לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

וכו'




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2008

התגלחתי


זאת עובדה: דודו מינץ יותר טוב מכל הסמית'ס שאתם שומעים. אתם לא יכולים להתווכח על זה. כלומר, אתם יכולים אבל זה לא באמת ישנה משהו.
נתחיל בזכרון ילדות: טיול כיתתי כלשהו בכיתה ז' או ח'. כולנו באוטובוס ויש ריב איזו קלטת הנהג ישים ברקע. בנישי גבסו ואני רוצים לשים קלטת של וויט זומבי ואופספרינג שהכנו, שאר הבנים רוצים טראנסים. הבנות רוצות ווסטלייף או משהו כזה. אחרי איזה עשרים דקות של ריבים נמאס לנהג והוא צועק לנו במיקרופון: "רוצים מוזיקה? הנה מוזיקה!" והוא מכניס קלטת משלו.

"צאי אל הבלקון/ אני האיש ששר לך/ את שירי אני כתבתי בשביל האמא שלך!"
וכולנו משתתקים.
שבועיים אחרי זה קניתי את הקלטת של הנהג אוטובוס הזה. קראו לה "שירים בעווז" של הזמר דודו מינץ. היא היוותה חלק מרכזי בעולם התרבותי שלי באותה תקופה יחד עם מטאליקה, אופספרינג, וויט זומבי, זבנג ופיפוש.
אחר כך הגיעה מטאל האמר ומודעות עצמית וזאפה וקינג קרימזון וארנולד שנברג וספרי זרם תודעה צרפתיים ואחר כך אינדי צעיפים לסוגיו ודודו מינץ נשכח לו. כל זה עד לפני איזה חצי שנה. באיזו שיחה עם דוגי או משהו נזכרנו באותה קלטת שהייתי שומע כל כך הרבה פעמים והחלטתי לנסות להשיג שוב את השירים. עמרי, שמשרת בגל"צ, הצליח למצוא דיסק של דודו מינץ בתקליטיה של התחנה ושלח לי אותו. זה היה האלבום השני של דודו מינץ: "פריצת דיסק- שירים בעווז על עווז" ועליו כל הקטע הזה נכתב.

מהרגע הראשון של הדיסק מבינים שהאלבום השני של דודו מינץ הוא ללא ספק כבר לא האלבום הראשון של דודו מינץ. ההפקה הרבה יותר מושקעת, הרבה פחות מינימליסטית ולמען האמת אפילו די בומבסטית (עם המון קולות רקע מגניבים לחלוטין. אבל באמת). הטקסט של השיר הראשון ("הג'ננה של חנה") הוא אמנם טיפוסי (החריזה הקלאסית של "לאפה" עם "כאפה" ו"יאכטה" עם "שאכטה" שעוד תחזור בשירים רבים אחרים בדיסק), אבל מבחינה מוזיקלית השיר הרבה יותר "מורכב" (וזה ממש מוזר להגיד את זה על דודו מינץ) משירים אחרים שלו (עם טוויסט מזרחי סופר מגניב בפזמון).
בנוסף לתחכום היחסי בהפקה ובלחנים, האלבום הזה נכתב על רקע חווית ההתגייסות של הבן של דודו מינץ לצבא. באלבום יש שני שירים שעוסקים בצבא בצורה כלשהי. הראשון הוא "יולה המסטולה", שהוא שיר הווי צה"לי לכל דבר ("בבסיס שלנו יש חיילת ושמה יולה/ כשהיא שותה כוסית של ארק היא נהיית מסטולה/ יולה יולה יולה לה לה/ יולה המסטולה") והשני הוא ה"טבח התותח" שדודו כתב לבן שלו שהוחלט שבצבא הוא יהיה טבח. השיר הזה הוא לטעמי ההיילייט של האלבום, עם טקסט אישי ומרגש באמת (ואפילו העובדה שכל השיר מבוסס על הלחן של "תני לי" לא מפריעה):

"ובצהריים עוד מסדר
מת לצאת הביתה עד מחר

אה וולי
שוב לא מגולח

שוב הפס הלך
הרס"ר נותן עוד שאגה
ואני מלא בדאגה
אה וולי
באורגינל תותח

עכשיו דפוק במטבח"
כמובן שחוץ מההתעסקות בצבא והשירים האישיים דודו מינץ ממשיך לעשות את מה שהוא יודע לעשות כל כך טוב עם שירים כמו "הכל עוונטה" "דוד העווזן" ו"שיר הלפלף" עם השורה הגאונית: "מתלפלף כל היום בסבבה/ התלפלפות מסובבת יא באבא" ועיבוד מזרחי ניינטיזי קלאסי.
אמנם האלבום גם לא חף מחסרונות: שלושה שירים מתוך עשרה באלבום הם פילרים מפגרים ביותר בג'יבריש שפועלים על אותו העקרון בדיוק ("יידישע צ'ופי" החמוד דווקא, "לה שיפון פון פון" הממש ממש מטומטם ו"כורדיש ראפ" שגם הגרוב הקולי שלו לא מצליח להסתיר את העובדה שמדובר בצעם בארבע דקות של שום דבר), אבל בסופו של דבר מדובר בכיף של ממש עם שירים שיודעים להצחיק כשצריך וגם לרגש כשצריך.

אני לא יודע יותר מדי על דודו מינץ. לפי מה שהבנתי באחת ההופעות האחרונות שלו הוא התחשמל על הבמה ובעקבות ההתחשמלות הוא חזר בתשובה. מאז לא שומעים עליו ממש אבל זה לא באמת משנה. קשה לי לחשוב על הרבה אמנים בארץ מהסוג של דודו מינץ, שעשו ממש מה שבזין שלהם גם אם הוא מנותק מכל הקשר מוזיקלי או טקסטואלי או תרבותי הגיוני (היחידים שמצליחים לעלות לי לראש הם עובד ונחום, שאת האלבום שלו לא יצא לי לשמוע מעולם) ולטעמי זה עילוי של ממש.
אחרי שיר הלפלף מתחיל השיר האחרון באלבום, שהוא בעצם מגה מיקס של כל השירים באלבום, שמזכיר לנו שמדובר בשנות התשעים. אחרי שבע דקות פלוסמינוס גם השיר הזה נגמר וזהו. אפשר להיות רגועים לשים מהר את "שכול וכשלון" של הבילויים ולהרגיש שוב טוב עם עצמנו. בתכל'ס הרי כולנו בסופו של דבר ילדי כאפות אשכנזים צפוניים שלא מסוגלים לשמוע מוזיקה כזאת בלי הפוך על הפוך בלי לפקפק באינטיליגנציה של עצמנו. מן סוג של נכות רגשית מפגרת. אבל זה כבר סיפור אחר.

(נשבע לכם שהייתי הופך את הבלוג הזה לבלוג מוזיקה בלבד אם זה לא היה נמאס לי אחרי שניה)

נכתב על ידי , 25/4/2008 15:14  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: זכר





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגכ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גכ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ