיה כי מה לעשות על היותה ממוצא צפון אפריקאי פסחו עליה כשרונות היבשול והאירוח ואני עם הנימוס האמריקאי שלי מנסה לכפר למרות האחיות שלי בטוחות שאני סתם מלקקת .........אז זה הולך ככה קודם בא האוכל הרבה אוכל אחריו בא עוד קצת אוכל ואחר כך כולם שוקעים בממין תרדמה...........פשוט מדהים גברים נשים וטף מוטלים להם על חלקי ריהוט שונים של האימא שלי .......ואז מישהו מתעורר ושם קנקן קפה והופ שוב תקומה ואז....לא קשה לנחש עוד פעם אוכל ....לא להאמין ........ואל תשכחו שכל הגשה של אוכל כמובן מלווה בהגשה המסורתית ששיבעים ושתיים סוגי סלטים לפני ובערך חמישים פיתות אינספור בקבוקי שתיה ולבסוף כמובן לקינוח הכמויות האינסופיות של הכלים המטבח. פשוט לא יאומן ...שכחתי איך החגים בארץ .

שחכתי את הריח של המנגל באוויר את התקהלות הגברים מסביבו , את נקניקיות המרגז ואת אינספור הסלטים שחכתי איך משפחה /שבט נאספים ומתפזרים , שכחתי כמה הרבה אוכלים , כמה מהר זה נגמר ואיך עייפים אחר כך .......שחכתי ואולי עדיף שכך כי היתה לי  הפתעה נעימה. אבל תגידו לי דבר אחד איפה המים ?

 

נכתב על ידי artisimia , 14/6/2005 02:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נחנקת


נחתתי לפני שבוע וחצי , מאז לנשום נהיה לי קשה , אני נבהלת מהקולות הרועמים, נחרדת למראות הזרים לי כל כך .

אני לא נושמת, מרגישה אותי , אני שעבדתי כה קשה לחזור ולהיות אני נעלמת , מצטמקת בתוכי, כל היצירתיות שלי נשאבת ממני . איך אני  יכולה לצור כשאני אפילו לא עכולה לנשום ?

 מה יש במקום הזה שמקשה עליי כל כך ?

הבית הזה אולי מזכיר לי את מי שאיני רוצה להיות אותה נערה פרועה וצרחנית שגדלתי להיות , שנים לימדתי את עמצי אחרת , לימדתי את עצמי להקשיב ולדבר בטון שונה לא לקפוץ לדברים של אנשים לכבד ולקבל את אלו השונים ממני לא למהר לשפוט לדעת שאני לא יותר טובה מכולם אלא פשוט לעשות את המירב כדי להרגיש אמיתית ולא אחרת. הבית הזה שבו גדלתי בין הורים מתקוטטים ואחיות  קולניות , הזכרונות שהקירות האלו מעלים לא צבועים בורוד .........זכרונות על התבגרות פרועה חסרת פחד ומלאת תעוזה שלא תמיד היתה חכמה. הזדקנות הנפש שלי מול הנסיבות שהכריחו אותי להיות חזקה......איך נחלשתי מאז. אני כבר לא מזהה את האש בעיני ......הלהבה ההיא דעכה ביום בו איבדתי את האהבה. ומאז יש בי חלל שאני מנסה למלא. נסעתי לארץ רחוקה מילאתי אותו בקריירה מצליחה , ביצירתיות אין סופית באהבה גדולה למה שאני עושה. ועכשיו גם זה איננו .אז מה נשאר ? לא פלא שקשה לי לנשום .....עדיין על מזוודות מחכה לסימן טוב.

להתחלה חדשה .

חזרתי לפה כי מפה באתי אני באמת מאמינה שיש בי אהבה  למקום הזה , מכל עבר אני שומעת ארץ אוכלת יושביה, כן , גם אותי היא לעסה וירקה . אני מקווה שהפעם היא תעכל אותי כשורה.

אני בניגוד אליה היום קצת יותר מאופקת, יותר מוגנת כמוה גם לי יש חומות שנפרצו לא פעם , כמוה גם אני התנתקתי מחלק אהוב, וכמוה אני מקווה שההתנתקות הזו היא דרך חדשה שתוביל לקצת שלווה.

 

אז הנה אני מתעוררת לעוד יום בארץ קודש אהובה אני מנסה לקחת נשימה עמוקה , לאט לאט לוקחת יום אחר יום

למישהו יש משאף........???

 

נכתב על ידי artisimia , 9/6/2005 11:37  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

322
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לartisimia אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על artisimia ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ