לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


Avatarכינוי: 

בת: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2011

להתראות, שלום


זה, למעשה, הפוסט האחרון בבלוג הזה.

 

אתם מוזמנים ל-caia.co.il כדי להמשיך לקרוא אותי :)

 

אתם גם מוזמנים להרשם שם לעדכונים ב-RSS. העדכונים במייל עוד לא עובדים, אני עובדת על זה.

 

זהו.

 

להתראות ישרא, שלום בלוג עצמאי :)

נכתב על ידי , 12/4/2011 16:05   בקטגוריות אני, ישראבלוג  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא משנה מה


יש דברים שיכולים להעלות לי את המצב רוח, לא משנה מה:


 






ספרדית, השפה היחידה בה את יכולה להגיד להגיד למישהו negrito lindo.


(בעברית זה היה משהו כמו, "כושון יפה", או שחור קטן יפה". זה לא היה מתקבל טוב).


 


 

נכתב על ידי , 6/4/2011 20:28   בקטגוריות אני, חוויות אחרות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היה לי חלום


לפני כמה ימים דיברנו בבית על חלומות. אמרתי שכבר כמה זמן אני לא זוכרת את החלומות שלי. אבא שלי, שהוא פסיכולוג (לא שצריך להיות פסיכולוג כדי להגיד את מה שהוא אמר), אמר שלא לזכור חלומות זה לדכא את התת מודע.

 

הבוקר קמתי עם כאב ראש, אחרי לילה מלא חלומות. ואני זוכרת, ממש.

 

חלמתי שאני בחדר שלי ישנה, ואז אני מתעוררת ורואה איזה משהו זרוק ליד הארון. ואז אני כזה, "אה, כן, זה הנמר שלי". אני ממשיכה לישון ובבוקר רואה אותו שוב. הנמר שלי, מסתבר, הוא נמר לבן. ואז אני שואלת אותו למה הוא נראה כל כך עצוב, והוא אומר שהוא מרגיש כלוא, והוא לא נועד להיות סגור ככה, והוא צריך להיות בחוץ, ולרוץ ולהיות חופשי.

 

מסתבר שאותו יום היה גם היומולדת שלי, והתחילו להגיע מלא אנשים הביתה. ואני נשארתי בחדר, עם הנמר שלי. וכולם כזה אומרים לי, "קאיה, וואו, איך הצלחת לאלף ככה את הנמר שלך?". ואני בכלל לא הצלחתי להזכר מתי אילפתי אותו בכלל, והאם אני אילפתי אותו או שככה קיבלתי אותו. והם אומרים לי, "בואי, כולם מחכים לך, אפשר לחשוב שזה בכלל לא היומולדת שלך".

 

ואני רואה שהנמר שלי כזה, הולך למות מעצבות. כי זה באמת לא מתאים לו ככה. ואני תופסת אותו ואומרת לו, "יהיה בסדר, תחזיק עוד קצת, זה עוד מעט נגמר ונלך לשחק בים". ואני משאירה אותו בחדר והולכת לסלון עם האנשים. ואני יושבת שם ולא מבינה מה כל האנשים האלה חוגגים, כשהנמר שלי כל כך עצוב.

 

 

חתיכת תת מודע, אה?

נכתב על ידי , 6/4/2011 11:16   בקטגוריות אני  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





113,963
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , תרשו לי להעיר , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקאי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קאי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ