לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גינת ירק או עציץ? זאת השאלה !


פסיכולוגיה בגרוש של עקירה - המירה לסנט אוסטרלי

כינוי: 

בת: 44

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ׳‘׳™׳§׳•׳¨׳×. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

להדליק ולכבות


 

אני שהייתי מאותם מתאבלים בכיכר ומאותם מתפקדים ל"עבודה" מתוך איזה רצון לשנות ומתוך חשבון נפש צעיר ואולי קצת בוסרי שחווה אבל, קצת גדלתי. היום, כש"דור שלום" קצת פיספסו את יעודם ואת הגשמת שאיפותיהם, וגדלו להיות תופעה היסטורית חולפת ולא משמעותית אני תוהה; האם אני חלק מאותה תופעה שולית וירוקה של זעזוע חולף?

 

לאחר שזכיתי לויזה המיוחלת, ולאחר שהחלטתי לרצות לגבש זהות אוסטרלית יחד עם תהליך ההתאקלמות שלי שיתחיל מאוד בקרוב, למדתי להעריך את החופש והאופציות הרבות שהמדינה ביבשת הרחוקה מציעה לי. אני לאחרונה תוהה, האם אני, כחלק מאותה טראומה לאומית שחוו רבים מבני עמי עימי, בעצם היא פרט אחד מתוך תופעה קולקטיבית שרוצה לפרוח מחדש ? או אולי ה"יורדים" שאני משתייכת אליהם הם בעצם תופעה שולית שתיבלע בתוך שאר דברים שוליים ותמשיך לא לשנות שום דבר.

 

היו ימים שחשבתי לעצמי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", ומתוך כך, היה בי רצון לשנות כאן, משם. היום, אני שואלת את עצמי אם זה בכלל אפשרי.

נכתב על ידי , 13/11/2005 22:55   בקטגוריות ביקורת  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ריח הפרדס עלה באפי...


טוב גם לי יש משהו, לא ממש חשוב, להגיד לגבי העיניין הזה...

 

1. זה ידוע שה"כתום" , הרבה יותר נח, עבור בניית בלוגייה... וגם עבור דברים אחרים...

 

2. הבחירה שלי בישראבלוג היא לא בגלל השירותים הגרועים/ טובים שלו, אלא, בגלל סיבות אחרות לגמרי:

    א. נראה לי "נכון" לכתוב בלוג על עקירה וישראליות דווקא ב"ישראבלוג", בגלל השם של הפלטפורמה (=ישרא שמוק...לא  
        משנה...) .

    ב. נראה לי כייף, "להיכנס לזירה" של ירוקים > פטרו מול נענע (שהיא ממילא הסוואה של לטאה).

 

3.  לטאות הן אוייב, ואולי עכשיו יותר מתמיד קל יותר להוכיח כבל עם ועדה, עד כמה זה נכון.

 

4.  לא משנה איפה כותבים העיקר שיש איפה לעשות את זה.

 

5.  כתום מתחבר לי עם התנתקות, ולמרות שזה נורא אקטואלי, וליבי יוצא אל הנעקרים שלנו על אדמתנו, עדיין אני חושבת שיש

     להפריד בין בשר וחלב... לפחות בכתיבה אם לא באוכל... אתם מבינים ?!

 

6. קצת תחרות לא הרגה עוד אף אחד. נראה לי שהלטאות יצאו גם הם בקרוב באיזו "קונטרה" לכתומים כדי להראות שהם "הכי
    טובים". עובדה שהם טרחו לתת לנו במה לכתוב על הכתום והחידושים שהוא מביא.

נכתב על ידי , 28/6/2005 00:09   בקטגוריות ביקורת  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ON THE MOVE


יותר מהכל, אני זוכרת מחיי הרווקות שלי ושל חברותי, זה...שרצינו זוגיות. זוגיות מהסוג של האחד ולתמיד, או, על החיים ועל המוות.

מצחיק אותי טבע הדברים, שמביא רווקים לרצות להיות נשואים , ונשואים לרצות להיות רווקים...

 

יש שיגידו, כמו עירית לינור, שזה ההפך, שכל הרווקים חושבים ש"הכי טוב" להיות רווק, וכל הנשואים יגידו ש..."הכי טוב" להיות נשוי... אבל, בואו נהיה רגע כנים עם עצמנו... אם זה היה נכון, אז היו הרבה פחות בגידות בעולם, והרבה פחות אדרנלין מסביב לעיניין הזה.

 

חווית העקירה במידה מסויימת גורמת לי להרגיש כבוגדת.

אני לא יודעת, אם זה נובע מהחינוך הישראלי, שהוא לדעתי מאוד לאומני, או שאלו הן רגשות של פחד מהצעד ומימוש ההחלטה הזו.

 

"סבלנות וסובלנות" הם מושגים מאוד אופנתיים בז'ארגון היזרעלי, ולפחות פעמיים בשנה היו נוהגים לערוך לי, ולשאר חברי, "שיעור חברה" בנושא הזה, ו/או, פעילות בתנועת הנוער בעיניין דומה, שלא לדבר על תוכנית טלוויזיה, וקישקושים אחרים.

האמת היא, שעם כל הרצון הטוב גדלתי לחברה מאוד לא סבלנית, ואני כחלק מאותה חברה, כנראה מייצגת אותה למופת. סבלנות היא לא רק כלפי האחר. דבר שלא לימדו אותנו: צריך ללמוד להיות סבלני, ולא למהר ולשפוט קודם את עצמך. רק אחרי שאנחנו לומדים לעשות את המשימה הקשה הזו, אולי אז, נוכל ללמוד לממש  את זה כלפי אחרים.

 

בשבוע שעבר, בטיול חזרה ברכבת, צוטטתי לשיחה מאוד מרתקת בין שתי בחורות בשנות העשרים המאוחרות לחייהן.

האחת, לפי דבריה, לומדת ומשלמים לה על זה... היא אמרה: "אני במקום מאוד טוב בחיים שלי..."מיד הבנתי שיש פה עיניין עם בחורה "מתחזקת" או, במילים אחרות, היא מהבנות שלומדות יהדות ולא באקדמיה.

השניה, בחורה דעתנית, ובאופן מיוחד מאוד, שלמה עם עצמה. נדמה כאילו היא יודעת היטב מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. אולי היא זו שבעיקר מצאה חן בעיני, לא רק בגלל יופיה, אלא, שהיה בא משהו שלם בחוסר הידיעה שלה לגבי "עיניינים".

ליד שתי הבנות ישב גם חייל במדים אפורים, שעומד לפני שחרור, וכל שאיפתו היא להגיע לארה"ב ולעבוד בMOVING

השיחה שלהם נסובה בעיקר בעינייני הגירה... דבר שלא מעניין אותי כלל וכלל

 

החייל התחיל עם הבחורה המענייינת, עד שהוא קלט שהיא קצת מבוגרת ממנו וכנראה שאיבד מוטיבציה בשלב הזה באופן טבעי. העיניין הוא, שממנו התחילה השיחה קולחת בין שלושתם. ה"מעניינת" עומדת לפני הגירה, ונדמה שהיא מאוד שלמה עם הצעד הזה, למרות שה"המתחזקת" ה"תקילה" אותה בשאלה שגם אני קצת הייתי המומה ממנה:

"נדמה שאת מאוד אוהבת את הארץ, ואת הישראליות שלך ושל המשפחה שלך" אמרה המתחזקת, "כן, בהחלט" ענתה הבחורה השלמה, ה"מתחזקת" המשיכה לשאול: "איך זה מסתדר עם הרצון שלך לרדת מהארץ ולגדל שם משפחה? את חושבת שהלאומיות והאהבה לארץ היא דבר שיחזיק גם בעבור הדור השני (=שיחיה בחו"ל)?"

ה"שלמה" ענתה בשיא הכנות: "אין לי מושג",

והמשיכה "נחיה ונראה".

נכתב על ידי , 27/6/2005 22:22   בקטגוריות ביקורת  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
4,944
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPETRO ZILLYA אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על PETRO ZILLYA ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ